מערכת היחסים בין חינוך גופני לבין פעילות גופנית יומיומית בקרב ילדים ובני נוער: סקירה נרטיבית

מחקר זה מציג סקירה ספרותית של המידע העדכני ביותר על מערכת היחסים בין שיעורי חינוך גופני לבין פעילות גופנית בקרב ילדים ובני נוער, ומספק מידע ממחקרים אשר בחנו הבדלים בפעילות גופנית בקרב ילדים ובני נוער בימים הכוללים שיעורי חינוך גופני ובלעדיהם.

מנקודת מבט של קידום בריאות, בתי ספר הם מסגרות אידיאליות לקידום פעילות גופנית שכן ניתן להגיע כמעט לכל הילדים ובני הנוער. חינוך גופני הוא חובה במדינות רבות ומציע הזדמנויות ייחודיות לקידום פעילות גופנית בקרב ילדים ובני נוער. עם זאת, שיעורי חינוך גופני מייצגים חלק די קטן מסך שעות הערות שלהם. לכן, חשוב לקבוע את ההשפעה של חינוך גופני על פעילות גופנית יומיומית בקרב ילדים ובני נוער.

מחקרים מצביעים על כך שילדים ובני נוער פעילים פיזית במהלך שיעורי חינוך גופני וכי התערבויות (הכוללות יישום של פעילות גופנית בתוכנית הלימודים בבית הספר) עשויות להגביר את הפעילות הגופנית אפילו יותר. התרומה האישית של החינוך הגופני לפעילות גופנית יומיומית נראית מבטיחה, אך לא חד משמעית.

מחקרים קבעו קשר ברור בין פעילות גופנית (במיוחד בעצימות מתונה ונמרצת) ויתרונות בריאותיים בקרב ילדים ומתבגרים בגיל בית ספר. על בסיס ראיות אלה, פורטו הנחיות לפעילות גופנית. ילדים ובני נוער צריכים לעסוק ב-60 דקות לפחות ביום של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת (MVPA- moderate to vigorous). למרות המלצות אלו, הערכות עדכניות העלו שרק כ-20% מהילדים ובני הנוער ברחבי העולם משיגים רמה זו של פעילות גופנית ביום.

פעילות גופנית יומית יעילה היא קריטית בהתחשב בכך שגיל הילדות וגיל ההתבגרות הם שלבי חיים התפתחותיים שבמהלכם היסודות להתנהגויות בריאותיות עתידיות עשויות להתבסס.

על פי המאמר, ילדים ובני נוער עוסקים בערך כ-40% עד 45% מ-MVPA במהלך שיעור חינוך גופני.  לכן, נראה כי שיעור חינוך גופני הוא מקום יעיל לקידום פעילות גופנית, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער בלתי פעילים פיזית, מכיוון ששיעורי חינוך גופני עשויים להיות ההזדמנות היחידה עבורם לעסוק בפעילות גופנית. עם זאת, קידום פעילות גופנית צריך להיחשב מרכיב אחד של שיעור חינוך גופני איכותי. חשוב גם לספק חוויות למידה משמעותיות הפוגשות תכניות לימודים ויעדים חינוכיים קריטיים אחרים לילדים ובני נוער.

המשתתפים בשיעורי חינוך גופני צריכים גם לרכוש ידע חשוב, לפתח מיומנויות מוטוריות, ולחוות אינטראקציות חברתיות חיוביות עם עמיתים ומורים, כולל לימוד שיתוף פעולה והדגמת אמפתיה וכבוד.

המחקר בתחום צריך למצוא דרכים יעילות להגדיל את אחוז הילדים ובני הנוער המשיגים את רמת הפעילות הגופנית היומית המומלצת.

מספר מחקרים חקרו את אחוז הפעילות גופנית במהלך שיעורי חינוך גופני לילדים ובני נוער. לדוגמה, שתי סקירות ומטה-אנליזות שיטתיות הוכיחו כי שיעור ה-MVPA שנמדד באמצעות מד תאוצה במהלך שיעור חינוך גופני היה 45% בבית ספר יסודי ו-41% בבית ספר תיכון. רוב המחקרים שנבדקו נערכו בארצות הברית ובאוסטרליה .

