חינוך גופני של נערות: בין שמרנות לשינוי

סוגיות העוסקות בשוויון, בנשים ובאפלייתן נמצאות כיום בלב השיח הציבורי בישראל, וכחלק ממנו נתונה גם מערכת החינוך תחת בחינה ביקורתית. בעקבות בחינה זו מגובשת מדיניות ומופעלות תוכניות המכוונות לצמצום פערים בין בנות לבנים. שיח ביקורתי זה הקדיש תשומת לב שולית בלבד לחינוך הגופני. המאמר הנוכחי ממשיך את העניין המתפתח בחינוך הגופני של נערות בישראל, ומתמקד במשמעויות שמחנכות ומחנכי גוף מעניקים למגדר בשיעורי חינוך גופני המתקיימים בבית הספר. המאמר מעלה שתי טענות מרכזיות: האחת, מחנכות ומחנכי גוף ערים לאי השוויון בחברה וסבורים כי על החינוך הגופני להתאים להקשר שבו הוא ממוקם. השנייה, תפיסות אלה לא שולבו עדיין במדיניות המוסדית ובתוכניות ההכשרה, ולכן מורות מגבשות לעצמן אסטרטגיות ודרכי פעולה מקומיות. המאמר מציע כיווני פעולה לשינוי בתחום כך שהוא יתאים לנערות בעת הנוכחית, יגלם את הידע המתקדם המתייחס לנערות ולמגדר, ויהיה מרחב המאפשר לכל הנערות ליהנות מהערכים החיוביים הגלומים בתחום. ספציפית כיווני הפעולה מתייחסים לחמישה ממדים: לתוכניות הלימודים והמדיניות של החינוך הגופני, לפיקוח על החינוך הגופני, להוראת חינוך גופני בשדה, להכשרה להוראת החינוך הגופני ולהמשך המחקר שבוחן את החינוך הגופני דרך העדשה המגדרית. המאמר נכתב מנקודת מבט פמיניסטית, שבמרכזה עומד הרעיון שבחינה של תופעה חברתית צריכה להביא בחשבון את ההקשר שבו היא מתקיימת ואת נקודת המבט של העומדות או העומדים במרכזה. במאמר זה נקודת המבט הפמיניסטית מופעלת על החינוך הגופני של נערות בישראל ומתייחסת למציאות החיים שלהן, לתרבותן, לאתגרים הניצבים בפניהן, ליחסי הכוח בין בנות ובנים ולתרבות בית הספר.

חינוך גופני, מגדר ומה שביניהם:

החינוך הגופני הוא מקצוע ליבה בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, הכוללת אשכול של מקצועות חובה הנלמדים בבית הספר בישראל- בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ובתי ספר תיכוניים. על פי חוזרי מנכ"ל על כל כיתה א-י"ב לבצע שני שיעורי חינוך גופני בשבוע וההשתתפות בהם היא חובה. החינוך הגופני בישראל הוא היחיד מבין המקצועות הנלמדים בבית הספר שהוא רגיש למגדר בבסיסו. בכיתות היסוד בבתי הספר הממלכתיים שיעורי החינוך הגופני משותפים לבנות ולבנים, והחל מכיתה ז' בנות ובנים לומדים אותם בנפרד, כאשר את התלמידות מלמדת מורה אישה ואת הבנים, מורה זכר. הפרדה זו נובעת מתוך הנחה המחייבת איתגור ובחינה- לפיה ההבדלים ההתפתחותיים השונים של בנות ובנים מצדיקים ואף מחייבים חינוך גופני שונה. תוכנית הלימודים בחינוך הגופני היא ספציפית לכל מגדר. התכנים דומים אך יעדי הביצוע שונים-אלה של הבנות נמוכים יותר. נוסף על כך, ישנם ענפי ספורט ופעילויות שהם ספציפיים למגדר, כמו התעמלות אומנותית-המוצעת רק לנערות, או אימון מתח-המוצע רק לנערים. החינוך הגופני שונה משאר המקצועות הנלמדים בבית הספר בעצם עיסוקו בגוף הממשי והמוחשי של התלמידות. העיסוק בגוף ובמרחב "של בנות" בלבד הופכים את המורות לחינוך גופני לדמויות מרכזיות ומשמעותיות ביותר עבור התלמידות. הן משמשות לנערות רבות כתובת לכל שאלה הנוגעת לגוף, לתזונה, למחזור החודשי ועוד. המורות לרוב נענות ברצון לצרכים העולים מהשטח, הן מסייעות, משלימות ידע ומייעצות. בשנת 2015 התקיימה מחאה בגבעתיים "המחאה נגד חלוקה ע"פ מגדר בשיעורי ספורט" שנוהלה על ידי תלמידים ותלמידות. מחאה זו נוצרה בשל ביטול שיעורי חינוך גופני מעורבים על ידי משרד החינוך. במכתב שנשלח לגוף הפיקוח על החינוך הגופני, המוצג במלואו בדף הפייסבוק של המחאה, מביעים התלמידות והתלמידים את תסכולם על שלא הוצג בפניהם הסבר לחלוקה מגדרית זו, שאינה נהירה להם. בבסיס ההפרדה המגדרית מושתתת בעיה שורשית עמוקה שנובעת עוד מהתפיסה שענפי ספורט מסויימים מתאימים לבנים יותר מאשר לבנות בשל הנתונים הפיזיולוגיים של בנים לעומת בנות. ולכן הוא אינו שוויוני בבסיסו. טענה נוספת שהועלתה היא העמדת תוכנית לימודים דומה לבנות ולבנים, אך יעדי ביצוע נמוכים יותר לבנות, מבטאת את התפיסה שלפיה "בנות כמו בנים אבל פחות" ומשעתקת אותה.

מדד המגדר בישראל מראה כי בעשור האחרון נשמר אי השוויון המגדרי בישראל, ואפילו גדל. המדד מורכב מ־12 תחומים שונים בחברה הישראלית- לפערי שכר בין נשים לגברים, להבדלים ביניהם באיוש עמדות כוח והשפעה בכלכלה ובפוליטיקה, לנוכחותן הפחותה של נשים בתקשורת, לאלימות מגדרית ולהיקפי העוני בחתך מגדרי. במאמר זה מציגים תמונת מצב מגדרית של שני תחומים המצטלבים עם החינוך הגופני- חינוך וספורט.

חינוך:

בחינוך הבית ספרי ניתן לראות בעוד שבעבר הישגי הבנים עלו על אלה של הבנות בכל תחומי הלימוד, כיום בנים נוטים להיות פחות מעורבים בבית הספר ולנשור מהלימודים בשלב מוקדם יותר. עם זאת, ההבחנה בין מקצועות לימוד הנחשבים גבריים למקצועות הנחשבים נשיים נשמרת—בחינוך העל יסודי שיעור הבנות הלומדות פיזיקה ומדעי המחשב נמוך משיעורן במערכת החינוך, ולעומת זאת בתחומים הנחשבים נשיים, כמו ספרות, סוציולוגיה או פסיכולוגיה, ייצוגן גבוה יותר. אפשר לבחון את המשמעות של המגדר בבית הספר גם באמצעות האקלים הבית ספרי והדינמיקה הדומיננטית במרחביו השונים. פערים אלה יכולים להתבטא בהבאת רשות השתתפות יתרה לבנים לעומת בנות, זו בזמן שבנים יכולים להפגין כוח ונוכחות יתרה בשל הפרעתם בשיעורים. משום כך בתי ספר מפרידים לעיתים את הבנות מהבנים כדי ליישם הוגנות וליצור הלכה למעשה שוויון הזדמנויות ללמידה בכיתה. בנות חשופות בבית הספר לאירועים של הצקות ולהטרדות יותר מבנים, לרבות הטרדות מיניות. תופעה זו לא נבחנה עדיין בבתי ספר בישראל, אולם ממחקרים שנערכו במדינות אחרות עולה שהטרדות מיניות מצויות בבית הספר, אולם ברמה המוסדית הן לרוב אינן מטופלות.

ספורט:

מחקרים שבחנו את השוויון ואת אי השוויון המגדרי בספורט הצביעו על פער בשיעור הייצוג הנשי ביחס לגברי, על פער בכיסוי התקשורתי של ספורט נשים המוצג ללא התלהבות ולא באופן פומבי מדי ביחס לספורט גברים המקבל כיסוי מלהיב, מרגש ומשמעותי הרבה יותר. דוגמה לכך אפשר לראות בכיסוי התקשורתי בישראל ובעולם של אליפות העולם בכדורגל לגברים בהשוואה לאליפות העולם בכדורגל לנשים. בחינה מגדרית של הספורט מעלה גם פער בייצוג הנשי באימון ובניהול מוסדות הספורט נשים הן רק 8% מהמאמנים ו־15% מהן ממלאות תפקידי ניהול, גם בענפי ספורט שבהם מספרן כמעט משתווה לזה של הגברים, כמו שחייה. על מקומן של נשים בספורט אפשר ללמוד גם מניתוח של תקציב הספורט. ניתוח זה העלה כי תקציב הספורט מופנה בעיקרו לגברים ונערים-על כל 200 שקלים המופנים לספורט גברים, רק שקל אחד מופנה לספורט נשים. אם כך, אין זה פלא שהתפיסה הרווחת בישראל גם כיום היא כי ספורט מתאים לבנים יותר מכפי שהוא מתאים לבנות. תפיסה זו יכולה להסביר את הפער המגדרי בהתמדה ובנשירה של ילדים וצעירים מספורט-נערות במדינות מערביות נושרות יותר מנערים, כאשר הפער בשיאו בגיל ההתבגרות.

תפיסות המתייחסות למגדר:

אי השוויון המגדרי, לרבות בבית הספר, אינו מנותק מהתפיסות הדומיננטיות בחברה המתייחסות למגדר, לנשיות ולגבריות. בחברה רווח היחס לבנות ולבנים כאל קבוצות שונות במהותן ומתעלם מהמגוון )הפיזי והזהותי) שבתוך המגדר. באופן מסורתי, נשיות נקשרת לעדינות וחולשה, בעוד שגבריות נקשרת לחוזק ולעוצמה. נשיות נקשרת לחברות ולשותפות, בעוד שגבריות נקשרת להישגיות ותחרותיות. משום כך העיסוק בספורט נתפס כמתאים יותר לבנים ופחות לבנות. בין המחזיקים בדעה זו יש חילוקי דעות ביחס למקור ההבדלים. האוחזים בתפיסה המהותנית סבורים שההבדלים הביולוגיים בין המינים עומדים בבסיס ההבדלים בין בנות ובנים ביכולות, בתכונות ובהעדפות. אחרים, המחזיקים בגישת ההבניה החברתית, סבורים ש"נשיות" ו"גבריות" הן קטגוריות נרכשות, ונערות "לומדות עדינות" בתהליך החִברות שלהן, בעוד שנערים "לומדים חוזק". שתי הגישות מתייחסות להבדלים בין בנות לבין בנים, אולם הגישה המהותנית מייחסת את השוני לביולוגיה ולמבנה המוח המולד, ולפיכך מתייחסת אליו כאל קבוע ובלתי נמנע. לעומתה, הגישה ההבנייתית מייחסת את השוני לחברה ולתרבות ומשום כך-מתייחסת אליו כאל נתון לשינוי.

לצד שתי תפיסות אלו אפשר לזהות בתרבות העכשווית גם ייצוגים אלטרנטיביים המערערים על התפיסה המסורתית. ייצוגים אלטרנטיביים של נשיות מייחסים לבנות חוזק פיזי ורגשי, ומציגים אותן כמובילות חברתיות. אולם הייצוגים האלטרנטיביים של נשיות אינם נגישים במידה שווה לנערות ממיקומים חברתיים ותרבותיים שונים. נשיות נקשרת לא רק לעדינות ולחולשה, אלא גם למראה חיצוני. גם בהקשר זה יש הסבורים שהעיסוק במראה החיצוני הוא פתולוגי, מהותי וטבוע באישיותה של נערה, אולם התפיסה המקובלת כיום מזהה את ההבניה החברתית של העיסוק במראה כפרקטיקה בייצור הזהות הנשית. נערות מבינות שערכן נקבע במידה רבה בהתאם למראן החיצוני, כאשר המראה המוערך הוא גוף רזה וחטוב, בגדים ואביזרים אופנתיים והופעה כללית המשדרת סדר וניקיון, מדיפה ריח בושם ומרמזת על מיניות. כך, ילדות ונערות מתרגלות לטפח את המראה ולהתייחס לגופן כאל אובייקט, ולמעשה הן משתפות פעילות בתהליך החפצתן. לצד המסרים החברתיים המעודדים את העיסוק במראה ואת ההחפצה העצמית, אפשר לזהות כיום גם מסרים מנוגדים. לדוגמה, המוטו "קבלי את עצמך כפי שאת" מזמין נערות להתנגד לתפיסה הצרה של יופי נשי ומעודד קבלה ואהבה עצמית. כל נערה מנהלת משא ומתן עם השיחים האלה, משתפת איתם פעולה או מתנגדת להם באופן דינמי ורציף במרחבי החיים השונים, לרבות בבית הספר ובשיעורי החינוך הגופני.

עמדות אנשי המקצוע בנוגע למגדר בחינוך גופני של נערות:

כחלק ממחקר שבחן את החינוך הגופני דרך העדשה המגדרית רואיינו 29 מורות לחינוך גופני, מפקחים ומדריכים פדגוגיים, שהתייחסו למשמעות שהם מייחסים למגדר בשיעורי חינוך גופני, לגוף הנשי ובאופן רחב יותר-לשוויון. הראיונות התבססו על ארבע קבוצות המייצגות צורות שונות של התייחסות למגדר: מהותנית, זיהוי והתעלמות, זיהוי ושעתוק ומודעות והתאמה.

הקבוצה המהותנית:

הקבוצה השמרנית ביותר. העמדות בקבוצה זו מבטאות התייחסות אל התלמידות והתלמידים בחינוך הגופני כאל תופעה שהיא בעיקרה ביולוגית- גוף המורכב ממערכות, עצמות, מפרקים ושרירים. אי השוויון אינו מתבטא בקונטקסט חברתי אלא פיזיולוגי, ביולוגי בלבד. הנערות הן קבוצה הומוגנית, ולגוף הנשי יכולות פחותות מאלו המיוחסות לגוף הגברי. לכן, סביר לדרוש מבנות ביצועים נמוכים מאלה שנדרשים מבנים. לפי דעת קבוצה זו הקצאה שוויונית של משאבים והוראה על פי תוכנית לימודים דומה אך הצבת דרישות ביצוע שונות הרגישות למגדר, מציגות שוויון מגדרי בחינוך הגופני.

הקבוצה המזהה ומתעלמת:

קבוצה זו מתייחסת לשונות הגופנית בין המינים וגם אל ההקשר החברתי, אך עדיין נוטות לשמרנות ואינן מתרגמות את מודעותן והבנתן לכדי שינוי שיעורי החינוך הגופני. המחזיקים בעמדות אלו מזהים שספורט נקשר לגבריות, ולכן הוא מתאים בדרך כלל לבנים יותר מאשר לבנות. חלק מבעלי ובעלות דעה זו מתייחסים לאידיאל היופי לפיה נערות נדרשות להתאים את עצמן לאותו אידיאל חברתי המקשה על חלק מהנערות להיות מעורבות באופן פעיל בשיעורים. במילים אחרות, הם מזהים את המתח בין דרישות השיעור לדרישות אידיאל היופי. בקבוצה זו מבינים גם את יחסי הכוחות בין המגדרים בביצוע חינוך גופני בנפרד אך מתבצע באותו שטח בבית הספר. הבנים מביטים על הבנות באופן מחפצן ומשמיעים לעברן הערות סקסיסטיות ומטרידות, והבנות מגיבות לבנים- משתפות פעולה עם החפצתן או נפגעות ממנה. אווירה זו מקשה על הנערות לפעול בשיעורי החינוך הגופני. אנשי המקצוע בקבוצה זו מתעלמים מהדילמות שהמגדר מציב בפניהם ואינם מבקשים לשנות את תוכנית הלימודים מבחינה אידיאולוגית, ואצל אחרים לאילוצים טאקטיים.

הקבוצה המשעתקת מגדר:

העמדות בקבוצה המשעתקת מגדר משקפות התייחסות להקשר החברתי והתרבותי של המגדר בכלל ושל נשיות בפרט ומצביעות על שינוי. עמדות בקבוצה זו משקפות התאמה של אופן ההוראה לתרבות הנערות. נשות החינוך הגופני בקבוצה זאת מבקרות את תוכנית הלימודים שאינה עדכנית ואינה מתחשבת בצרכים של הבנות. המטרה המרכזית בעיני המשתייכות לקבוצה זו היא לגרום לתלמידות לייחס ערך גבוה לחינוך הגופני ולשתף פעולה עם דרישות השיעור. כדי להשיג זאת הן מתחברות לעולמן של התלמידות ומבנות את השיעורים באופן העונה לצורכיהן- ענפים ופעילויות שחביבות לנערות בשעות הפנאי, מדגישות את התרומה של השיעורים למראה החיצוני ולבריאות הנשית.

הקבוצה המודעת למגדר ומערערת עליו:

בקבוצה זו מאמינים בשיקוף והעלאת המודעות להקשר המגדרי ולתרבות הנערות הנעדרת מתוכנית הלימודים של החינוך הגופני. העמדות בקבוצה זו משקפות רגישות למגוון ולשונות בתוך כל אחד מהמגדרים. לכן, המחזיקות והמחזיקים בעמדה זו מייחסים חשיבות להתאמת השיעורים למגוון התלמידות, לאלה המחבבות ספורט ולאלה שלא, לאלה המרגישות נוח עם הגוף ולאלה שפחות, ומציעים לכולן ליהנות מהערכים החיוביים של החינוך הגופני. חלק מהמורות משלבות בשיעורים תכנים של מגדר ועוסקות גם במשמעות החברתית של "להיות נערה". וחלקן מקדישות זמן להתבוננות אישית של כל תלמידה פנימה ומעודדות אותה לזהות את הגורמים והפעילויות שמיטיבים איתה ואת אלה שאינם מיטיבים איתה. העמדות בקבוצה זו משקפות כבוד רב לתלמידות השונות, הכלה של המגוון ומשמעות רחבה יותר המשויכת לדיסציפלינה "חינוך גופני". עמדה זו מובילה לשאיפה לשנות את האופן שבו מאורגנים שיעורי החינוך הגופני. אפשרות נוספת היא שינוי התבנית שבה לומדים במסגרת של כיתות אם המפוצלות לבנות ולבנים, והצבת כל שיעורי החינוך הגופני של שכבת גיל באותו שיעור, כשלתלמידים ולתלמידות יש אפשרות לבחור בנושאי לימוד שונים לפי בחירתם ולהחליף נושא בכל סמסטר.

אפשר להניח שנשים ואנשים בחברה, העוסקות והעוסקים בחינוך גופני, נחשפו לחשיבה הפמיניסטית ולביקורת שהיא מעלה לגבי המבנה והארגון הלא שוויוני של החברה. אפשר גם להניח שמרבית הנשים העוסקות בתחום התמודדו ומתמודדות בעצמן עם אתגרים שהם ייחודיים לנשים בחברה שבה הן חיות, בעולם העבודה ובחייהן הפרטיים. בשיעורי החינוך הגופני חלק מהמורות בוחרות באסטרטגיה של התעלמות מן ההקשר, חלקן בוחרות באסטרטגיה של שינוי תוכנית הלימודים ושילוב של תכנים מותאמים לנערות ולציפיותיהן כמו עיצוב וחיטוב, וחלקן מזהות את המגוון בתוך המגדר ומבנות את שיעוריהן בדרך שיתאימו לנערות שונות. ורבות מהן אינן משנות את צורת עבודתן, אולם בחירתן זו אינה נקשרת לשיקולים ערכיים או פדגוגיים, אלא לידע ולפרקטיקות שברשותן. כיוון שברמה המערכתית, החשיבה המגדרית טרם שולבה במדיניות החינוך הגופני ובתוכניות ההכשרה והפיתוח המקצועי, כל מורה מתמודדת עם הסוגייה לבד ועל בסיס ניסיונה הפרטי והידע שברשותה. אתגר זה מציב בפני כל מורה שאלות, דילמות וקונפליקטים שעליהם להתמודד לבד. בהיעדר הנחייה מערכתית והכשרה הולמת, כל מורה מתמודדת עם הקונפליקטים הנקשרים למגדר ומעצבת את השיעורים בהתאם לידע הלא מאורגן והלא מבוקר שברשותה.

בשל קושי זה הוצגו המלצות לשדה החינוך הגופני לנערות מתוך תפיסה מודעת מגדר. הסיכוי שמהלכי השינוי בהתייחסות למגדר יתרחשו מעצמם הוא קלוש ולכן ההמלצות לשינוי ניתנים ליישום בחמישה ממדים:

תוכנית הלימודים והמדיניות של החינוך גופני-

לערוך דיון ענייני ונוקב במשרד החינוך בשאלת היחס למגדר בחינוך הגופני בבתי הספר במאה ה־21 ולנסח בעקבות הדיון את העמדה הפורמלית, הרציונל המוביל, של קובעי המדיניות של החינוך הגופני במשרד החינוך.
להתאים את תוכנית הלימודים בחינוך גופני לרציונל שנוסח בכתב.
תוכנית הלימודים תבנה את החינוך הגופני בדרך שבה כל נערה ונער, בכל מבנה גוף או ניסיון קודם, יוכלו לחוות סיפוק והצלחה בשיפור תנועתם ובשכלולה וזאת כתוצאה מאי היכולת להתעלם לחלוטין מהדעה החברתית והאידיאל החברתי שקיים מחוץ לבית הספר.
תוכנית הלימודים תכלול אפשרויות בחירה ברמת בית הספר, ברמת המורים והמורות לחינוך גופני וברמת התלמידות והתלמידים.
הרחבת המשמעות המיוחסת ל"חינוך גופני" בתוכנית הלימודים באמצעות למידה עיונית במגדר ובגוף ופיתוח מבט ביקורתי על החברה, על הסדר המגדרי בספורט ועל תרבות הגוף המפקחת על הגוף הנשי והגוף הגברי.

שינוי פני "ימי הספורט" בין כותלי בית הספר ובין בתי הספר בלי לוותר על החגיגה התנועתית, אלא לשפרה ללא שוני והפרדה מגדרית.
לצד שיעורי החינוך הגופני מתקיימת בתוך בית הספר מחוץ לשעות הלימודים פעילות ספורט ענפה תוך הענקת שוויון הזדמנויות לבנים ולבנות כאחד.

הפיקוח על החינוך הגופני-

על המפקחים להכיר את העמדות ביחס למשמעות המגדר בחינוך הגופני ולאפשר לבתי הספר לבחור את תהליכי ההתייחסות למגדר לפי צורכיהם.
עליהם להכיר את הקשיים בכל אחת מדרכי ההתייחסות למגדר שתיבחרנה בבית הספר ולסייע בדרכי ההתמודדות וזאת ניתן ע"י העברת השתלמויות.

הוראת חינוך גופני בשדה-

לזהות את ההקשר הספציפי שבו עובדים המורות והמורים: להבין את הרקע של התלמידים והתלמידות ואת עמדותיהם ועמדותיהן בנוגע לגוף, לנשיות, לגבריות ולקשר שלהם לספורט ולפעילות גופנית.
לרתום גם את התלמידות לשינוי. על המורות לשתף את התלמידות בחזון להפוך את החינוך הגופני למרחב המותאם להן ולברר איתן את צורכיהן.
לבדוק אפשרות של מערכת השעות הבית ספרית ללמד שיעורים משותפים לבנים ולבנות, שהמכנה המשותף שלהם הוא הנושא או ענף הספורט הנלמד.
לתת מענה לצרכים של נערות ונערים שונים ולאפשר למעוניינים לעסוק בספורט.

להרחיב את הדעת של התלמידות והתלמידים בנושאים שונים שיכולים לעצב את עמדותיהם ביחס לספורט ולחינוך גופני.
לאפשר בכל תקופה מוגדרת מראש להחליף את קבוצת הלמידה, כדי לאפשר לסקרנים לנסות כמה קבוצות למידה.

הכשרה להוראת החינוך הגופני-

לשלב בבסיס הידע של העוסקות והעוסקים בחינוך גופני ידע מתחום המגדר, מתחום לימודי נערות ומתחום הפדגוגיה הפמיניסטית.
לשלב בתוכנית הלימודים ידע העוסק במגדר בחינוך גופני וביסודות המחקר הפמיניסטי בחינוך הגופני.

לדון בשינויים הנחוצים בארגון החינוך הגופני בבית הספר.
להקנות למתכשרים ולמתכשרות להוראה כלים לשיתוף הקהילה הבית ספרית.

המשך המחקר הפמיניסטי בחינוך הגופני-

חשוב שמחקרי המשך יבחנו את החינוך הגופני בקבוצות גיל שונות ובהצטלבות עם קטגוריות חברתיות נוספות, כמו מעמד סוציואקונומי, דת ומידת דתיות ונטייה מינית. מחקרים כאלו יכולים לבחון שאלות כמו: מהי תוכנית הלימודים הסמויה הנלמדת בשיעורי חינוך גופני ביחס למקומם של המינים בחברה? מה מתאפשר לילדות ולילדים, לנערות ולנערים ללמוד על עצמם בחינוך הגופני? ועוד.

לסיכום, החינוך הגופני צריך להשתנות ולהתאים את עצמו לתלמידות, לזמן ולמקום. השינוי צריך להתרחש בו־זמנית במדיניות המוסדית הנקבעת על ידי הגוף המפקח על המקצוע ובתוכניות ההכשרה והפיתוח המקצועי של המורות בשדה ושל המתעתדות להוראה.

בטווח הארוך, השינוי במקצוע החינוך הגופני—לרבות אתגור יחסי הכוח בין המינים, הדיון הביקורתי בנוגע למשמעות המגדר בחברה והרחבת מגוון ההתנסויות הגופניות המתאפשרות לתלמידות ולתלמידים -ייצר אדוות וישנה את תרבות הגוף בכלל: הוא יכוון נערות להרהר מחדש במובן מאליו ולבחון את עמדותיהן בנוגע לגוף הנשי הלגיטימי והרצוי ולגוף הגברי ובנוגע לפעילויות הנכונות והמתאימות לבנות ולבנים, לנשים ולגברים. בחינה זו תאפשר לנערות להתנגד לשיחים המדירים נערות מספורט וכופים עליהן ייצוג נשי מסוים.

סיכום המאמר נכתב בידי שרון טנכלביץ מהמכללה האקדמית בוינגייט