טונוס שרירים- טיפול באמצעות שיטת שלהב

את בטי פגשתי לראשונה כשהייתה בת שנה, היא נולדה בשבוע ה-32 להריון, מצבה הוגדר קריטי והיא הובהלה לטיפול נמרץ. לאחר בדיקות, נמצא כי בשכבת הדורה במוחה היו כתמים לבנים, שהעידו על פגיעה נירולוגית ומוטורית וכן על לקות ראייה. בטי שכבה רוב הזמן על הגב, הרפרטואר התנועתי שלה היה דל עם מעט וריאציות. במגע ניכר מתח שרירי גבוה ופשיטה חזקה ברגליים. האם סיפרה כי בשבועות האחרונים בטי החלה לפנות הצדה בידיים פשוטות לפנים, בעוד פלג הגוף התחתון נשאר במקומו.

בחרתי להתחיל בעידוד השימוש בידיים, מתוך מחשבה שאזכה לשיתוף פעולה באותו מקום שבטי מראה יכולת. עשיתי זאת באמצעות מגע עמוק לצורך מיפוי הידיים והזרועות. המגע באצבעות לווה בספירתן בקול, כדי לשלב מידע משני ערוצים חושיים: השמיעתי והפרופריוספטיבי.

עודדתי אותה לאחוז ברעשן עץ קשה, כך שכף היד תקבל מידע ברור. התבוננתי הם היא מנענעת את הצעצוע וכיצד היא מגיבה לצליל המופק ממנו. בטי נהנתה לשחק ברעשן ואף קירבה אותו אל פיה. שמחתי לראות את התגובה הזאת, המעידה על סקרנות. הצעתי לאמה לעודד את בטי לאחוז לעתים קרובות ברעשנים קשיחים, מתוך מחשבה שפעילות כזאת תאפשר לה לחוש בבהירות את הצעצוע ואת כף ידה ותעודד אותה להניע אותו יותר. התנסות כזאת תוביל בהמשך לרכישת המיומנות של העברת הצעצוע מיד ליד ותסייע לפתח את השרירים וליצור קשר עין-יד.

בשכיבה על הבטן הרימה בטי את ראשה לפרקי זמן קצרים ואף סובבה את הראש מצד לצד. היא התקשתה להחזיק את הראש באופן יציב ולאורך זמן ולהביט סביבה. קשה היה לקבוע אם הקושי בייצוב הראש נבע מהלקות בראייה, מחוסר הבשלת מערכת שיווי המשקל, מארגון שרירי-עצבי ירוד או אולי משלוש הסיבות גם יחד.

התנועה של בטי הייתה נתונה עדיין באופן חלקי להשפעתן של תגובות ראשוניות (רפלקסים), מה שהקשה עליה לנוע באופן ספונטני וחופשי.

בחרתי למקד את עבודתי בשיפור יציבות הראש מעל עמוד השדרה ובמיקום העיניים בקו האופק - וכך להרחיב את שדה הראייה. לצורך זה העברתי את בטי למצב של ישיבה שלמה, כשגבה נתמך על בטני. בתנוחה זו אני מעוררת את תגובות היציבה. תגובות אלו מפעילות את שרירי הגב ומביאות לזקיפה. בתנוחה זו התאפשר לי גם לעבוד על תנועות הכפיפה והיישור של הגו. במנח זה הידיים פנויות למשחק ונלמד הקשר בין תנועת הידיים, הראש, הגו והעיניים. בהדרגה הבחנתי כי גם הרגליים מגיבות לתנוחה זו, כך שהטונוס של השרירים ירד והיה אפשר לכפוף אותן.

שיקול הדעת להושיב את בטי לא היה רק לשם הלמידה להתיישב, אלא כדי לעורר את כל המערכות שלא פעלו בשכיבה: שיווי המשקל, היציבה, השרירים הכופפים והזוקפים, תנועת הראש והעיניים והשמירה על יציבות הראש.

לשינויים המוטוריים התלוותה תגובה מרגשת, פניה של בטי הביעו שמחה וסקרנות, בהמשך התהליך רכשה בטי את המיומנות של היפוך מן הגב אל הבטן ולוותה לראשונה במלמול. ההישגים המוטוריים לוו בביטויים רגשיים, שהם חלק אינטגרלי מהמהלך ההתפתחותי של התינוק. חשוב למטפל ולהורה לזהות אותם. היכולת לשמור על יציבות הראש וחופש התנועה של הידיים שהושגו בישיבה שימשו את בטי בהמשך בפעולת ההתהפכות.