מודעותן של גננות לחשיבות תנועת הגוף וליציבה הנכונה של ילדי הגן (מחקר מדגמי)

מחקר זה עוסק בחשיבות פעילות גופנית באופן כללי ובחשיבותה לשם טיפוח היציבה הנכונה עבור ילדים בגיל הגן. מטרתו, לבדוק מודעותן של שמונה גננות לילדים בני ארבע-חמש בצפון הארץ לחשיבותה של הפעילות הגופנית. המחקר הינו מחקר איכותני והתבצע באמצעות ראיונות וניתוח קטגוריות.

ממצאי המחקר מלמדים שלגננות הנחקרות מודעות גבוהה לחשיבותה של הפעילות הגופנית, אך מודעותן לחשיבות הפעילות הגופנית לטיפוח היציבה הנכונה בגן דלה ביותר. כמו כן, נמצא כי קיים פער גדול בין הגננות השונות ביחס לזמן המוקדש לפעילות גופנית בגן וביחס לזמן המוקדש להשתלמויות ולהעשרה בנושאים אלו.

מסקנות המחקר הן כי מודעות הגננות לחשיבותה של הפעילות הגופנית עבור היבטים שונים בהתפתחות הילד היא משביעת רצון ויש לשמרה, אך יש להרחיב את מודעותן לגבי תרומת הפעילות הגופנית עבור טיפוח היציבה הנכונה בגן ולהתמקד בהעשרתן בנושא זה.

חלקו הראשון של המאמר סוקר באופן כללי כיצד נוצרות התנועה והיציבה בגוף האנושי. בנוסף, מתוארת חשיבותן של הפעילות הגופנית ושל היציבה הנכונה והקשר ביניהן.

ישנה חשיבות גדולה להתפתחות התינוק בשנותיו הראשונות. יש הטוענים, כי כבר לאחר הלידה התינוק מפתח סכמת גוף תקינה. על מנת לאפשר התפתחות גופנית תקינה זאת יש לאפשר: לרך הנולד לשכב על הבטן בחודשי חייו הראשונים, לתינוק הגדל להתפתח על פי סדרת שלבי ההתפתחות המתוארת במחקר, לפעוט להיחשף לגירויים שונים: פיזיים, קוליים, שמיעתיים, ולילדי הגן להתנועע שעות רבות ביום בתנועה חופשית ובתנועה מכוונת.

בדרך זו אנו מאפשרים את היווצרותם ואת חיזוקם של קישורים מעגליים עצביים אשר יאפשרו את בניית היסודות הנכונים לתנועתו וליציבותו של הפעוט/תינוק/ילד/מבוגר. במידה שבמהלך שנות החיים הראשונות לא מתאפשרת התפתחות לפי השלבים והיחשפות לפעילויות שונות, הדבר עלול לפגוע ביכולת לבצע פעילות גופנית וביציבות הגוף.

ישנן סיבות רבות להתפתחות של ליקויי יציבה. שיבושי היציבה יבואו לידי ביטוי בשלד, בשרירים, בטווח התנועה של המפרקים וביכולת של כל אלה לעבוד בתיאום. עם זאת, תמיד אפשר לשפר יציבה. אחד האמצעים הטובים ביותר לשמירה על יציבה נכונה, לשיפורה ואף לתיקון נזקים שכבר קיימים הוא פעילות גופנית לאורך כל החיים.

ישנם מחקרים רבים המעידים על חשיבותה של פעילות גופנית בהיבט הפיזי, הרגשי, החברתי והקוגניטיבי בכלל האוכלוסייה (כולל בילדי הגן). בנוסף, ישנם מחקרים רבים העוסקים בחשיבות הפעילות הגופנית לשם טיפוח היציבה הנכונה (היכולת לשמור על יחסים גומלין תקינים בין איברי הגוף השונים בכל מצב - עמידה, ישיבה, שכיבה, מנוחה ובזמן פעילות גופנית) בקרב מבוגרים וילדי בית ספר אך לא נמצאו מחקרים הבודקים נושא זה בקרב ילדים בגיל הגן.

עם זאת, משרד החינוך הישראלי התייחס לנושא היציבה כחלק מחינוך לשלומות של ילדי הגן, אשר מהווה את הבסיס לידע ולפיתוח המודעות לקשר בין פעילות גופנית לבין שמירה על הבריאות, עידוד לשינוי תנוחות, הקניית הרגלי תנועה נכונים.

בחלקו השני של המאמר מתואר המחקר הנוכחי. נבדקו שמונה גננות לילדים בני ארבע-חמש בגנים שונים בצפון הארץ.

מטרת המחקר היא לבדוק את רמת המודעות של הגננות לחשיבותה של הפעילות הגופנית עבור ילדי הגן - פיזית, רגשית, קוגניטיבית, חברתית, כמקדמת בריאות וככלי לטיפוח היציבה הנכונה של ילדי הגן. המחקר הינו מחקר איכותני והתבצע באמצעות ראיונות אישיים וניתוח קטגוריות. במסגרתו בשלב הראשון, הריאיון כלל עשר שאלות שהוכנו מראש והתבססו על סקירת הספרות בנושא. מכיוון שהתשובות העלו חשש כי נושא טיפוח היציבה הנכונה בגיל הגן לא הובן כהלכה, נוסף שלב שני שבו נשאלו שש שאלות נוספות בעלות אותו אופי. לאחר סיום, התשובות נותחו בבדיקה שיטתית עד למסקנות.

