יורם אהרוני | כדורגל | 13/06/2023

העונה שלי כמאמן כושר בהפועל בית שאן, חלק ב'

(בתמונה: מגרש אימונים בפפנדאל בצילום משנת 2013. משחק האימון נגד מכבי תל אביב ב-1997 התקיים כנראה במגרש צדדי יותר...)

התקרית לי שולחן הפינג-פונג

באחד הערבים במחנה האימונים בהולנד שיחקתי באולינג עם ג'אמיל חאדר ולפתע ראיתי התגוששות ליד שולחן הפינג-פונג. השחקנים הצעירים אלמוג חזן ורפי אלגריסי "הלכו מכות" על התור למשחק. לאחר שהפרדתי ביניהם הוריתי להם לעלות מיד לחדריהם ודיווחתי מיד על התקרית  למנהל הקבוצה, לאבי לוי. מספר שחקנים העירו לי כי לא נהגתי נכון בכך שדיווחתי על התקרית להנהלה אבל הבהרתי להם מיד כי אני יכול אולי לצחוק ולשחק אתם אבל בכל הקשור לעבירות משמעת לא אוכל לעבור על הדבר לסדר היום. אלמוג ורפי הועמדו בפני ועדת משמעת כאשר חזרו לארץ, הושעו לתקופה קצרה וחזרו לאימונים. כפי שנראה בהמשך, השעיה ממושכת הייתה לוקסוס שהקבוצה לא הייתה יכולה לעמוד בו בתחילת הליגה...

משחק האימון נגד מכבי תל אביב בפפנדאל

מחנה האימונים הסתיים במשחק נגד מכבי תל-אביב בפפנדאל, מרכז האימונים האולימפי של הולנד, מקום אותו הגדיר אבי לוי כ"הווינגייט של הולנד". לא יכולת כמובן להתאפק והלכתי לפני המשחק לראות את מגרש האתלטיקה במקום. הלוואי ובמהרה בימינו, אחרי השיפוצים המתוכננים, מגרש האתלטיקה במכון ווינגייט יראה דומה...שחקני מכבי תל אביב, שגם שהו במחנה אימונים בהולנד, איחרו קצת להגיע וויתרו כמעט לגמרי וחנוך מררו כבש שער מהיר. היתרון לא החזיק מעמד זמן רב שכן שחקני מכבי תל אביב הפגינו משחק לחץ יפה ודוד רביבו השווה. המשחק התנהל בגשם קל וסמוך לסיום כבשו המכבים שער ניצחון אחרי שהכדור החלקלק חמק מידיו של מאיר כהן.

המשחק בגביע הטוטו נגד הפועל אשקלון

למחרת החזרה לארץ נקבע אימון בוקר בגבע. ביקשתי מאיתן טייב שיאסוף אותי לאימון. חיכיתי בשער הקיבוץ עד בוש...איתן מסתבר לא התעורר ושכח שהסכים לאסוף אותי.
 לקראת סוף השבוע גברה העצבנות בקבוצה. חוזיהם של חלק גדול מן השחקנים לא אושרו על ידי הרשות לבקרה תקציבית או שהתעוררו בעיות לגבי העברתם מקבוצות אחרות. ליום שישי נקבע משחק בגביע הטוטו נגד "הפועל" אשקלון. בסוף האימון של יום חמישי ביקש ממני אלישע לוי לבצע יחידת אימון סבולת רק לאותם שחקנים שלא יוכלו לשחק למחרת. לא הצטרפתי אל הקבוצה באשקלון ותחת זאת ערכתי אימון בבית-אלפא ליהודה עמר ועמי אזולאי. המזל היה שבגביע הטוטו ניתן היה לשתף שחקנים זרים נבחנים וכך פתחה הפועל בית-שאן את המשחק בהרכב הבא: בשער: סער רחמים, רביעייה אחורית: אלמוג חזן, ג'מיל חאדר, שי אלקסלסי, אבי (ביבו) דנן, קישור: שני זרים נבחנים יחד עם אודי שנורמן ומוטי בן-חמו, התקפה: מוריס אוזן ואיגור אקמזיץ'. התקשרתי בערב לאלישע לשמוע איך היה ולהפתעתי הוא ענה לי: "לא רע!" בניגוד לכל התחזיות הסתיים המשחק בניצחון בית-שאן בתוצאה 1-3 משני שערים של איגור ואחד של מוריס. הפועל אשקלון, העולה החדשה לליגה הלאומית, להזכירכם זה היה שמה של הליגה הבכירה באותה התקופה, לא הפסידה במשחקי ההכנה ואלפי הצופים שהגיעו למגרש היו בטוחים שהם הולכים לחזות בניצחון קל של הקבוצה המקומית. המצטיינים במשחק היו אלמוג חזן בתפקודו כמגן (עד אז שיחק בתפקיד קשר) וכמובן שאיגור אקמזיץ' שהצדיק בינתיים את התקוות שתלו בו. לא פחות משמונה שחקנים שהשתייכו לסגל נעדרו מן המשחק באשקלון: עמי אזולאי, קובי גנון וחנוך מררו שהתעוררו בעיות עם השחרור שלהם ויהודה עמר, מאיר כהן, איתן טייב, שמעון דנן ומאיר מליקה שלא חתמו עדיין על חוזים או שלא ניתן היה להעביר את חוזיהם בבקרה התקציבית.

