אלה שובל, ישעיהו שוויד, אורלי פוקס, אביבה זאב
מטרת המחקר היא לבחון את התייחסותם של מורים לחינוך גופני לתכנון ההוראה. במחקר השתתפו 176 מורים לחינוך הגופני שלמדו בהשתלמויות שונות בבית הספר להשתלמויות במכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט, וענו על שאלון סגור. הממצאים מצביעים על תפיסה בלתי מגובשת ביחס לתכנון. ברמת ההצהרה המורים מייחסים חשיבות לתכנון, ורובם חווים כתיבת תכנון כל שהוא, אולם ברמת הביצוע רק כרבע מכלל הנחקרים מעלים את התכנון בכתב בכל שנה מחדש. הממצאים מצביעים על כך שהתכנון הוא בעיקרו תהליך של ארגון הלמידה ושל בחירת משאבי למידה, והוא נתפס בעיני המורים כפעולה מכבידה כאשר הקושי הבולט הוא העדר ידע מספיק בתכנון. השוואת הממצאים עם הממצאים בספרות המקצועית הדנה בתכנון של המורים מצביעה על כך שעמדות המורים עולות בקנה אחד עם העמדות המובעות בספרות. הספרות המקצועית לא פיתחה תפיסה ברורה ביחס לתכנון ההוראה, וכנראה, חסר למורים גורם מנחה. נראה שיש צורך לברר את מושגי התכנון ולערוך הבחנה ברורה ביניהם, להגדיר את התפקיד של כל אחד מהם ואת יחסי הגומלין ביניהם. כמו כן נראה שרצוי לפתח מודל לתכנון הוראה שיהיה משמעותי לאיכות ההוראה. מומלץ שהמכללות להכשרה להוראה יפתחו תורת תכנון כדי להקנות דרכי חשיבה נכונות כבר בתחילת הדרך המקצועית.
תארנים: תכנית לימודים, תכנון הוראה, מורים לחינוך גופני