קורס הכרת מערכת החינוך תשע"ז סיכום סיור בבית ספר גבעול

מאת ברגמן יערה

בית הספר הדמוקרטי "גבעול", הוקם לפני 11 שנה ע"י חיים אביטן. הרעיון הייחודי של בית הספר נובע מעצם מיקומו. "גבעול" ממוקם בלב ליבה של שכונת מצוקה בגבעת אולגה. הרעיון גאוני בעיני. הקמת ביה"ס בעל רף חינוכי גבוה, לא על ידי הוצאה של ילדי מלח הארץ וסגירתם בבועה, אלא הכנסתם אל לב ליבה של החברה הישראלית, המורכבת ממגוון ואוכלוסיות. ילד שגדל בבית טוב, בו מסופקים לו כל צרכיו, הן הרוחניים והן הגשמיים, נפגש פנים אל פנים מול ילד המגיע ממציאות כל כך שונה... בעיניי, באותה נקודת המפגש מתרחש האידיאל שרוב הילדים פוגשים אולי בצבא בהתבגרותם, ולעיתים אפילו כלל לא. העמידה הזו מול האחר, השונה, קבלת האחר. חינוך לדיאלוג אמיתי.

ברצוני להציג קטע של יהונתן גפן:

"מעשה בשני ילדים שנולדו באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה. ילד א' וילד ב'. לילד א' יש אבא עורך דין ואמא מהנדסת חשמל. לילד ב' אמא עוזרת לגננת ואבא פועל טכסטיל במפעל. לילד א' יש חדר מלא צעצועים ומשחקים. לילד ב' יש חדר עם עוד ארבעה אחים. לילד א' יש מחשב, לילד ב' אין.

לאחר שש שנים, באותו יום ובאותה השנה, הם נכנסים לכתה א'. ילד א' מגיע כשהוא כבר יודע לכתוב ולקרוא, קצת חשבון, ואפילו קצת אנגלית. לילד ב' אין ילקוט, אז הוא סוחב את המחברות בשקית. ילד א' מגיש למורה את כל עבודות הבית מודפסות. ילד ב' מכין שיעורים כמעט תמיד לאור נרות. לילד א' יש חוג אומנות, חוג מחשב וחוג פסנתר. וילד ב', כשהוא שומע את אבא צועק שאין כסף, הוא בורח לחבר'ה בחצר.

ולמרות הכול, ילד ב' מתאמץ בכל כוחו לסגור את הפער, כי אבא שלו אמר שרק השכלה מנצחת את העוני, כי רק חינוך יוציא אותו מהכפר. וחולפות שש שנים ושני הילדים בכתה ו' והנה הם מחולקים להקבצות. וילד א' הולך להקבצה א' וילד ב' הולך להקבצה ב'. לילד א' יש מורה פרטית ולילד ב' אין. לילד א' אומרים כולם שהוא בטוח יהיה פרופסור כי הוא יודע מתמטיקה מה זה טוב.

וגם לילד ב' אומרים שיש חוכמה. יש לו חוכמת רחוב. והשנים חולפות והילדים מגיעים לתיכון. וילד א' הולך ל- 5 יחידות לימוד מתמטיקה, ו- 5 פיסיקה, ו- 5 אנגלית. וילד ב' רק ל- 3 ול- 4.

ולפעמים בהפסקות מבטיהם של שני הילדים מצטלבים

וממש לרגע קצר שניהם מבינים שמשהו פה חרא, שמשהו פה לא צודק, שהם בחיים לא יהיו שווים.

עשרים ואחת שנים חולפות מאותו יום בו נולדו שני הילדים והנה הם משוחררים מהצבא. ילד א' קיבל מאבא מתנת שחרור- טיול מסביב לעולם. ילד ב' בבוקר משלים בגרויות ובערב עובד כמלצר באולם. והם נכנסים לאוניברסיטה... באותו יום באותה שנה. וילד ב' חש שהוא ניצח. למרות הכול הוא ניצח. הוא הגשים את חלום אביו, חלום ההשכלה הגבוהה. ילד א' שילם מראש את שכר הלימוד לארבע שנים. וילד ב' עובד בלילות במלצרות וממשיך ללמוד בימים. וככל שהאוברדראפט עולה, כך יורדים הציונים..

