חוסן במצבי משבר

חוסן במצבי משבר

"תקשורת מקרבת" בשירות מקורות ההתמודדות הייחודיים שלנו

חגית ליפשיץ וטל חלוץ

הצורך הוא אבי ההמצאה ~ אפלטון

מגפת הקורונה הביאה לפתחנו מצב משברי, מצב חירום, שמטלטל אותנו במובנים רבים ומפגיש אותנו עם מצבים שלא האמנו שיכולים לקרות. אנו מוצאים את עצמנו פועלים בדרכים שלא הכרנו.

למצב זה ישנן השפעות מרחיקות לכת  עלינו במגוון אופנים: הפיסיולוגיה שלנו, המחשבות, הרגשות, ההתנהגות שלנו עם עצמנו ועם אחרים, מערכות היחסים והאמונות הרוחניות שלנו - כולם מושפעים בדרך זו או אחרת מהמצב.

ביחד עם הטלטלה העזה אשר אנו חווים בעקבות מגפת הקורונה, חשוב שנזכור שבכל אחד מאתנו טמונים גם מקורות של חוסן ועוצמה שיכולים לעמוד לרשותנו, ודווקא עכשיו יוכלו לסייע לנו לצלוח את המשבר הזה בצורה מיטבית.

היכולת שלנו לגייס את החוסן הפנימי שלנו, ואף לחזק אותו במצב זה, תשרת גם אותנו וגם את האנשים הסובבים אותנו, אלו הנמצאים אתנו במגע קרוב ויומיומי, אלו התלויים בנו (בני משפחה, חברים קרובים) וגם את אלה ששייכים למעגלים רחבים יותר סביבנו, החברה כולה והאנושות כולה.

"אמפתיה מקרבת" בשירות מקורות ההתמודדות הייחודיים שלנו

בתקשורת מקרבת אנחנו מתמקדים בזיהוי הצרכים והרגשות של האדם. אנו יוצאים מההנחה שלכולנו אותם צרכים אנושיים וכן שהסיבה למה שאנו מרגישים הם הצרכים שלנו. כשהצרכים שלנו מתמלאים אנו מרגישים רגשות שנעים להרגיש, כגון: שמחה, סיפוק, שביעות רצון, נינוחות וכד'. כאשר הצרכים שלנו לא מתמלאים אנחנו מרגישים רגשות שלא נעים להרגיש, כגון: עצב, כאב, תסכול, חשש וכד'. הסיבה לרגשות שלנו איננה מעשיו של אדם כלשהו, או משהו שקרה במציאות, אלא האופן שבו הצרכים שלנו מתמלאים או לא מתמלאים, במציאות הזו.

הצרכים האנושיים מתבטאים בכל תחומי החיים ובכל המימדים של חיי אדם: צרכים פיסיים, צרכים רגשיים, צרכים שקשורים ביחסים עם אנשים אחרים, צרכים שקשורים בהגשמת מי שאנחנו וצרכים שקשורים בהיבטים הרוחניים של חיינו.

הרגשות האנושיים מגוונים, לעתים סותרים, לעתים מתעוררים ביתר עוצמה ולעתים פחות, לעתים אנו מודעים להם ברמה מסויימת ולעתים נגלה רגשות ברמה עמוקה יותר. 

ישנם רגשות מסוגים שונים:

א. רגשות שמספרים לנו אם מה שקורה לנו באופן פיסי הוא מה שאנו רוצים שיקרה. הם מספרים לנו אם אנו מרגישים רעבים, עייפים, מצוננים, צמאים וכו'.

ב. רגשות שמספרים לנו אם אנו מעורבים באופן שכלי במה שקורה כפי שהיינו רוצים להיות: מעוניינים, מבולבלים, מסוקרנים, משועממים וכו'.

ג. רגשות שמספרים לנו אם האנשים מתנהגים כפי שהיינו רוצים שיתנהגו: ואז אנו מאושרים, שמחים, מתוסכלים, מאוכזבים.

