השפעת סוגי מוזיקה על ההישג בריצה בקרב ילדים

מטרתו של מחקר זה לבחון האם האזנה למוזיקה מסוגים שונים בזמן ריצה משפיעה על הישגי הרצים, ואת השימוש במוזיקה ככלי עזר למורה לחינוך גופני על מנת לשפר את הישגי התלמידים בריצה. השערת המחקר היא כי האזנה למוזיקה קצבית תשפר את ביצועי הריצה של התלמידים בהשוואה לריצה תוך כדי האזנה למוזיקה איטית או ללא מוזיקה כלל.

התלמידים ביצעו מבדק של ריצה למרחק 370 מ' בשלושה מצבים: ללא מוזיקה, עם מוזיקה איטית ועם מוזיקה קצבית. מתוצאות המחקר עולה כי בקרב הבנות לא נמצאה השפעה מובהקת של סוגי המוזיקה השונים על זמן הריצה. בקרב הבנים, ההישגים בריצה עם מוזיקה איטית היו טובים בהשוואה לריצה ללא מוזיקה. לעומת זאת, ההישגים בריצה עם מוזיקה קצבית לא היו שונים במידה מובהקת בהשוואה לריצה ללא מוזיקה.

מדיווח על אודות תחושותיהם בזמן הריצה עולה כי רוב התלמידים העדיפו לרוץ עם מוזיקה קצבית ויעדיפו לעשות זאת גם בעתיד. כך שעל אף שמוזיקה קצבית לא הועילה לשיפור ההישגים, היא זימנה חוויית ריצה טובה יותר – נתון שעשוי לשרת את המורה לחינוך גופני ליצירת הנאה בשיעור.

רוב התלמידים השיבו כי חשו שהם הצליחו לרוץ יותר מהר עם מוזיקה קצבית, על אף שבפועל לא היה הבדל מובהק בתוצאות לעומת ריצה ללא מוזיקה כלל ואפילו התוצאות היו איטיות יותר לעומת ריצה עם מוזיקה איטית. ניכר אפוא כי לא היה בהכרח קשר בין העדפותיהם לבין הישגיהם, וכי ייתכן שהם לא הצליחו לתעל את תחושותיהם באופן מודע לרמת הביצוע. רוב התלמידים כן היו רוצים להשתמש במוזיקה בריצות הבאות, כאשר רובם הגדול יעדיפו מוזיקה קצבית.

חלקו הראשון של המאמר סוקר באופן כללי את יתרונות השימוש במוזיקה בשיפור תפוקה, סיבולת וקצב עבודה כמו גם תרומתה החיובית לפני פעילות ספורטיבית או במהלכה.

קיימות עדויות רבות ליתרונות של האזנה למוזיקה בזמן פעילות גופנית וספורט. מוזיקה בטרם פעילות משמשת כממריצה או כמרגיעה. האזנה למוזיקה במהלך פעילות גופנית יכולה לעורר מצבים רגשיים חיוביים ולהסיח את מחשבותיהם של המתאמנים מתחושות לא נעימות הקשורות למאמץ או לעייפות.

אחד החסמים להמשך עיסוק בפעילות גופנית נוגע לחוסר הנאה מההשתתפות בה. לאור זאת, בשנים האחרונות פסיכולוגית הספורט שמה דגש על זימון חוויות נעימות ומהנות למשתתפים בפעילות גופנית סדירה ותכופה על מנת לרתום אותם לידי מיצוי היתרונות הטמונים בה. אנו יודעים כיום שמוזיקה מושכת תשומת לב, משפרת את מצב הרוח, מעוררת קשת של רגשות, מציפה זיכרונות, מעלה תפוקת עבודה, מגבירה עוררות מפחיתה עכבות ומעודדת תנועה קצבית. אך עובדות אלו על אודות יתרונותיה המוכחים של המוזיקה לא היו עקביות עד אמצע שנות התשעים של המאה ה-20, וזאת עקב מגבלות מתודולוגיות והיעדר מסגרת תיאורטית מנחה.

בשדה המחקר מקובלים שני מודלים המייחסים אפקט חיובי של מוזיקה על פעילות גופנית.

א. המודל ההיררכי הכולל ארבעה גורמים:

1. תגובה למקצב המוזיקלי (rhythm response) במיוחד לקצב (tempo) מהירות המוזיקה הנמדדת במספר פעימות לדקה (bpm)
2. מוזיקליות – מרכיב גובה הצליל כמו הרמוניה (כיצד משולבים התווים כשמנגנים אותם יחדיו) והמלודיה (המנגינה).
3. השפעה תרבותית – התפשטות המוזיקה בחברה ובתת-התרבות.
4. אסוציאציה – התחושות או המחשבות שהמוזיקה מעוררת בקרב השומע.

השימוש במוזיקה מוטיבציונית מקדם דבקות בפעילות הגופנית ושגרה בקרב ספורטאים.

ב. המודל הארגוגני (ergogenic effect):

זהו מודל פשוט יותר, ולפיו מוזיקה נכונה תורמת לאפקט ארגוגני, שמשמעו שיפור ביצועי אימון על ידי עיכוב עייפות או הגדלת כושר עבודה. יתרה מזאת, למוזיקה השפעות פסיכולוגיות על מצב הרוח, על רגש וכדומה. המודל, מתייחס לגורמים האישיים של המתאמן (מין, גיל, סוג אישיות וכו')  כמו גם לגורמים מצביים (כגון סוג התרגיל, הסביבה, שיטת האימון וכו') – מחויבות לאימון (מתאמן בקביעות או לעיתים רחוקות), רמת כושר, סגנון קשב ועוד.

