| | 02/08/2018

חינוך לתנועה - סיכום התכנים

חינוך לתנועה - סיכום התכנים

 

חינוך לתנועה  - סיכום התכנים 

כתבה: ד"ר ורדה אינגלס

 

החומר הנ"ל הוא סיכום תמציתי של תכני הלימוד בחינוך לתנועה, והוא מוגש למורים כחומר עזר לריענון הידע .בתוך הסיכום מצוינים מקורות לקריאה ולהרחבת הידע בנושאים השונים . 

המרחב

1. התמצאות – תנועה במרחב האישי ובמרחב הכללי

חינוך למודעות מרחבית מטפח את היכולת של האדם להבין את זיקת הגומלין בין האדם הנע לסביבה.

א .מרחב אישי: המרחב המקיף את הגוף, טווח התנועה של הגוף ואיבריו ללא שינוי במיקום הבסיס. )תלוי במודעות למרחב, בגמישות המפרקים, ובהערכה נכונה של גודל הגוף(.

• תנועה ממרכז הגוף והחוצה.
• רחוק מהגוף
• וקרוב לגוף.
• ברמות שונות.
• כיוונים: מעלה ומטה, קדימה ואחורה, החוצה לצדדים ופנימה בסיקול.
• מודעות לרב צדדיות של הגוף )מרחב יצירה(
• איברים מובילים לקראת אינטגרציה תנועתית.
• יחסים בין אברי גוף במרחב האישי )חלק עליון-חלק תחתון, מרכז הגוף – איברים פריפריים.(

1. מרחב אישי נייד: שטח בעל גבולות לא נראים המקיף את האדם.

גודלו נקבע על ידי המרחק הפיסי שמציב האדם בינו לבין הזולת. מושפע מגורמים פסיכולוגיים, חברתיים ,תרבותיים ומשתנה בהתאם למצבים בהם נמצא האדם.

1. מרחב כללי: יציאה מגבולות המרחב האישי, וביציאה מהבסיס. מוגבל על ידי גבולות הסביבה. חשוב לבטיחות, ותנועה חופשית.
   • שימוש יעיל במרחב הכללי )פיזור מול צפיפות.(
   • תנועה מהירה ובטוחה, פניות חדות, בלימות, הטיות.
   • תנועה במרחב קטן, קרוב לאנשים אחרים תוך חופשיות וניצול המרחב הקיים.
   • יחסים במרחב בין הגוף ואובייקטים סטטיים )בין, מעל, מתחת, בתוך, קרוב אל, רחוק מ-, ליד וכו.('

תנועה בכיוונים שונים

• הכיוונים הם אחד ממדי המרחב )בנוסף לרמות גובה, מישורים וטווחים(
• המרחב הוא תלת ממדי ,יש לו גובה עומק ורוחב.
• יחס הגוף לשלושת הממדים מתבטא בשישה כיוונים:

                                למעלה              לפנים                            לצד ימין

                                  למטה             לאחור                             לצד שמאל

• תמיד נקודת המוצא לקביעת הכיוון מכוונת לגוף )בשכיבה ידיים לפנים = הכוונה לכיוון התקרה.(

מונחים:

 

• כיוון
• תנועה לפנים = תנועה לאחור.
• תנועה למעלה = תנועה למטה.
• תנועה לצדדים = ימין ושמאל.
• כיוונים אלכסוניים.
• כיוונים אובייקטיביים: 1. צפון, דרום, מזרח, מערב והכיוונים האלכסוניים.
• 2. כיוון הקיר, החלון וכו.'
• מישורים = חיצי חזיתי אופקי.
• שינויי כיוון
• שינויי חזית
• הפניה )נגרמת תוך שינויי כיוון וחזית.(
• פניה.
• תנועה סימטרית ואסימטרית )כיוונים שווים של תנועה, או כיוונים שונים לאיברים שונים.(

מה ניתן ללמוד מהנושא

• המרחב לפנים מוכר יותר מהמרחב מאחורינו.
• יש לנו צד דומיננטי.
• העיניים עוזרות לנו.
• קושי בתפיסת הצדדיות במרחב האישי של בן זוג.