ואחרי שנתיים.. ילד ב' נשבר. " נלך לעבוד שנתיים שלוש " הוא אומר לעצמו. " נעשה קצת כסף ואח"כ נחזור ללמוד". ילד ב' נוטש את ספסל הלימודים.. והוא לא חוזר יותר לעולם. אחרי שלושים שנה, שני הילדים כבר בני 30.

באותו יום, באותה שנה, באותה מדינה, נולדים לשניהם שני ילדים. לילד א' נולד ילד א'. לילד ב' נולד ילד ב'. כך המעגל רק הולך וגדל."

הגישה של בית הספר שונה מאוד מן הגישה בה חונכתי אני בבית הספר שבו למדתי ואף מן האופן בו חונכתי בביתי. עניין הבחירה - הבחירה להיכנס לשיעורים, האם לגשת לבגרויות, הוא עניין שנוי במחלוקת, לדעתי. ילד בעל משפחה תומכת, עם הורים שאפתנים, אופן הבחירה שלו יהיה אחר לחלוטין מילד שבא מרקע סוציו-אקונומי נמוך, מתא משפחתי מפורק. ויש לא מעט תלמידים כאלו בבית הספר. הבחירות לכאורה עצמאיות של ילד א' שונות מילד ב'. בעיניי, יש בחינוך חשיבות עצומה לדרישה. דרישה מביאה ילדים, נערים ואף בוגרים לתוצאות שאילולי דרשו מהם לא היו מגיעים אליהם מלכתחילה. אותו נער בתיכון שבזמן השיעורים חושב על הבעיות בבית, והמורה שמבין את מורכבות הסיטואציה דורש ממנו בכלים הנכונים, יכול להביא את התלמיד להישגים משמעותיים. לעומת זאת אם אותו התלמיד שמרוכז בבעיות בבית יחליט באופן קבוע לא להיכנס לשיעורים ולא לגשת לבגרויות הוא פוגע בעתידו. איני מאמינה כי אותן החלטות שמקבל תלמיד בכיתה י"א הן אותן ההחלטות שהיה מקבל כאדם בוגר חושב ושקול. בית הספר אכן מעניק יחס אישי מיוחד מאוד, ושיחות חונכות לכל תלמיד, אך לא באמצעות הצבת רף, הישגים ומדדים, אלא כהצעה למחשבה.

עניין נוסף שהותיר עלי חותם בבית הספר הוא שצוות המורים מעריך את המקצועות הרגילים כמו מתמטיקה ואנגלית, בדומה לנגרות או ליצירה. מדוע נגר עם ידי זהב שונה ממתמטיקאי? זוהי נקודה למחשבה על החברה שלנו. שיטת החינוך בכיתות הנמוכות יוצרת חוויות הצלחה לילד מגיל צעיר. ילד אשר אינו בשל ללמוד חשבון ילמד קרמיקה במקום. לעומת החינוך הרגיל בו ילד אשר אינו בשל ללמוד חשבון יצבור חוויות כישלון כבר מהשנה הראשונה ללימודיו.

סגל המורים נגע לליבי, כיוון שהצליחו לשקף באופן שגרתי את תפיסת עולמם. הם מאמינים בעבודתם ובדרכם הייחודית. מיוחד לראות אנשים שמדברים על עבודתם, אותה הם יכולים לעשות עשרים שנה עם אור בעיניים.

לסיכום, עניין היחס האישי לתלמידים ובניית תוכנית אישית לכל תלמיד בנפרד, וראייתו כישות חשובה וייחודית ראויה ליישום על ידי כל מחנך.

אולם, את בחירותיי החשובות ביותר עשיתי עם האנשים הקרובים לי, הוריי, שהם יודעים יותר ממני ומביני דבר. עם זאת, לא לכולם יש המזל להיות עטוף באנשים מסוג זה. לכן, יש מקום לכך, שחלק נכבד של הבחירה, מה הכי טוב לילד מוטל על כתפיה של מערכת החינוך.

נעשה ונצליח!

מאמרים רלוונטים נוספים