עמידת ידיים—התוקף הסביבתי למיומנות זו ודרכים להוראתה

אחת השאלות ששואלים כאשר רוצים להכניס תכנים חדשים לתוכנית הלימודים במשרד החינוך היא: האם לענף הספורט או למיומנות הנלמדת יש תוקף סביבתי? תוקף סביבתי הינו האפשרות להשתמש בנלמד בחיים האמיתיים. במאמר זה מתמקדים במיומנות עמידת הידיים, מתמקדים בשאלה האם מיומנות זו רלוונטיות לחיים האמיתיים, מציינים את יתרונותיה של המיומנות ובנוסף פירוט דרכים להוראתה ולתרגולה. 

עמידת ידיים הינה תרגיל אקרובטי סטטי, שבביצועו הגוף נשמר בשיווי משקל והידיים נלחצות אל הרצפה.  
מיומנות זו דורשת שמירה של מרכז הכובד בתוך בסיס התמיכה (רגליים וגו על הידיים). על מנת לצלוח את התרגיל על הגוף לבצע כיווץ איזומטרי של השרירים המקבעים את עמוד השדרה ואת מפרקי הברך והירך, כך שתיווצר זווית שטוחה בציר הגוף האורכי, הכולל את הזרועות, את הגו ואת הרגליים. העיניים עוקבות אחר אצבעות הידיים. כדי להגדיל מעט את בסיס התמיכה, אצבעות הידיים מתוחות מעט הצידה וממוקמות ברוחב הכתפיים. ביצוע נכון מצריך חוזק בזרועות הידיים שיאפשר נשיאה של משקל הגוף. בנוסף לכך, כדי לשמור על מנח זקוף ויציב נדרשת קליטה של מידע וסטיבולרי ופרופריוצפטי.  

עמידת ידיים הינה אלמנט מפתח בענף ההתעמלות, ומקורו באימונים הצבאיים ביוון העתיקה. מיומנות זו ניתן לראות בתרבויות שונות ובענפי ספורט שונים. אמנם עמידת ידיים דומה לעמידה רגילה על הרגליים בכך שאנו ניצבים לרצפה עם גוף זקוף, אך במיומנות עמידת הידיים אנו מקטינים את בסיס התמיכה, המרחק בין מרכז הכובד לקרקע גדל עקב יישור הזרועות-דבר המגביר את חוסר היציבות, פעילות שרירית מוגברת בחגורת הכתפיים, יותר מפרקים מעורבים בעמידת ידיים, זרימת דם שונה ועוד. 

בין היתרונות העיקריים בתרגול עמידת ידיים הם חיזוק חגורת הכתפיים, זרימה מוגברת של דם למוח, חיזוק שרירי הליבה וחיזוק שרירים גלובליים האחראיים על שמירת איזון הגוף בעת ביצוע המיומנות.  

התמדה בתרגול עמידת ידיים ישפר את יכולות האיזון, יסייע בבריאות העצמות שבמפרק כף היד, ישפר את תפקודי הריאות וישפר את מחזור הדם עקב זרימת הדם ההפוכה תוך הגדלת זרימת הדם לפלג הגוף העליון. בנוסף לכך, עמידת ידיים בעלת השפעות חיוביות בתחום האנרגטי—משפרת זיכרון, מפחיתה נדודי שינה, משפרת מצב רוח, מעלה אנרגיות ומפחיתה מתח ועצבים. כמו כן, מסייעת בהפחתת דיכאון קל וחרדה בעקבות ייצור מופחת של הורמון הלחץ קורטיזול המגיב ללחצים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים לצורך אספקה מוגברת של מקורות אנרגיה. 

כאשר אנו מנתחים את מיומנות עמידת הידיים, אפשר לראות כי קיימות כמה יכולות הנדרשות לצורך ביצועה: כוח סטטי וכוח גו בעת האיזון, גמישות דינמית בעת הביצוע, קואורדינציה, שיווי משקל, מהירות תנועת איברים בעת הביצוע, תזמון העלאת הרגליים בעת סמיכת הידיים על הקרקע, יציבות יד זרוע ואף מניפולציה של אצבעות כף היד לצורך ויסות תנודות בעת האיזון. 

