ילדות אבודה, ואהבה לסוסים

ילדות אבודה, ואהבה לסוסים

מאת: קרן רופא- ווינברגר

מנהלת המרכז להכשרת מורים לרכיבה טיפולית  ומרצה בקורס רכיבה טיפולית, המכללה האקדמית בוינגייט.

לכו אחורה בזמן...שנים בזמן, ונסו להיזכר 

איזה ילד היית? האם היית מופנם? אולי חבוי, שמא ביישן, מושתק, יתכן מרדן, או פרוע, חסר גבולות.

איזו ילדה היית ?.. חברותית, אהובה, מלכת הכיתה?.. או אולי ביישנית ללא חוט שדרה.. 

נדמה כי בכל ילדות יש פצע כלשהו, מכאוב לא ברור, אולי דימוי עצמי נמוך, תלות, חרדה. אולי חוסר גבולות, חווית כישלונות,ביטחון עצמי גבוה מידי או נמוך, יתכן שמצאתם איזה פצע או שניים מהרשימה הלא סגורה, ואולי לא... היום אתם נשים וגברים מצליחים, אהובים, יש לכם משפחה, עסק, חברים ו- סוסים - בפנסיון, מאחורי הבית, בחצר, בחוג רכיבה, בחווה הקרובה, בבית הספר, עם חברים - יותר או פחות העיקר יש סוסים בחיים!... אבל אם תחשבו לרגע אולי תצליחו להבין איך הסוסים הגיעו לחייכם.. למה בחרתם דווקא בהם ? ( רק אל תגידו זה הסוסים בחרו בי...) 

יכול להיות שאולי לבחירה הזו יש קשר ל"פצע"? ולסוסים היה מקום של "תרופה" בתהליך ההתבגרות(כולל גילאי 30+ +) ?.. אצל סוסים בניגוד לבני האדם שפת הגוף מאד ברורה, היות והיא חיה הנטרפת בטבע היא רגישה לגירויים מהסביבה. הרגישות הזו מתורגמת לשפת גוף מאד ברורה ל-ארבע מצבים עיקריים, לחץ, איום ,מנוחה ועוד פאזה של תשומת לב. תארו לכם שכשאנחנו בני האדם ( חיה טורפת..) כל פעם שהיינו במצב כזה היינו מראים את זה, באופן שהסביבה הייתה מיד מבינה את מצבנו, ויכולה להגיב למצב הרגשי שלנו בהתאם – לדחוף,להמריץ,לעודד ( שוט, דורבנות ..) כשאנו במצב מנוחה/ וויתור/ חוסר רצון להתמודד לשחרר.. להרפות, ולאפשר ( חבל חופשי , מושכות רפויות...) כשאנו במצב לחץ, חסימה, פחד להציב גבולות ברורים ( סטאד ציין) כשאנו מבולבלים, מתוסכלים ואז תוקפניים!... הייייי ! זה מה שאנחנו עושים עם סוסים לא ?  

הלוואי שיכולנו גם אנו ליישם את השימוש בשפת גוף על עצמנו? למה זה כ"כ קשה ?... 

אחד ההסברים האפשריים לרעיון היא העובדה שבמלחמת ההשרדות הדארויניסטית יצרנו מח קדמי מפותח ולקחנו את הערוץ הקולי- דיבור- ( להזכירכם ערוץ קולי, שפת גוף, לחץ ישיר " אורי פלג") או את הערוץ של הלחץ הישיר- מגע- ופיתחנו אותו באופן קיצוני, כך שאפשר לנסות לדבר בהרבה מילים, כדי להסביר רגשות במקום להראות אותם,בקשר עין או אולי להשתמש בהרבה מגע כדי להיות קרוב, אך לא בהכרח להרגיש קרוב..  מתוך הרבה מנגנוני הגנה מתוחכמים שכחנו את הערוץ האמצעי.. את שפת הגוף- איך אתה מתקשר ? במבט עיניים ישיר או מתחמק ? רוב האנשים מתקשים עד מאד להביט באופן ממושך בעיניו של האדם איתו אנו משוחחים, מפני שזה יוצר חשש אינטימי ופולשני- ומעדיפים מגע של כאפה,סחבקית או ליטוף חפיף.. הגעת למקום לא מוכר וסביבה חדשה , האם חשבת על מצב הידיים והשפתיים? קפוצות או רפויות ,והגב זקוף?, או ראש שמוט וכתפיים נופלות, צעד קדימה, או צעד אחורה ?..... 

מאלף סוסים מוכשר הוא מאלף שיודע להשתמש בכמות הנכונה של לחץ, וחופש בעיתוי הנכון ביותר. כך הסוס הופך להיות שותף יעיל יותר, ממושמע ורגיש. האם אתם יכולים להגיד שגם הילדות שלכם דמויות המפתח המשמעותיות ידעו להשתמש בעיקרון החופש והלחץ בעיתוי ובכמות הנכונה ?...  כמה פעמים הפעילו עליכם יותר מידי לחץ, רצון ,בקשות, תחנונים- ולא הבינו שזה ממש לא יעזור ההיפך, זה רק גרם לכם לברוח או לתקוף (תלוי איפה אתם ממוקמים בתיאוריות שלושת ה-Fים..) כך שפעמים רבות אתם מוצאים עצמכם ברגעים של לחץ מרפים ומוותרים, או צועקים ומתפרצים כי פשוט לא נוח שם ?.. 

כמה פעמים נתנו לכם יותר מידי חופש ולא הבינו עד כמה הייתם זקוקים ליד מכוונת, לגבול, לקו ברור שאותו אסור יהיה לכם לעבור... אבל הקו לא היה ואתם חציתם גבול שהלך והתרחק עם השנים והפך להיות דפוס התנהגותי טבוע שמוביל אתכם לבחירות המבוססות על ניסיונות לחצות גבולות מסוכנים בחיים?.. יש סיפור ילדים ישן שאני קוראת אותו לבנות שלי לפני השינה.. הנשיקה שהלכה לאיבוד.. מכירים? ואני שואלת אתכם היכן בילדות האבודה הסוס החזיר לכם נשיקה?