איציק בן מלך | ספורט הישגי | 19/02/2024

ניהול עומסים בספורט, חלק ד'

(בתמונה: הרצה מצרפת כרמן אוליברס והרצה מסין קאו מוג'י במרתון באליפות העולם 2013 שהוזנק בטמפרטורה של 27 מעלות. השתיים סיימו את המרוץ אך בזמנים איטיים בהרבה משיאיהן האישיים)

תקציר ניר עמדה
ריכוז: ד"ר איציק בן מלך 
                                    אלול תשפ"ב, ספטמבר 2022

את ניר העמדה המלא אפשר לקרוא בכתובת: https://www.wincol.ac.il/?item=59374&section=2580

פרק שלישי – המסקנות: השלכות השינויים על הספורטאים

השלכות הנוגעות בהיבטים גופניים, אורתופדיים ונפשיים

תיאור השינויים
   בימינו אלה, שחקנים מובילים בקבוצת יורוליג נאלצים לשחק לעיתים קרובות דקות רבות בשלושה     עד ארבעה משחקים בשבוע. לפחות שניים מן המשחקים האלה נערכים במסגרת היורוליג, שבה    מידת האינטנסיביות ורמת האתלטיות הנדרשות הן מהגבוהות ביותר בכדורסל העולמי. 
   בעונה רגילה של ה-NBA יש 82 משחקים הנערכים בפרק זמן של חמישה חודשים וחצי, כלומר 
   בכל יומיים בממוצע נערך משחק. לאחר מכן, בסוף העונה (בחודשים אפריל ומאי), בגמר 
    הפלייאוף ובגמר ה-NBA, נערכים כ-28 משחקים. 
   הקבוצות מתמודדות עם לוח זמנים נוקשה שתדירות המשחקים בו גבוהה לאורך העונה. על פי 
   לוח זמנים זה, לעיתים נדרשים השחקנים לשחק חמישה משחקים בשבעה לילות. אם מביאים 
   בחשבון את הטיסות הנערכות לעיתים בין המשחקים, את השהות בשדות התעופה, את שעות 
   השינה המועטות ואת התזונה הלא מספקת בתקופות אלה, הרי המסקנה הבלתי נמנעת היא 
   שבריאותם של השחקנים נמצאת בסכנה ורמת הביצועים שלהם נפגעת (פנאן, ר., סטוינוביץ', מ.   וקריסטו, מ.). 
   לפי לנג, השמירה על תנאי עבודה נאותים, המבטיחים בריאות תקינה לספורטאים אינה עומדת  
   בראש  מעייניהם של מקבלי ההחלטות. כך למשל, באליפות העולם בשנת 2013 שנערכה 
  במוסקבה, נקבע שמרתון הנשים ייערך בשעה 13:58, בטמפרטורה של 27 מעלות צלזיוס
  עם  66% לחות.  קביעה זו הובילה לפרישתן מן התחרות של 24 אתלטיות (מתוך 70) ברמה 
  עולמית. 
   באליפות העולם באתלטיקה בשנת 2022, נקבע שלריצת 10,000 מטרים 
   הנשים תזנקנה ב-12:20 והגברים יזנקו בשעה 13:00, שעות שבהן עלולות היו להיות טמפרטורות גבוהות.
   העומס הגופני בהתעמלות אומנותית גם הוא אינו עומד בדרישות של תורת אימון קלסית. ילדים 
   מתחילים להשתתף בענף זה כבר בגיל 7 ומתחילים להתמחות בו בגיל 9. המתעמלים בענף זה  
   מתאמנים זמן רב יותר מזה של הספורטאים בענפי ספורט אישיים או קבוצתיים. לעיתים קרובות 
   הם מתאמנים אף 12 חודשים בשנה. 
   זמן האימונים הנדרש בהתעמלות אומנותית עלה אף הוא בשנים האחרונות. בשנות ה-70 וה-80 
   היו זמני האימונים 15 שעות בשבוע לנשים, ו-20 שעות לגברים. כיום מתעמלים ומתעמלות בענף 
זה נדרשים להתאמן 25–30 שעות בשבוע, ולעיתים אף 40, כדי להגיע לרמת הביצועים המרבית 
 נוכח הדרישות הפיזיות והטכניות הגבוהות (אוברדוביץ', י.)
להלן יפורטו ההשלכות הגופניות, האורתופדיות והנפשיות של השינויים בתחום הספורט ההישגי 
על הספורטאים. 

