מה הקשר בין קרפעלך לבודהא

שנת 2000. מגיעה אלי מטופלת לקליניקה עם כאבי ידיים.

היא בת 85.

מקצוע: שפית מומחית.

תחום התמחות: קרפעלך.

הטיבטים קוראים לזה מומו.

ככה זה.

מומו בטיבטית זה גם סבתא.

תיזהרו להגיד לטיבטי שאכלתם מומו. צריך להגות את זה נכון.

הייתי מופתע לגלות שבגילה היא עדיין עובדת בעבודה פיזית.

אם היא עושה כל כך הרבה שנים קרייפעלך אז היא כנראה מאסטרית אמיתית של קרפעלך.

היא הייתה מאסטרית אמיתית.

לטיפול השני היא הגיעה עם שקית מלאה בקרפעלך.

חוויתי הארה. נפתחו לי הצ'אקרות הידועות והלא ידועות. ראיתי את אלוהים (She is black כמו שאלן ווטס מספר בהומור. לאחר שנחת הקוסמונאוט הראשון שאלו אותו אם הוא ראה את אלוהים. הוא ענה שכן. נו...ואז הוא השיב: "היא כושית!").

לפחות את אלוהי הקרפעלך.

אני חייב מתכון אמרתי לה. זה הדבר הכי טעים בעולם.

בנדיבות ליבה ובחיוך רחב היא מסרה לי מתכון.

בערב העליתי את המצרכים על השיש והתחלתי להכין את מזון האלים.

התוצאה הייתה אוזן המן עם נקניקייה. ככה זה.

שום קשר בין מה שהיא עשתה לבין מה שיצא לי.

זה אומר שיש מרחק גדול בין המאסטר לתלמיד. מילים בלבד לא יכולות לצמצם את המרחק.

הבודהא אמר שאין לקחת את דבריו כדוגמה. כמובן מאליו. כאמת שאין עליה עוררין.

חובתו של כל אדם היא לצאת למסע ולחפש את האמת.

האחריות היא על כל אחד ואחד.

אף אחד לא יודע מה נכון באמת בשבילנו.

המורים גם אם הם חוו חוויות של התעוררות יכולים להעביר בעיקר מילים ותנועות.

שלושה דברים על המתרגל ליישם:

אמונה גדולה:

אמונה בכך שהוא יכול להשתחרר מהרגשות השליליים והבורות. אמונה שהוא יכול להשיג הבנת מציאות ישירה.
ספק גדול: להטיל ספק בכל מה שאומרים לך ומלמדים אותך ולחקור לבד.
מאמץ גדול: להשקיע זמן ואנרגיה לתרגל את התודעה.

המתרגל לא חייב לדעת לעשות קרפעלך כדי להגיע להארה.

אבל מומלץ מאד.

בברכת פסח (פשטות, סבלנות וחמלה) שמח וקרפעלך כשרים.