חונכות בחינוך גופני – מגמות ואתגרים

החינוך הגופני הוא מקצוע ליבה בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, אשר נלמד בגני ילדים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים, ובתי ספר תיכונים (משרד החינוך, 2007א; משרד החינוך, התרבות והספורט, תשס''ו; שובל, שחף ולידור, 2014). ובבתי ספר בישראל רק מורים שעברו הכשרה בהוראת החינוך הגופני רשאים ללמד את המקצוע.

אתגרי המקצוע והשפעתם על מקצוענות המורים לחינוך גופני מאופיינים בכך, שפרט להקניית ידע, טיפוח חשיבה, למידה, חינוך חברתי, וחינוך לערכים אשר קיימים בכלל המקצועות, החינוך הגופני עוסק גם בטיפוח יכולות גופניות-תנועתיות של התלמידים וברווחתם הבריאותית. כדי ללמד חינוך גופני יש צורך בתנאים פיזיים מיוחדים כגון: אולמות ספורט רחבים ומאובזרים, מגרשי ספורט שבהם יוכלו התלמידים לנוע וללמוד תוך כדי תנועה. לעיתים קרובות לא קיימים בבית הספר כל המשאבים הנחוצים, ולכן על המורה לאלתר ולמצוא פתרונות מתאימים.

מהמורה לחינוך גופני נדרש ידע בנושאי לימוד רבים ומגוונים: מדעי החיים (אנטומיה, פיזיולוגיה), מדעי החברה (חינוך, פסיכולוגיה וסוציולוגיה), ומדעי הרוח (אתיקה ולשון). הצורך לרכוש ידע בכל אחד מתחומי הדעת הללו (אשר שונים בתכלית), הוא תובעני כלפי המורים ומכביד על תהליכי ההכשרה ורכישת הידע המקצועי שלהם, ובכך גם על יכולתם להפוך למקצוענים.

המציאות היא שלרוב למורה לחינוך גופני אין עמיתים-למקצוע במוסד הלימודי; הוא יחיד בתחומו ולעיתים אף חש בודד כי אין לו קבוצת שייכות מקצועית שיוכל להיוועץ עימה. המורים לחינוך גופני מסתמכים בעיקר על ידע שנרכש בתקופת הכשרתם המקצועית ועל מידע ממורים אחרים כמו קבוצות עניין באינטרנט והשתלמויות מזדמנות.

בנוסף מנקודת המבט של הקהילה הבית-ספרית – מורים הורים ותלמידים, החינוך הגופני נתפס כמקצוע משלים ופחות ערך, כזה שאינו עומד במרכז העשייה החינוכית-אקדמית, או כמקצוע העשרה שאינו נמנה עם מקצועות היסוד החיוניים לטיפוח השכלת התלמיד כמתמטיקה, אנגלית ומדעים. מורים לחינוך גופני מעידים שתפיסה זו של מיצוב המקצוע מובילה אותם לאמץ אחת משלוש הדרכים הבאות: 1) לקבל את תדמית המקצוע ולאפשר לילדים לשחק כרצונם ולהעביר את הזמן במהלך השיעור (''לקחת כדור ולשחק''). 2) לעשות את עבודתם על פי הבנתם ולהתעלם מהמציאות הסובבת אותם. 3) להילחם על תדמיתם – ולהוכיח לקהילה הבית ספרית (מנהל בית הספר, מורים, הורים, תלמידים) שיש מה ללמוד בחינוך הגופני ושמקצוע זה אכן תורם להתפתחותם (Armour and Jones, 2002).

בהתבסס על מאפייני המקצוע ואתגריו מעלים במאמר שתי טענות מרכזיות: 1) יישום של תהליך החונכות בחינוך גופני יכול לסייע למורה המתחיל להתמודד עם מכלול האתגרים שניצבים בפניו. 2)  רק מורה לחינוך גופני המכיר היטב את יסודות המקצוע, את מאפייניו ואת אתגריו יכול לשמש מורה חונך בתחום.