ד. רגשות שמספרים לנו שאנחנו שופטים את האחרים ואת עצמנו: כועסים, אשמים, מתביישים.

חיבור לעצמנו

בתקשורת מקרבת אנחנו משתדלים להתחבר לעצמנו בכל מצב, עד כמה שהדבר זמין לנו. חיבור לעצמנו פירושו זיהוי הרגשות והצרכים שלנו בכל רגע נתון, גם אם החיבור קצר ורגעי, הוא יכול להקל עלינו.
לדוגמה:
"המצב מפחיד נורא" (משפט שאין בו חיבור לעצמי)

החיבור לעצמי יהיה אם אומר, למשל:
"אני מפחדת, כי הצרכים שלי בוודאות ובבהירות לא מתמלאים כרגע".

במשפט הראשון דיברתי "על המצב". יהיו כאלה שיסכימו עם האופן שבו אני מתארת את המצב, ויהיו כאלה שלא יסכימו. במשפט השני דיברתי על עצמי, התחברתי לעצמי: אמרתי מה אני מרגישה. כמו כן, התחברתי לסיבה שיוצרת בי את הרגש שאני מרגישה. הסיבה היא: הצרכים שלי, במקרה זה הצרכים שלי בוודאות ובבהירות. 

למה זה חשוב?
בהירות כמקור לעוצמה:
ככל שאנו מבררים לעצמנו את הרגשות והצרכים שלנו, כך אנו מגיעים לבהירות רבה יותר. מה שהתחיל אולי כ"הצפה" של המון רגשות סוערים וקשים, הכרוכים בבלבול, בחוסר אונים, בתחושת חולשה וקושי להתקדם, מתחיל "להתבהר": נוצר מעין "סדר" פנימי, נוצרת הבנה של איך הדברים קשורים זה לזה ונוצרת תחושת קלות, שמובילה ליותר ויותר הבנה עצמית ותחושת מסוגלות עצמית. 

מבט קדימה: מיקוד במה שיכול לקדם אותי:

במשפט השני, החיבור לעצמי יכול להוביל אותי ביתר קלות לחיפוש דרכים למילוי הצרכים שלי.
כל עוד דיברתי "על המצב" ולא על עצמי, נשארתי במצב שבו "המצב קובע את החוויה שלי", אני תלויה בכך שהמצב ישתנה.
לעומת זאת, ברגע שזיהיתי מהם הצרכים שלי שלא נענים, באופן כמעט אוטומטי אני שואלת את עצמי שאלות כגון: איך הצרכים שלי יוכלו להתמלא? מה נחוץ בכדי שיתמלאו ותהיה לי עוד בהירות וודאות? מי יכול לסייע לי בזה? ממי אוכל לבקש משהו בכדי למלא צרכים אלו?
מיקוד כזה מחזק אותי ועוזר לי להתקדם למקום טוב יותר מזה שאני נמצאת בו כרגע. אינני מסתפקת בכך שאני מתארת מצב, אלא את מה שחי בי כאן ועכשיו ומה שנחוץ לי. זהו מבט קדימה ולא אחורה.

אחריות על חיי

החיבור לעצמי פירושו גם לקחת אחריות על חיי: אני מזהה מהם הצרכים שלי ומחפשת באופן פעיל דרכים למלא אותם. אינני מצפה ממישהו אחר לעשות זאת במקומי ואינני חושבת שמישהו "חייב" לסייע לי. ייתכן שארצה לבקש את עזרתו של מישהו אחר למלא את צרכי, ועדיין אני מודעת לכך שאדם זה אולי יסייע לי ואולי לא. בכל מקרה אינני תלויה בו. גם אם לא יסייע לי - יש דרכים נוספות שבהן אוכל לבחור בכדי למלא את הצרכים שלי.