אז האם נכון להגיד שלעמידת ידיים יש תוקף סביבתי? לשאלה זו תשובות מגוונות מחוקרים שונים ששמו דגש על פרמטרים שונים סביב לימוד המיומנויות. אחד מהמודלים שהוצגו היה מודל תלת שלבי בהתפתחות של התנהגות מוטורית תפיסתית ששם דגש על התנהגות מוטורית כללית, בסיס פסיכולוגי מתאים ללמידת מיומנות ולמידת המאפיינים הייחודיים של המיומנות על מנת להגיע לביצוע מיטבי של התרגיל. מודל נוסף שהוצג הינו מודל של לימוד מיומנות על פי פיתוח יכולות פסיכומוטוריות ופיזיות הבאים לידי ביטוי במיומנות עמידת הידיים בכך שמיומנות זו כוללת בתוכה כוח סטטי וכוח גו בעת האיזון, גמישות דינמית בעת הביצוע, קואורדינציה, שיווי משקל, מהירות תנועת איברים בעת הביצוע, תזמון העלאת הרגליים בעת סמיכת הידיים על הקרקע, יציבות יד זרוע ואף מניפולציה של אצבעות כף היד לצורך ויסות תנודות בעת האיזון. 

והמודל השלישי שהוצג הינו מודל עכשווי של יכולת מוטורית כללית (Ability Motor General), המנוגד לתפיסה, לפיה יכולת היא ספציפית. יכולת זו הינה גמישה, ומתהווה כדי ללמוד, לשלוט ולבצע מיומנויות מוטוריות לאורך כל החיים ותלויה באדם, במוטיבציה ובניסיון הקודם, גורמים סביבתיים והשפעה חברתית תרבותית. 

קיימת חשיבות רבה לחשוף את הילדים למגוון פעילויות כדי לאתר את הפעילויות המתאימות ליכולותיהם מחד גיסא ושלכלל את יכולותיהם וביצועיהם מאידך גיסא. יתרה מזאת, מחקרים מצביעים על כך שיכולת מוטורית ברמה נאותה בגיל הילדות משפיעה על כושרם הגופני של אותם ילדים בבגרות ובזקנה.  

המטרה שלנו כמורים היא לעבוד עם הילדים על יכולות פסיכומוטוריות ופיזיות, לפיכך, כל פעילות ומיומנות אשר תעבוד על יכולות אלו ותאתגר אותן, תבורך, ובמיוחד מיומנות כמו עמידת ידיים-שלה יתרונות רבים, כפי שפורט לעיל. לאור זאת, לעמידת ידיים ולתרגילי העזר אשר נועדו לסייע לביצועה ועובדים על יכולות פסיכומוטוריות, יש תוקף סביבתי. 

עמידת ידיים—בתוכנית הלימודים 

עמידת ידיים משובצת כיום בתוכנית הלימודים בתוך ענף ההתעמלות. לעמידת ידיים וריאציות רבות ובדרכי עלייתה בדרכים מגוונות כמו למשל עלייה מפישוק, מעמידה שפופה ועוד. במאמר זה התמקדו בעמידת ידיים הבסיסית, המבוצעת מעמידה בתמיכת רגל לפנים וחזרה לעמדת מוצא.  

בתוכנית הלימודים מופיעה מיומנות עמידת הידיים כבר בכיתות ג'-ו' בענף ההתעמלות המשלבת בתוך נושאים שונים כמו תנועה במרחב, שכלול יכולות אישיות ועוד. בתוכנית לכיתות א'-ב' מיומנות זו לא רשומה באופן מובהק אלא באה לידי ביטוי "בלימוד מיומנויות המשכללות את נשיאת משקל הגוף על איברים שונים". אחד התרגילים המוצעים ברמת הביצוע מתייחס להנחת כפות הידיים על הרצפה וטיפוס על הקיר באמצעות הרגליים, כשיש לשהות במצב זה. תרגיל זה למעשה מוביל למנח של עמידת ידיים, אומנם בתמיכה, אך הוא מתאים לגיל הצעיר. בכיתות ז'-ט' מופיעה עמידת הידיים בתוך ענף ההתעמלות הספורטיבית, ואילו בכיתות י'-י"ב משולבת עמידת הידיים כבחירה בתוך ענף ההתעמלות—יסודות התנועה. 

מיומנות עמידת הידיים—ניתוח המיומנות מיומנות עמידת ידיים בסיסית מורכבת מכמה שלבים:

1. עמדת מוצא (מנח כניסה)-עמידה בתמיכת רגל לפנים כאשר שתי הידיים ישרות למעלה. הרגל הקדמית היא רגל הדחיפה, והאחורית משמשת רגל ההנפה;  

2. מנח סמיכת הידיים- מעבר למכרע קדמי, הורדת הגו לפנים, סמיכת הידיים על הקרקע ברוחב הכתפיים; 

3. דחיפה והנפה- דחיפה נמרצת של הרגל הקדמית עד יישורה תוך הנפת רגל. ההנפה ישרה לאחור ולמעלה;  

4. השלמת הביצוע- הצמדה מהירה של שתי הרגליים במצב אנכי ושהייה במנח. המבט יתמקד בנקודת העוגן, הממוקמת כחמישה סנטימטרים לפני מפרקי כף היד ובמרווח שבין הידיים; 

5. חזרה לעמידת מוצא- (א) פסיעה ברגליים, (ב) הנחת רגל הדחיפה ראשונה על הקרקע, (ג) דחיפת מהידיים והרמת גו, (ד) הנחת רגל ההנפה מאחורי רגל התנופה כך שהמבצע חוזר לעמדת המוצא. 

במאמר נותנים סקירה של השרירים הפועלים בעת ביצוע עמידת הידיים. כמו כן מדובר מעבודה של לא מעט שרירים לטובת ביצוע מיומנות זו כמו למשל מכופפי ופושטי הירך, שרירי חגורת הכתפיים, מכופפי כף היד ועוד. 

תהליך הלמידה לילד אשר עושה את צעדיו הראשונים בלימוד עמידת ידיים עשוי לארוך כשנה. בתהליך זה חשוב לחזק את השרירים שעתידים לסייע בביצוע עמידת הידיים, ייצוב המפרקים וגמישותם, שליטה באגן, ייצוב הגוף. 

הוראת עמידת ידיים 

קיימות שתי אסכולות בהוראת עמידת ידיים. הראשונה, הוראה ישירה של המיומנות- וזו הדרך שפחות מומלצת בבית הספר עקב בעיות בטיחות; השנייה, דרך עקיפה, שהיא פשוטה יותר, יעילה, בטוחה, מעניינת ורב גונית. הדרך העקיפה, הכוללת תרגילי עזר שונים כמו למשל תרגול סיבובי אגן, "בננה", עמידה אחורית בגב צמוד לקיר הממחיש את התרגיל בעמידה על הרגליים, תרגילי הגמשת הכתפיים, חיזוק חגורת הכתפיים ועוד. כל אלו ישפיעו בעיקר על שיפור היכולות והכישורים הנחוצים לצורך ביצוע עמידת ידיים, כך שטכניקת הביצוע תירכש בהדרגה. חשוב מאוד ללמד את התלמידים לשמור על עצמם ועל חבריהם בעת ביצוע המיומנות, זאת ניתן לעשות בזוגות ובשלשות כדי שהתלמידים ייצברו ביטחון. בנוסף לכך מומלץ להתחיל את לימוד המיומנות על משטח מוגבה, דבר שיסייע ללומד להפיג את חששו ולהגביר את ביטחונו. 

שלבי הלימוד של עמידת ידיים 

לאחר שהתלמידים מבצעים בהצלחה את תרגילי העזר שהוצגו לעיל, אפשר להתחיל ללמד את עמידת הידיים על פי ששת השלבים הבאים: 

1. דגש על יישור הידיים- ישיבה על ספסל, הרמת כל משקל הגוף על הידיים, כך שכפות הרגליים מתנתקות מהקרקע והידיים ישרות.  