משחק הפתיחה של הליגה נגד הפועל ראשון לציון

לקראת סוף השבוע הבא הצליחו לעבור בבקרה התקציבית חוזיהם של  מאיר כהן ואיתן טייב אבל הקבוצה הופיעה למחזור הפתיחה בראשון-לציון ללא זרים לאחר שהתעוררו בעיות עם איגור ושני הנבחנים האחרים עזבו. במהלך השבוע התעוררו בעיות קשות עם מאיר כהן ושמעון דנן ולמשך מספר ימים הם לא הורשו להתאמן. בסוף האימון של יום ששי שוב ביקש ממני אלישע לבצע יחידת אימון סבולת לאלה שלא עברו עדיין בבקרה. שלא תהיה כאן טעות: אלישע לא עשה זאת כעונש. לכל אורך השנה גילה אלישע גישה חיובית מאד לאימוני הכושר וגם אם לא הסכמתי איתו בכל הדברים הרי שתמיד התרחש בינינו דיון מקצועי שהפוסק האחרון בו תמיד היה כמובן אלישע. כאשר לא התקבלו דעותיי לא נשאר לי אלא לוותר ולהמשיך לנדנד לו בשבועות הבאים...
ביום שישי, ערב פתיחת העונה, ערכה תחנת הרדיו האזורית של הגליל והעמקים, קול רג"ע, תכנית מיוחדת לקראת פתיחת העונה. אוהדים נזעמים עלו על הקו ודרשו הסברים מיו"ר הקבוצה לכך שהקבוצה פותחת את העונה בהרכב חלש. היו"ר שמח לבשר להם שמאיר כהן ואיתן טייב ישחקו כבר במחזור הראשון והבטיח לעשות כל מאמץ לחזק את הקבוצה בעתיד הקרוב.
זו הייתה עונתה הרביעית של הקבוצה בליגה הלאומית. בתחילת שנות השבעים הייתה בית-שאן קבוצת ליגה ב' שהייתה הליגה השלישית. בסוף עונת 1975/6 הצליחה בית-שאן לעלות לליגה א' אך בדיוק באותה עונה הוסיפה ההתאחדות ליגה נוספת, הליגה הארצית, כך שבית-שאן נשארה למעשה בליגה השלישית. לאחר שנתיים בליגה זו הצליחה הקבוצה להעפיל לליגה הארצית. בקבוצה כיכבו אז האחים קפלן (הלל החלוץ, צביק'ה הבלם ועמוס השוער), האחים אליאס ואלישע לוי, חנניה אלגריסי ויותר מאוחר גם יהודה עמר הצעיר. הקבוצה שהתה בארצית שש שנים רצופות עד שירדה חזרה לליגה א' בתום עונת 1983/4. לאחר שתי עונות בליגה א' חזרה הקבוצה לליגה הארצית לשנה אחת, עונת 1986/7 בה שימשתי בפעם הראשונה כמאמן כושר בקבוצה לצידו של המאמן אברשה מרצ'ינסקי. בית-שאן כמעט שחזרה לארצית אחרי שנה אחת אך פנדל שהחטיא אלי בן-סימון סמוך לסיום במשחק המכריע נגד מכבי טמרה מנע מבית-שאן לעלות. בעונת 1989/90 התחיל חילוף משמרות בקבוצה והדור של מאיר כהן, איתן טייב ושמעון דנן התחיל לבסס את מקומו בהרכב. אלישע לוי חזר לקבוצה בעונה הבאה. הוא שימש בהתחלה כמאמן/שחקן. אחרי שתי עונות כמאמן/שחקן פרש אלישע ממשחק פעיל והתרכז באימון בלבד ואכן בעונתו השלישית בקבוצה, עונת 1992/3 הצליח אלישע להעלות את הקבוצה לליגה הארצית. בעונה הראשונה בארצית הצליח אלישע לרשום הישג מזהיר עם הקבוצה והעלה אותה לליגה הלאומית, לראשונה בתולדותיה. אלישע המשיך עם הקבוצה בעונתה הראשונית בלאומית. העונה נסתיימה בצורה דרמטית  ביותר עם ניצחון במחזור האחרון, כנגד כל הסיכויים, נגד מכבי חיפה בקרית-אליעזר 2-3 אחרי שהייתה בפיגור של 2-0. עונה זו תועדה בסרט "בית-שאן סרט מלחמה". בעונה השנייה בלאומית עזב אלישע שיצא לאמן בהרצליה. במקומו הגיע אלי גוטמן אך זה לא סיים את העונה והוא הוחלף על ידי לופא קדוש. הקבוצה צברה בעונה זו 26 נקודות בלבד (לעומת 34 בעונתה הראשונה בלאומית) אך שרדה מאחר ששתי קבוצות צברו פחות נקודות. גיא לוי התחיל את העונה הבאה כמאמן בעונתה השלישית של בית שאן בלאומית אך פוטר לאחר זמן קצר ואלישע חזר לקבוצה. בעונה זו סיימה בית-שאן במקום ה–11 כשהיא נמצאת בסוף הליגה 13 נקודות מעל הקו האדום. זו הייתה העונה בה שיחקה בלאומית הפועל טייבה שצברה רק 15 נקודות והיורדת השנייה, צפרירים חולון צברה גם כן מעט מאד נקודות – 21.
ערב משחק הפתיחה של הליגה בעונת 1997/1998 התפרסמה במקומון  "כל העמק והגליל" תחזית של כירולוגית וקוראת בקלפים שהגיעה לאימון בגבע וקבעה: "בית-שאן לא תפסיד במשחק הראשון מול ראשל"צ". היא הוסיפה כי תחילת העונה תהיה טובה אבל אחר כך תבוא נפילה. היא בדקה ארבעה שחקנים וזו הייתה התחזית שלה: מאיר מליקה – יכול עוד לחזור לנבחרת וייתן עונה טובה (פגיעה עלובה למדי). עמי אזולאי – בעל כושר גופני טוב אבל חסר לו בטחון עצמי (פחות או יותר ההפך מן הנכון). קובי גנון – שחקן פזיז שחייב לחשוב לפני שמבצע פעולות (לפחות לגביו היא לא הייתה רחוקה מן האמת). אני מביא כאן את התחזית הזאת מאחר שבדרך כלל רואי נסתרות למיניהם מתהדרים בתחזיות המוצלחות שלהם. את הפחות טובות הם דואגים כנראה להצניע.
המשחק בראשון-לציון היה בדיעבד משחק הליגה היחיד שלא נכחתי בו. הקבוצה פתחה בהרכב הבא: בשער: מאיר כהן; חוליה אחורית: שי אלקסלסי, ג'מיל חאדר, איתן טייב, ביבו; קישור: אלמוג חזן, אודי שנורמן, מוטי בן חמו, רפי אלגריסי; התקפה: מוריס אוזן ואיציק לוי (הבן של אליאס). שולבו במשחק: אודי אדרי ושלומי ועקנין. המשחק הסתיים בהפסד 2-0 אבל אלישע ואליאס לא היו מאוכזבים מהרמה שהציגה הקבוצה.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.