צ'י קונג טיפולי לחולי סרטן

"להיות כולך בפעולה זה להיות משוחרר מהפעולה היה כולך והשתחרר"

הרעיון לשלב צ'י קונג בתכנית ההדרכה במרכז לתמיכה לחולי סרטן – "חזקים ביחד", נוצר בשנת 2000 והביא רוח חדשה למרכז. בסין הצ'י קונג קיים מזה אלפיים שנה ומהווה שינוי והזדמנות מקוריים לסיכוי מנצח בלוחמה בסרטן.

הצ'י קונג , ככלי בעל עוצמה

הוא שיטת תרגול סינית, המיועדת לווסת להזרים ולאזן מחדש את זרימת האנרגיה הטבעית הטמונה בגופנו.

לעולם המערבי נחשף הצ´י קונג אך ורק לפני 25 שנה. עד אז נשמר בסוד במשך מאות שנים כאחד מ"האוצרות הלאומיים", השמורים ביותר בסין.

הבלעדיות של הצ'י קונג לעומת כל כלי הריפוי האחרים של הרפואה הסינית. הוא בדרישה למעורבות אישית של המטופל בתהליך ההבראה של עצמו. אפשר אם כך לכנותו כ"אקופונקטורה עצמית". הטיפול במגוון רחב של מצבים ובעיות: גב, נשימה, כאבי ראש ומיגרנות, עיכול, מתחים ולחצים, עייפות, הפרעות שינה, תזונה לקויה ודלקות שונות.

מודל שיטת "גוו לין"

עליו מסתמך הלימוד בוולנס, מבוסס על שיטה שהתקבלה כ- "השיטה" המובילה בטיפול בחולי סרטן בסין. השיטה מתבססת על שלוב ידע מהמסורת הסינית וניסיון מצטבר מבוקר ומתועד בבתי חולים ובכפרי בריאות בסין. השיטה בת כ- 35 שנה היא פרי מחקר ממצה וארוך ימים של גב' גוו לין- בת למורה לצ'י קונג שחלתה בסרטן הקיבה והצליחה לגבור על מחלתה. השיטה מדגישה את האפשרויות השיקומיות הגלומות בהליכה מדיטטיבית מובנית. במאמר שהתפרסם על השיטה התברר מעניין כי התמורה הגדולה ביותר, התחוללה דווקא בעיקר בגלל אופן הפעילות החברתית שנוצרה בקבוצות של גוו לין.

כיצד משפיעה תנועה טיפולית על עולמנו הפנימי?

חידת המכונית והנהג: האם שאלתם את עצמכם אי פעם כשאתם נכנסים למכונית כדי להגיע ליעד מסוים... מי לוקח את מי? האם אני את המכונית או המכונית אותי? שאלה טובה!!! אם נבדוק את כל התשובות אין תשובה כללית מספקת. מתבקשת שאלה נוספת שאולי תבהיר את התמונה והיא, למי היתרון? גם כאן עדין אין תשובה ברורה- יתרון במה? אז נשאל שאלה נוספת... בידי מי היוזמה לנסיעה? כאן התשובה ברורה... בידי!!! אני היוזם והמכונית נוסעת לאן שאני מחליט. מעולם לא נכנסה המכונית לביתי ובקשה להגיע למקום מסוים. לכן, לי יתרון מסוים על המכונית. דוגמה זו שופכת אור על מערכת יחסי הגומלין בין גוף/נפש. ברור כי השכל בעל היוזמה... הוא זה ששולט בגוף ללא מיצרים!!! גם אם הגוף מתנגד הוא יכול להכריח אותו ואף להענישו. מערכת יחסים עכורה זו שנוצרת בין רצונות הגוף מול רצונות הנפש לא נגמרת טוב.. גופנו מדבר בשפתו! והיא: עונג, וכאב שהוא הזהרה! אם תתעלם הנפש מהזהרת הגוף בהכרח יתחיל תהליך שמוכר גם ביחסי עבודה: שביתה- (מחלה), ואם לא יענו גם לה יבוא החידלון - (מוות). נשאלת השאלה: כיצד נמנע עריצות נפש זו על הגוף ונבטיח את בריאותו?

קצרה היריעה מלספר על הטיפול הנפשי בדרך הדאו במאמר זה, אולם על הדרכים לטיפול בעמידות הגוף למחלות יש כאן מקום לדיון. אחד המשפטים שחוזר ונשנה בהדרכתי את חולי הסרטן הוא סמכו על גופכם הוא בסדר, הבעיה היא בנפש!!! כן, אני מודע לגנטיקה אך לא כאן הבעיה. הבעיה היא כיצד לגייס את כוחות הגוף לטובתנו?

