לא על הטכנולוגיה לבדה / ניר רן

פברואר 2012

הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים...
היתרון האיכותי של האבטחה -

לא על הטכנולוגיה לבדה/ מאת: ניר רן

הישענות על טכנולוגיות כמרכיב ראשון ועיקרי או בלעדי בתכנון האבטחה היא קונספט מוטעה מעיקרו. אמצעים וטכנולוגיות הם הקשת ושריון האבירים של האבטחה. אך כשלעצמם הם אינם מגלמים את היתרון האיכותי שהוא לעולם פונקציה של כשירות הגורם האנושי ורמת הפיקוד והאסטרטגיה אשר אמצעים וטכנולוגיות הן מכפיל כוח לצידם, כשהשימוש בהם מושכל.

בכל עימות מזוין חותר כל צד לרכוש יתרון על פני יריבו והוא יעשה ככל יכולתו על מנת להשיג באמצעותו הכרעה. ברם, לא אחת אנו עדים לכך שאמצעי המקנה עליונות לכאורה, מכביד על המחזיק בו, הופך לאבן נגף ומסייע ליריב, לעיתים מבלי שאף השכיל להתכוון לכך.

קרב קרני חיטין התרחש ב-4 ביולי 1187, באזור ההררי שמצפון מערב לטבריה, בין הצלבנים מממלכת ירושלים בהנהגת גי דה ליזיניאן, ובין השושלת האיובית בהנהגת צלאח א-דין. קרב זה, בו נחל צלאח א-דין את ניצחונו הגדול על הצלבנים, היווה את נקודת השבר של ממלכת ירושלים ולאחריו החלה התמוטטות הממלכה עד לחורבנה הסופי.

היסטוריונים העלו הערכות והשערות שונות בדבר הסיבות שהובילו לתבוסת הצלבנים המנוסים והמצוידים היטב אל מול כוחותיו הבלתי מנוסים של צלאח א-דין.

ככל הנראה, והגם שצבאו של צלאח א-דין היה מעט גדול יותר (14 – 18 אלף לוחמים מוסלמים, אל מול כשנים עשר אלף לוחמים צלבנים), לא עדיפות מספרית ולא טקטיקה מזהירה הכריעו את הקרב. בניגוד לצלבנים, שלחימתם התבססה על שיתוף פעולה הדוק בין רגלים לפרשים למודי קרבות, חייליו הרגלים של צלאח א-דין לא השתתפו כמעט בקרבות קודמים ואיכותם נפלה מאיכות הרגלים הצלבנים. גם טקטיטת הקרב בה נקט צלאח א-דין אופיינית הייתה לצבאות שהתבססו על התקפות פגע וברח של פרשים קלים והוא עצמו לא חידש דבר ולא המציא תחבולות משלו.

במידה רבה נבעה תבוסת הצלבנים מטעויות הפיקוד שלהם ולא מחוכמת הפיקוד המוסלמי.

אך יש מציעים סיבה מהותית אחרת למפלה. הללו טוענים שחולשתם של הצלבנים בקרב נבעה דווקא מעליונות אסטרטגית שהייתה להם כביכול: אבירים עוטי שריון ומצוידים בקשתות מוצלבות ארוכות טווח, רכובים על סוסים עוטי מחצלות מיגון, נלחמו מול פרשים ערבים נעדרי שריון המצוידים בקשתות פשוטות, קצרות טווח.

לכאורה יתרון מהותי, מכפיל כוח ממש. אך לא. שריון האביר שוקל עד כשליש ממשקל גופו. הוא חסין יותר אמנם כנגד פגיעות, אך תנועת הלוחם מואטת והוא נאלץ להשקיע בה מאמץ רב. מזג האוויר הלוהט של חודש יולי וכבדות המשקל עשו את שלהם, הלוחמים התעייפו, הסוסים כשלו תחת משאם הכבד, שדרת המסע של הצבא הצלבני הואטה וצבאו של צלאח א-דין, לבושו אוורירי, סוסיו קלי תנועה, חופשי היה לזנב בה. התבוסה לא אחרה לבוא.