מניתוח מחקרים שעסקו בחינוך גופני ניתן להצביע על שלוש תבניות של חונכות: חונכות כתמיכה, חונכות כהנחיה וחונכות כשיתוף פעולה והתפתחות עצמית (Kemmis, Heikkinen, Fransson, Aspfors and Edwards-Groves, 2014). המשותף לשלוש תבניות אלו הוא ההכרה בצורך לספק מענה לאתגרים של המורה המתחיל בשנים הראשונות לעבודתו בבית הספר, ובכלל זה חיזוק ביטחונו העצמי והקניית תחושה חיובית שתשפיע על כוונותיו להישאר במקצוע ההוראה ולהתפתח בו לאורך זמן.

תוכנית ליווי מוצלחת בארצות הברית למורים מתחילים בחינוך גופני (Banville and Rikard, 2009) שפותחה במערכת החינוך של מחוז פיירפקס, וירג'יניה, סיפקה למורים מתחילים מערך תמיכה שכלל גם מורה חונך שהוצמד אליהם. החונך לימד באותו בית ספר ובאותן קבוצות גיל ואותם נושאי הלימוד של המורה המתחיל. ובמידה ולא היה נמצא מורה מתאים  מאותו בית ספר, היו מוצאים אלטרנטיבה בכדי לסייע למורה המתחיל.

כמה מחקרים בחנו את מאפייני  שלב הכניסה להוראה אצל מורים מתחילים במטרה לאתר לא רק את הקשיים שעימם הם מתמודדים אלא גם ללמוד על האמצעים שמסייעים להם להיקלט לתוך תרבות בית הספר ולהגדיל את הסיכוי שיישארו במקצוע ויתפתחו בו (Ensign and Woods, 2017; Ensign, Woods and Kulinna, 2017, 2018; Makela et al., 2015; Richards, Templin and Graber, 2014). המחקרים מספקים מידע ביחס למקומו של החונך בתוכנית הליווי, ומעלים על נס את נחיצותו ואת תרומתו ליצירת הזהות המקצועית וההתפתחות המקצועית של המורה המתחיל, לנטיעת ביטחון עצמי ביכולותיו, להגדלת כישוריו לעבודה בצוות ולסיוע באקלומו בתוך תרבות בית הספר.

על פי דיווחי המורים המתחילים לחינוך גופני, שנאספו בעיקר בראיונות עומק, בשל היות החונך מנוסה בחיי בית הספר יש ביכולתו לספק תשובות לשאלות הרלוונטיות לתחום עיסוקם, להקשיב, לתמוך ולהיות אמפטי בסביבה חברית בטוחה שאינה מאיימת. יתרונות נוספים של החונך המוזכרים במחקרים אלה הם היכולת שלו לסייע בפיתוח מיומנויות ההוראה של המורה המתחיל, בפיתוח רפלקסיה קריטית ומיומנויות של הערכה עצמית ובהתאמת הפעילויות ללומדים ולמשאבים הקיימים.

במחקר איכותני שערכה דומיניק בנוויל (Banville, 2015) רואיינו מורים מתחילים לחינוך גופני בנושא האופן שבו הם תופסים את המורה החונך; לדעתם, חונכות טובה מאופיינת בכך שהיא מחזקת את הביטחון העצמי שלהם, מסייעת להם בבניית הזהות המקצועית, משפרת את יכולת ההוראה שלהם וגם מאפשרת להם סוציאליזציה חיובית לתוך עולם התוכן המקצועי שבו בחרו לעסוק – החינוך הגופני. בכך לדבריה, נמנעת התופעה של שיעורי ''קחו כדור'' או ''רוצו מסביב למגרש''. עם זאת על פי דיווחה, לא כל המורים המתחילים זכו למורה חונך שהשפיע עליהם בצורה כזו; היו מורים שדיווחו שחלק מהמורים החונכים לא היו מועילים משום שאינם מחוייבים לעבודתם ועושים עבודה ספונטנית שאינה שיטתית.

