מה כבר יש לחדש? הכשרה פדגוגית למנחים חדשים להוראת החינוך הגופני בבית הספר היסודי

הדרכה פדגוגית היא אחת מאבני היסוד של מערך הכשרת המורים. זהו תהליך בין-אישי, המתקיים בין המדריך הפדגוגי לבין הסטודנט, שבו נקרא המדריך הפדגוגי להוות בראש ובראשונה מודל. בין תפקידיו המגוונים נזכיר כי עליו לקשר בין הידע התיאורטי הנלמד באקדמיה לבין יישומו בעת ההתנסות בהוראה בבתי הספר, לאפשר תהליכי למידה משמעותיים על ידי יצירת תנאים מתאימים, לתת מענה לשוני שבין הסטודנטים, לספק משוב ולעודד חשיבה מסוגים שונים. על המדריך הפדגוגי להיות איש שיח ולדעת לנהל קונפליקטים. שלל תפקידיו מצריכים הכשרה מקצועית ייחודית.

מטרות המאמר להציג כיצד מתבצע תהליך ההכשרה הפדגוגית למנחים חדשים להוראת החינוך הגופני בבית הספר היסודי בשתי מכללות בישראל, המכללה האקדמית בווינגייט ומכללת סמינר הקיבוצים. בנוסף, ללמוד מתוך דברי המשתתפים על הדומה והשונה: היתרונות, החסרונות וההמלצות לתהליך ההכשרה.

בממצאי המחקר תואר תהליך הליווי בשתי המכללות כחשוב ומשמעותי עבור המשתתפים. מזמן צמיחה אישית והתפתחות מקצועית. דווח כי נוצרה תשתית של ידע פדגוגי, שקישרה בין התיאוריה שנלמדה במסגרת האקדמית לבין הניסיון המעשי. מפגשי קבוצת המדריכים הפדגוגיים עודדו יחסי גומלין בין המדריכים לבין עצמם, ובינם לבין מנחת הקבוצה.

ההבדלים בין שתי התוכניות נמצאו בהתייחסות למשך התהליך, למועד הצפייה בשיעורים של המדריכים הפדגוגיים החדשים, ובציון יחסי העבודה שנוצרו בין רכזת הליווי לרכזת שנה ב' במכללה שבה "צוות המדריכים הפדגוגיים הינו גדול".

בחלקו הראשון של המאמר מופיע רקע על תפקידו של המדריך הפדגוגי, הכשרתו לקראת ההדרכה ובנוסף, תהליך הכשרת מדריכים פדגוגיים חדשים הממוקד בתחום דעת של הוראת החינוך הגופני.

מדריך פדגוגי (מכונה לעיתים גם מנחה הוראה) ממלא תפקיד חשוב בפיתוח התנהגות וזהות מקצועית אצל הסטודנטים בתהליך ההתנסות בהוראה. באחריותו להעביר גם את הידע התיאורטי וגם את יישומו בשטח.

המדריך הפדגוגי מלווה את הסטודנט בהכשרתו בבית הספר, צופה בשיעוריו ונותן לו כלים פרקטיים ע"י משוב וקיום דיאלוג/שיח אישי לאורך התהליך. תפקידו לתת מענה לכל סטודנט באשר הוא ולנהל קונפליקטים בין אנשים אחרים (סטודנטים/סטודנט למורה מאמן), היכולים לבוא לידי ביטוי בתפיסות עולם, אמונות שונות, ערכים, דרכי עבודה, משאבים ועוד. לעיתים הוא עצמו חלק מהקונפליקט ועליו להציג מיומנויות ניהול גבוהות, לגלות אחריות, לתת מקום לדעות ומחשבות שונות וחדשות עבורו, לגלות פתיחות, הקשבה ולהוביל לפתרון באופן מקצועי וראוי.

המדריך הפדגוגי נדרש להיות מחויב ומעורב, להוות דוגמא אישית ולראות את הסטודנט כשותף לתהליך ההוראה - למידה. מהמדריך הפדגוגי נדרש לקיים שני קורסים אקדמיים. קורס עיוני ומעשי. בקורס העיוני עליו לשלוט בתוכן ידע רלוונטי ובמיומנויות ההוראה באמצעות כתיבת מערכים, יחידות הוראה וניתוח מיומנויות מוטוריות. לאורך הקורס מתייחס המדריך הפדגוגי למשמעויות הרחבות של עבודת ההוראה והחינוך. הקורס מתנהל באמצעות הרצאות וסדנאות, פעילות בלמידה פרונטאלית, דיונים, למידה עצמית ומשותפת במידת הצורך, הרצאות סינכרוניות בזום והקלטות של תכנים אסינכרוניים.