מערכת החיסון: פיתרון או בעיה

בכוח המערכת החיסונית שבגופנו לחסל תאים סרטניים. זאת, בתנאי שנספק לה תנאים הכרחיים. מהם התנאים? אם עיסוק מוגזם במחשבות סותרות ובקונפליקטים ללא פיתרון ירחיקו אותנו מהמטרה. מערכת חיסונית פועלת ביעילות רק כשהיא רגישה דייה. רגישה למה? לאותן רגישויות לפני כניסתנו לקונפליקט. בכוחן היה לפקח ולהבריא את גופנו יום יום דקה דקה להשמיד את התאים המזיקים. רגישות זו זקוקה למצב של שקט פנימי. קשה לתפקד כשאנו עסוקים באופן קיצוני במחשבות קודחות הפוגעות ביכולתו היעילה של המוח לפקח על תפקודי הגוף. פעילות רגשית זו נובעת בעיקר בשל רגשות אשמה מוגזמים המונעים מתחושת פגיעה - בנו או בזולת. מצב של קורבן או מקריב (שניהם פוגעים בנו באופן זהה). שיטות הטיפול במזרח (הודו- יוגה, סין - צ'י קונג) פשוטות, שכלנו המתוחכם שמבין רק מורכבות מתקשה להבין אותן. שיטת הטיפול בנפש (בעיקר בתורת הזן בודהיזם) דוגלת ברעיון המראה הריקה. כלומר, שחרור טוטאלי – מדימויים, השלכות, ומשמעויות. המראה משקפת בפשטות רק מה שהיא רואה. היא לא מציעה פתרונות מנטאליים לבעיותינו – היא מציעה להתבונן בסיפור שאנו מספרים לעצמנו להכיר בכך שאנו עורכים את המציאות במקום להתבונן בה כמו שהיא. יחד עם זאת התבוננות בסיפור לא יכולה להימנע מעריכה שלנו אותו (היחס שלנו אליו). לכן הפיתרון: במקום בו יש קונפליקט - עזבו אותו לרגע, התבוננו פנימה אזי תגלו שהכל תלוי בעין המסתכל. כלומר אנחנו יצרנו את האויב שלנו הוא באמת לא קיים במציאות האמיתית

איך מחליפים סיפור?

התשובה במזרח הרחוק היא: שכל סיפור שיבוא במקום הסיפור הנוכחי יגיע לסיום תוקפו ויחליף את עצמו בעוד סיפור ועוד סיפור וכך נמלא את חיינו בסיפורים. אבל בלי סיפורים אנחנו לא יכולים להתקיים!!! לכן המוצא הוא להתייחס לסיפורים כאל סיפורים ולא לזהות בהם את המציאות. הטכניקה לשחרור המחשבה דורשת אימון רב ולימוד דרך החוויה והתנסות עם תשומת לב מרבית להווה פשוט לכאן ועכשיו.

התבוננות זו נקראת מדיטציה בשפת המזרח אך היא בפני עצמה איננה מספקת. זהו חלק מרכזי אמנם אך לא שלם. כדי להשלים את התמונה אנו זקוקים לשיטה שאמנם תדבר לגוף אך גם תחבר אותנו עם הטבע.

האם הטבע חולה?

בראייה הסינית הטבע אינו חולה. רעידות האדמה, התפרצות הרי געש, והצפות הם תיקונים לסטיות הכדור על מנת לאזן את תנודותיו לקראת "הבראה". גוף האדם שייך לטבע והוא טבע מיניאטורי. שכלנו המושפע מתרבות זו או אחרת לא תמיד פועל בתואם עם הגוף. מחלות הן סימנים לנפש היכן וכיצד לשנות את התנהגותה כלפי הגוף.

שינוי נפשי במהלך החיים בייחוד כשהוא קיצוני קשה לכולנו: לעבור דירה, לעזוב בית, להחליף עבודה, להגיד את האמת בפנים לקרובים ביותר אלינו. דרישות כאלו של הנפש יקבלו ביטוי בשפת גוף לקוויה. בדפוסי- הליכה, תנועות ידיים, ואף בהבעות פנים אפיינית המתהוות לאורך שנים.

הדרישה הסינית לחיות- "בהרמוניה עם הטבע" מהווה את הבסיס לכל בני האדם לכוון לצורת חיים בריאה.

בריאות יש לטפח על ידי איזון בין "קולות" הסביבה (הטבע) לקולותינו הפנימיים.