בנוסף למחקרים אלה, דווח על סקירה שיטתית המראה כי שיפור בארגון הכיתה, הניהול וההוראה הגדיל את זמן השהייה ב-MVPA בכ-10%. פעילות גופנית מייצגת מסגרת מורכבת ומבוטאת במונחים של עוצמה, משך, תדירות וסוג (למשל, אירובי ופעילות לחיזוק שרירים). זה יכול להתבצע בלפחות ארבעה תחומים לאורך היום: תחבורה (למשל, הליכה ורכיבה על אופניים), בית ספר (למשל, ספורט והפסקה), שעות פנאי (למשל, משחק פעיל וספורט מאורגן ופעילות גופנית), וסביבת הבית (למשל, התחייבויות לטיפול עצמי).

תיאורטית, חלק מהילדים ובני הנוער עוסקים ברוב הפעילות הגופנית שלהם במהלך שיעורי חינוך גופני, בעוד שאחרים משתתפים בספורט מאורגן ופעילות גופנית ולכן עשויים לעסוק ברוב שעות הפעילות הגופנית שלהם מחוץ לזמן הלימודים.

רמות פעילות גופנית יומיות מאתגרות למדידה. מחקרים שמסתמכים על נתונים המדווחים עצמאית (למשל, שאלונים) יכולים להיות מוטים ומושפעים מאלמנטים חברתיים. עם זאת, הכנסת שיטות אובייקטיביות כגון מדי דופק ומדי פעילות (למשל, מד צעדים ומד תאוצה), שיפרה את המדידה של פעילות גופנית בעשורים האחרונים.

ילדים ובני נוער עשויים להיות פעילים יותר פיזית כאשר מוצגות בפניהם יותר הזדמנויות, וזה עשוי להיות מושג באמצעות הקצאת זמן נוסף עבור שיעורי חינוך גופני.

המאמר מציג דוגמאות של תצפית וניסוי במחקרים עם יותר מ-100 משתתפים שחקרו את מערכת היחסים בין פעילות גופנית לבין שיעור חינוך גופני יומי בקרב ילדים ובני נוער. המחקרים כללו ילדים ובני נוער בקבוצות גיל שונות וממדינות שונות. המחקרים השתמשו במגוון מדידות של פעילות גופנית וצורות שונות של התערבות בכמויות שיעורי חינוך גופני ופעילויות בית ספריות הכוללות פעילות גופנית.

מספר מהמחקרים שנסקרו במאמר זה דיווחו על תוצאות חיוביות במערכת היחסים בין שיעורי חינוך גופני לבין פעילות גופנית יומית בקרב ילדים ובני נוער.

לדוגמה, מחקרים שהסתמכו על שאלונים לדיווח עצמי הראו שאלו המשתתפים בשיעורי חינוך גופני לפחות פעם בשבוע הגדילו את הסבירות להגעה להמלצות של הפעילות הגופנית, או להשתייכות לקטגוריה הגבוהה ביותר של ה-MVPA, בהשוואה לאלו שלא השתתפו או שעשו זאת בתדירות נמוכה יותר. כמה מחקרים המבוססים על מעקבי פעילות דיווחו על סבירות מוגברת להגיע להמלצות הפעילות הגופנית. יותר צעדים יומיים ודקות של MVPA, או פעילות גופנית נמרצת במהלך הימים בהם מתקימים שיעורי חינוך גופני בהשוואה לימים בלעדיהם.

יחדיו, המחקרים הנסקרים במאמר זה מציגים במידת מה ממצאים מעורבים. לדוגמה, כמה מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית היא גבוהה יותר במהלך ימים עם שיעורי חינוך גופני בהשוואה לימים בלעדיהם, ואילו מחקרים אחרים לא מדווחים על קשר.

הסבר אפשרי לכך שחלק מהמחקרים מדווחים על העדר קשר יכול להיות שילדים ובני נוער מפצים בפעילות גופנית בתוך ובין ימי הלימודים. הסברים אחרים עשויים להיות שגם שיעור הפעילות הגופנית במהלך שיעור חינוך גופני נמוך מכדי להשפיע על פעילות גופנית יומית ושיכול להיות שלשיעורי חינוך גופני מסוימים לא יהיו השפעות רצויות על פעילות גופנית בשעות הפנאי.

עם זאת, כמה התערבויות של שיעורי חינוך גופני דיווחו על השפעות על פעילות גופנית יומית בקרב ילדים ובני נוער למרות שלא הוקצב זמן מוגדר לשיעור חינוך גופני.

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא