אסירים לוחשים לסוסים
סצנת הפתיחה בסרטו הדוקומונטרי של ג'ון זריטצקי, "אסירים לוחשים לסוסים" (The Wild Horse Redemption) מצולמת ממסוק. בסצנה זו רואים מאות אם לא אלפי סוסי מוסטנג פראיים, רצים חופשי בהרי הרוקי שבקולורדו ארה"ב. ישנם 33,000 מוסטנגים פראיים שמשוטטים בחלקה המערבי של ארה"ב.
כלא פדרלי אחד, הציב תכנית לאסירים שבוחרים לקחת חלק בה ועומדים בקריטריונים של משמעת בכלא, "לאלף" סוס מוסטנג פראי. חשוב להבהיר שאסירים אלו נכלאו בשל פשעים חמורים הכוללים רצח, שוד מזויין וסמים. לרוב האסירים צפוי זמן מאסר ארוך. רובם היו בכלא לפני כן, חלקם יהיו בכלא שוב בחייהם או יחיו שם את שארית חייהם.
ההתקדמות של האסירים עם סוסיהם תלויה ביכולת שלהם לאמץ סבלנות, מוסר ואמפתיה. באופן מעניין, האסירים מזהים את ההתנהגות שלהם בחיות פרא אלו וכך מבינים את חייהם שלהם. הסרט מביא את האינטימיות הנוצרת בין אדם וחיה במגרש האימונים בו שניהם עוברים שינויים מדהימים, ולוקח את הצופה למסע מרומם של חופש, משמעת וגאולה.
הפסיכולוגיה מאחורי אסירים וסוסים
מאחורי הסיפורים של אסירים רבים יש סיפור אנושי ונוגע לב שרבים מאיתנו יכולים למצוא עצמינו מזדהים איתו. ילדים ונערים שחוו ילדות קשה של התעללות, ניצול מיני, היעדר סמכות הורית, כישלונות מרובים במערכת הבית ספרית ועוד. המשפט "אין ילדים רעים אלא ילדים שרע להם" מתאר מצבים בהם ילדים אלו היו במקום חשוך בו לא היה מי שיאמין להם, רק הם לעצמם. מתוך המקום של הישרדות רגשית הם למדו לנתק את הרגש מהפעולה, להסיר מצפון, מחשבה, רגשות אשם, מכל פעולה מכאיבה ופוגענית.
שפת גוף ורגשות
סוסים לא יכולים לפצל את הרגש מהפעולה, או מהאני שלהם. הסוס הינה חייה הנטרפת בטבע. בניגוד לבני האדם תכונה זו אפשרה לה לשרוד שנים רבות. מתוך ההישרדות הקיומית דרך אינסטיקט הבריחה, הסוס משקף בכל תנועה שבו את הסביבה שבה הוא נמצא. בעקבות הרגישות של הסוס הוא הופך ל"מראת רגשות" לכל אחד מאיתנו אשר למד להסתיר רגש אפילו מעצמו.
שפת הגוף של אדם המסתיר רגשות כגון פחד חוסר בטחון וחוסר אונים יראה זאת בשפת הגוף עם רמות אנרגייה גבוהות או נמוכות לסוס וזה יגיב אליו בשפת גוף מיידית וברורה של הימנעות משיתוף פעולה או בריחה ולחץ. צוואר סוס גבוה, תנועה איטית ונוקשה, עיניים פקוחות ללא מצמוצים, תנועות חדות הן מראה לאדם שמפגין מתח וחשש.
צוואר סוס נמוך, תנועה הרמונית ורציפה, אוזניים המופנות כלפי הרוכב או המוביל, סוס המחפש את הבקשה הבאה ומציית לכל בקשה הן מראה לאדם המצליח לאזן רגשית בין האני והרגש או בין הפעולה לרגש.
לירון וויסברג בוגרת
קורס רכיבה טיפולית במכללה האקדמית בווינגיט ביקרה בבית הכלא בשנת 2009 וסיפרה בקצרה על הביקור ושיחה קצרה שהייתה לה עם אחד האסירים :
הגעתי לבית הכלא דרך חבר טוב של המשפחה העובד שם כסוהר במתקן אילוף בקולורדו, נכנסתי למתקן ביום השלישי לקבלת המוסטנגים החדשים- היה המון תסכול באוויר. רוב האסירים שראיתי היו החדשים במתחם ועוד לא התמודדו עם הסוסים קודם. הם עבדו בזוגות וכל אחד בתורו ניסה לעצור את הסוס בראונדפאן, שדהר בפראות ובמקצבים שהיוו סכנה להתקף לב לסוס עצמו שהיה מבוהל עד מאד. במבט מהצד החוויה הבולטת ביותר הייתה האנרגייה הרבה, ענני האבק והתסכול הרב שהיה תלוי באוויר.
הזדמן לי לדבר עם אחד האסירים הוותיקים יותר בפרוייקט שעבר כבר 2 אילופים במקום. שאלתי אותו מה הוא מרגיש עכשיו ?
הוא סיפר לי שהוא אוהב מאוד את הסוסים "שלו", הם משרים עליו תחושה של חופש הוא מקפיד לא להקשר אליהם יותר מידי ולו רק בגלל תחושת אשם מסוימת בנוגע לאילוף אשר נכפה עליהם. הוא הרגיש בגידה בכך שהוא כולא אותם. בזמנו נותרו לו עוד 5 שנים למאסר והוא סיפר לי שאין לו שום ספק שינסה לעסוק באילוף כשיצא מהכלא- ראשית בגלל שאין לו שום תחום תעסוקה אחר ובעיקר בגלל תחושת הסיפוק הענקית בריסון חייה כל כך אימפולסיבית- ממש כמוהו.
נראה כי קיימת הקבלה בין התהליך שעובר האסיר לבין זה שהוא מעביר את הסוס. הסוס נלקח מתוך חיי החופש אל "אילוף", אך המטרה היא חיובית, שימור הגזע. מכאן לומד האסיר כי השמעות למסגרת ולהוראות אינה חייבת להיות דבר שלילי. בנוסף, אולי לראשונה בחייו הוא נמצא בעמדת כוח יצרנית, כאשר היכולת "לשלוט" על העתיד נמצאת בידיו. אם הוא יפעל נכון הוא יכול להגיע לתוצאות יצרניות עם הסוס. כלומר, למרות שמתרחש כאן תהליך של לקיחת החופש של הסוס, המטרה היא יצרנות, מכאן האסיר לומד כי גם הוא יכול להיות אדם ייצרני. בנוסף, משקף הסוס את תחושותיו הפנימיות של האסיר ואת שפת הגוף שהוא משדר, האסיר יכול ללמוד מכך על הדרך בה הוא נתפס אצל אנשים אחרים וכיצד לשלוט בהתנהגותו באופן חיובי.