יורם אהרוני | כדורגל | 19/06/2023

העונה שלי כמאמן הכושר של הפועל בית-שאן, חלק ג'

(בתמונות: אצטדיון טדי בירושלים, אצטדיון הרצליה ואצטדיון "האורווה" בפתח-תקווה)

המשחק נגד הפועל באר שבע במחזור השני של הליגה

לא הרבה זז בשבוע שקדם למשחק הבית הראשון בליגה. גם ערב המשחק הזה נערך עדיין "קטע סבולת" באימון לאלה שלא היו רשאים לשחק, כי עדיין לא נחתם עמם חוזה. הקבוצה הזו כללה את: מאיר מליקה, יהודה עמר, חנוך מררו, קובי גנון, עמי אזולאי, שמעון דנן ואיימן חלאחלה שהגיע מ"מכבי" חיפה. סיבה מסוימת לאופטימיות הייתה העובדה שאת איגור אקמזיץ' הצליחה ההנהלה להחתים ולהעביר בבקרה התקציבית.
המשחק במזור השני בבית היה נגד מחזיקת הגביע, הפועל באר -שבע'   שבמחזור המשחקים הראשון בליגה גברה בבית על בני יהודה. באר-שבע פתחה טוב ולחצה במחצית הראשונה אבל לא הצליחה לכבוש. המשחק הוכרע בדקות הראשונות של המחצית השניה: בדקה ה-49 פרץ איגור משמאל, הרים לרחבה ומוריס אוזן נגח לדשא ופנימה וקבע 0-1. בדקה ה-54 הוכשל מוריס ברחבה ואיתן טייב דייק בפנדל וקבע את תוצאת המשחק, 0-2. בני טבק, מאמן באר-שבע, שלח למגרש את ילד הפלא יוסי בניון וזה היתל בהגנת בית-שאן והגיע לכמה מצבים אבל החטיא במעט. ההרכב: מאיר כהן, אלמוג חזן, ג'מיל חאדר, איתן טייב, שי אלקסלסי,  אבי דנן (ביבו), אודי שנורמן, מוטי בן-חמו, רפי אלגריסי, מוריס אוזן, איגור אקמזיץ'. שולבו במשחק כל שחקני הספסל (זולת השוער המחליף): איציק לוי, אודי אדרי ושלומי ועקנין. ביציאה מן האצטדיון שמעתי כמה אוהדים מתוסכלים מבאר-שבע מקטרים על הסגנון ההתקפי בו נהג טבק. המשחק הזה היווה את נקודת הזינוק של מוריס אוזן. מסתם שחקן ליגה אפור שהתקשה למצוא מקום בהרכב ונדד בעונה הקודמת אל הספסל של "מכבי" פתח-תקוה (שם שותף בשני משחקים בלבד) הוא הפך בן רגע לכוכב. הדבר ניכר בו כבר באימון של יום ראשון. הוא כבר לא רץ עם כל הקבוצה בחימום אלא התאמן בצד. בכלל, היה הבדל גדול בין אימון ראשון אחרי ניצחון וככזה שבא אחרי הפסד. אחרי ניצחון כולם היו כוכבים, פטפטו, חתכו פינות בריצות וזייפו בתרגילים. אחרי הפסד, לא נשמע ציוץ בריצה ואם הייתי מחליט לרוץ עם השחקנים שבע דקות בחימום במקום החמש השגרתיות גם זה היה מתקבל בהבנה. קצת קשה היה לי להתרגל לכך מאחר שהרקע שלי הוא בענף האתלטיקה ושם מבינים הספורטאים כי אם "יחתכו פינות" באימונים תהיה לכך השלכה מיידית על התוצאות בתחרויות.