מניעת מחלוקות ומתחים:

החיבור לעצמי, באופן הזה, עוזר לנו גם להימנע מאי הנוחות שקשורה באי הסכמות, ויכוחים ומתחים. כשאני מחוברת למה שחי בי, באופן סובייקטיבי ואישי, אין מקום לויכוח "עד כמה אני צודקת או לא". מדובר על החוויה שלי וזוהי הזמנה לעצמי ולזולתי להקשיב לה ולנסות להבין אותה עד כמה שיוכל. ייתכן שגם הזולת חווה חוויה דומה וייתכן שלא. בכל מקרה, שנינו נוכל להתחבר זה לזו, תוך קבלה והבנה שכל אחד ואחת מאתנו חווים חוויה ייחודית משלנו ואין זו חייבת להיות אותה החוויה בדיוק. נוכל להכיר בהבדלים בינינו וגם לגלות מה משותף בינינו, בלי שנצטרך בהכרח להסכים על "דרך נכונה" לחוות ולהיות.
האנרגיה שלנו מופנית פחות ופחות להגנה על עצמנו, לתקיפת האחר, למלחמה על "הצדק שלנו", ובמקום זאת מתפנה יותר ויותר לעצמנו ולמה שמקדם אותנו, 

איך זה תורם לחוסן שלנו במצב משברי?

במצב משברי, כמו המצב הנוכחי, צרכים רבים שלנו לא נענים.
כשאנו ממוקדים בתקשורת מקרבת אנו מתעמקים בזיהוי הצרכים שלנו ובחיבור לרגשות שמתעוררים. אנחנו לוקחים בחשבון שזהו מצב שבו "סביר" שיתעוררו רגשות קשים במיוחד. רגשות אלה הם תוצאה "נורמלית" של מצב "לא נורמלי". ייתכן שנחווה הצפה של רגשות, שחלקם גלויים ומודעים וחלקם "נחבאים" בנו, לא מודעים. במצב כפי שהוא כיום, רגשות קשים של פחד, בלבול, חוסר אונים, כעס, תסכול ועוד - מתעוררים ביתר עוצמה ממה שאנו רגילים בשגרה, והסיבה לרגשות אלה הם הצרכים האנושיים שלנו שלא מתמלאים, כגון: הצורך בביטחון, בבהירות, בוודאות, בעזרה, בהתמצאות, ועוד.

תקשורת מקרבת מזכירה לנו, דווקא במצב משברי כמו ימי הקורונה, להתחבר לעצמנו יותר ויותר, בכדי לזהות את הרגשות והצרכים האלה ולהביע אותם. לא תמיד נבחר להביע אותם בפני אחרים, אך בכל מקרה נוכל להביע אותם בינינו לבין עצמנו. ייתכן שגם אנשים אחרים יהיו שם בשבילנו, פנויים להקשיב לנו. במקרה כזה נקפיד להביע בפניהם עד כמה שנוכל רגשות וצרכים ופחות דעות, האשמות, טענות, ביקורת וכד'. ככל שנתחבר לעצמנו יותר, כך נצמצם למינימום את המתחים והקונפליקטים שעלולים להתעורר, ותשומת לבנו תופנה בסופו של דבר לחיפוש דרכים (אסטרטגיות) חדשות ויצירתיות למלוי הצרכים שלנו.

כשהמודעות שלנו מופנית לרגשות וצרכים, נוכל לבקש מאלה שסובבים אותנו לסייע לנו בכך. במצב המשברי הנוכחי זה יכול להיות לנו מאתגר במיוחד להביע רק רגשות וצרכים. גם בימים כתיקונם זה יכול להיות מורכב, במיוחד כשאנו לא מיומנים בכך, קל וחומר במצב הנוכחי.

מה נוכל לבקש מאחרים?

אמפתיה מקרבת!

אותה דרך מיוחדת של תקשורת מקרבת, שבה מי שמקשיב לנו עוזר לנו ע"י ניחושים:
האם את מרגישה… (רגש, לא מחשבה)?
כי את זקוקה ל… (צורך, לא דרך פעולה)?