תנועה ברמות גובה שונות

• אחד ממדי המרחב הם רמות גובה.
• רמות הגובה הן ביחס לגוף בעמידה. מבחינים בשלוש רמות במרחב של: גבוה, בינוני ונמוך.
• רמה נמוכה היא המרחב בו נעות הרגליים בהליכה )מהמותניים ומטה.(
• הרמה הבינונית היא המרחב בו נע הגו בהליכה )בין המותניים לבין הכתפיים.(
• הרמה הגבוהה היא המרחב בין הכתפיים ומעלה.
• הגובה של הרמות נשאר תמיד קבוע ביחס לגוף בעמידה על הקרקע, לפיכך בגלגול נע כל הגוף ברמה הנמוכה.

מה גורם לתנועה ברמות הגובה?

• רמה נמוכה קרובה לרצפה, כובד = אדמה = בסיס. נחיתה.
• רמה גבוהה = צליל גבוה = ציפורים = קלילות. ניתור.
• רמה בינונית = רמת מעבר.

תנועה במסלולים שונים

• מסלול הוא הדרך שעבר גופך או חלק ממנו במרחב. )"להיות התנועה.("
• הדרך שעובר הכדור או כל מכשיר אחר במעבר משחקן לשחקן או לכיוון המטרה )השער.(
• מגיליום: בהתקדמותו יוצר הגוף מסלולי תנועה על הקרקע שהם קוים ישרים או מעוגלים.
• הגוף בתנועתו יוצר גם מסלולים באוויר.
• בדומה לגוף השלם, אף חלקי הגוף יוצרים מסלולים על הקרקע ובאוויר.
• מסלול זיג זג הוא צירוף של קוים ישרים ושל פניות חדות לשינויי כיוון.
• מסלול מפותל הוא צירוף של מסלולים עגולים תוך שינויי כיוון.
• יש להיות מודע לנקודת המוצא לפעולה:

נקודת מוצא סובייקטיבית – המקום בו אתה נמצא.

נקודת מוצא אובייקטיבית – נקודת מוצא במרחב שמחוצה לך.

מסלול עגול: )שמים ככיפה, מסלול השמש קשתי, כדור מתגלגל.(

 3

 

• איברי הגוף משרטטים מסלולים עגולים )המפרקים הם צירי תנועה אשר סביבן מתבצעת התנועה.(
• המשכיות הגורמת לרצף בתנועה.
• מסלול מעגלי מאפשר לחזור לנקודת ההתחלה – משרה ביטחון.
• לכל מעגל נקודה מרכזית המהווה נקודת התייחסות אובייקטיבית.

מסלול ישר: 

• יש לו נקודת מוצא ונקודת סיום ברורים.
• יהיה המסלול הקצר בין שתי נקודות.
• התקדמות במסלול ישר דורשת אופן התקדמות שונה מהתקדמות במסלול עגול.

מסלול אלכסוני: 

• יחסי תמיד לקו ישר.
• במרחב האישי יש מספר אלכסוניים אין סופיים.
• במרחב הכללי הקו האלכסוני מתייחס לצורת המקום בו אנו נמצאים.

קריאה:  עמוד 09 בספר של גיליום – חינוך לתנועה לילדים – כדי להשלים את הנושא.

היכן נע הגוף – במרחב

מרחב כללי					מרחב אישי
מסלולים	מישורים	טווחים		רמות	כיוונים
ישר	חיצי	גדול		גבוה	לפנים
עגול	חזיתי	בינוני		בינוני	לאחור
מפותל	אופקי	נמוך		נמוך	לצד אחד
זיגזג					לצד שני
אלכסון					למעלה

למטה

שטף )זורם ומבוקר(

קריאה: עמ '131-131 מתוך: להיות בתנועה חלק ג.'

רעיונות עיקריים

• השטף הוא למעשה מערכת בקרה המעידה על טיב שילובם של הרכיבים הבסיסיים בתנועה 

)מרחב זמן וכוח.(

• התנועה הטבעית היא בעלת השטף הנכון.
• "התאמת השטף" מנסה למקד את תשומת הלב בדינמיות שבתנועה, בהמשכיות בתאום בין  רכיבי התנועה.
• תכנון השטף מעיד על חשיבה בשלה בתנועה. המתנועע מקשיב לגופו והתנועה מוליכה אותו להמשך.
• השטף נע בין שני קצוות: שטף מבוקר לשטף זורם.

שטף מבוקר = בו ניתן להפסיק את התנועה בכל אחד משלביה.

