מה הייתה לי אפרת אמיר?

אפתח במשפט מתוך דברי פרידה שלי, שנאמרו דקה לפני שיצאתי ל"גמלאות חלקית":

".........מילים חמות במיוחד אני רוצה להפנות למורה ותיקה ואישה יקרה, שלא היה לי לפניה ולא אחריה אדם תומך, מעודד ומפרגן ממנה – אפרת אמיר”.

עם אפרת חלקתי שעות רבות בשוטטות במשעולי ההוראה, במסגרת לימודי המתודיקה, ההדרכה ואפילו בנושאי מגמת היציבה עליה הייתי אמונה. התחבטנו והתלבטנו רבות, בנכון וברצוי ותמיד תמיד, גם כשהגענו לשורה תחתונה, הותרנו בסופה מספר סימני שאלה. כמו רצינו להשאיר לנו הזמנה פתוחה, מסקרנת ומאתגרת, לפגישה הבאה.

ביחד העברנו "התעמלות בוקר" ברשות השידור וביוזמתה עתירת האנרגיה, כתבנו ספר "תרגיל לכל גיל". ראשוני משהו, אפילו קצת תמים ופשטני בהסתכלות עכשווית. אבל אין ספק שהוא זימן לי התנסות חווייתית ומרחיבת דעת והליכה במסע מענג של קרוב לבבות, בחברתה של אשת מקצוע, נמרצת, חמה ואוהדת.

אפרת אמיר בשבילי; עמיתה - חברה לעבודה - שריפדה את שנותיי במכללה במצע רך וסופג של תמיכה ובטחון, במקביל לתמרוץ בלתי נלאה, לעשייה ולתיעוד מקצועי.

כשאפרת פרשה לגמלאות, הרגשתי, קצת, כמו מי שכנפיה קוצצו. אבל החוסן ודברי העידוד שקיבלתי ממנה טרם פרישתה, (האמת גם אחרי..) הוסיפו להדהד בירכתי מוחי ולהמריץ אותי, להמשך ההתפתחות המקצועית שלי.

על כך ועל כל השאר אני חבה לה תודה גדולה.

אפרת נסתלקה מן העולם, אבל בעולמי שלי, שמורה לה פינת זיכרון חמה ומבוצרת, גם כשאני עושה כבר את דרכי, במורד מסלולי המקצועי.

ורדיתה