2. לימוד העברת משקל- מעמידה שפופה מול הספסל, סמיכת ידיים ישרות על הספסל ברוחב כתפיים—העברת משקל לפנים כשהמבט אל כפות הידיים. מומלץ לבצע בין שלוש לעשר פעמים.  

3. מעמידה ישרה מול הספסל בכפיפת ברכיים קלה סמיכת ידיים ישרות על הספסל ברוחב כתפיים תוך ניתור בשתי הרגליים כך שהרגליים מתנתקות מהרצפה ומועבר משקל על הידיים.  

משלב 4 ואילך מופיעים תרגילי הכנה לעמידת ידיים: 

4. תרגיל ה"חייזר"- מעבר דרך מכרע קדמי והנחת ידיים ישרות על הספסל ברוחב כתפיים, דחיפה מהרגל הקדמית כך שהרגל האחורית (רגל ההנפה) מורמת מעלה ישרה והרגל הדוחפת מתיישרת ומתנתקת גם היא מהקרקע. ניתן לבצע בזוגות כך שהמתאמן צריך להגיע עם רגל ההנפה ביד חברו. 

5. מעמידה ישרה בתמיכת רגל לפנים מול הספסל ידיים מורמות למעלה-מעבר דרך מכרע קדמי והנחת ידיים ישרות על הספסל ברוחב הכתפיים, דחיפה מהרגל הקדמית כך שהרגל האחורית (רגל ההנפה) מורמת למעלה ישרה, והרגל הדוחפת מצטרפת ונצמדת אליה. בזוגות: יש לחזור על התרגיל כשבן הזוג עומד בפישוק מעל הספסל, בצד של רגל ההנפה ושומר עליו בעת הצמדת הרגליים. 

6. ביצוע המיומנות על מזרן בעזרתו של בן זוג התומך ברגל המונפת, או בעזרתם של שני שומרים. 

לסיכום: 

במאמר זה בוצע ניסיון להציג את התוקף הסביבתי של עמידת ידיים. ישנם מורים ותלמידים אשר חושבים שפעילות זו מיותרת ואינה צריכה להיכלל בתוכנית הלימודים היות שלטענתם הסיכוי להשתמש בה בעתיד קלוש. מנגד ישנם אלו הסבורים שיש לה תוקף סביבתי, ויש לה מקום ראוי וחשוב להיכלל בתוכנית. 

עמידת ידיים מסייעת להשיג את מטרות החינוך הגופני בתחומים השונים. למשל, בתחום הגופני-שליטה בגוף בתנועה; בתחום הרגשי-מודעות ליציבה בתנועה, תחושת חוויה אסתטית והנאה, התמודדות עם אתגר ספורטיבי, פיתוח ביטחון עצמי, מודעות לתחושת הישג ועוד. באשר לשאלה אם המיומנות תשרת את התלמיד גם בחייו כמבוגר בעתיד, הרי שהדבר תלוי בנטיית ליבו של התלמיד. בעת ההוראה יש לעבור על פי שלבי הלימוד, כאשר אפשר לשלב פעילות ביחיד, בזוג ואף בשלשה כדי לצבור ביטחון בעת הביצוע ולשמור על המבצע. כמו כן, מומלץ להתחיל את הלימוד על משטח מוגבה, דבר שיסייע ללומד להפיג את חששו ולהגביר את ביטחונו. האם ירצה הילד לעשות עמידת ידיים בבגרותו? נראה שהתשובה לכך נעוצה בזיכרון הילדות שיישאר לתלמיד משיעורי החינוך הגופני בבית הספר או מהחוגים שבהם נטל חלק. אם המורה ייטיב להנגיש לו את הלימוד באופן חווייתי ומעניין, יאתגר אותו ויאפשר לו לצלוח את המיומנות באופן הדרגתי ונכון, אזי יש סיכוי טוב לכך שיבצע עמידת ידיים גם בחייו הבוגרים. 

סיכום המאמר נכתב בידי שרון טנכלביץ מהמכללה האקדמית בוינגייט

למאמר המלא בכתב העת רוח הספורט