השלכות גופניות 

בשנים האחרונות עלתה כמות הפציעות של הספורטאים, ועלייה זו נובעת בין היתר מרמת הביצועים הגופנית המרשימה של רוב השחקנים. אין ספק כי העלייה שחלה בכמות המשחקים בספורט הקבוצתי וכן ברמת הביצועים ובעצימות של המשחק, העלתה את רמת המשחק או התחרות, אולם היא גם העלתה את הסיכון של השחקנים לפציעות שנגרמות כתוצאה מעומס העבודה הגבוה. אפשר לטעון כי בתקופות עמוסות תחרויות, משחקים ונסיעות גדל הסיכון לפגיעות בעצמות, במפרקים וברקמות הרכות, שכן הספורטאים נוטים להתחרות בלי זמני מנוחה מספקת. אפשר לראות ולהניח כי במקרים לא מעטים, כאשר רמת תשישות השחקנים העמוסים בעבודה גבוהה ביותר, רמת הביצועים שלהם עשויה להיות נמוכה, הסיכון לפציעות אצלם גבוה, הלחץ הנפשי גדול וכן קיימות תופעות גופניות של ירידה במשקל, הפרעות שינה ובמקרים קיצוניים גם הפרעות אכילה (פנאן, ר. וסטוינוביץ', מ.).
אתלטים המתאמנים והמתחרים בעצימות גבוהה שורפים כ-600–1200 קלוריות לשעה. מכאן נובע כי שעתיים–שלוש שעות אימון או תחרות וחמישה עד שישה אימונים בשבוע יכולים להסתכם באובדן של 6000 קילו קלוריות ליום ואף יותר מכך. האם הוצאה קלורית גדולה שכזו מאוזנת על ידי צריכה קלורית גדולה יותר? לפי קסוטו, זה שנים הספרות המדעית מתעדת את הגירעון הקלורי השכיח בקרב ספורטאים וספורטאיות הנמצאים בתקופת אימונים או תחרויות קשה. הצריכה הקלורית של ספורטאים אלו לא תמיד מצליחה לאזן את ההוצאה הקלורית הגדולה. 
מאזן קלורי שלילי זה נקרא "אנורקסיה כתוצאה מפעילות גופנית". הסיבות למאזן שלילי זה רבות, וחלק מהן קשורות לתיאבון מופחת בתקופות עומס ולתנאים שבהם הספורטאים מתחרים או מתאמנים. עם הזמן, המאזן הקלורי השלילי יפגע בביצועי הספורטאים, יגביר את הלחץ הנפשי שלהם, ימנע מהם התאוששות טובה ויגביר את הסכנה שלהם לפציעות. (קסוטו, י.). 
ספורטאי ענפי קרב חייבים לשמור על משקל גוף הנע בטווח קבוע, שכן בספורט קרבי הספורטאים מסווגים לפי משקל. לכן ספורטאים אלה מסתמכים על ירידה כרונית ומהירה במשקל (RWL) כדי להגיע למשקל בקטגוריה הרצויה. השיטות לעורר ירידה כזו בקרבם הן בדרך כלל גרימת התייבשות אקטיבית ופסיבית, פעולות לריקון תוכן המעי ודלדול מאגרי גליקוגן. מספר המחזורים שבהם 
מופעלות השיטות האלה נקבע לפי מספר התחרויות בשנה. יש יסוד סביר להניח שמספר גדול של תחרויות בשנה יוביל לביצועים גרועים יותר של ספורטאי ענפי הקרב לאורך השנה (דריד, פ.).
מחקרים שנערכו בענף הכדורגל מצאו כי יותר מ-72 שעות נדרשות לשחקן עילית כדי שיגיע לרמת הביצועים הגופניים שהיה בה לפני המשחק, וכדי שגופו יצליח לתקן נזקים ודלקות בשרירים. 
לעיתים גם לאחר תקופת התאוששות של  72 שעות בין שני משחקים (המחויבת על פי התקנות), שחקנים רבים אינם מצליחים להחזיר לעצמם את יכולותיהם הפיזיולוגיות. סמנים פיזיולוגיים כמו נזק לשרירים, עייפות וכוח מופחת ניכרים בהם גם לאחר 72 שעות ויותר. 
לדברי טוריחו, בקבוצות שהוא עבד בהן, אשר השתתפו בארבעה מפעלים תחרותיים לכל היותר בעונה, שיחקו השחקנים יותר מ-60 משחקים רשמיים. מספר התחרויות הגבוה בתכיפות הרבה הזאת גרם למדדי עייפות אקוטיים וכרוניים גבוהים בקרב השחקנים. כאשר דורשים מספורטאים בקבוצה עילית להתחרות בכל יומיים עד חמישה ימים במשך כמה שבועות ברצף, דורשים מהם למעשה להפחית את זמני ההתאוששות שלהם במידה רבה. מרווח הזמן המצומצם שנותר להתאוששות בין המשחקים פוגע בביצועי הספורטאים ומגביר את רמת הסיכון שלהם לפציעות. נוסף על כך, בשל התדירות הגבוהה של התחרויות אין די זמן לייצר עומס עבודה הדרגתי. מצד שני,  יש צורך לפצות על העובדה שיש שחקנים שלא שיחקו ביום המשחק. לכן עבור שחקנים אלה, יש לתכנן אימון מפצה שיש בו מספיק עומס כדי לשמור על רמות הביצועים הדרושות למשחקים הבאים (סטוינוביץ', מ., טוריחו, ח'., קריסטו, מ. וג'ורג'יוס, ג'. ז'.).

