המאמן בספורט המודרני

המאמן בספורט המודרני

הצלחה הישגית בספורט מותנית ב-3 גורמים עיקריים כישרונות, הדרכה, מתקנים-ציוד. במקרים רבים הצליחו ספורטאים להגיע להישגים בתנאים, במתקנים ובציוד לא ראויים, אולם ללא הדרכה מקצועית אין אפשרות להצלחה. כמובן שכישרונות טבעיים מסייעים להצלחה, אך לאתר, לזהות ולמצות פוטנציאל יכול רק מאמן ברמה מקצועית ומוטיבציה מתאימה. במקביל, חשוב לזכור כי לא ניתן לפתור בעיות ולהתמודד עם חולשות באותן דרכים ומחשבות שהובילו ויצרו אותן.

בבדיקות שנעשו באירופה ובארה"ב נמצא שמאמנים ייחסו את הצלחתם בעיקר לניסיון שצברו ליד מאמנים אחרים ובהיותם ספורטאים. במקום השני הציבו המאמנים את ההפריה שהם יוצרים עם מאמנים אחרים מענף ומקצוע הספורט בוו עוסקים ובעיקר מענפי ספורט אחרים. להשתלמויות, הצמדה, קריאת חומר מקצועי וסדנאות בתחומים המדעיים, המתודיים והמעשיים ייחסו את המקום השלישי. לרוב המאמנים היה מנטור שליווה אותם בקריירה כמאמן. להכשרה ולקורסים ייחסו את המקום האחרון.

דמות המאמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במהלך השנים נפל בזכותי לאתר ולטפח מאמנים שהצליחו להוביל ספורטאים למדליות במשחקים האולימפיים ובאליפויות עולם ואירופה: פונטה, לאופולד (ג'ודו), גור שטיינברג (שייט) ורבים אחרים. כך גם למדתי להכיר אותם ולהשתתף איתם בהכשרת הספורטאים, כמו גם מאמנים במשחקי הכדור כמו אלי גוטמן, אלי כהן, מוטל'ה שפיגלר, אלישע לוי, זאב זלצר, אריק שיבק ואחרים.

יכולת מקצועית, ידע וניסיון לצד יכולת העברת המסר ושילוב של מוטיבציה גבוהה, התלהבות, שמחת חיים סייעה להם להביא להצלחות הישגיות.

לא מספיק לדעת, צריך גם ליישם! לא מספיק לרצות, צריך גם לבצע!

 

היכולות להם נדרש המאמן:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שלב הלימוד הוא ארוך ודורש סבלנות, המעבר לאימון הוא בשלב מאוחר יותר.  הכשרת המאמנים צריכה להיות יותר מעשית ויותר רלוונטית

תהליך הכשרת ספורטאי הישג כולל: בדיקת מצב עדכני, השוואה לנורמות, הגדרת מטרות, תכנון, ביצוע, מעקב ובקרה. תפקידו של המאמן מורכב וכולל אחריות על כל התהליך.

בספורט המקצועני משתמש המאמן בצוות הכולל אנשי מקצוע המסייעים לו לכל אורך התהליך, החל מבדיקת מצב עדכני: רמה הישגית, התפתחות הישגית, רגע ומצב ספורטיבי, בריאותי, מנטלי ואינטלקטואלי וכן תנאים סביבתיים ורקע חברתי. המאמן נעזר במומחים להשוואה לנורמות בענף, מקצוע ספורט, בשכבת הגיל וברמה אותה מציג הספורטאי. כמו גם בעקרונות התפתחות ביולוגית, עקרונות עומסים והתאוששות, וכן התוכנית תחרויות/ משחקים לאומיים ובינלאומיים.

המטרות באימונים, תחרויות/ משחקים, בערכים, בחינוך ובהתפתחות לטווח קצר, בינוני וארוך נקבעים על פי המצב העדכני והנורמות. תכנית האימונים והתחרויות/ משחקים, ותכנון העומסים השנתי, התקופתי, השבועי והיומי נקבעים אחרי שמסתייעים במידע וניסיון מדעי ומעשי ובאנשי מקצוע מתורת האימון והפיזיולוגיה. בביצוע תהליך האימונים נעזר המאמן באנשי כושר גופני ומומחים בתחומים ייחודים (כמו מאמן שוערים). לאורך כל התהליך צריכים לקיים מעקב ובקרה בתחומי הטכניקה, טקטיקה, כושר גופני, מצב מנטאלי, מצב פיזיולוגי ויכולות ייחודיות לענף הספורט.

תפקידי המאמן במועדון:

• אימון ישיר
• ריכוז הצוות המקצועי
• הכנה וניהול התחרות/ משחק
• הכנת תכנית אימונים ותחרויות/ משחקים
• סיכום וניתוח תהליך האימונים והתחרויות/ משחקים
• ריכוז פעולות מעקב ובקרה
• ריכוז ליווי מדעי- רפואי
• אימוני העשרה, אימוני השלמה ואימונים אישיים
• חיפוש מתמיד אחר ספורטאים מוכשרים פוטנציאלים

המאמן כפוף למנהל המקצועי במועדון (בהיבטים מקצועיים) ולמנכ"ל (בהיבטים כלכליים ואירגוניים), המאמן משתתף בישיבות עם המנכ"ל והמנהל המקצועי, המאמן מרכז ישיבות של הצוות המקצועי.

מאמן ספורט מחויב לדעת ולהבין בהכשרה, עקרונות ואמצעי אימון גופני כמו בטכניקה וטקטיקה.תפקידי המאמן דומים לפאזל שעליו להרכיב לאורך כל תהליך האימונים והתחרויות בתחומים העיקריים בהם עוסק המאמן הינם:

1. תכנון אימונים על פי תוכנית המשחקים

2. תכנון עומסים לפי היקף, עוצמה, תדירות ומשך

3. תכנון שיטות ואמצעי אימונים גופניים וקואורדינטיביים

4. פעולות מעקב ובקרה

5. תכנון וריכוז פעולות התאוששות

6. הכשרה, העשרה והשלמה אישית

7.  תכנית לשיקום מפציעות

8.  ליווי מדעי- רפואי

 

תמיד יש לערוך סיכום וניתוח: מה היה טוב? מה היה פחות טוב? מה לא עבד?

1. תכנית אימונים לפי תכנית המשחקים/ תחרויות: היבטים פרקטיים, במקביל להיבטים מדעיים.

תכנית רב שנתית פרספקטיבית: תכנית שנתית, תכנית למחזור גדול, תכנית שבועית, תכנית ליחידת אימון.

2.  תכנון עומסים : היבטים מדעיים, היבטים מעשיים: פיזיולוגיה, תזונה, אורח חיים,  מרכיבי העמסה, עקרונות העמסה, עקרונות התאוששות  ובעיקר לדאוג להתאמת העומסים:  התאמה לגיל, התאמה למין, התאמה ליכולות, התאמה לרקע ספורטיבי, התאמה לתוכנית כמכלול,  התאמה למטרות, התאמה אישית וקבוצתית.

3. תכנון שיטות ואמצעי אימונים גופניים וקואורדינציה: מרכיבי יכולת, שיטות אימון, אמצעי אימון, מרכיבי כושר גופני , מינון על פי כמות ועל פי גילאים, מרכיבי קואורדינציה, אוצר תרגילים, יכולות הדרכה.

4.  פעולות מעקב ובקרה: במעבדה, שדה, תיעוד, סיכום וניתוח וידיאו, פיזיולוגיה, מרכיבי יכולת גופנית וקואורדינטיבית, ביומכניקה, רפואי בריאותי, פסיכולוגיה.

5. תכנון וריכוז פעולות התאוששות: מדעי, מעשי, היבטים פיזיולוגיים, פעולות באמצעים פסיביים,  היבטים מנטאליים, פעולות באמצעים אקטיביים, היבטים רפואיים-בריאותיים, היבטים ביומכניים.

בהכשרת מאמנים חייבים ללמוד לחשוב!

גירויים להמשך לימודים והתעניינות: במסגרת אימוני קבוצה, "מיישר" המאמן קו עם השחקנים הפחות טובים, או אלה שאינם יכולים לספוג עומסים כבדים יותר. מרבית השחקנים "סובלים" מרמת אימון, חוסר בעצימות, בהיקף, ובמרכיבי האימון, לכן על המאמן למצוא דרכים להשלמות בעזרת "שיעורי בית", אימונים אישיים והעשרה.

6.  הכשרה, העשרה והשלמה אישית: תכנית אישית להשלמה, להעשרה, אימוני העשרה רב- גוניים וחיזוק יכולות.

7.  תכנית לשיקום מפציעה וחזרה לתפקוד מלא: עקרונות וכללים בזיהוי וטיפול ראשוני בפציעות,שיתוף פעולה מלא עם הצוות הרפואי, שיטות ואמצעי אימון לספורטאים פצועים ובשלב החזרה לפעילות מלאה.

ליווי מדעי- רפואי : שילוב היבטים פסיכולוגיים, שילוב היבטים תזונתיים, שילוב היבטים רפואיים בריאותיים, שילוב היבטים ביומכניים

מחקרים מראים שיכולת הקליטה מהרצאות פרונטליות רלוונטיות (קורסי מאמנים) הינה 10-20%.

לעומת זאת יש קליטה גדולה יותר (עד 35-40%) בעזרת סדנאות ופעילות אקטיבית של הסטודנטים. התנסות מעשית מגדילה את הקליטה והדרכת החומר מביאה את % הקליטה ל-75-85%.

מדע ואקדמיה- יודעים הכול אך בדרך כלל זה לא עובד , פרקטיקה- הכול עובד אבל לא תמיד יודעים למה. השילוב יכול להביא להצלחה!

 

כתב ד"ר איציק בן מלך, מנהל בית הספר לרפואה ומתודיקה בספורט, והסמכת מדריכים ומאמנים בספורט, במכללה האקדמית בוינגייט.