מצופה שתהליך של חונכות יהיה מוקפד ושיטתי, ועם זאת החונכות עלולה להיות דווקא המרכיב החלש בתוכנית הליווי של המורה המתחיל לחינוך גופני. פותחו כמה מודלים של ליווי מורים בראשית דרכם במקומות שונים בעולם; קיימת ביניהם שונות רבה בשל חזונם השונה והאמצעים השונים העומדים לרשות אלו המיישמים אותם בפועל (Whisnant, Elliott and Pynchon, 2005). ריבוי דגמי החונכות, על מטרותיהם ועל תוצריהם השונים, הוא כנראה אחת הסיבות לאי-בהירות בנוגע להשפעת תהליך החונכות על המורה המתחיל (Lawry, 2017).

ישנם 5 אתגרים עיקריים בעבודת החונך עם המורה המתחיל לחינוך גופני:

1. קידום תהליכי העברה ויישום -  מתיאוריה למעשה – סטודנט להוראת חינוך גופני רוכש ידע דקלרטיבי (מה עליו לעשות) וידע פרוצדורלי (כיצד עליו לעשות זאת) (Anderson, 1983). המורה המתחיל נדרש לא רק לתכנן את עבודתו אלא גם לוודא שהתכנון שלו מתאים לצורכי התלמידים בכיתות שהוא מלמד. בהקשר זה על החונך לסייע למורה המתחיל בחיזוק תהליך ההעברה והיישום.
2. גיבוש אני מאמין מקצועי – המורה המתחיל לחינוך הגופני מגיע לבית הספר עם הבנה שעליו לסייע לתלמיד להשתתף בפעילויות מקדמות בריאות, ספורט ותנועה. וכמו כן לסייע לו להתפתח בכמה מימדים – תנועתי, קוגנטיבי, חברתי, וריגושי. לשם כך על המורה המתחיל לגבש לעצמו אני מאמין מקצועי שישקף את מה שלמד בתוכנית ההכשרה ואת מה שהוא כמורה/מחנך מאמין בו (שובל, נאבל-הלר ולידור, 2003). האתגר הגדול של החונך הוא להיות שותף בגיבוש האני מאמין המקצועי של המורה המתחיל, בלי לכפות עליו את האני מאמין המקצועי שלו כמורה בעל ניסיון.
3. טיפוח היכולת לכתוב תוכנית הוראה לטווח ארוך – המורה המתחיל נתון למבטם הבוחן של תלמידים, מנהל, מורים אחרים והורים. תכנון הוראתו מאפשר לו ביטחון רב יותר במהלכי ההוראה. תכנון ההוראה הוא גם כלי עזר חשוב בתקשורת שלו עם המורה החונך, אשר יכול לשוחח איתו עליהם ולעודד מהלכי רפלקסיה משמעותיים (Dervent, 2015). לשם כך על המורה החונך להיות מנוסה בתהליכי תכנון, במעבר מתכנון למימוש ההוראה בפועל ובבדיקה רפלקטיבית של התכנון ושל איכות ההוראה של המורה המתחיל.
4. יצירת תנאים לתצפית בשיעורים שמלמד המורה המתחיל לחינוך גופני – החונכות היא הדרך היחידה לדעת במדויק מה הם התכנים שהמורה המתחיל מלמד בפועל, באיזה אופן הוא מלמד וכיצד הוא מתקשר עם התלמידים, מארגן ומנהל כיתה ומממש את התכנון. התצפית משמשת הזדמנות לחיזוק המורה המתחיל אך גם לזיהוי קשיים שהוא לא תמיד מודע להם או שאינו יודע להגדירם ללא תמיכה (Tilstone, 2013). ותצפית יעילה תובעת מקצוענות (Schwille, 2008).
5. מיצוב המקצוע ומיצובו של המורה לחינוך גופני בבית הספר – החינוך הגופני הוא אמנם מקצוע ליבה הנלמד פעמיים בשבוע בבית הספר היסודי, אך נתפס לעיתים כשולי ולא תמיד נמצא במרכז השיח החינוכי הבית ספרי. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני החונך הוא לא רק לסייע למורה המתחיל להתמודד עם קשיי הקליטה הראשוניים המאפיינים את הכניסה למקצוע ההוראה, אלא גם לפעול לחיזוק מעמדו של החינוך הגופני בבית הספר.

כדי לסייע למורה המתחיל לחינוך גופני להפיק תועלת מרבית מתהליך החונכות ובה-בעת לסייע לחונך להתמודד עם אתגרי החונכות, ניתן לעורר מעורבות של הגורמים המערכתיים. מכללות המכשירות סטודנטים להוראת החינוך הגופני, הפיקוח על החינוך הגופני בבית הספר היסודיים והתיכוניים, בתי הספר היסודיים והתיכוניים שבהם מתקיימים תהליכים של חונכות ומורים לחינוך גופני המלמדים בבתי ספר יסודיים ובתיכונים – כל אלה יעמיקו את מיצובו של המקצוע, של המורה לחינוך גופני ושל תפקיד החונכות.

ישנם שני צעדים שמומלצים ליישום: א) איתור מורים לחינוך גופני שיכולים/מעוניינים להיות מורים חונכים במסגרות שבהן יוכלו לבטא את מומחיותם ואת ניסיונם במסגרת הגיל הרך, בבתי ספר יסודיים ובבתי ספר תיכונים. ב) פיתוח קורס הכנה למורה החונך. לאחר שאותרו המורים המתאימים לחנוך יש לקדם תוכנית הכשרה ייחודית לתפקיד החונך.

ניתן לסכם את הצעדים המומלצים לעבודת החונך עם המורה המתחיל בבית הספר בתחום החינוך הגופני כדלקמן:

1. הקפדה על כך שהחונך יהיה מאותו תחום דעת של המורה המתחיל, מאותו בית ספר שבו המורה המתחיל מלמד ובעל ניסיון בהוראה באותן קבוצות גיל שבהן מלמד המורה המתחיל.
2. מתן הזדמנויות לחונך ולמורה המתחיל ללמד יחד. דבר אשר יכול לסייע לחונך להבין טוב יותר את הצרכים הפדגוגיים של המורה המתחיל, לספק לו עצות מבוססות-ניסיון, ולהגביר את ביטחונו העצמי של המורה המתחיל.
3. יצירת קהילת מורים חונכים אשר יוכלו להיחשף ולחלוק ידע, ועל ידי כך גם לחזק את הזהות המקצועית של החונכות, כתחום מקצועי ייחודי.
4. טיפוח ''חונכות מקוונת'', במקרים שבהם החונך אינו נוכח פיזית בבית הספר, הוא יכול לצפות בשיעור המצולם ובסופו לקיים שיחת משוב מקוונת עם המורה המתחיל.
5. עריכת מחקרים איכותניים וכמותניים על החונכות בחינוך גופני, תחום שכמעט לא נחקר ולא נלמד לעומק. השבחת תהליך החונכות על ידע מבוסס-ראיות ייטיב עם היבטים מרכזיים בתהליך החונכות בחינוך גופני שעדיין חסרים.

תהליך החונכות בחינוך הגופני טומן בחובו הזדמנות משמעותית לשיפור איכות ההוראה של מורים מתחילים. ורכישת כלים נכונים לפיתוח שיקול דעת בקרב מורים מתחילים לחינוך גופני בבית הספר עשויה להשפיע על מיצובו ומעמדו של המקצוע בשנים הבאות.

סיכום המאמר נכתב בידי יוני טבדידישוילי מהמכללה האקדמית בוינגייט

לספר באתר הוצאת רסלינג