גורמים אלו מתּווכים באמצעות המוזיקה (קצב, מוזיקליות, השפעה תרבותית ואסוציאציות) ותורמים למצב רוח משופר, לשליטה על עוררות, לתפוקת עבודה גבוהה יותר, לשיפור בביצועים ועוד.

בחלקו השני של המאמר מתואר מערך המחקר הנוכחי. מטרתו לבדוק האם סוג המוזיקה משפיע על הישגי התלמידים בריצה לאורך 370 מ'.

נבדקו 109 תלמידי כיתה ו' (46 בנים ו-63 בנות) הלומדים בבית ספר יסודי במרכז הארץ. המחקר הינו מחקר משולב שכלל ניסוי שבו הנבדקים היוו קבוצת ביקורת של עצמם וניתוח איכותני על שאלה פתוחה לאחר הביצוע. הריצה בוצעה לאחר חימום קבוע הכולל העלאת דופק בריצה קלה ומתיחות למפרקים הרלוונטיים אשר חזר על עצמו בכל שיעור לפני המדידה.

המחקר בוצע במהלך שלושה שיעורי חינוך גופני בבית הספר. כל אחת מהכיתות התחילה עם סוג מוזיקה שונה בכל יום. בתום הריצה השלישית התלמידים השיבו על 6 שאלות רב-ברירתיות על תחושותיהם בזמן הריצה וההבדלים אשר הרגישו בריצה עם סוגי מוזיקה שונים, מתי המוזיקה עזרה ומתי פחות. ושאלה אחת פתוחה בה הם מפרטים על ההבדל בין הריצות בהתייחס לסוג המוזיקה. רק תלמידים אשר השלימו את שלוש הריצות נכנסו למחקר.

בחלקו השלישי של המאמר מוצגים ממצאי המחקר והמסקנות מהם.

מתוצאות המחקר עולה כי הישגי הבנים היו טובים מהישגי הבנות ללא תלות בסוג המוזיקה. בנוסף, נמצאה אינטראקציה בין ההישגים בתנאי המוזיקה השונים לבין המגדר, כך שבקרב בנות לא נמצאה השפעה מובהקת לסוגי המוזיקה השונים על זמן הריצה, ואילו בקרב בנים ההישגים בריצה במוזיקה איטית היו טובים בהשוואה לריצה ללא מוזיקה. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בהישגי הבנים בתנאי מוזיקה קצבית בהשוואה לתנאי המוזיקה האחרים.

ממצא זה מעלה את ההשערה כי ילדים מגיבים באופן שונה למוזיקה בהשוואה למדווח בספרות על אודות מבוגרים. כנראה שהבנות מגיבות פחות למיקוד חיצוני, ואילו הבנים הצליחו לתעל את המוזיקה האיטית באופן שהפיג עבורם את תחושת העייפות והמריץ אותם לפעילות. מדיווח על אודות תחושותיהם בזמן הריצה עולה כי רוב התלמידים העדיפו לרוץ עם מוזיקה קצבית ויעדיפו לעשות זאת גם בעתיד. כך שעל אף שמוזיקה קצבית לא הועילה לשיפור בהישגים, היא זימנה חוויית ריצה טובה יותר – נתון שעשוי לשרת את המורה לחינוך גופני ליצירת הנאה בשיעור.

רוב התלמידים השיבו כי המצב שבו חשו הכי טוב היה המצב שבו הצליחו לרוץ הכי מהר, אך בפועל התוצאות במוזיקה קצבית לא זכו ליתרון כלשהו על פני התנאים האחרים, אם כי ייתכן שבפועל אכן רצו מהר יותר, אך ההבדל לא היה מובהק. ניכר אפוא כי לא היה בהכרח קשר בין העדפותיהם לבין הישגיהם, וכי ייתכן שהם לא הצליחו לתעל את תחושותיהם באופן מודע לרמת הביצוע.

רוב התלמידים כן היו רוצים להשתמש במוזיקה בריצות הבאות, כאשר רובם הגדול יעדיפו מוזיקה קצבית.

לסיכום, ניתן לומר כי השערת המחקר לא אוששה, וכי בקרב תלמידי כיתה ו' שימוש במוזיקה קצבית לא תרם לשיפור הביצועים. בקרב הבנים נמצא יתרון לשימוש במוזיקה איטית בשיפור ההישגים על פני ריצה ללא מוזיקה בכלל. עם זאת, מדיווחם של התלמידים עולה כי רובם העדיפו שימוש במוזיקה בעת הריצה, ורובם הגדול היו מעדיפים שימוש במוזיקה ובמיוחד קצבית בריצות עתידיות.

למרות שההעדפות המוזיקליות בעת הריצה לא תאמו את ההישגים, לא ניתן להתעלם מהתחושות שהשימוש במוזיקה עורר בתלמידים. לפיכך, ובכדי להעלות את המוטיבציה לפעילות ולהגביר את ההנאה, כדאי לבחון שימוש בסוגי מוזיקה שונים בשיעורי חינוך גופני נוספים, הן בעת ריצה למרחקים שונים, הן במבדקי כושר גופני ואפילו בעת תרגול מיומנויות או משחק.

במחקר זה לא בוצעה חלוקה של מרחק הריצה למקטעים של התחלת ריצה, אמצע וסוף. ייתכן שנתוני מדידה במקטעים אלו היו יכולים לספק מידע נוסף. בנוסף, נעשה ניסיון לאסוף נתונים בשלושה שיעורים עוקבים, אך כיוון שהמחקר בוצע בעת מגפת הקורונה, קשה היה לקיים זאת בכל המקרים.

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת בתנועה

ראו גם:

קשב פנימי וקשב חיצוני בריצת ספרינט של 60 מטרים בקרב ילדים