הקורס המעשי מתקיים בבתי הספר במהלך יום הוראה. על הסטודנטים להתנסות בפועל בדרכי הוראה מגוונות הכוללות הוראה מרחוק, הוראה פרונטאלית, ושילוב דרכי הוראה בהתאם למתווה המשתנה. עליהם לערוך רפלקציה ולהיות שותפים לשיח אישי או קבוצתי על אודות בחירת נושאי הלימוד, שיקולי הדעת במהלך ההתנסות, תחושות ורגשות. המדריך הפדגוגי יצפה בשיעורים המועברים על ידי הסטודנטים וימלא דף מחוון, אשר ישקף לסטודנט את תהליך ההוראה-למידה שהתרחש בשיעורו. לאחר מכן יקיים שיחת משוב אישית וקבוצתית, ינהל שיחה עם המורה המאמן ולעיתים אף ידגים שיעור.

המדריך נדרש להכשרה פדגוגית הכוללת מאפיינים של תהליכי למידה, העמקה והתמקצעות בסביבה תומכת ובטוחה. על המדריכים הפדגוגיים, להיות פעילים בחקירת ההוראה ולהוביל אותה. חשוב לבנות יחסי עבודה קרובים ומכבדים על ידי השתלמויות מורים ולמידה בצוות עמיתים. המפגש עם העמיתים תורם להעשרה מקצועית, המקשרת בין התיאוריה להתנסות בהוראה בשדה. תהליך של העצמה אישית והעלאת תחושת הביטחון העצמי.

מורים מעידים לא פעם על כך שתהליכי הלמידה שבהם הם משתתפים אינם תורמים ידע מעשי מספיק להתמודדות עם המורכבות הכרוכה בעבודתם היומיומית. במאמר צוין כי במחקרים על הכשרת מורים לא נמצאו תוכניות מגובשות להכשרת סטודנטים להוראה, ולא נמצאה פדגוגיה ברורה בתחום. מבחינה רגשית תיארו המרואיינים שמדובר בתהליך אקראי של ניסוי וטעיה, ולמידה תוך כדי עשייה, כמו בבית הספר. מבחינה חברתית תיארו המרואיינים כי אין כמעט למידה מניסיונם של מדריכים פדגוגיים ותיקים, ואם מתקיימת חונכות היא אינה תהליך דיגום.

יש צורך ביצירת מסגרת הכשרה מסודרת להדרכה פדגוגית. דוגמה לכך מתקיימת בישראל במכון מופ"ת, העוסק בהתמחות בתפקיד המדריך הפדגוגי, ומתמקד בהובלה ובהכוונה של פרחי ההוראה בהתמודדות תוך-אישית ובין-אישית במציאות המשתנה. מטרת ההתמחות היא להקים קהילת חשיבה רב-תרבותית של מדריכים פדגוגיים, שתלמד ביחד את המציאות החדשה ותגבש דרכים חדשות להגדיר את תפקידיהם של המדריכים הפדגוגיים.

בין הנושאים הנלמדים בתוכנית: ההדרכה הפדגוגית כמקצוע, ההדרכה הפדגוגית בישראל ובעולם, אקדמיה ושדה במרחב ההיברידי, הדרכת דור חדש ומשתנה, יזמות, חדשנות ומעורבות חברתית. תוכנית זו הינה תוכנית כללית, רב-תרבותית ואינה שמה דגש על הכשרה להוראה בתחום דעת ייחודי.

בנוסף, קיימת חשיבות רבה לנושא הפיתוח המקצועי הספציפי של המדריכים הפדגוגיים ושל תוכניות הכשרתם הייחודיות. התוכניות נדרשות להציב מטרות ברורות למדריכים הפדגוגים ולסייע בפיתוח מקצועי ייחודי להם. בישראל אכן קיימים מודלים שונים של הדרכה פדגוגית ושותפויות בין האקדמיה לשדה, אך כל מוסד ללימוד הוראה אחראי להכשרת המדריכים הפדגוגיים שלו.

במכללה האקדמית בווינגייט ובמכללת סמינר הקיבוצים מתקיים תהליך הכשרת מדריכים פדגוגיים הממוקד בתחום דעת של הוראת החינוך הגופני. תהליך הליווי נעשה בעבר באופנים שונים - צפייה במדריך ותיק, קורס מלווה, ליווי של רכזי השכבות ולבסוף, ליווי סמסטריאלי ע"י מדריך בעל ותק וניסיון רב שנים.

במכללה האקדמית בוינגייט פותחה תוכנית ליווי שנתית. משתתפי התוכנית הינם מדריכים פדגוגיים חדשים, המלווים סטודנטים משנה ב' בהכשרה להוראה בבית הספר היסודי. התוכנית כוללת מפגשים מקצועיים, צפייה בשיעורים ושיחות אישיות. מטרותיה הן:

1. קליטת מדריכים פדגוגיים חדשים: יצירת מסגרת תומכת להתמודדות עם תרבות ארגונית, כללים, מורים ותיקים ותלמידים חדשים.
2. יצירת מסגרת עמיתים תומכת להתמודדות עם תוכן ידע חדש, התאמת ידע מניסיון קודם לידע פדגוגי ודידקטי עכשווי, השבחת תהליכי ההוראה-למידה והפיכתם לתהליכים משמעותיים.
3. טיפוח מערכות קשר בינאישיות לשם יצירת דיאלוג חינוכי.
4. מתן כלים לניהול קונפליקטים בתהליך ההכשרה להוראה.
5. חיזוק רכיב "הבחירה" – החופש האקדמי.
6. לנסות לזמן העצמה אישית, העלאת הביטחון העצמי וצמיחה מקצועית.

גם במכללת סמינר הקיבוצים מתקיים תהליך ליווי במסלול להכשרת מורים לחינוך גופני. נהוג שבמשך שנה מדריך פדגוגי ותיק מלווה באופן אישי מדריך פדגוגי חדש. עקרונות התהליך החדש הם: 

1. על המדריך הפדגוגי להיות מסוגל לתת מענה לאוכלוסיית הסטודנטים המגוונת מאוד, תוך כדי ניסיון לגבש אותם כקבוצה לומדת. עליו לשלוט בתכנים העיוניים הרלוונטיים למקצוע ולהיות מסוגל ללמדם בדרכים מגוונות, התואמות את תנאי השעה.
2. תכנון תוכנית הוראה שנתית; הוראה בתנאים מגבילים, הוראה מרחוק בעת "משבר הקורונה", שילוב טכנולוגיה בהוראת החינוך הגופני, סגנונות הוראה ככלי המאפשר מתן מענה לשונות שבין התלמידים, המורה היוזם ועוד...
3. על המדריך הפדגוגי להיות מסוגל: לקשור בין הנלמד אצל המרצים בקורסים הדיסציפלינריים להדרכה פדגוגית ולהוראה המעשית; להנגיש לסטודנטים את התובנות שרכש מניסיונו בעבודה בהוראה בבית הספר - מיומנויות הוראה ככלל ומיומנויות הוראה ייחודיות להוראת החינוך הגופני, הכרה ושליטה במגוון הערכות חלופיות, הכרת התרבות הארגונית של בית הספר תוך השתלבות בה, וכדומה; לזהות היבטים מוסריים-ערכיים ואתיים, להתמודד איתם ולנסות לתת להם מענה; להשתלב בתוך צוות המדריכים הפדגוגיים לשם יצירת קהילה חוקרת ולומדת.

מכללת סמינר הקיבוצים החליטה להקצות לטובת תהליך הליווי וההכשרה מספר שעות מוגדרות במהלך הסמסטר הראשון. בנוסף למפגשים הקבוצתיים התקיים גם שיח אישי בין מנחת התהליך לבין כל אחד מהמדריכים הפדגוגיים. את הצפייה בשיעורים ביצע ראש החוג כבר בסמסטר א', שהיה כל העת בקשר ישיר עם האחראית על תוכנית ההכשרה והיה מעורה בתהליך הליווי באמצעות רצף דיווחים ובאמצעות שיחות אישיות בין השניים. קשר זה היה הכרחי לטובת ניהול וניווט תוכנית ההכשרה.

בחלקו השני של המאמר מתואר מעקב של רכזת ליווי ההכשרה בשתי המכללות ושל רכזת שנה ב' במכללה האקדמית בוינגייט אחר תוכנית ההכשרה של המדריכים הפדגוגיים על ידי פנייה אל המדריכים בבקשה לכתוב באופן חופשי על תהליך הליווי, קריאה מעמיקה של התשובות וחלוקה ליחידות תוכן.

זוהו 4 תמות מרכזיות:

• התהליך - משמעות, מועד, משך, אופי, מענה לשונות.
• התחום החברתי - פירגון, תמיכה, שייכות, שיתוף פעולה.
• התחום הרגשי - ביטחון עצמי, העצמה, הורדת לחץ, קונפליקטים.
• דיגום - מלוות התוכנית, רכזת השכבה.

בכל תחום פורטו תשובותיהן של המדריכים הפדגוגיים.