שטף זורם = בו הקשר בין התנועות נעשה ללא יכולת לעצור באמצע אלא בסוף סדרת התנועות בלבד.

כל תנועה נמצאת על רצף של פעילות. השטף מבקר את איכות כל תנועה ואת איכות המעבר מתנועה לתנועה:

השטף משרת שתי עמדות ביקורת:

• עמדת המתנועע = פנימית.
• עמדת הצופה = חיצונית.

כל אחת מעמדות אלה פועלת בשני מסלולים:

• אינטואיטיבי = של קליטת החושים.
• שכלי = תהליך של ניתוח ומודעות.

מודעות לגוף

נושאים:

• הפעלת חלקי גוף שונים תוך מודעות לתנועתם: שיוך, מיקום, פעולה )יכולות ומגבלות.(
• מה אני יודע על גופי, בדיקה עצמית
• מה הם גבולות גופי
• איברי הגוף התנועה )הגפיים, הגו, הראש, בידוד חלקי גוף(
• המפרק
• איבר מוביל
• גוף פתוח וסגור
• הרפיה ומתח
• יחסים בין חלקי גוף
• קירוב והרחקה
• כיווץ ומתוח
• כפיפה ופשיטה
• פניה והפנייה
• תנועה סימטרית ואסימטרית
• שינוי מצב גוף במרחב – צורות גוף

רעיונות עיקריים:

• שינויים חלים בגוף עם הגדילה.
• חלקי הגוף השונים הם חלק מן השלם, שינוי באחד מהם משפיע על הגוף כולו.
• בגוף מבחינים במרכז הגוף ובאיברים הפריפריים.
• דימוי הגוף אינו תואם תמיד את המציאות.
• גבולות הגוף בדימוי ובשינוי מצבי הגוף עוזרים לבנות סכמה שלימה וריאלית של הגוף.
• המודעות לגוף היא גורם יסודי בהתפתחות הפיסית והמנטאלית של האדם.
• תחושת הגוף כוללת מודעות לחלקי הגוף השונים, ליחסים של חלקי הגוף האחד למשנהו לחשיבות שיש לחלק מהגוף בתנועה, לצורה של הגוף וחלקיו במרחב וליחס של הגוף וחלקיו לעצמים במרחב.
• תנועה מכוונת וממוקדת של הגוף, משיגה שיפור באיכות התנועה, בהעמקה בתפיסת הגוף ,ומוליכה לתפיסת דימוי גוף ברורה, כנה ומציאותית.
• הגוף מקבל משמעות כשהוא פועל: מתקדם, נפגש, נעצר, מתרחק, מתכופף, מתיישר, מתכווץ ,מתרפה...
  • היד: אוחזת, תופסת, ממששת...

1

• הרגל: דורכת, דוחפת, מתכופפת...
• הריאות: נושמות, הפה מדבר... וכן הלאה.

• המודעות לגוף עוסקת בידע שיש לאדם על גופו ועל תנועתו.
• הגוף נע ומתפתח ללא הרף. אצל ילדים ומבוגרים כאחד.
• אצל ילדים עוברים שינויים גדולים ומהירים בתהליך הגדילה וההתפתחות.
• אצל מבוגרים יש שינויים כגון בזמן היריון אצל האישה, עם ההזדקנות.
• יחד עם הגוף המשתנה, משתנה תפיסת דימוי הגוף.
• שיפור המודעות לגוף הוא אמצעי עזר חשוב בגיבוש דימוי הגוף.

המודעות מאפשרת:

1. פתיחות לקבלת שינויים והשפעות, שינויים החלים בגוף, כמו: גדילה, התפתחות מוטורית, עלייה ביכולת גופנית, וכו.'
2. ערנות לשינויים לא רצויים הניתנים לשליטה על ידי האדם )השמנת יתר, הידלדלות שרירים, מתח וכו.('
3. ידיעה ברורה והערכה נכונה של יכולת התנועה, משפרת את הביטחון בתכנון פעולות הדורשות מאמץ ושליטה במיומנות.

מפרקים בגוף, בידוד איברים, איבר מוביל:

• בידוד חלקי הגוף בתנועה בא להדגיש, את האיברים עצמם, ולהראות עד כמה מוגבלת תנועתם כשהם פועלים בניתוק מהאחרים.
• המפרק הוא מאפשר התנועה.
• המפרק הוא אחד המרכיבים החשובים של תנועת הגוף.
• הגבלת המפרק מדגישה את חשיבות תנועתו.
• לאיבר או לקבוצת איברים בגוף תפקיד מרכזי בתנועה ושאר חלקי הגוף נגררים. )איבר מוביל.(
• הגוף הפתוח, לעומת הגוף הסגור, הם מצבים מנוגדים, הגורמים לתחושות מנוגדות.

פניות והפניות בגוף:

• פנייה = שינוי חזית של כל הגוף.
• הפנייה = חלק אחד של הגוף משנה את חזיתו ביחס לחלק או לחלקים אחרים.

כיווץ, מתוח והרפיה:

• הרפיה, מתח וכיווץ הם מצבים מנוגדים.
• המתח הוא התנגדות השרירים לכוח המשיכה.
• ההרפיה היא תנועה בה המוח מאפשר לכוח המשיכה לפעול, באופן חופשי על האיבר, ללא התנגדות השרירים.
• קיים הבדל בתחושה בין הרפיה, מתח וכיווץ.
• כיווץ ומתוח של אברי גוף יכולים להיות מוגדרים כמצבי יחס במרחב: 
  • מתוח – איברים רחוקים מהגוף .
  • כיווץ – איברים קרובים לגוף.
• כיווץ ומתוח מתייחסים גם לגודל אברי גוף במרחב:
  • כיווץ – תנועות קטנות .
  • מיתוח – תנועות גדולות.
• בשאיפה ונשיפה קיימות תנועות של מתוח וכיווץ.
• כיווץ ומתוח של אברי גוף יוצרים צורות גוף שונות.
• בשעת כיווץ הגוף תמיד פועל, גם אם לא נראית תנועה.
• חוסר כיווץ )הרפייה( תוצאתו = כבדות.

כוח ובלימת כוח

• כוח נוצר על ידי מתח שרירי אשר התחום שלו נע בין חזק לבין רפה )תחושה של עוצמת כוח וכובד מזה מול תחושה של חולשה והיעדר כובד מזה.(
• לצורך שימוש יעיל בגוף, על האדם להפעיל רק את כמות הכוח הדרושה לו לביצוע מוצלח של המשימה ולא מעבר לזאת.
• ריכוז המתח לצורך הפעלת כוח הוא תהליך של כיווץ בכל הגוף או בחלקים ממנו.
• שרירים חזקים ומתורגלים מסוגלים להפעיל יותר כוח משרירים חלשים ובלתי פעילים.
• אומדן כוח מבוסס על ניסיון קודם. ככל שהמבצע יכול להתבסס על ניסיון קודם, כן יהיה אומדן הכוח הנדרש ממנו לפעולה, מדויק יותר.
• תהליך אומדן הכוח כולל שני תחומים:
  • איזה משא מסוגל האדם להרים.
  • חלוקת הכוח לאורך זמן ודרך.
• בפעולה לאורך זמן יש להימנע מהשקעת כוח מרבי בתחילת הפעולה על מנת לחסוך כוח.
• שימוש מוגזם בכוח גורם לפעולה גסה, מקוטעת, בלתי מדויקת, ולעיתים מזיקה.
• כמות כוח אופטימלית נחוצה גם לשמירה על טונוס שרירים, המאפשר לחץ אופטימלי על האיברים הפנימיים, מונע שימוש בתאים מיותרים ומונע עייפות.

מה ניתן ללמוד מהפעילויות: )מתוך "להיות בתנועה חלק ג'"(  

1. חלש – כאשר כמות הכוח המושקעת מועטה.
2. חזק – כאשר כמות הכוח המושקעת רבה.
3. שליטה בכוח – כאשר כמות הכוח המושקעת, תומת את העוצמה הנדרשת לפעולה.
4. גיוס כוח לתנועה חזקה בחלק גוף מסוים, מקשה על תנועה חלשה במקום אחר בגוף.

1. יש קשר בין מהירות התנועה לעוצמתה. כאשר התנועה חזקה, היא בדרך כלל גם מהירה, אם אינה נתקלת בהתנגדות חיצונית.

6. תנועה חלשה וקלה יכולה להיעשות בחלק גוף בהשפעה קטנה בלבד על שאר חלקי הגוף, בו בזמן שתנועה חזקה מגייסת לרוב את הגוף כולו.

1. כוח מתפרץ דורש ריכוז רב והשקעה מרבית של כוח באופן פתאומי.

