בין מאכלים כשרים לתוכנית הטלוויזיה "שעת כושר"

הערך "כושר גופני" ב"לקסיקון מונחים בחינוך הגופני" נפתח כך: 

"מכלול היכולות של אדם לבצע פעולות גופניות מוכרות ביעילות ולאורך זמן, תוך שמירה על מאגר אנרגיה למקרה בלתי צפוי. הרכיבים המרכזיים של כושר גופני הם סבולת, כוח, חוזק, גמישות ומהירות".

מה הן מקורותיה של המילה "כושר", ומה הקשר בינה ובין מושג הכשרות?

במצוות התורה העוסקות בהיתרים ובאיסורים על מזונות שונים לא נעשה שימוש בשורש כש"ר. במקומו קיים הניגוד "טמא" ו"טהור" או בפשטות "תאכלו" ו"אל תאכלו":

"דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכׇּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ... אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ ..." (ויקרא יא ב-ד)

"וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר" (ויקרא כ כה).

בספרות חז"ל, מן המשנה ואילך, כבר ניתן למצוא את התואר "כשר" לציון מה שהוא נכון על פי ההלכה:

 "כל השופרות כשרים חוץ משל פרה" (משנה, מסכת ראש השנה ג, ב).

"כל היום כשר לקריאת מגילה" (משנה, מסכת מגילה ב, ה).

ובנוגע למאכלים:

"שחטה (את הבהמה) ואכלו זאבים בני מיעיה כשירה" (תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, סב א).

שם העצם "כושר" מופיע בספרות חז"ל בדרך כלל בצירוף: "שעת כושר" שמשמעותו "הזדמנות":

"סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר" (משנה, מסכת יבמות, ח ד)

למרות שורשיו העתיקים, נראה שהשימוש ב"כושר" כפי שהוא מופיע בהגדרה של הלקסיקון שייך לעברית הישראלית המודרנית, והוא נכנס נפוץ במיוחד בעשורים האחרונים.

כך לדוגמא, בשנות ה-80 של המאה הקודמת שודרה בטלוויזיה החינוכית תוכנית יומית בת כרבע שעה שהוקדשה  לפעילות גופנית. שמה של התוכנית: "שעת כושר". זהו משחק מילים שמשלב את המשמעות העתיקה של הביטוי: הזדמנות, זמן מתאים, יחד עם המשמעות המודרנית כפי שהוסברה כאן.