למשל:
סיפרתי לחברתי שנמאס לי כבר להיות סגורה עם הילדים בבית ושהם כבר מטפסים על הקירות.
חברתי החזירה לי ניחוש אמפתי:
"האם את מרגישה מותשת? מתוחה? האם את זקוקה למנוחה? לרענון?"

ייתכן שחברתי לא דייקה כל כך בניחושים שלה. ייתכן שהרגשות שלי הם בעצם לא רק עייפות ומתח, אלא גם דאגה וחשש. ייתכן שהצרכים שלי הם בעצם גם צרכים לוודאות ולביטחון.
עדיין, עצם זה שהיא ניחשה את מה שהיא ניחשה, עוזר לי להתחבר לעצמי ולזהות מה חי בי. אני כבר פחות עסוקה ב"כמה זה קשה" ויותר עסוקה בלהבין מה עובר עלי. סביר שבסופו של דבר אגיע לשלב שבו אתמקד בדרכים למילוי הצרכים שלי: בדרכים שבהם אמלא יותר את הצרכים שלי במנוחה ורענון, וגם בוודאות ובביטחון.

מסוגלות עצמית
המיקוד הזה, במיוחד במצב משברי, מחזיר אותי לתחושת המסוגלות העצמית שלי: מה אני יכולה לעשות למען עצמי ולמען מי שסביבי, למען מי שאני רוצה לסייע להם? את מי אני יכולה לבקש שיעזרו לי למלא איזה צורך? 

אסטרטגיות עיקריות
בכל מצב, ובמיוחד במצב משברי, יש לכל אחד מאתנו דרכים, אסטרטגיות, מנגנונים, או כלים שבהם אנחנו רגילים להשתמש באופן כמעט אוטומטי. יש לנו לפחות דרך התמודדות מרכזית אחת (סגנון מרכזי), ולעתים כמה דרכים המשולבות זו בזו, שעוזרות לנו להתחזק, להתעודד, להתמקד, לתפקד, להתבטא, וכד' במצבי משבר. באופן אוטומטי, כשמשהו משברי מתרחש, אנו מגיבים בדרך שאנו מורגלים בה באופן מיידי. 

אין דרך אחת שהיא "נכונה" יותר מהשנייה. כל אחד ואחת מאתנו מרגישים יותר בנוח עם דרך או דרכים מסוימות שאנו רגילים אליהן ומרגישים "שהן מתאימות" לנו.
חשוב שנזהה את האסטרטגיות המיוחדות שלנו להתמודדות במצבים כאלה, שנגביר את המודעות שלנו לאופן שהן מסייעות לנו ונעריך ונכיר תודה עליהן.

העשרת מגוון הדרכים שלנו
בנוסף לדרכים העיקריות האוטומטיות שלנו, אנו מעוניינים להעשיר את מגוון הדרכים שלנו ולהתאמן בשימוש בדרכים נוספות. העשרת מגוון הדרכים שזמינות לנו יכולה לתרום לנו אף יותר, בכל מצב בחיים, ובמיוחד במצבי חירום ולחזק את החוסן שלנו. 

בתקשורת מקרבת אנו מאמינים שתמיד ישנן דרכים אחדות למילוי כל אחד מהצרכים שלנו, ולא רק אלה שחשבנו עליהן באופן אוטומטי ואיתן נוח לנו. אם הדרכים, שבמצב שגרה זמינות לנו, אינן זמינות כרגע או אינן מספיקות - נוכל למצוא בסופו של דבר דרכים חדשות שלא חשבנו עליהן בשגרה. אנו מבקשים להעשיר כמיטב יכולתנו את מגוון הדרכים, להכיר דרכים חדשות, להתנסות בהן ולאמן את עצמנו להשתמש בהן.