מימין, פרש ערבי מול אביר צלבני

תבוסת הצלבנים בקרב הייתה קשה עד כדי כך שכמעט כל הערים והמבצרים הצלבניים נכנעו לאחריה. ממלכת ירושלים הצלבנית הפסיקה בעקבותיה להוות גורם משמעותי בלבנט.

תורות לחימה ואיכות הגורם האנושי היו רלוונטיים מאז ומתמיד כשהמדובר בעימות מזוין בין שני צדדים. לא כן הטכנולוגיה. לטכנולוגיה לא הייתה משמעות מרחיקת לכת במלחמות העת העתיקה. מפתיעה העובדה שאפילו קרל פון קלאוזוביץ' בספרו על תורת המלחמה, שנכתב במאה ה- 19, לא נזקק לביטוי "טכנולוגיה". שהרי כיום, לא יעלה על הדעת שהעיסוק הביטחוני לא יהיה קשור גם להתעסקות בטכנולוגיה ובמידה רבה מאוד תפיסת הלחימה בעידן הנוכחי מתבססת על עליונות טכנולוגית (ומכאן הביטוי "לחימה א-סימטרית").

בתחום האבטחה, גם היא סוג של לחימה, מיוחס גם כן משקל מכריע להיבט הטכנולוגי, ולא בכדי, פיתוחים טכנולוגיים מרחיקי לכת צצים חדשים לבקרים, ההיצע על המדפים עצום ומגוון במערכות גילוי, זיהוי וניטור, בקרת כניסה, מיגון תקשורת ובקרה. דע עקא, כשם ששימוש מושכל באמצעים וטכנולוגיות נועד להקנות עליונות, כך הם עשויים להפוך אבן נגף.

מערך אבטחה מורכב מאנשים, אמצעים ותהליכים. מערכי אבטחה נועדו על מנת להגן על הארגון ולאפשר לו לפעול ולמלא את ייעודו חרף האיומים הניצבים בפניו. גם אם ברוב המקרים אין מנוס מכך שמערכי האבטחה, כשהם משולבים בפעילות הארגון יכבידו עליו מעט, הם לא אמורים להיות עליו לטורח או לפגוע בפרטיות ובאיכות החיים של העובדים והבאים בשעריו.

ובכל זאת, אנו עדים למקרים לא מעטים בהם פריסת יתר של יתר מיגון וטכנולוגיות מכבידים על הפעילות, משבשים את תפקוד הארגון ואת איכות החיים של העובדים והבאים בשעריו, ובעיקר הם תובעים מהארגון להשקיע תקציבי עתק שאין בהם הכרח. יתרה מכך, מערך אבטחה עתיר טכנולוגיות עלול לייצר בעיות ועודף מידע המשבשים את המיקוד. איש אבטחה בוהה אל מול מסכי טלוויזיה מפוצלים שהתמונות בהן מתחלפות לסירוגין הוא חזיון נפרץ. הוא לא מסוגל לאתר חשודים ולהתמקד בהם, מה עוד שהוא עסוק במקביל בטיפול בהתראות שהתקבלו מאינספור גלאי תנועה ואינדיקציות שונות שבמקרים רבים גם בהם אין צורך כלל. בכניסה לאתרים שונים מוצבים מכונות שיקוף וגלאי מתכות, פריטי כבודה מונחים על מסוע המכונה כשהבודק הביטחוני מתבונן במסך ופוטר אותם אחד אחד. לא בגלל שאין בהם פצצה, אלא בגלל שהוא איננו רואה אותה, שהרי, גם הבודק המיומן ביותר איננו מוכשר לאתר הסלקות מתוחכמות בקצב ובשיטת שיקוף כזו (אם בכלל). כששער המגנו מצפצף יכול איש האבטחה לעכב את המבקר ולהפשיט אותו כמעט או לפטור את עצמו מפעולה כזו בהנחה שמכשיר טלפון, צרור מפתחות, אבזם החגורה או סולית הנעליים עוררו את התגובה. כך או כך, יוצא שכרו בהפסדו. ישנן דוגמאות אינספור לפריסת אמצעים שאינם תואמים את האיומים או לפריסת יתר של אמצעים המייצרים תחושה מרגיעה של ביטחון שאין מאחוריה ממש.

