ב'חשבון האחרון': קווי בונו? קריאה ביקורתית של הכדורגל

המאמר הזה עוסק בשאלה 'קווי בונו?' כלומר, מי הם הנהנים ממשחק הכדורגל, והוא מציע שלוש אפשרויות: הבעלים, השחקנים וקהל האוהדים.

חלקו הראשון של המאמר סוקר את מצב הכדורגל כיום ואת המודל המסחרי שלו. המודל הזה אף שהוא נוגע רק לכדורגל מקצועני, מרכז סביבו את מרבית ההון המושקע במשחק זה, את התקשורת למיניה ואת קהל האוהדים.

משחק הכדורגל שהחל כמשחק של חובבנים, 'זרם עם ההיסטוריה' והתאים עצמו לרוח ולפרקטיקה של השיטה הקפיטליסטית: המודל המסחרי הפך לדומיננטי כמעט בכל מקום בעולם.                                                                                         

משחק הכדורגל הפך לאירוע פוליטי – תרבותי היוצא אל מחוץ לכותלי האצטדיון. המעבר מחובבנות למקצוענות ואז להתמסחרות משקף את התמורות המבניות שחלו במשחק זה בהשפעת סביבתו המשתנה.

לאחר שהתמסדו כללי המשחק (1863) והוקמה הליגה האנגלית התפתחה התחושה של בעלי המועדונים כי ניתן להרוויח כסף מהמשחק הזה.

מנהלי המועדונים התאימו את האסטרטגיה של המשחק לאינטרס הכלכלי של הבעלים- רכישת שחקנים זרים, תשלום על השתתפות במשחק, העמדת פנים כי מדובר בשחקנים חובבנים ע"י סידור עבודה פיקטיבית במפעל מקומי, גביית דמי כניסה למשחקים וחלוקת מענקים. 

כאשר ההתאחדות האנגלית לכדורגל דרשה כי המועדונים יחזרו למעמד של חובבנות בעלי המועדונים סירבו ואף איימו כי יעזבו את הליגה. כך שמתוך לחץ ובלית ברירה הפכה התאחדות הכדורגל האנגלית את הליגה למקצוענית.

בעלות המועדון עברה מידיהם של חובבנים שלא קיבלו תמורה עבור פועלם לידיהם של בעלי ההון המקומיים ולאחר מכן אף לבעלי הון זרים. משחק הכדורגל נאלץ להתאים את עצמו לסביבתו וההתמסחרות של הכדורגל התפשטה בעולם.

כיום המאפיין הבולט ביותר של המודל המסחרי של הכדורגל הוא סוג הבעלות- השליטה נמצאת בידי בעלי הון פרטיים. לכך מצטרפת הפיכתם של גורמי התקשורת נותני החסויות והמממנים למשאבים. המשחק מתנהג כמו ב"שוק החופשי".

הכדורגל המסחרי טכני יותר מבעבר, מהיר יותר, צבעוני יותר, הוא אירוע המספק בזמן אמת נחת וריגוש להמונים יותר מכל אירוע מוכר אחר, שכיח יותר ויותר.

כפי הנראה, ההתמסחרות חוללה טוב לשניים מבין שלושת בעלי העניין: הבעלים והשחקנים- הנאה חומרית, חברתית ופסיכולוגית.

האוהדים הפכו ללקוחות. ולמרות שייתכן שהנאתם לא נפגעה, כאשר הם חשים כי זכות ה"בעלות" על המועדון המסוים אותו הם אוהדים ניטלה מהם הם מחפשים כדורגל חלופי המעמיד את האוהדים כבעלי עניין פעיל חלקי/ מלא במועדון הכדורגל שלהם.

בדרך כלל דעתם לא נשמעת, אין להם ברירה והם מקבלים את הדין. בעבר האצטדיון היה ביתם השני אך ההתמסחרות הרחיקה רבים מהם, המירה אותם באוהדים מהמעמד הבינוני שיש בידם את האמצעים הכלכליים לרכוש כרטיסים, מינויי עונתי ומוצרי המותג של המועדון.

ההתמסחרות במקומות אחרים כמו למשל הכדורגל הגרמני הייתה "רכה" יותר ביחס לכדורגל האנגלי. בגרמניה, לאוהדים יש השפעה גדולה יותר על התנהלות המועדון וזאת ההוכחה כי גם במצב של התמסחרות ישנן עדיין אפשרויות וחלופות שונות של בעלות וניהול. יש לזה מחיר אך ישנה גם תמורה מדובר בהחלטה ערכית- איזה כדורגל אנחנו רוצים.

חלקו השני של המאמר מתמקד בביקורת על המודל המסחרי. הטענה המובילה היא שהכדורגל המסחרי נשלט בידי בעלי ממון העושים בו כרצונם.

בעבר היו חברי הקהילה הנהנים הראשיים של המשחק, וכעת הוא נגזל מהם. יש להניח כי הם עדיין נהנים ממנו, אולם הנאה זו מלווה במתח שבין היותם אוהדים לבין היותם לקוחות. כדי להשיב את הכדורגל אל הקהילה דרושה החלטה ערכית שיש לה מחיר כלכלי.

כיום יש בעולם, כולל בישראל, מועדוני כדורגל שהאוהדים הם בעליהם. המצב הכלכלי לא מאפשר למועדונים הללו להיות בראש הדירוג של הליגה המקומית ולפיכך הם גם אינם משתתפים בתחרויות בין-לאומיות. הם אינם מוקד משיכה כמו מועדוני כדורגל מסחריים, אך יש להם קהילה.

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת בתנועה

ראו גם:

הבכי בווסרמיל