מודל BASIC PH  הוא מודל רב מימדי להתמודדות עם מצבי אי וודאות, שפיתחו ד”ר מולי להד ועפרה אילון.
הם זיהו סגנונות אנושיים עיקריים שבעזרתם אנשים ממלאים את הצרכים שלהם באופן אוטומטי במצבי לחץ, משבר, אי וודאות, אסון וסכנה.
הסגנונות האנושיים העיקריים שהם זיהו מתייחסים למקור העוצמה האישית של כל אדם, מה תומך בו, במה הוא נעזר ולאן הוא פונה בעת צרה בכדי להתחזק, להתעודד ולתפקד.

כשנוצר מצב, כגון מצב חירום, שבו אדם מתקשה לפעול בהתאם לסגנון העיקרי שלו, הוא יכול להרגיש מצוקה גדולה. לכן חשוב שנזהה מהו הסגנון העיקרי של כל אחת ואחד מאתנו ונמצא דרכים חלופיות לביטוי ולפעולה. 

Belief:  אמונות וערכים, פילוסופיית חיים, השקפת עולם, מציאת משמעות.
יש אנשים שבמצב משברי פונים לאמונה שלהם, להשקפת עולמם, לערכים שלהם ולמשמעות שהם מוצאים במצב. הם שואלים את עצמם מה מתוך מה שמתרחש במציאות מתאים להשקפת עולמם, מה היו רוצים לשנות, מה מחזק אותם שקשור באמונות שלהם וכד'. אנשים רבים פונים לתפילה, בין אם התפילות שהם מכירים ורגילים אליהן ובין אם תפילה אישית. הם פונים לבדוק מה מעורר בהם תקווה ואמון בעצמם ובסובבים אותם.
בימי הקורונה, יש אנשים שמביעים אמון בכך שהמצב הזה הוא ההזדמנות של בני אדם להתחיל מחדש, לשנות כיוון מבחינת ערכים וכו'. יש כאלה שמאמינים שהמצב "נשלח אלינו" בכדי להבין משהו שטרם הבנו וכו'. יש אנשים שנאחזים באמונתם ויש כאלה שנפתחים לאמונות חדשות או לתרגול רוחני שלא הכירו קודם. 

Affect: רגש
יש אנשים שבמצב כזה פונים לרגשות שלהם ושל אלה שסביבם, מביעים אותם ומבקשים לשמוע את רגשותיהם של אחרים. הבעה והקשבה לרגשות היא הדרך העיקרית שלהם לפרוק את מה שעל ליבם ולהרגיש הקלה. הם בוכים, מדברים, כותבים, יוצרים וכד'. חלק מהם הנם בעלי מקצוע בתחום שיוצרים ומנחים קבוצות שבהם אנשים יביעו את רגשותיהם ויוזמים שיחות ומפגשים של הקשבה למי שזקוק לכך.
בימים אלו אפשר לראות אנשים פרטיים, עמותות ועוד, שמציעים את האפשרות להביע ולהקשיב לרגשות.

Social: חברה, תפקיד, שייכות, ארגון חברתי
יש אנשים ששואבים עידוד וביטחון מהקשר החברתי שלהם, מהרשתות החברתיות התומכות שסביבם. הם ייזמו פעילות חברתית, יפנו להתנדבות, יחפשו חיבור לרשתות חברתיות שאתן הם מרגישים שייכות, יצטרפו לקבוצות, יבצעו משימות למען אחרים וכו'.
תופעת ההתנדבות נפוצה מאד בארצנו, במיוחד במצבי חירום. רבים מאתנו מתנדבים ומחפשים דרכים יצירתיות לתרום לזולתם בכל תחום.
גם אנשים פרטיים יוזמים קשר עם בני משפחה וחברים, מקשיבים להם, מציעים עזרה ומסייעים בדרכים שונות, ובכך הם מחזקים את תחושת החוסן שלהם, המסוגלות וההעצמה האישית שלהם.
אנשים שיש להם תפקידים רשמיים בחברה באים לידי ביטוי ביתר הדגשה דווקא בימי משבר: אנשי הצוותים הרפואיים, אנשי כוחות הביטחון, עמותות העזרה - כל אלה שואבים כוח דווקא עכשיו מהעובדה שהם יכולים למלא את תפקידהם ולתרום באופן הזה.

