תרומת הגיל היחסי של הספורטאי להגעתו לרמת מומחיות בספורט

גורמים ביולוגיים (גנטיים) וסביבתיים משפיעים על התפתחותו של הספורטאי ועל סיכויי הגעתו לרמת מומחיות בענף הספורט שבו בחר לעסוק. הגורמים הביולוגיים כוללים, בין השאר, את מבנה מערכת השלד-שריר ואת מבנה המערכת האנרגטית של השלד- שריר. הגורמים הסביבתיים כוללים, לדוגמה, את תכנית האימונים של הספורטאי, המאמן ומשפחת הספורטאי.

סיווג נוסף של הגורמים המשפיעים על ההגעה למומחיות בספורט הוא הסיווג לגורמים ראשוניים ומשניים: הגורמים הראשוניים כוללים את הגנטיקה של הספורטאי, הפרופיל הפסיכולוגי שלו ואת תכנית אימוניו; הגורמים המשניים כוללים את גורמי הסביבה החברתית-תרבותית שבה הספורטאי גדל, כמו מקום לידתו, תמיכת הקהילה בפעילותו הספורטיבית ותמיכת בני משפחתו. ההנחה המקובלת בספרות המחקרית היא שכל גורם בנפרד וכן השילוב בין הגורמים השונים – הביולוגיים והסביבתיים או הראשוניים והמשניים – משפיעים על סיכויי הספורטאי להגיע לרמת מומחיות בספורט.

במהלך שני העשורים האחרונים גברה התעניינותם של חוקרים בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה של הספורט בחקר תרומתם של כמה גורמים סביבתיים להגעה למומחיות בספורט. אחד מגורמים אלו הוא הגיל היחסי (relative age effect) של הספורטאי: באיזה חודש נולד הספורטאי בשנת הלידה שלו. מממצאי מחקרים על הגיל היחסי של ספורטאים בצפון אמריקה ובאירופה במגוון של ענפי ספורט אישיים וקבוצתיים אנו למדים, שלספורטאים שנולדו ברבעון הראשון בשנת הלידה שלהם היה סיכוי גדול יותר לשחק בליגות הבכירות בענפי הספורט שלהם בהשוואה לאלו שנולדו ברבעונים מאוחרים יותר בשנת הלידה שלהם. נראה אפוא,

שספורטאים מבוגרים יותר בשנתון הלידה שלהם הם בעלי יכולות גופניות וקוגניטיביות טובות יותר משל חבריהם הצעירים מעצם היותם בוגרים יותר, ולכן יזוהו על-ידי המאמנים כ"מוכשרים" יותר. הם חווים הצלחה רבה יותר בספורט, זוכים לתנאי אימון טובים יותר לעומת עמיתיהם שנולדו בחודשים מאוחרים יותר בשנת הלידה, ומגיעים להישגים טובים יותר.

בניגוד לממצאים שעלו ממחקרים על ספורטאים בצפון אמריקה ובאירופה, מחקרים שנערכו בארץ על תרומת הגיל היחסי להתפתחות ספורטאים ישראלים (בנים ובנות – שחקני כדורגל, כדור-יד, כדורסל וכדורעף) מגלים שההסתברות שספורטאים שנולדו ברבעון הראשון או השני של שנת הלידה שלהם יגיעו לליגות הבכירות אינה גבוהה מזו של אלה שנולדו ברבעונים השני, השלישי או הרביעי של אותה שנה. במילים אחרות, הגיל היחסי לא נמצא תורם להגעה למומחיות בקרב ספורטאים ישראלים בענפי הכדור. שני הסברים לממצא זה: האחד, מספר נמוך יחסית של ילדים בישראל מתעניינים בספורט ביחס למספר גבוה של ילדים במדינות אחרות. עובדה זו מחייבת את המאמנים להיות "גמישים" יותר בתהליך הבחירה של ספורטאים צעירים. עקב מיעוט משתתפים, ייתכן שהמאמן בוחר גם בשחקנים מתאימים פחות לשחק בקבוצה. ההסבר השני קשור בגישת ה"דלת הפתוחה" שנוקטים מועדוני הספורט בישראל. משחקי הכדור נחשבים לענפי ספורט פופולריים ביותר בישראל, בקרב צעירים ומבוגרים כאחד. כיוון שמעט ילדים משתתפים בספורט, מועדוני הספורט בענפי הכדור "נאבקים" על כל ילד, ולכן נוטים לקבל כל מי שמגלה עניין בענף כדור מסוים.

ממצאי המחקרים על הגיל היחסי בספורט עשויים לסייע למאמנים לתכנן טוב יותר את תכנית אימוניהם ולקובעי מדיניות לקבוע כללי משחק ותחרות הוגנים יותר, שיביאו בחשבון את הפער ביכולות הגופניות והקוגניטיביות של אלו שנולדו ברבעון הראשון של שנתון הלידה שלהם לעומת אלו שנולדו ברבעונים מאוחרים יותר בשנתון.