מבחן השוואה של ריצת 1000 מטרים

השבועיים הבאים אחרי המשחק נגד באר-שבע זימנו לקבוצה שני משחקים בגביע הטוטו מה שיכול היה לתת להנהלה זמן למצוא מקורות מימון שיאפשרו השגת ערבויות לחוזיהם של השחקנים שעדיין לא עברו בבקרה התקציבית. אני כמעט משוכנע שאם לקבוצה היו נרשמים בשלב זה שני הפסדי ליגה היא הייתה מתאמצת יותר ומצליחה להעביר את כל השחקנים בבקרה. מאחר שפגרת גביע הטוטו באה אחרי ניצחון עברו בשבועיים אלה בבקרה רק שמעון דנן וחנוך מררו. יהודה עמר,  מאיר מליקה, עמי אזולאי וקובי גנון עדיין ראו את המשחק בפתח-תקווה מן היציע. הפגרה אפשרה לי לערוך מבחן השוואה בריצת 1000 מטר כדי לבדוק את התקדמות השחקנים. באותה הזדמנות מדדתי לשחקנים גם זמן ריצה ל–30 מטר ו-60 מטר וזאת לאחר שנוכחתי כי מבחן של 20 מטר לא מספיק בכדי להראות את ההבדלים במהירות בין השחקנים למרות שלהערכתי רוב המיאוצים במשחק הם בדרך כלל למרחק שלא עולה על 20 מטר. תוצאות המבחן שנערך על דשא במגרש בקיבוץ גבע בתאריך 17.8 מובאות בטבלה.

עוד השתתפו במבחן: שלומי ועקנין, איציק לוי,  אודי אדרי ורואי.
במבחני 30 ו–60 מטר התקיימה הריצה בזוגות כשאליאס משמש כמזניק. לכל אחד ניתנו שני ניסיונות ובטבלה מופיעה התוצאה הטובה.  מבחני המהירות הבליטו שוב את שי אלקסלסי. ראוי לזכור כי מבחן ריצת  60  מטר מנטרל במידה רבה יותר את אפקט הזינוק ויתכן שכמה מן התוצאות ב–30 מטר מושפעות מכך שחלק מהשחקנים "גנב" בזינוק ולכן היתרון של שי על פני האחרים ניכר בעיקר במבחן ריצת 60 המטרים. הציניקנים יטענו כי שי היה מאחר ביציאה גם לנבדל (והרחקות הכדורים שלו מהרחבה לא היו מהטובות ביותר) והדבר עלה לנו בשער או שניים (ובנקודות ליגה יקרות...) כפי שנראה בהמשך. במהלך ההכנות לליגה, שנה אחר כך, התאמן אתנו החלוץ רפי כהן שהוחתם בסופו של דבר במכבי חיפה ואז ראיתי שיש גם כדורגלנים  מהירים משי אלקסלסי. רפי כהן עבר 30 מטר ב–3.9 שניות. כמובן שכאן צריך לקחת בחשבון את המגבלות של המדידה הידנית. כיום יש ברשות  חלק מהקבוצות לפחות אמצעי מדידה משוכללים בהרבה כדי להעריך נכון יותר את מהירות השחקנים הן בטסטים באימונים והן במשחקים עצמם.
התוצאות של מבחן ריצת 1000 המטרים הראו בברור כי מי שעבד קשה באימונים התקדם יפה ומי השקיע קצת פחות, לא התקדם הרבה, אם בכלל. הנסיגה אצל קובי גנון נבעה אולי גם מתסכולו על כך שהקבוצה לא הצליחה להעביר את החוזה שלו בבקרה התקציבית אבל שיקפה גם את המאמץ שהשקיע באימונים. קובי הגיע בתחילת השנה ממכבי חיפה שם התקשה לתפוס מקום בהרכב. קובי שיחק בנוער כחלוץ אבל עבר הסבה למגן בבוגרים של מכבי חיפה. לפני משחק חצי-גמר גביע הטוטו עשה לי קובי הכרה עם מאמן הכושר של בית"ר ירושלים, רון ציבלין. ציבלין שאל אותי איך קובי באימונים ולא ידעתי מה להשיב לו. "זה בסדר", אמר רון, "הייתי מאמן כושר שלו שנתיים במכבי חיפה ואתה לא יכול לחדש לי כלום...". 
בשני משחקי גביע הטוטו הפסידה הקבוצה: 4-0 נגד "הפועל" חיפה בחוץ ובתוצאה 3-2 נגד "הפועל באר-שבע בבית. את שני השערים נגד באר-שבע כבש מוטי בן-חמו בבעיטות מרחוק. מוטי בא בתחילת העונה להיבחן, הרשים באימונים בבעיטותיו החזקות והוחתם. באימונים הוא היה המשקיען הגדול ביותר אך נקודת הזינוק שלו הייתה נמוכה במיוחד. הוא לקה לא רק בכושרו הגופני אלא גם בביצוע פעולות בסיסיות. לא פעם עצר אלישע לוי את האימון במהלך העונה כדי להסביר לו למשל איך עומדים בהגנה בבעיטת קרן שכן הוא היה עומד עם הגב לכדור ובכלל לא ראה אותו. היו בין האוהדים שקיוו לאחר המשחק בגביע הטוטו נגד באר שבע שגם מוטי יפרוץ קדימה ויהפוך לאימת הגנות הליגה יחד עם מוריס אוזן אך תקוותיהם התבדו. עם הגעת עוד זרים בהמשך הליגה איבד מוטי את מקומו בהרכב ובהמשך הליגה שותף מעט יחסית.

המשחק נגד הפועל פתח תקווה בחוץ במחזור הליגה השלישי

המשחק במחזור השלישי של הליגה בפתח-תקוה נגד הפועל היה מאד מוזר. המקומיים פתחו בהסתערות על שערו של מאיר כהן אבל בהתקפה הראשונה של בית-שאן הצליח שמעון דנן, במשחק הבכורה שלו בליגה לעונה זו, להטעות את קוזושוילי ומרטון ושלח את הכדור לפינה השמאלית של שי הס. 0-1 מפתיע. כעבור 7 דקות זכתה פתח-תקוה בכדור עונשין ועשתה תרגיל כאשר חסן הקפיץ מעל החומה וגאבור מרטון הקדים את מאיר כהן שאיחר ביציאה והשווה. ההתקפות של פתח-תקווה נמשכו אבל המקומיים הזניחו את ההגנה וחלוצי בית-שאן הגיעו להזדמנויות מסוכנות. גיבור המשחק היה ללא ספק השופט משה אטיאס. כדי שלא אחשד בחד צדדיות אני מסתמך כאן על הסיקור של גולן חזני ב"ידיעות אחרונות" שכותרתו הייתה: "אוי אטיאס, אטיאס".  "... בדקה ה– 9 הפיל מרטון את אוזן  החלוץ המהיר והמסוכן של בית-שאן, ברחבה. אטיאס הורה להמשיך  ואח"כ עוד הוציא לאוזן צהוב על התחזות...בדקה ה–60 הגיע אטיאס לשיאו כשחנוך מררו שלח כדור לאוזן בתוך הרחבה והאחרון הוכשל ע"י שי הס בדרכו לשער. על-פי אטיאס לא פנדל ולא כרטיס..." בדרך כלל נוטה הכתב המקומי להתעלם מקיפוח הקבוצה האורחת ומוחה רק על עוול שעה השופט לדעתו לקבוצה המקומית. חזני גילה כאן אומץ ןיושר רב בדיווח שלו. גם מבקר הטלוויזיה של מדור הספורט ב"ידיעות אחרונות", אודי טרלו, מציין כי בית-שאן קופחה במשחק. אלה לא היו כל מעללי אטיאס במשחק. עוד במחצית הראשונה הופל מוריס שוב ושכב ללא תנועה לא רחוק מן הספסל שלנו. היה חשש לפגיעת ראש אבל אטיאס לא רק שלא שרק לעבירה אלא אפשר לפתח-תקוואים לפתח התקפה בצד השני. אלישע הורה לחובש שלנו, רחיב זהראן, להיכנס מיד למגרש לבדוק את מוריס. תגובתו של אטיאס: אלישע ורחיב הורחקו ליציע. בהמשך הוא הרחיק גם את המנכ"ל של בית-שאן אבי לוי ואפילו את האפסנאי, גבי כהן. מזלי הטוב שאליאס לוי היה על הספסל. אחרת הייתי נאלץ לתת הוראות לשחקנים... אלישע ניהל את המשך המשחק מהיציע כשהוא בקשר עם אחיו אליאס בטלפון הסלולרי. 
בדקה ה–40 הייתה ערבוביה ברחבת פתח-תקוה וההגנה אחרה בהרחקה. איגור ניצל את הססנות ההגנה ודחק את הכדור פנימה. אטיאס לא הסכין כנראה עם יתרון בית-שאן ורגע לפני הירידה להפסקה הוא העניק למקומיים בעיטת 11 תמוהה ביותר. הכדור הגיע ליניב עופרי בפינת הרחבה, סמוך לקו הרוחב. ג'מיל חסם אותו נקי אבל אטיאס שרק  ומוטי קקון השיג שוויון שני.
שער הניצחון של המקומיים הושג בדקה ה–50. בהתקפה של פתח-תקוה תפס יניב עופרי את אלמוג חזן בחולצה ומנע ממנו להתקדם, מהלך שאפילו יורם ארבל, הידוע באהדתו לפתח-תקווה, לא היה יכול להתעלם ממנו בתכנית הטלוויזיה לסיכום המחזור. הכדור הגיע למנור חסן שכבש באין מפריע. במשחק הזה שלף אטיאס לפי ספירתו של חזני ששה כרטיסים צהובים לבית-שאן ונראה לי שהיו עוד כמה. 
המשחק הזה התנהל בעדיפות ברורה של פתח-תקווה. הכדורים של החלוצים פגעו בקורה, חלפו בסמוך אליה ונהדפו על-ידי מאיר כהן אבל כפי שכבר ציינתי, פתח-תקווה הפקירה את ההגנה ולולא עזרתו של השופט הייתה יורדת מנוצחת.  שי אלקסלסי היה מצוין בשמירה על מוטי קקון המהיר והקדים אותו לא אחת במאוץ אל הכדורים שנשלחו לעברו.  ההרכב: מאיר כהן, אלמוג חזן, ג'מיל חאדר, איתן טייב, שי אלקסלסי, מוטי בן-חמו, חנוך מררו, שמעון דנן, אודי שנורמן, מוריס אוזן, איגור אקמזיץ'. שולבו:  רפי אלגריסי(החמיץ הזדמנות מצוינת לשוויון בסיום), אודי אדרי וביבו.
בשנת 2001 התבררה הסיבה לשיפוט המוזר של משה אטיאס כאשר הוא היה עד מדינה במשפטם של המעורבים בפרשת "שופטים באדום". באחד הפרקים הבאים יסופר על שיפוט מוזר של שופט אחר שהתברר כי גם הוא היה מעורב בפרשה שכונת "שופטים באדום". 