Imaginition: דמיון, יצירתיות
יש אנשים שיפנו לעולם הדמיון והיצירה. הם מרגישים דחף עמוק והשראה במצבי משבר ליצור, גם בתחומים שהם לא היו רגילים ליצור בהם.
בימי הקורונה אומנים מופיעים בדרכים יצירתיות: באולמות ללא קהל, בתוך הבתים הפרטיים שלהם, מול בתים משותפים לקהל במרפסות, מעל משאיות שעוברות בשכונות וכד'.
אנשים שאינם זמרים ומוסיקאים שרים במרפסות לעודד אלה את אלה, ראינו איך הרבה אנשים חגגו את ליל הסדר בשירה משותפת במרפסות הבתים, בהוצאת שולחנות הסדר למדרכות וכד'.
קריקטורות, בדיחות, שירה ופזמונים, צילומים וציורים מתפרסמות ברשתות החברתיות, לא רק ע"י אמנים.
אנשים עם דמיון מפותח פותחים קבוצות מיוחדות בפייסבוק, מבקשים מאנשים לשלוח צילומים שלהם/של ביתם, או קבוצות כתיבה או קבוצות ציור, מרחבים של מדיטציות, דמיון מודרך ועוד סדנאות והרצאות בתחומים רבים.
הדמיון מוציא את המיטב מאנשים יצירתיים בכל תחום, ובכך תורם לחיזוק החוסן שלהם ושל סביבתם. גם אנשים שאינם מחוברים באופן רגיל לדמיון ויצירתיות, יוכלו להתחיל להביע עצמם בדרכים אלו ולהרגיש את ההשפעה המיטיבה שלהם.

Cognition: הכרה, מציאות, מחשבה
יש שפונים לחשיבה ולחיבור למציאות: הם אוספים מידע ומפיצים אותו, הם לומדים על הנושא האקטואלי, מבצעים הערכת המצב, הם מציעים חלופות להחלטות של בעלי תפקידים, עוסקים בזיהוי הבעיה ובחינתה מזוויות ראיית שונות, הם עוסקים ביצירת פתרונות אפשריים על פי תרחישים כאלה ואחרים, ומכינים תוכניות לעצמם ולסובבים אותם.
אנשים אלה משתמשים בכוח המיינד והלוגיקה שלהם בכדי לתרום למצב, ובכך מחזקים את עצמם ואת הסובבים אותם.
התמודדות בעזרת חשיבה כוללת גם חשיבה חיובית: אימון בתשומת לב למה שחיובי ותומך, ולא מה שמפחיד ומרתיע. אנשים שפונים לחשיבה חיובית מוצאים בה תמיכה ועידוד.
בימי הקורונה אנו שומעים יותר ויותר אנשים שמציעים גישות שונות לאופן ניהול המשבר, אנשים שמתארגנים לבאות. כמו כן יועצים רבים מציעים לנו כלים להתמודדות אישית, משפחתית, כלכלית ועוד.

Physiology: פעילות פיזית הקשורה בהפעלת הגוף
אנשים מסוימים זקוקים לפעילות פיסית בכדי להביע את עצמם, לפרוק מתחים, להירגע והרגיש את העוצמה שלהם. פעילות ספורטיבית, יוגה, ריקוד, פעילויות שקשורות לנשימה מודעת, מדיטציה, דמיון מודרך וכד'.
פעולות נוספות שקשורות למימד הפיסיולוגי שלנו הן שינה, מנוחה ואכילה (לעתים אכילה רגשית וצפייה בטלביזיה).
 

