התמדה בפעילות גופנית בתקופת התפשטות מגפת הקורונה – תקציר עבודת תזה

לפעילות גופנית סדירה יש השפעה על המערכות החיוניות בגוף כמו מערכת הלב-ריאה ומחזור הדם, התפלגות השומנים, מניעת מחלות לב, ירידה בלחץ הדם, יציבות הגוף, טונוס שרירים ועוד. פעילות גופנית המבוצעת באופן קבוע, מועילה מאוד גם לרווחה פסיכולוגית, יכולה להקל על תחושת לחץ ודיכאון ולשפר את איכות החיים. ישנן עדויות חותכות בקשר שבין העדר פעילות גופנית לבין מחלות רבות וביניהן אוסטאופורוזיס, השמנת יתר, סרטן המעי הגס, סרטן השד, חרדה ודיכאון.

ההמלצה של ארגון הבריאות העולמי ומשרד הספורט: 150 עד 300 דקות מצטברות בשבוע של פעילות אירובית בעצימות מתונה או לפחות 75 דקות עד 150 דקות של פעילות בעצימות גבוהה, או שילוב בין השניים. מבוגרים צריכים גם פעמיים בשבוע או יותר פעילות לחיזוק השרירים בעוצמה מתונה או נמרצת.

אולם, למרות המידע הרב הקיים, רק אחד מתוך שלושה אנשים בעולם עומד ברמה המומלצת של פעילות גופנית. סקר שבדק הרגלי פעילות גופנית בישראל דיווח כי שיעור ההיצמדות להמלצות בדבר מינון יעיל היה 29.8% בקרב נשים וגברים.

ההתקדמות בחברה המודרנית מייצרת יותר מצבים נייחים, פחות פעילות גופנית ויותר תירוצים מדוע אין זמן להשקיע בפעילות. רק מיעוט המבוגרים מדווחים על פעילות ברמה התואמת את ההנחיות לבריאות הציבור. אורח החיים בעידן המודרני ובעולם המערבי ברובו יושבני.

כך גם נתוני ההתמדה לא מעודדים. נמצא כי כ-57% מהגברים והנשים התמידו באופן קבוע בחדר הכושר. בישראל, למעלה ממחצית האוכלוסייה לא עוסקת כלל בפעילות גופנית. שיעור האנשים העוסקים בפעילות גופנית בכמות המומלצת או מעבר לכך, הולך ויורד עם הגיל. ברשתות מכוני הכושר שיעור הנטישה של הנרשמים בסוף השנה הראשונה עומד על כ-45% ואילו במכוני הכושר הפרטיים הנתון אפילו מגיע ל-60%.

ישנם גורמים רבים משפיעים על ההתמדה בפעילות גופנית. הגורמים בהם התמקדנו במחקר:

• מניעים וחסמים – מבדילים בין אנשים פעילים ולא פעילים והם אלו שעשויים להסביר את ההבדלים בין רמות פעילות שונות בקרב אנשים שונים. חסמים לדוגמה: זמן, פחד ליפול, חוסר ידע כיצד להתאמן. מניעים: פציעה, ירידה במשקל, דימוי גוף, קירבה לחדר כושר, מנוי זול.

• תפיסת מסוגלות עצמית – אמונה של אדם ביכולותיו לבצע פעולה ולהגיע בה להישגים. אנשים בעלי תפיסת מסוגלות עצמית גבוהה בוחרים לבצע משימות מאתגרות, מציבים לעצמם יעדים גבוהים ונצמדים להם.
• מאפיינים אישיותיים – למאפיינים אישיותיים יש השפעה על התמדה בפעילות גופנית. ישנם חמישה ממדים עיקריים המרכיבים את מבנה האישיות: מוחצנות – מופנמות; עימות – ציניות; מצפוניות – עצלנות; יציבות רגשית – נוירוטיות; פתיחות – שמרנות. כל אחד מחמשת מאפייני האישיות נמצא על רצף.
• תמיכה חברתית – נמצאה כגורם המסייע להתמדה בפעילות גופנית לטווח ארוך. כמו, משפחה, חברים, מאמנים, קבוצה עם מאפיינים דומים.
• משתנים דמוגרפיים – מגדר, גיל, מצב משפחתי, מצב סוציואקונומי, השכלה.
• סוג הפעילות – מסגרת האימונים (קבוצתי, פרטני), סוג האימונים (כוח, אירובי).
• גורם נוסף ומשמעותי בעת הנוכחית – מגפת הקורונה (COVID 19). הוכר רשמית בדצמבר 2019. התפרצות המחלה הציבה אתגרים קריטיים לבריאות הציבור, המחקר, הרפואה ותחום הכושר והבריאות.

לסגרים וההגבלות שהוטלו היו השפעות רבות. בפן הבריאותי, עצירה פתאומית של פעילות גופנית יכולה להעלות את לחץ הדם, סיכון למחלות לב וכלי דם, הצטברות שומנים, ירידה בהחזר הורידי, קצב הלב במנוחה עולה. בפן הנפשי, הפחתה בפעילות עלולה להשפיע על בריאות הנפש, אשר עשויה להשפיע בתחושות של עצב, כעס ותסכול. כמו כן, פעילות גופנית עשויה להפחית סיכון לתסמונת מצוקה נשימתית חריפה, גורם המוות העיקרי בקרב חולים עם מחלת וירוס קורונה.

בעקבות הסגרים נראתה ירידה בכל רמות הפעילות הגופנית ועלייה של כ-28% בזמן ישיבה יומי ובצריכה של מזון לא בריא. תדירות הפעילות הגופנית ועצימותה השתנו בעקבות סגירת חדרי הכושר. אצל תושבי ארה"ב, חלה ירידה משמעותית בקרב אלו שעושים פעילות גופנית מתונה ובקרב אלו שעושים פעילות נמרצת, בעקבות סגירת חדרי הכושר, בשיעור דומה של 18%. במחקר אחר נראתה ירידה של 35.1% בפעילות גופנית נמרצת, בפעילות בינונית ירידה של 45.7% ובפעילות של הליכה ירידה של 20.7%. במחקר שנעשה בישראל, נמצא כי 70% התאמנו פחות מהשגרה הרגילה שלהם, 60% השתמשו במדיה דיגיטלית לצורך אימונים, ו-55% העלו במשקל.

לפעילות גופנית ולקיום אורח חיים פעיל חשיבות רבה. המגיפה הנוכחית הביאה לסגירה מוחלטת של מכוני הכושר, מה שהוביל לפגיעה בקרב מעל מיליון מנויים בישראל שנשארו ללא חדרי כושר להתאמן בהם.

מטרת המחקר:

מטרת המחקר היתה לבדוק האם מנויים בחדרי כושר המשיכו להתמיד בפעילות גופנית גם בתקופה בה חדרי הכושר סגורים וכן לבדוק את הקשר בין המשתנים הבאים לבין התמדה: מאפיינים אישיותיים, מניעים וחסמים, תפיסת מסוגלות עצמית וסוג הפעילות.

השערות המחקר היו, כי נראה ירידה בפעילות גופנית בקרב מתאמנים בתקופת הסגר בהשוואה לתקופה שקדמה לסגירת חדרי הכושר וכי ימצא קשר חיובי בין התמדה בפעילות גופנית לבין המשתנים הבאים: גורמי האישיות, תמיכה חברתית, מניעים וחסמים, תפיסת מסוגלות עצמית, סוג הפעילות ומשתנים דמוגרפים.

אוכלוסיית המחקר כללה 157 מתנדבים. 78  גברים ו-79 נשים. גיל המשתתפים במחקר נע בין 16 ל-72. גיוסם בוצע באמצעות "פייסבוק". הקריטריון להשתתפות: מתאמנים אשר היו רשומים בחדרי כושר טרום הסגר. איסוף הנתונים נעשה באמצעות שאלונים. סוג הפעילות הגופנית נאסף מתוך רישומים על סוג הפעילות שנעשתה לפני ואחרי סגירת חדרי הכושר.