חוק המאמץ המזערי

תנועה אינטליגנטית מתהווית במקום בו פועלים תוך כדי הרפיה. במקום בו אנו נקראים ליוזמה, נעשה פחות אך נקשיב יותר לאן מכוונת אותנו המציאות. אבא ואמא האמיתיים שלנו לפי הסינים הם: השמים והארץ!!!. הם ילדו אותנו וציידו אותנו במשך מיליונים של שנים באמצעים הטובים ביותר להמשך קיומנו. מכשולים לפי הפילוסוף הסיני מניכוס: הם "המצאה" של המציאות לחשל אותנו. אי הבנה של כלל זה נוצרת כי איננו מבינים שביקום, אין "כוחות על טבעיים". ישנם דברים שעדיין לא מצאנו את הסיבות לקיומם.

הסינים מצאו כי בכל עונה קיימת תנודה מסוימת, המתבטאת באקלים של אותה עונה המטביעה את חוטמה בגופנו. לדוגמה: הצבע הנפוץ בחורף - הכחול האפלולי, ישפיע ישירות על תחושתנו, הרגשתנו ומכאן להתנהגותנו שתתכנס ותחוש בדידות. גופנו יתקרר ויתכווץ תוך פגיעה בעצמות ובמפרקים . קשב בו זמנית, פנימה- לתהליכים בגוף, והחוצה - לסדרי הטבע השונים , הביאה את הסינים למצוא "מילון תרגילים" שיתאם בין ומקצבי הגוף לבין אותם "תדרי" הטבע. אלה הם תרגילי הצ'י קונג! למשל : בעונת החורף המזוהה עם יסוד המים, עם אנרגיית הכליות ושלפוחית השתן. מומלץ עוד לפני בוא החורף להתאמן ולחזק אנרגיית איברים אלה. הרפיית הגוף לא אומרת עמימות בתחושותיו, ההיפך! רגישות גדולה לטבע תוך השתלבות במקצביו. כך תתבזבז מינימום אנרגיה בגופנו. כך מתקיים את חוק המאמץ המזערי.

ביטוי טיפולי:

האדם מתאים עצמו לארץ, הארץ מתאימה עצמה לשמיים.

השמיים מתאימים עצמם לדאו, הדאו מתאים עצמו לעצמו.

שיטת האימון מבוססת על התמזגות וקשר האדם עם הטבע על פי סדר עונות השנה. העבודה הנדרשת: בגוף ובנפש על תודעת המתאמן. לדוגמה: בחורף – חיקוי תנועת המים: מיועד לחיזוק הכליות, יחזק את השלד והיציבה הפיזית. אף ישפר את יציבותנו הנפשית בעמידות בפני חרדות. באביב - חיקוי תנועת העץ: מיועד לחיזוק הכבד, יחזק את הגידים והגמישות הפיזית. אף ישפר את הביטחון העצמי האומץ והנחישות . בקיץ - חיקוי תנועת האש: מיועד לחיזוק הלב, יחזק את מערכת הדם והקואורדינציה. אף ישפר את כוח השליטה העצמית. בקיץ המאוחר - חיקוי תנועת האדמה: מיועד לחיזוק הטחול ומערכת העיכול והשרירים. אף ישכלל את כושר הריכוז והמיקוד שלנו במטרה. בסתיו - חיקוי תנועת המתכת: מיועד לחיזוק הריאות, יטפל במערכת הנשימה ובבעיות עור. אף ישפר את חוש הארגון וההתמצאות שלנו ויתרום לייעול התגובה האינסטינקטיבית.

ישנם סגנונות שונים בצ'י קונג וכולם טובים. אך בטיפול במחלות בצ'י קונג יש לגשת לליבת הדאו, האומר: אם חלית אל תנסה לרפא את עצמך, מצא את המרכז שלך והרפא. נמצא אותו כשנרפה מאחיזתנו בתבניות המחשבה ונתבונן בגופנו בדרך התמזגותו בטבע.

חיבור והרמוניה עם הטבע- הוא העיקרון המכונן בפילוסופיית הדאו – על פיו יש לנהוג.

לימודי צ'י קונג בהנחיית סיני הראל

בבית-הספר להשתלמויות במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)

מורה צ'י קונג ותיק, הוסמך ברפואה סינית, אקופונקטורה

ואמנויות לחימה במזרח הרחוק.

מדריך את קבוצת הצ'י קונג באגודה למלחמה בסרטן "חזקים ביחד" 12 שנים

מטפל ביחידה לרפואה אינטגרטיבית שבמח' האונקולוגית בבית חולים איכילוב