אז מהו הסגנון שלי, הדרך שלי? ואיך זה קשור לתקשורת מקרבת?
כשאנו בוחנים את הדרכים העיקריות האלה, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו מהו הסגנון העיקרי שלי, של כל אחד ואחת מאתנו. ייתכן שנגלה שלמעשה כל אחת מהדרכים שתוארו כאן מוכרת לנו ואנו עושים בה שימוש, גם אם לא באופן אוטומטי מיידי. כמו כן, בוודאי נבחין שלעתים אנו משתמשים בכמה דרכים ביחד, כיוון שהן משולבות זו בזו. למשל, אנו משתמשים בביטוי אמנותי ובדמיון בכדי להביע רגשות, בכדי להתקרב לקבוצה ולהשתייך אליה וכד'.

הדרכים המתוארות במודל הזה למעשה מייצגות את התחומים העיקריים של הצרכים האנושיים: צרכים פיזיים שקשורים בגוף, צרכים שקשורים ביכולות המנטליות שלנו ובחשיבה, צרכים הקשורים בביטוי וחיבור לרגשות שלנו, צרכים הקשורים ליחסים שלנו עם אנשים אחרים וצרכים הקשורים לחלק הרוחני שלנו, של הגשמת מי שאנחנו ומציאת משמעות בחיינו. 

בתקשורת מקרבת אנו מאמינים שכל הצרכים חיים בנו בעת ובעונה אחת. גם אם ברגע מסוים עולה צורך אחד שמקבל תשומת לב מיוחדת, כמו במצב חירום, נשתדל לשים לב לצורך הזה ולמלא אותו, וגם נזכור שכל הצרכים חשובים וקיימים, ונרצה להתייחס גם אליהם. חשוב שנתחבר גם לשאר הדרכים, האסטרטגיות, בכדי להעשיר את יכולתנו להתייחס לשאר הצרכים האנושיים הממשיכים לחיות בנו. באופן הזה אנו "זזים" או מתקדמים - ממצב של "הישרדות" וטיפול רק במה שדחוף ומיידי, למצב של חיים יותר ויותר מלאים. 

כשהמשבר מתמשך וסופו לא ידוע, כדאי שנשים לב לתהליך שאנו עוברים: גם אם התחלנו בדרך אחת בהתאם לסגנון העיקרי שלנו, ייתכן שנעבור להשתמש בדרך או בדרכים נוספות במשך הזמן.
למשל: ייתכן שהתמודדות של אדם הייתה בהתחלה ללכת אל עולם הדמיון שבו "הכל בסדר ותכף זה ייגמר", או "דווקא נחמד לי להיות בחופשה שנכפתה עלי ואתחיל לצייר ולנגן". כעבור כמה ימים ייתכן שהתחושה הפנימית תשתנה והאדם ירגיש שצרכים אחרים מתעוררים בו. עתה הוא יפנה לשיחות עם חברים, להבעת רגשות, לתכנון תוכניות וכד'. בשלב מאוחר יותר יתכן והוא יפנה לחיפוש איפה יוכל לתרום וכו'.

כל הדרכים האלה יכולות גם לפעול במקביל, או כמעט במקביל או אחת אחרי השנייה. אין "סדר נכון" ואין "דרך נכונה" או "עיתוי נכון", או "קצב נכון". ישנה הדרך הנוחה יותר והמיידית יותר לכל אחד מאתנו, שעוזרת לנו במצב חירום להתחזק, וישנן דרכים נוספות שנוכל להוסיף לארגז הכלים שלנו, ולהרגיש אתן בנוח יותר ויותר.

תרגיל אישי שיכול לחזק את החוסן שלנו:
חשבו על מצב שבו התמודדתם בעניין מאד קשה ומורכב בחייכם, ועשיתם זאת לשביעות רצונכם. גם אם שביעות רצונכם היא פחות ממושלמת, עדיין אתם מסתכלים אחורה ושמחים עם הרוב ממה שעשיתם, כאילו נתתם לעצמכם "ציון" על האופן שפעלתם של בערך 6 או 7 על סולם מ- 1 עד 10.

רשמו לעצמכם מה היו מקורות העוצמה הפנימית שלכם שסייעו לכם בכך.

רשמו לעצמכם איך תוכלו להמשיך להשתמש במקורות אלו בפעם הבאה, באופן מודע ומכוון יותר