התמדה בפעילות גופנית נמדדה בסולם סדר. שינוי בהתמדה בין מספר האימונים לפני הסגר לבין מספר האימונים בזמן הסגר נבחנו באמצעות מבחן Wilcoxon. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: מתמידים – מי שהמשיכו להתאמן גם בזמן שחדרי הכושר היו סגורים. לא מתמידים – מי שלא המשיכו להתאמן בתקופה זו שחדרי כושר היו סגורים. בהמשך, נעשתה בחינה נוספת, עם חלוקה מחודשת, בה השוונו בין נבדקים אשר לא הפחיתו בתדירות האימונים השבועית לנבדקים אשר הפחיתו באימונים או הפסיקו להתאמן לגמרי. בהמשך לזאת חושבו שני מודלים של רגרסיה לוגיסטית לניבוי הסיכוי לעצירת שגרת האימונים בסגר ולניבוי הסיכוי להפחתה באימונים.

ממצאים:

נראתה ירידה בפעילות גופנית בקרב מתאמנים בתקופת הסגר בהשוואה לתקופה שקדמה לסגירת חדרי הכושר. התמדה בפעילות גופנית נמדדה בסולם סדר (כלל לא, פעם בשבוע, 3-2 פעמים בשבוע, 4 פעמים בשבוע או יותר). המבחן הראה תוצאה מובהקת, כך שיש הבדל מובהק בין תדירות הפעילות הגופנית לפני ואחרי הסגר. 33.3% מהמתאמנים שהתאמנו פעם בשבוע לפני הסגר לא התאמנו כלל בזמן הסגר. 43.5% מהמתאמנים שהתאמנו 3-2 בשבוע לפני הסגר, התאמנו פעם בשבוע בלבד או לא התאמנו כלל בזמן הסגר. 43.6% מהמתאמנים שהתאמנו 4 פעמים בשבוע או יותר התאמנו 3-2 בשבוע, פעם בשבוע או לא התאמנו כלל. כאמור, מבחן Wilcoxon הראה כי הבדל זה מובהק, כך שהשערת המחקר הראשונה אוששה.

נמצאו הבדלים בין נבדקים שהמשיכו להתאמן בזמן הסגר לנבדקים שהפסיקו להתאמן בזמן הסגר במצפוניות ובנוירוטיות, במניעים לפעילות גופנית ובתפיסת מסוגלות עצמית. נמצאו הבדלים בין מסגרת קבוצתית לבין אלה המתאמנים באופן עצמאי. לא נמצאו הבדלים במוחצנות, נעימות או פתיחות לחוויה. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בתמיכה חברתית, בסוגי הפעילות ובמשתני הרקע.

בהשוואה בין נבדקים אשר לא הפחיתו בתדירות האימונים השבועית לבין נבדקים אשר הפחיתו או הפסיקו להתאמן לגמרי, נמצאו הבדלים דומים במצפוניות ונוירוטיות ובמסוגלות עצמית. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במניעים לפעילות, בשכיחות האנשים שהתאמנו לבד ובזמני הפעילות.

שני המודלים: רגרסיה לניבוי עצירת האימונים ורגרסיה לניבוי הפחתת האימונים נמצאו מובהקים. בחינת כל מנבא בנפרד מראה כי מצפוניות, מסוגלות עצמית ואימוני כוח לפני סגירת חדרי הכושר מנבאים באופן מובהק את הסיכוי להפחתת האימונים. יחס הסיכויים (OR) הראה כי ככל שהמצפוניות גדולה יותר וככל שהמסוגלות העצמית גדולה יותר כך הסיכוי להפחתה באימונים יורד. בנוסף, בקרב מתאמנים שעושים אימוני כוח סיכוי גבוה יותר להפחתה באימונים מאשר אלו המערבים גם אימוני אירובי. 

לפרטים נוספים על בועז לוי