המשחק נגד הפועל אשקלון בבית במחזור הליגה הרביעי

לקראת המשחק נגד הפועל אשקלון במחזור הרביעי של הליגה הצליחה ההנהלה להעביר בבקרה את קובי גנון ואיימן חלאחלה. אשקלון הגיעה לבית-שאן למשחק לאחר שצברה נקודה אחת בלבד בשלושת המשחקים הראשונים אבל במשחק נכללו בהרכבה שני שחקנים זרים מגיאורגיה שלא שותפו במחזורים הקודמים. בחימום נראו שחקני אשקלון רע מאד אבל כפי שכבר נוכחתי פעמים רבות בעבר בספורט ולא רק בכדורגל, אין כל קשר בין תרגילים יפים המבוצעים בחימום לבין מה שקורה יותר מאוחר בתחרות. המחצית הראשונה התנהלה בשליטה של בית-שאן שעלתה ליתרון משער של אודי שנורמן. אשקלון באחת ההתקפות הבודדות במחצית הראשונה הצליחה להשוות משער מרחוק של שגיא עיני שניצל הרחקה לא טובה של קובי גנון. המחצית השניה הייתה כבר לגמרי אחרת. אשקלון התחילה להעיז ולתקוף ואיתן טייב לא הצליח לסדר את ההגנה מול החלוצים הגיאורגיים. שני שערים שכבשה אשקלון הנחילו לנו אכזבה גדולה ולמעשה בפעם הראשונה נוכחנו כי מצבנו חמור. סיכם האוהד פיני שועי הזכור מן הסרט "בית-שאן סרט מלחמה":  "אולי עכשיו תתעורר ההנהלה, תעביר בבקרה התקציבית את השחקנים שעוד יושבים ביציע ותתחיל להביא זרים לחיזוק". מי שזכה לשריקות בוז מהקהל המקומי היה איגור. האשקלונים שזכרו את הצמד שהוא הבקיע בגביע הטוטו פקחו עליו עין והוא לא הצליח להשתחרר מהשמירה עליו. פעם אחת כאשר הצליח להשתחרר והדרך אל השער הייתה פתוחה לפניו הוא מעד. ההרכב: מאיר, שי, קובי, איתן, ג'מיל, מוטי, שנורמן, שמעון, חנוך, מוריס, איגור. שולבו: איימן, אלמוג ורפי.

המשחק נגד מכבי הרצליה בחוץ במחזור הליגה החמישי

האימון של יום ראשון היה כצפוי רציני מאד. בסוף האימון היה "קטע סבולת" של חמש פעמים סבוב של כ–250 מטרים. השחקנים יצאו לדרך בקבוצות כל 3 דקות ועברו את המרחק בזמן של 40 שניות בערך. ציינתי ביומן שלי שכולם עבדו יפה מאד.
ההפסד לאשקלון כנראה עשה את שלו ולקראת משחק החוץ בהרצליה אושרו כל שחקני הסגל. הופעת בכורה בהרכב הייתה ליהודה עמר, עמי אזולאי ומאיר מליקה. אלישע החליט להעדיף את מליקה כחלוץ לצד מוריס והותיר את איגור על הספסל. בדיעבד היו להחלטה שתי תוצאות: מליקה היה מצוין ב–60 הדקות בהן שיחק וגרם הרבה כאבי ראש להגנת הרצליה אבל איגור קיבל קשה מאד את עובדת ישיבתו על הספסל ולמעשה בכך החלה להיסלל דרכו החוצה. בהפסקה עולים תמיד כל שחקני הספסל ובועטים קלות לשער. איגור נשאר על הספסל לבד. את שער הניצחון כבש מוריס. בדקות האחרונות החליף אותו איגור שעזר לקבוצה בהתגוננות בשמירה על שער היתרון. אלישע רצה להוציא דווקא את שמעון אך מוריס ביקש להתחלף. הוא לא היה פצוע. ההתרשמות הכללית של הצוות המקצועי הייתה שהוא לא עומד בלחץ. בדקות האחרונות שיחקה הרצליה בעשרה שחקנים אך יהודה עמר במקום לדחוף את הקבוצה קדימה החל דווקא להחזיר כדורים אחורה ו"עודד" את הרצליה לצאת קדימה. מקהלת אוהדי בית-שאן החלה בחזרות ליום הכיפורים ושרה:" אבינו מלכנו,חננו ועננו,כי אין בנו מעשים. עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו". התפילות כנראה עזרו וחזרנו עם ניצחון חוץ ראשון שבדיעבד הסתבר כיחיד בכל הליגה. הרכב: מאיר, שי, ג'מיל, איתן, עמי, קובי, יהודה, חנוך, שמעון, מוריס, מליקה. שולבו: אלמוג, שנורמן ואיגור. 
 למחרת המשחק הופתעתי למצוא באחד העיתונים כי מליקה קיבל את הציון 4 בעוד להערכתי הוא היה המצטיין במשחק במחצית הראשונה. למחרת שאלתי את מליקה באימון אם יש לו מושג למה קיבל ציון כל כך נמוך. הוא השיב לי כי לכתב בהרצליה יש איתו חשבון ארוך. כאשר היה מליקה שחקן במכבי הרצליה פנה אליו הכתב וביקש שידליף לו "סודות מחדר ההלבשה". הוא הבטיח כי בתמורה יעניק לו ציונים טובים בכל המשחקים. משסירב מליקה לעשות זאת אמר לו הכתב כי מעתה יהיו ציוניו נמוכים תמיד... גם בקשר לציונים של שחקני בית-שאן במשחקי הבית הייתה לפעמים הרגשה לכמה מקורבים כי כמה שחקנים זוכים באופן קבוע לציונים גבוהים מהמגיע להם ואלה נחשדו תמיד כמדליפים. 

