חוויית סולו במסע – להיות לבד בשטח...
כתב: איתן חורשתי, בוגר התכנית להכשרת מומחים לפנאי אתגרי - 2015
במסגרת תכנית לימודים להכשרת מומחים לפנאי אתגרי במסגרת בית הספר לתיירות ופנאי אתגרי במכללה האקדמית בוינגיט התקיים מסע מיוחד במינו. המסע היה סופו של תהליך הכשרה שנמשך שנתיים ולקראת ההסמכה הסופית כמומחה לפנאי אתגרי.
גולת הכותרת של התהליך הלימודי שאותו חווינו היה מסע רגלי בן ארבעה ימים. המסע שימש כפלטפורמה לשם מימוש ויישום מקבץ של הכשרות שנרכשו במשך השנתיים: מנחים לסדנאות שטח, מדריכים לטיפול באמצעות הרפתקה ומסע בטבע, מפעילי מתחמי חבלים, מדריכים למיומנות הישרדות ומנהלי מסעות חניכה אתגריים.
במהלך המסע ניתן לכל אחד (כפרט) להציג את מרכולתו המקצועית, הן כחניך והן כמנהל תכניות שטח בעתיד. בניית המסע הייתה אתגר עבור משתתפיו ועודדה אותנו לאתר פתרונות יצירתיים אל מול הקשיים שנקרו בשטח.
אחד מרגעי השיא במסע והשלב המכונן שבו, הייתה משימת סולו למשך 24 שעות. באותה יממה שהו המשתתפים עם עצמם בדד בשטח. מטרת המשימה לאפשר אינטרוספקציה (התבוננות פנימית, לתוך עצמך) והתבוננות על החיים במרחב פתוח ומעורר השראה. התבוננות זו מתאפשרת כאשר האדם שוהה זמן ממושך לבדו בשטח ואינו מוסח על ידי גירויים שונים שהחיים המודרניים מזמנים לנו.
רציתי לשתף אתכם בהרגשתי בתהליך הסולו שעברתי:
"אני מתרגש באורח מוזר כאשר אני מביט לתוככי נפשי הגדושה בכֹּה הרבה שתיקה"; 'נשִמתה של בּלימה'. בּליל מילים ומחשבות מִתבַּדֵרות הנדחקות לברור משמעותן, מבטים בוהים לעבר נוף המצטנע בחסות החשכה, רחשי הטבע נִרקָמים בי, לחש "כיווצי" סלעים שספגו את עול חום היום ועתה פרוּדותיהן מתכנסות אלֵי מנוחה, דָממה שלאחר מדוּרה שהנעימה זמן שָאוּל, והרהיבה תיגָר על עֲלָטה.
מכַנֵס רגלי לעבר חזי, מטיל ראשי לעבר מה שזכור עוד באור היום כעץ האַלָה, מַטֵה אזני לקולות חוץ, אט, אט הן מתמזגות לקרבי. כך בשעות של חֶסֶד ליל, עולים וצפים פָּרָדוקסים של חיים, מכים הם בי, מצליפים ללא חֶמלה, מלמדים עֲנָווה.
אור ראשון מגיח ממזרח, שוזֵף נֶפֶש החווה בשורה, קורא לחיות השדה להצטנף במאורותיהן ונדמה, כי לי הוא אומר; 'צא לדרכך, כי אולי הפנמת דרך צלחה'.