השלכות אורתופדיות

פציעות ספורט כיום נהפכו למגפה. בארצות הברית בלבד, כ-1.5 מיליון ספורטאים בבתי ספר תיכוניים ובמכללות נפצעים מדי שנה. פציעות בספורט עילית הן אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על עבודתם של צוות האימון ושל הצוות הרפואי, משום שהן פוגעות בזמינות השחקנים, בביצועי הקבוצה וגורמות לעלויות כספיות גבוהות של המועדון.
הגורם העיקרי לפציעות של שחקנים הוא עומס רב בעבודה ועייפות היתר הנלווית אליו. עייפות זו פוגעת ביכולתו של השחקן להחליט החלטות, בקואורדינציה ובשליטה העצבית-שרירית. היא מעלה את הסיכון לפציעה מכיוון שהעומס החיצוני המוטל על הספורטאי הוא גדול מן העומס הגופני שהספורטאי יכול לשאת. (טרוניץ', נ. וקריסטו, מ.).
ניתן לטעון כי בתקופות שבהן יש תחרויות ומשחקים בתכיפות גבוהה ונסיעות אליהם, יש סיכון רב לפציעות בעצמות, במפרקים וברקמות הרכות, שכן הספורטאים נוטים להשתתף בתחרויות בלי  לנוח מספיק ביניהן (סטוינוביץ' מ.). כך למשל, בענף הכדורגל עקב תדירות המשחקים הגבוהה 

וההתנהלות המכוונת לקבלת ביצועים מרביים מהקבוצות במטרה להגדיל את הרווחים הכספיים, נדרשות מן השחקנים דרישות גופניות ופסיכולוגיות גבוהות מאוד. הדרישות הגופניות העולות בכל שנה, מגבירות את הסיכון לפציעות בקרב הספורטאים (טוריחו ח'.). 
לפי מריוס, המספר הצפוי של פציעות בשבוע בקבוצות כדורגל עילית שמתחרות פעם בשבוע הוא שלוש פציעות בכל שבוע שני (שש פציעות בערך בחודש), ובקבוצות שמתחרות פעמיים בשבוע הוא בערך פציעה אחת בשבוע (ארבע פציעות ויותר בערך בחודש). עוד מציין מריוס במאמרו, כי במדגם שהתבסס על יותר מ-13,000 תצפיות נמצא כי שיעור הפציעות בשרירים במשחקים שההפרש ביניהם הוא פחות משלושה ימים, גדול ב-21% משיעור הפציעות במשחקים שההפרש ביניהם הוא יותר משישה ימים (מריוס כ.). 
כמות הפציעות של ספורטאים המתחרים בענפי ההתעמלות במועדונים גדלה אף היא במידה ניכרת עקב הדרישות הגופניות של המשימות האוויריות ועקב הנטייה להתחיל להתמחות בגיל צעיר. ממוצע ההערכות לפציעות ב-1000 שעות תחרות הוא 1.3 פציעות אקוטיות, ו-1.8 פציעות מסוג שימוש-יתר (אוברדוביץ' י.)

השלכות נפשיות

בריאות נפשית היא אחד הדברים החשובים בחיי אדם. אצל ספורטאי עילית המתמודדים עם רמת עצימות מוגברת במשחק או בתחרות, עם לוח זמנים דחוס, עם עומס שבועי גבוה, עם טיסות תכופות, עם זמן מנוחה מופחת וכן עם הצורך לעמוד בסטנדרטים הגבוהים בהופעה בכל משחק – גובר הלחץ 
הגופני והנפשי. 
נוסף על ההתחשבות בפן הגופני מהיבטיו השונים, יש להתחשב בבריאות הנפשית של הספורטאים. בספורט עילית, הבריאות מוערכת בעיקר באמצעות הקריטריון של זמינות השחקנים לאימונים ולתחרות. רמות גבוהות של מתח תחרותי, דיכאון, עייפות מתמשכת מנסיעות ותשישות רבה אינן נמדדות, אך אלה פוגעות במערכת החיסון של השחקן ועלולות לגרום למחלות שונות (טרוניץ', נ. וג'ורג'יוס, ג'. ז'.).