המשחק נגד הפועל תל אביב בבית במחזור הליגה השישי

במשחק בהרצליה נפצע חנוך מררו. מן הפציעה הזו הוא למעשה לא החלים עד סוף העונה. הוא חזר להתאמן וגם שיחק פה ושם אבל לא נשאר שחקן הרכב. במהלך העונה צברתי "דקות חנוך" רבות. הוא בא אליי לאימונים אישיים בחדר כושר והיינו יוצאים ביחד לריצות שדה בגבע ובבית-שאן כאשר אלישע עבד עם הקבוצה. חנוך התחיל את דרכו בקרית-גת והתגלה כאשר הצטיין במשחק נערים נגד "בני-יהודה". הוא נרכש על ידי הקבוצה משכונת התקווה ותלו בו שם תקוות רבות אך הוא הסתכסך שם עם ההנהלה והגיע לבית-שאן בעונת 1996/7. במהלך כל העונה ,לאחר פציעתו, היה חנוך מסוכסך עם ההנהלה. היו אנשים שרצו להיפטר ממנו כי חשבו שהוא שחקן יקר מדי. חנוך הקפיד להגיע לאימונים אך לא שש להקדים לחזור ולשבת על הספסל. הסיבה לדבריו נעוצה בשיטת הפרמיות. שחקן היושב על הספסל במשחק מקבל חצי מגובה הפרמיה על נקודות שהושגו במשחק. שחקן שאינו משחק לא מקבל כל פרמיה אבל שחקן פצוע, שהיה שחקן הרכב ראשון בזמן פציעתו, מקבל גם כן את כל הפרמיה...חנוך טען שהיה שחקן הרכב ראשון כאשר נפצע וכל הטענות של ההנהלה כי כאשר הגיעו יותר מאוחר שחקני חיזוק זרים הוא הפך לשחקן ספסל, נדחו על ידו.
המשחק הבא היה נגד הפועל תל-אביב בבית. את חנוך הפצוע החליף חברו הטוב אודי שנורמן. מליקה שוב פתח בהרכב ואיגור על הספסל. תל-אביב הציגה משחק הגנה מצוין וכל ההגבהות של בית-שאן לרחבה נהדפו בקלות. באחת מהתקפות תל-אביב איחר שי לצאת לנבדל ועופר שטרית ניצל את ההזדמנות וכבש את שער הבכורה שלו בליגה. לקראת הסיום זכו האורחים בפנדל מפוקפק ושטרית השלים צמד. הרכב:  מאיר, שי, ג'מיל, איתן, עמי, קובי, שנורמן, יהודה, שמעון, מוריס, מליקה. שולבו: איגור, אלמוג ומוטי.
ההפסד הזה המחיש (לכל מי שהיה זקוק עדיין להמחשה) כי הסגל הישראלי של הקבוצה לא יספיק להמשך המאבקים בליגה ויש לעשות מאמץ נוסף ולחזק את הקבוצה בשחקנים זרים.

המשחק נגד הפועל ירושלים בחוץ במחזור הליגה השביעי

גם המשחק הבא היה מתסכל מאד. יצאנו לירושלים למשחק חוץ נגד הפועל, קבוצה שלא עלתה עלינו במאום. לפני המשחק התארחנו בבית הוריו של אודי שנורמן המשקיף על אצטדיון "טדי". אביו של שנורמן היה חבר "אגד" ולפיכך ויתר אודי על סעיף הוצאות הנסיעה בחוזה שלו ועשה לא פעם את הדרך מירושלים לבית-שאן וחזרה באוטובוס בנצלו את הכרטיס החופשי שלו ב"אגד". שנורמן גדל בבית"ר ירושלים וכאשר היה נער השתייך לסגלים של הנבחרות הצעירות אך הוא לא הצליח להשתלב בהרכב הבוגרים של בית"ר ואחרי תקופה מסוימת על הספסל הוא עבר לבית"ר תל-אביב אך לא היה מרוצה שם וביקש שחרור. משנענה בשלילה הוא החליט לעשות תרגיל. הוא פנה להנהלה ואמר כי החליט לפרוש ממשחק ומבקש כי יעבירו את כרטיסו לקבוצת ליגה ג' במעלה-אדומים כדי שיוכל מדי פעם "לשחק עם החבר'ה". ההנהלה קנתה את הסיפור וזמן קצר אחרי שהוענק לו השחרור המיוחל הביא אותו אלישע לבית-שאן. אלישע לא בנה עליו כשחקן הרכב קבוע אלא בתור מחליף בקישור. לאודי שנורמן היה כושר בינוני למדי כפי שניתן לראות בתוצאות המבחנים וגורם נוסף שתרם לעייפותו היה שהוא השקיע תמיד את הכל ולפעמים אחרי שלושים דקות של משחק חולצתו הייתה ספוגה ביותר זעה מאשר של שחקנים המשחקים משחק מלא.
אצטדיון "טדי" היה דוגמה לבזבוז של שטח מתחת ליציעים. באצטדיונים בחו"ל מנוצל השטח שמתחת היציעים לאזורי אימון: אולמות התעמלות, חדרי כוח ואפילו מסלולי ריצה. מה היה ב"טדי" מתחת ליציע? מגרש חניה למכוניות ספורות...

 כבר בדקה הרביעית איבד יהודה עמר כדור במרכז המגרש והתקפת ירושלים ניצלה את ההזדמנות לעלות ליתרון. בהמשך התנהל במגרש משחק שקול וחלש עם הזדמנויות לשתי הקבוצות. באחד המקרים הגיע הכדור לשנורמן מטרים ספורים משער ירושלים אך הוא בעט הישר לידיו של השוער המקומי, לירן שטראובר. אברהם יצחק, היו"ר שלנו, שלא כהרגלו עמד ליד ספסל הקבוצה והפטיר: "אולי פעם אחת יהיה גם לנו מזל וננצח במשחק שקול?". לא הפעם. הפסד מאכזב ומתסכל. הרכב: מאיר, שי, ג'מיל, איתן, עמי, קובי, יהודה, שנורמן, שמעון, מליקה, איגור. שולבו: מוטי, אלמוג ומוריס. האוהדים זעמו מאד על כך שמוריס לא פתח בהרכב וקיללו את הספסל שלנו. הם לא חסכו את שבט לשונם גם מן השחקנים והסיבה שאלישע החליף את ג'מיל הייתה שהוא לא הצליח לתפקד תחת לחץ האוהדים שלנו שמשום מה קיללו אותו, אולי משום שהוא שיחק כמגן שמאלי ובמחצית הראשונה הוא היה קרוב לטריבונה בה ישבו האוהדים שלנו.

עוד בסדרה זו:

העונה שלי כמאמן הכושר של הפועל בית-שאן בכדורגל, חלק א' - https://tinyurl.com/3e4zb4hm

העונה שלי כמאמן כושר בהפועל בית שאן, חלק ב' - https://tinyurl.com/57ucafj3

25 שנים למשחק השרוכים - https://bit.ly/40YnkAw

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.