בחלקו השלישי של המאמר מסקנות וסיכום.

נמצא שתהליך הליווי היה חשוב ובעל ערך למשתתפים משתי המכללות. לא נמצא הבדל במענה שניתן למדריכים בתהליך הליווי, בין מדריך פדגוגי חדש לבין מדריך פדגוגי ותיק יותר. כמו כן לא נמצא הבדל במענה שנתן מדריך פדגוגי שחזר להדריך לאחר הפסקה לבין מדריך שעבד בתפקיד זה במכללה אחרת ושזו לו השנה הראשונה במכללה הנוכחית. הליווי אכן זימן למדריכים הפדגוגיים החדשים תהליך של התפתחות בתוך תחום הדעת הייחודי.

מדריכים פדגוגיים אחדים התייחסו לעיתוי ההכשרה. יש לשער כי אילו נעשתה ההכשרה טרם הכניסה לעבודה אפשר היה לערב יותר את המדריכים הפדגוגיים החדשים בבחירת התכנים ולהרחיב את מגוון נושאי ההכשרה. שכן, ייתכן שסד לחץ זמן ההכשרה לקראת ביצוע התפקיד הגביל. המדריכים הפדגוגיים דיווחו כי באמצעות התהליך הם נעשו מיומנים יותר, חוו צמיחה אישית והתפתחות מקצועית.

בעניין הצפייה בשעורים, אף אחד מהמדריכים הפדגוגיים לא התייחס למשמעות הצפייה בשיעוריו. למעשה לא התקבל מהמדריכים הפדגוגיים מידע שיכול היה לאשש או לסתור תרומה ליחסי גומלין בינם לבין עצמם. אופן התנהלות התהליך ובעיקר הדיאלוג והשיח הפתוח בינם לבין מנחת הקבוצה נתנו כלים להתמודדות משותפת עם מצבי לחץ וניהול קונפליקטים.

אמירותיהם של המדריכים הפדגוגיים החדשים בנוגע ללמידה המשותפת, שהתרחשה במפגשי השיח וגם במפגשי הפעילות, סותרות את הטענות העולות מהמחקר כי כמעט ואין למידה של מדריכים פדגוגיים חדשים ממדריכים פדגוגיים ותיקים. המדריכים הפדגוגיים החדשים התייחסו לתחום הרגשי. יש מי שתיארו תחושת לחץ ואפשרות של "הליכה לאיבוד", אך רובם אמרו שככל שהתהליך התקדם גבר ביטחונם העצמי, והם חוו תהליך של העצמה אישית.

כותבות המאמר מתייחסות גם לקשר שבין המלווה של התוכניות בשתי המכללות לרכזת שנה ב'. השתיים הצליחו להוות מודל עבור המדריכים הפדגוגיים החדשים. הצליחו להיות מחויבות ומעורבות.

תהליך הליווי איפשר את קיומם של תהליכי למידה שהובילו להרחבת רפרטואר ההוראה, להעמקה ולהתמקצעות. המדריכים הפדגוגיים דיווחו כי הכשרתם התרחשה בסביבה תומכת, והשיח על אודות ההוראה איפשר דיון ענייני, פתוח ומתחשב. יחסי הלמידה והעבודה הושתתו על שיתוף ואמון בין העמיתים לבין מובילות התוכנית. כל אלה אפשרו התפתחות בהיבטים קוגניטיביים ותמכו בהתפתחותו החברתית והרגשית של המדריך הפדגוגי החדש.

לסיכום התהליך שתואר לעיל נמצא עדיין בתחילתו. ראוי לקחת בחשבון את בקשותיהם והמלצותיהם של המדריכים הפדגוגיים החדשים בדבר תחילת מועד הליווי ומשכו, ומתוך כך ניתן יהיה להתייחס גם להעשרת תכנים ולהכרות רחבה יותר עם דרכי ההוראה.

כיוון שבשנים האחרונות גובר העניין בפיתוח המקצועי של המדריכים הפדגוגיים, מומלץ למכללה האקדמית בווינגייט ולמכללת סמינר הקיבוצים להמשיך לבצע מעקב, לקיים הערכה מעצבת ומסכמת על אודות התהליך ומשתתפיו ולהסיק מסקנות. חשוב לתעד ולפרסם ממצאים אלה, שכן ככל שנשכיל לראות תמונה מקצועית רחבה יותר של ההכשרה לקראת מילוי תפקיד משמעותי זה, כך ניטיב עם המדריכים הפדגוגיים החדשים ועם הסטודנטים שהם מכשירים.

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת רוח הספורט