כמות רבה מדי של משחקים ותחרויות עלולה להוביל לחוסר מוטיבציה של השחקנים ולשחיקה נפשית, כלומר, השחקנים עלולים להגיע למצב שבו הם אינם מסוגלים עוד להתכונן למשחקים ולאימונים. ייתכן כי הלחץ העיקרי שהספורטאים חווים אינו נגרם ב-90 הדקות של המשחק,  אלא בהכנה המנטלית למשחק ובנסיעות הארוכות שבהן נדרשת הסתגלות לשינויים בזמן ובאקלים. כל 

אלה עשויים לגרום לרמת ריכוז נמוכה של הספורטאים שתשפיע על הקואורדינציה, על איכות הביצועים ותגביר את הסיכון לפציעה (סטוינוביץ' מ.). 
אין מחקרים המלמדים על התאוששות נפשית, עם זאת, פנאן מספר כי מניסיונו האישי, במשחקים של קבוצות מקומיות, הנערכים לאחר משחקים שיש בהם מתח תחרותי גבוה (כמו משחקים בתחרויות בין-לאומיות) – רמת העוררות של השחקנים נמוכה מאוד. מכאן עולה כי למסגרת שבה נערך משחק ולעיתוי שבו הוא נערך יש השפעה על מידת העוררות של השחקנים במשחק. 
במשך העונה הצוות הרפואי-גופני פועל בכמה מישורים כדי לאושש את השחקנים ולהביא אותם לרמת ביצועים גבוהה על מגרש הכדורסל. אחד המישורים הוא שמירה על בריאותם הנפשית, וזו מתבצעת באחריותו של פסיכולוג המועדון. (פנאן ר.). 
השלכות נפשיות
בריאות היא אחד הדברים החשובים בחיי אדם. אצל ספורטאי עילית המתמודדים עם רמת עצימות מוגברת במשחק או בתחרות, עם לוח זמנים דחוס, עם עומס שבועי גבוה, עם טיסות תכופות, עם זמן מנוחה מופחת וכן עם הצורך לעמוד בסטנדרטים הגבוהים בהופעה בכל משחק – גובר הלחץ 
הגופני והנפשי. 
נוסף על ההתחשבות בפן הגופני מהיבטיו השונים, יש להתחשב בבריאות הנפשית של הספורטאים. בספורט עילית, הבריאות מוערכת בעיקר באמצעות הקריטריון של זמינות השחקנים לאימונים ולתחרות. רמות גבוהות של מתח תחרותי, דיכאון, עייפות מתמשכת מנסיעות ותשישות רבה אינן נמדדות, אך אלה פוגעות במערכת החיסון של השחקן ועלולות לגרום למחלות שונות (טרוניץ', נ. וג'ורג'יוס, ג'. ז'.).

כמות רבה מדי של משחקים ותחרויות עלולה להוביל לחוסר מוטיבציה של השחקנים ולשחיקה נפשית, כלומר, השחקנים עלולים להגיע למצב שבו הם אינם מסוגלים עוד להתכונן למשחקים ולאימונים. ייתכן כי הלחץ העיקרי שהספורטאים חווים אינו נגרם ב-90 הדקות של המשחק,  אלא בהכנה המנטלית למשחק ובנסיעות הארוכות שבהן נדרשת הסתגלות לשינויים בזמן ובאקלים. כל 

אלה עשויים לגרום לרמת ריכוז נמוכה של הספורטאים שתשפיע על הקואורדינציה, על איכות הביצועים ותגביר את הסיכון לפציעה (סטוינוביץ' מ.). 
אין מחקרים המלמדים על התאוששות נפשית, עם זאת, פנאן מספר כי מניסיונו האישי, במשחקים של קבוצות מקומיות, הנערכים לאחר משחקים שיש בהם מתח תחרותי גבוה (כמו משחקים בתחרויות בין-לאומיות) – רמת העוררות של השחקנים נמוכה מאוד. מכאן עולה כי למסגרת שבה נערך משחק ולעיתוי שבו הוא נערך יש השפעה על מידת העוררות של השחקנים במשחק. 
במשך העונה הצוות הרפואי-גופני פועל בכמה מישורים כדי לאושש את השחקנים ולהביא אותם לרמת ביצועים גבוהה על מגרש הכדורסל. אחד המישורים הוא שמירה על בריאותם הנפשית, וזו מתבצעת באחריותו של פסיכולוג המועדון. (פנאן ר.). 

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.