8. שימוש בכוח רב דורש ריכוז במשימה.

0. שימוש בכוח מועט מאפשר תשומת לב לפרטים בפעולה ומחוצה לה.

בלימת כוח

• הכוח שנוצר על ידי הגוף ועל ידי עצמים נעים אחרים, ניתן לבלימה על ידי השימוש במפרקים הפועלים כבולמי זעזועים.
• הכוח שעלינו לבלום יכול להיות במישור האופקי )ריצה( או בכיוון אנכי )נחיתה מלמעלה( או שילוב של השניים )נחיתה לאחר קפיצה לרוחק.(
• יש ארבע דרכים לבלימת כוח בצורה הדרגתית:

1. הגדלת המרחק שלאורכו נבלם הכוח.
2. הגדלת הזמן שלאורכו נבלם הכוח.
3. הגדלת השטח שעליו נבלם הכוח.
4. הגדלת מספר המפרקים המשתתפים כבלמי זעזועים.

 ככל שבלימת הכוח תהיה הדרגתית יותר, כן תקטן סכנת הפגיעה.

חוקי ניוטון:

1. חוק האנרציה: כל גוף מנסה לשמור על מצבו התנועתי עד שגורם אחר לא יזיז אותו.

1

2. כוח = מסה*תאוצה. ככל שנפעיל כוח בדרך ארוכה יותר המהירות בקצה תהיה גדולה יותר.
3. פעולת תגובה: כאשר מפעילים כוח נגד חפץ מסוים הוא מפעיל אותה כמות של כוח לאותו קו פעולה לכיוון מנוגד.

שלושה גורמים לתנועה:

1. התכווצות של שריר.
2. כוח חיצוני.
3. משקל החלק שנמצא בתנועה.

שלושה סוגי מאמצים:

1. איזוטוני קונצנטרי – סיבי שריר מתקרבים) עליה על מדרגה.(
2. איזוטוני אקצנטרי – סיבי שריר מתרחקים )בלימה של כוח – בירידה ממדרגה.(
3. כוח מתפרץ.
4. סבולת שריר.

1. מאמץ איזומטרי – ללא תנועה בשריר.

קריאה: גיליום עמ '161-162, 111-112.

           להיות בתנועה חלק ג' )צהוב( עמ '86-88.

תנועה באיזון וללא איזון על חלקי גוף שונים ועל מכשירים

כוח הכובד הוא גורם המגביל את התנועה במושכו את הגוף מטה.

מרכז הכובד: היא נקודה דמיונית בגוף שבה מתרכז כביכול כל כובדו.

• אם נתמוך את הגוף בנקודה זו, הוא ימצא במצב של שיווי משקל ולא יפול.
• ככל שמרכז הכובד רחוק ממרכז כדור הארץ הגוף פחות מאוזן.
• מרכז הכובד במצב עמידה נמצא באזור המותניים.

קו הכובד: הוא קו דמיוני המחלק את הגוף לחלקים שווים מבחינת משקל, לפנים ולאחור, ימין שמאל.

בסיס התמיכה או בסיס המשען: נקודות המשען שלך על הקרקע. הבסיס עליו נמצא כובד הגוף.

איזון: גוף יהיה במצב מאוזן כאשר קו הכובד ייפול על הבסיס.

        ככל שהבסיס יהיה גדול יותר הגוף יהיה באיזון טוב יותר.

העתקת כובד: נדנוד, גלגול, החלקה

העתקת כובד = העברת הגוף ממקום למקום, נעשית בדרך כלל על ידי העתקת כובד הגוף מחלקו האחד לחלקו האחר.

כובד בגוף אפשר להעביר בארבע דרכים שונות:

1. נדנוד וגלגול  = העברה הדרגתית של כובד הגוף דרך איברים הקרובים אנטומית זה לזה.
2. החלקה = העברת כובד הגוף כולו למקום אחר.
3. תנועות דמויות צעד = העברת כובד הגוף בין איברים רחוקים אלה מאלה.
4. מעוף = העברת כובד הגוף לאוויר.

איזונים והעברות משקל עם מכשיר קטן-מקל.

• גם למכשיר יש מרכז כובד ובסיס תמיכה.
• שמירה על איזון המכשיר ועל איזון הגוף בו זמנית מעלה את דרגת הקושי.
• עבודה בזוג עם מכשירים שונים ובתאום מאפשרת יצירתיות רבה יותר.