בחלקו השלישי של המאמר מוצגים ממצאי המחקר, מהם ניתן ללמוד כי:

היבטים פיזיים – לגננות רמת מודעות מקסימלית לחשיבותה של הפעילות הגופנית של הילדים (כמו חיזוק שרירים) להתפתחות תקינה של הגוף ולרכישת התנועות או המיומנויות.

היבטים רגשיים – רמת המודעות של הגננות לחשיבותה של הפעילות הגופנית הייתה גבוהה (פיתוח יכולות מנטליות-רגשיות) אך גננת אחת לא ייחסה לכך חשיבות. כמו כן, אוצר הביטויים המילוליים של הגננות בתחום זה היה צר יחסית (לא הזכירו הקטנת סיכון לדיכאון וחרדה, העלאת ביטחון עצמי ועוד..).

היבטים הקוגניטיביים, החברתיים וקידום הבריאות – רמת המודעות של הגננות הייתה בינונית, דבר המלמד אותנו כי נושאים אלו דורשים התייחסות מחודשת ומתן ידע ואמצעים לגננות על מנת שיכירו בחשיבותם.

באופן כללי, לגננות רמת מודעות גבוהה ביותר לחשיבותה של הפעילות הגופנית. בהתייחס לשאלת המחקר השנייה, בדבר מודעותן של הגננות לחשיבותה של הפעילות הגופנית לטיפוח היציבה הנכונה בגיל גן הילדים, יש לציין כי בשלב הראשון שבו הנושא נחקר, התקבלו תשובות אשר העידו על חוסר הבנה של המושג.

לאחר שהנושא הוסבר ונשאלו שאלות מעמיקות יותר, ניתן ללמוד מתשובותיהן של הגננות כי ישנה סתירה בין האמירה שהן מכירות את הנושא לבין חוסר הידע והיכולת שלהן להבין את חשיבות תפקידן ואת יכולתן העצומה לתרום לטיפוח היציבה הנכונה של ילדי הגן. בהסתמך על כך, ניתן לומר כי מודעות הגננות לנושא טיפוח היציבה בגני הילדים הינה דלה ביותר.

קטגוריה שלא תוכננה מראש אך עלתה עם ניתוח הנתונים היא הקצאת משאבים של הגננת לפעילות גופנית. הקטגוריה חולקה לשתי תת-קטגוריות: האחת עוסקת בכמה זמן הגננת מעניקה לפעילות גופנית והשנייה עוסקת במשך הזמן שהגננת מעשירה את עצמה בנושאי פעילות גופנית.נמצא כי כל הגננות מקדישות לילדים זמן לפעילות הגופנית בכל יום, אך הייתה שונות גדולה מאוד במשך הזמן ובסוג הפעילות. בנוסף, נמצאה שונות גדולה גם בתחום ההעשרה הלימודית של הגננות.

חלקו הרביעי של המאמר עוסק בדיון על ממצאי המחקר המעידים כי הגננות שנחקרו מודעות היטב ומבינות את חשיבותה הכללית של הפעילות הגופנית עבור ילדי הגן הן מההיבט הגופני והן מההיבט הרגשי.

עם זאת, נראה שחשיבותה עבור ההיבטים הקוגניטיבי, החברתי וקידום הבריאות, מובנת רק לחלק מהגננות ובכל מקרה ההבנה איננה רחבה ומקיפה. בנושא טיפוח היציבה הנכונה, ממצאי המחקר מעידים כי הגננות כלל אינן מכירות את התחום זה. ייתכן שהבעיה נעוצה בחוסר הבנה של המושג "יציבה" ולאו דווקא בחוסר היכרות עם התחום.

בנושא הקצאת המשאבים של הזמן המוקדש לפעילות גופנית, והזמן המוקדש להשתתפות בהשתלמויות, נמצא פער עצום בין הגננות. כל הגננות אינן מקדישות מספיק זמן לפעילות גופנית ביחס להנחיות של ארגון הבריאות העולמי וביחס להמלצות הישראליות כפי שהן מופיעות בתקציר הספר "הזכות להתנועע" ואף לא בהתאם להנחיות משרד החינוך. סביר להניח שפערים אלו, כפי שעלו מהממצאים, נובעים מבחירות אישיות.

לסיכום, דרושים מחקרים נוספים בנושא זה שבהם מספר הנחקרות גבוה יותר, המשלבים בין ניתוח כמותי לניתוח איכותני ואשר משווים בין האוכלוסיות השונות בישראל. יש לחקור האם הגננות מבינות את המרכיבים הבסיסיים של הפעילות הגופנית, של החינוך הגופני ואת הידע שלהן על מערכות הגוף החשובות המעורבות בתנועות. יש למצוא את הדרך ליישם את ההמלצות היישומיות המעולות כפי שהן כבר מופיעות בספרות המוסמכת ולצמצם את הפער בינן לבין ה"שטח". זאת על ידי הרחבת דעתן של הגננות בתחום זה ואף על ידי הרחבת דעת הסביבה (הורים, קהילה, רשויות).

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת רוח הספורט