גדרות ביטחון הן מכשול בפני יריב. אין בכך ספק. אך לצד העובדה שגדר איננה פתרון לכל סוג של גוף מאובטח, נשאלת השאלה האם זהו מכשול מספק והאם נוכל להבטיח שהגדר לא תהפוך אבן נגף בפנינו. אין כל מניעה, ואף נכון להסתייע בגדר לצורך אבטחה של בסיס צבאי, מתקן בטחוני, מרכז לוגיסטי או מפעל תעשייתי. אך מדוע הפכה הגדר אמצעי טריוויאלי כל כך גם לאבטחת יישובים, אתרי תיירות ומתקנים אזרחיים? כאן עולה גם שאלת הדימוי בפני היריב, מעבר לכך שגדר המקיפה את היישוב מתחמת וסוגרת את היושבים בתוכו, עצם קיומה משדר חוסר ביטחון וחשש. יתרה מכך, היריב, פח"עי או פלילי, יודע לנצל את הגדר לתועלתו והוא עשה זאת בשורה של פיגועים כואבים. כאשר מבוצעת חדירה באמצעות פרצה בגדר, גם לאחר שהתקבלה אינדיקציה לכך, יכול היריב לבצע את זממו במהירות ולהימלט. כוח האבטחה הדולק בעקבותיו, אינו יודע במדויק את מקום הפרצה, במקרה הרע פחות הרוויח היריב זמן למנוסה, במקרה הגרוע יימצא כוח האבטחה לכוד ונחות אל מול היריב הצולף בו מעבר לגדר. גדר וירטואלית לעומת זאת (על סוגיה השונים), תאפשר אינדיקציה מוקדמת בהתקדמות היריב לעבר המטרה, מבלי שידע שהתגלה. כוח האבטחה יוכל להיערך, להפתיע, להרתיע ולסכל. שילוב של גדר פיזית באזורים מסוימים – כשהישוב משיק לכביש למשל, עם אמצעי גילוי וניטור אלקטרוניים, באזורים אחרים, יחד עם כוח אפקטיבי ותרגולות תגובה יעילות, יהיה בדרך כלל פתרון אופטימאלי וגם יחסוך כסף רב.

כללו של דבר, השענות על טכנולוגיות כמרכיב ראשון ועיקרי או בלעדי בתכנון האבטחה היא קונספט מוטעה מעיקרו. אמצעים וטכנולוגיות הם הקשת ושריון האבירים של האבטחה. אך כשלעצמם הם אינם מגלמים את היתרון האיכותי שהוא לעולם פונקציה של כשירות הגורם האנושי ורמת הפיקוד והאסטרטגיה. אמצעים וטכנולוגיות הן מכפיל כוח לצידם, כשהשימוש בהם מושכל.

פריסת טכנולוגיות אבטחה צריכה להתבסס על ניתוח סיכונים שיבוצע על ידי איש אבטחה מקצועי, הוא זה שיגדיר את האיומים ואת התרחישים והוא שיתכנן את מערך האבטחה. מהנחות היסוד הראשוניות ועד לבחינת עדכניות המערך לאורך זמן – כנדרש מארגון המבקש להיות רלוונטי בכל עת ובזירה משתנה. מנתח הסיכונים יהיה בקיא די הצורך כדי לאפיין את סוגי האמצעים והטכנולוגיות שישולבו במערך, והוא יזדקק כמובן לגורם המומחה בתחום טכנולוגיות אבטחה אשר יעבוד לצדו, יציג את האילוצים וימליץ על האמצעים הספציפיים האופטימאליים שישולבו במערך. מתכונת פעולה כזו תבטיח הלימה של מערך האבטחה אל מול האיומים וניצול אפקטיבי של תקציבים, מעל הכל היא תשמר את שגרת הפעילות ואת איכות החיים של יושבי המתקן.

המאמר פורסם במגזים מצודה, פברואר 2012

פרטים אודות קורס מנהלי אבטחה