תאום תנועה בזוגות:

• יש לקחת בחשבון את הכובד והכוח של שני בני הזוג, היכולים להיות פעיל ומופעל אתו או נגדו.
• הפעילות היא בדרגות של שיתוף פעולה: הכרות, התחשבות, תיאום, מגע, יחסי משיכה ודחיפה ,עזרה בהרמה עד תלות מלאה.

העבודה בזוג תהיה:

• לשם הצלחה במשימה משותפת.
• עזרה הדדית לשם התגברות על קשיי ביצוע ומניעת פגיעה גופנית.
• תיקון הדדי של שגיאות בתנועה.
• הנאה הנובעת משיתוף פעולה לשם הגדלת הניסיון התנועתי.
• תנועה עם בן זוג בנושא העברת משקל ואיזונים יכולה להיות באופנים רבים:
• יצירת מצבי איזון תואמים.
• העברות משקל דומות בקצב אחיד.
• העברות משקל בקנון.
• יצירת מצב איזון המורכב משני בני הזוג.
• יצירת מצבי איזון זה על זה.
• תיאום תנועה תוך משיכה הדדית.
• תאום תנועה תוך דחיפה הדדית לסירוגין.
• תיאום תנועה תוך נשיאת כובד חלקי או מלא של בן הזוג.
• תיאום תנועה על מכשירים תוך שמירה הדדית.
• העברת משקל בן הזוג בדרכים השונות של העברת משקל.
• תיאום תנועה תוך הגעה למצבי איזון והעברות משקל על מכשיר גדול.
• תאום של מצבי איזון והעברות משקל באחידות התזמון.
• יצירת מצבי איזון משותפים.

עבודה בזוגות באופן כללי מאפשרת:

• למידה הדדית
• עזרה הדדית
• נתינה ולקיחה
• שיתוף ברעיונות
• התאמה אישית לבן זוג
• דיוק בתנועה ובתזמון
• הגברת הזיכרון התנועתי
• חידוד יכולת ההסתכלות על תנועה
• התנסות במקצבי תנועה שונים מהמקצב האישי שלנו.

עבודה בקבוצה:

• קבוצה מורכבת משלושה אנשים ויותר.
• עבודה בקבוצה היא עבודה משותפת לקראת מטרה אחת.
• עבודה בקבוצה בנויה על אותם עקרונות של עבודה בזוג, אך מעצימה אותם.

קריאה: להיות בתנועה חלק ג' עמ '111-126.

0

משוב עצמי

בחינוך לתנועה ישנם שלבי התפתחות:

• רמת ביצוע
• עושר תנועתי-יצירתיות
• שטף תנועתי
• יכולת ביטוי הנושא בתנועה

לכל אחד רמת ביצוע התחלתית בכל אחד מהתחומים האלה .

הדרכים להגיע להעשרה של האוצר התנועתי, יכולת הביטוי של הנושא ,השטף ורמת הביצוע הם:

• צמצום הנושא
• עבודה אינטנסיבית ו"חקירת" אפשרויות התנועה בתחום המצומצם.
• בנית משפטי תנועה בדרך בה תנועה יוצאת מתוך תנועה להגברת השטף התנועתי )ללא תכנון מוקדם ב"ראש .("
• חזרה רבה על משפטי התנועה שנוצרו להגברת השטף התנועתי .
• בדיקה תמידית בבחירת התנועות בהתאם לרמה המצופה ממני )האם הגעתי לשיא יכולתי הגופנית בביצוע.(

הכנת תרגיל מסכם:

רעיונות עיקריים:

• עבודה על תרגיל מסכם בנושא נלמד היא אמצעי למורה לבסס את הלמידה ולהעמיקה.
• תהליך העבודה על תרגיל מסכם הוא בעל ערך רב מהתוצאה.
• דרך הכנת התרגיל התלמיד לומד להכיר את יכולתו האישית בתנועה ולשכלל אותה.

ביבליוגרפיה:

 גיליום ב) '1010(, יסודות בחינוך לתנועה, הוצאת וינגייט.

שובל א' ולנצר ר) '1081(, להיות בתנועה – חווית הזמן והבנייתו, ויסת כוח, השטף כבקרה, הוצאת ספרים ע"ש גיל, מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט.