הכישורים הפסיכומוטוריים הנחוצים בגן הילדים במאה העשרים ואחת

המאמר מציג שינויים שחלו בידע ובהבנה ביחס לגוף ולתנועה וכן שינויים שחלו באורח החיים ובתפיסה החברתית-החינוכית, במטרה לבדוק את הכישורים הפסיכומוטוריים שעל הילדים לרכוש בגן הילדים בימינו.

הכישורים הפסיכומוטוריים הנחוצים לילדים כדי שיוכלו לעמוד בשינויים שהוצגו במאמר זה מרוכזים בשתי קבוצות. האחת: רכישת יכולות-על מוטוריות המאפשרות הסתגלות לשינויים - תיאום תנועה, שיווי משקל, העברה, הקשבה לגוף. השנייה: שכלול יכולות המשותפות לתנועה בממד הפיזי ולממדים אנושיים נוספים המאפשרים למידה משמעותית - היכולת להשיג מידע תנועתי הממחיש את הנלמד, היכולת ליצור דימוי מנטלי של הנלמד, היכולת לעבור מידע אינטואיטיבי לידע פורמלי, היכולת לתרגל הכוונה עצמית ללמידה, היכולת ליצור וליזום, היכולת לפעול עם אחרים, היכולת להשתמש באינטליגנציה הגופנית-התנועתית לשיפור אינטליגנציות אחרות.

נראה שבתהליכי הכשרת הגננות להוראה ובתהליכי ההוראה בגן לא ניתנת תשומת לב מספקת לפן הפסיכומוטורי בכלל ולפוטנציאל שלו להשפיע על איכות החיים של ילדינו בפרט. יש לברר את הסיבות לכך ולנסות להתמודד איתן, כדי לאפשר לילדינו הווה ועתיד טובים יותר.

במשך שנים רבות, הנחת היסוד הייתה שבנות ובנים זקוקים לתנועה לשם התפתחותם והם מתנועעים כדי לספק צורך זה. להנחת היסוד הזאת יש עד היום השפעה על התכנים של הלמידה המוטורית בגן הילדים ועל הדרכים שבה היא מתרחשת.

בדרך כלל מציעים לילדים התנסות חופשית בחצר עם מתקנים המתאימים לתנועה ללא תיווך קבוע. תפקיד המחנכים- שמירה על בטיחות הילדים. לעיתים מורים מקצועיים לחינוך גופני מגיעים לגן הילדים ללמד שיעורי חינוך גופני במשך כחצי שעה בשבוע, אך לרוב שיעורים אלו מנותקים מהלמידה האחרת המתרחשת בגן מכיוון שהמורים מגיעים מחוץ לגן לפרק זמן קצר (30-20 דקות) של שיעור או שניים בשבוע .

כיום, ילדים יכולים לבלות שעות רבות ביום ללא תנועה כשמסך מרצד לפניהם  וילדים בגן יוצאים לחצר, אך לא בהכרח בוחרים לנצל את הזמן לתנועה. לכן, נדרשת חשיבה מחודשת על הכישורים הפסיכומוטוריים הנחוצים לילדים בגן הילדים בעידן הנוכחי.

בחלקו הראשון של המאמר מוצגים שני שינויים המחייבים חשיבה מחדש על התכנים הפסיכומוטוריים הנלמדים בגן הילדים:

א. השינויים בידע אודות למידה מוטורית –

שינויים בהבנת תפקיד הלמידה המוטורית בגיל הרך- בעבר, התפיסה השלטת הייתה כי רק עם היציאה מהגיל הרך והתגבשות היכולת לרכוש מיומנויות מוטוריות מדויקות, ישנה התחלה של תהליכי למידה. כיום, ברור שהגיל הרך הוא חלון הזדמנויות משמעותי בלמידה המוטורית וההתפתחות תלויה לא רק בתהליכים ביולוגיים, אלא גם בלמידה ובהקשר שבו היא מתרחשת.

שינויים בידע לגבי תפקיד הגוף והתנועה בלמידה- בעבר, ההנחה הייתה כי התפתחות מוטורית ותהליכי חשיבה מופשטים-מילוליים מתרחשים בנפרד. כיום, תיאוריית הגופנות (Embodiment), הטוענת שיכולת למידה אינה ניתנת להבנה ללא התייחסות לגוף ולפעילותו בסביבה תופסת יותר ויותר מקום במחקרים המנסים להבין את ההתפתחות והלמידה של הילדים.

ב. שינויים באורח החיים ובתפיסה החברתית-הערכית:

 עבודה ופנאי- בעידן הדיגיטלי עבודות הכפיים הולכות ומצטמצמות ומתמקדות בהפעלת מערכות טכנולוגיות ואילו העיסוק בעבודות יושבניות הולך ועולה. נפתחות יותר אפשרויות לשיתופי פעולה גלובליים.

הבנת השונות בין לומדים- מחקרים מצביעים על כך שהתערבות עקבית, מתוכננת ואינטנסיבית בגיל הרך משפיעה על היכולות המוטוריות של הילדים בבגרותם. בנוסף, נראה שכבר בגיל הרך מידת ההתנסות ותוכן ההתנסות וכפועל יוצא ההתפתחות המוטורית קשורים לאופן שבו התרבות תופסת את ההבדלים בין המינים. אם כל הילדים ייחשפו להתנסות ולתרגול בתנאים דומים ומגוונים, אפשר יהיה לשנות את הפערים הנוצרים בגיל צעיר. עדיין לא ניתן להציג ממצאים משכנעים לגישה זאת מכיוון שהתפיסה התרבותית משמרת ציפיות שונות כבר מגיל צעיר.

שינויים באופן ההתפרנסות – חידוש ויזמות – בעבר, למעטים היו הזדמנויות לחדש וליזום. כיום, יזמות מוכרת כיסוד מפתח כמעט בכל התחומים על מנת להחזיק כלכלה המסוגלת לשתף פעולה ולהתחרות עם כלכלות של מדינות אחרות.

בחלקו השני של המאמר, הכישורים הפסיכומוטוריים הנחוצים לילדים בגן הילדים מחולקים לשתי קבוצות עיקריות:

א. רכישת יכולות-על מוטוריות (כישורים עצביים-שריריים העומדים בבסיס כל תנועה):

יכולות-העל מאפשרות הסתגלות לשינויים, לימוד מיומנויות מוטוריות חדשות ולשיפורן בכל גיל ולכל מטרה, עידוד אורח חיים פעיל והשתלבות בלמידה עיונית-מילולית. מוצגות ארבע יכולות-על: תיאום תנועה, איזון, יכולת העברה ויכולת הקשבה לגוף. שילובן של ארבע יכולות אלו מאפשרת הכשרת הילדים לעתידם בעולם משתנה.

ב. שכלול יכולות המשותפות לתנועה בממד הפיזי ולממדים אנושיים נוספים (אישיים, חברתיים וקוגניטיביים):

יכולות אלה מאפשרות למידה משמעותית. במהלך פעילות גופנית ילדים חוקרים את סביבתם תוך שילוב של תנועה ופתרון בעיות. המחקר מזהה שבעה כישורים פסיכומוטוריים המשותפים לתנועה ולממדים אישיים, קוגניטיביים וחברתיים שניתן לפתחם באופן משמעותי בגן הילדים:

1. היכולת להשיג מידע תנועתי הממחיש את הנלמד- הקשר בין תנועה ללמידה מהפרספקטיבה של הגופנות (Embodiment).
2. היכולת ליצור דימוי מנטלי של הנלמד- לזכור ולשחזר מידע תפיסתי. הדימוי המנטלי הוא חולייה המקשרת בין המידע המתקבל מהחושים לבין השפה. נזכר טוב יותר מאינפורמציה המתקבלת מקריאה או משמיעה. כולל זיכרון של התנועה כולה.
3. היכולת לעבור מידע אינטואיטיבי לידע פורמלי- נרכש תוך כדי התנסות וכולל שני שלבים: הראשון, הוא מעשי- התנסות בסיסית עם העולם הפיזי הנקלט בחושים. בשלב השני סימבולי- מילולי: הבנת התופעה והשוואתה לתופעות אחרות.
4. היכולת לתרגל הכוונה עצמית ללמידה- יזימה של מהלכי למידה באופן עצמאי ומודע, להתמיד בהם ולפקח עליהם באמצעות אסטרטגיה קוגניטיבית.
5. היכולת ליצור וליזום- מימוש יצירתיות על מנת לפתח חשיבה ולפתוח אפשרויות לחוויות המעשירות את החיים. הגיל הרך הוא הזדמנות להתנסות בתהליכים יצירתיים בתנועה.
6. היכולת לפעול עם אחרים- הפעילות הגופנית תובעת מהמשתתפים מעורבות ומאמץ.
7. היכולת להשתמש באינטליגנציה הגופנית-התנועתית לשיפור אינטליגנציות אחרות- כדי לאפשר ביטוי מלא של האינטליגנציה הגופנית-התנועתית, הפרט זקוק ליכולות-העל. אולם, אין די בכישורים הפיזיים כדי לבנות את האינטליגנציה הגופנית-התנועתית, ויש לשלב את האינטליגנציה האישית והבין-אישית המאפשרות מודעות והשתלבות בסביבה.

בחלקו השלישי של המאמר - מופיעה טבלה המציגה סיכום של הקשר בין השינויים המחייבים חשיבה מחדש לבין הכישורים הפסיכומוטוריים שיענו לצרכים הללו.

תוכנית הלימודים בחינוך גופני לגן הילדים עונה לשינויים בשיפור החיבור בין התנועה לבין המללה אך עיוורת לקשרים הפסיכומוטוריים. הכשרת הגננות עדיין לא כוללת התייחסות מספקת לפן הגופני של הלמידה (לא בפני עצמו ולא משולב).

חשוב לפתח תורה דידקטית הפועלת לשילוב תנועה ולמידה ולחקור אותה. המחקר בודק תוכנית התערבות ספציפית, שאין יישום מספיק שלה בשדה ולפיכך קשה לחקור אותה.

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת חוקרים@הגיל הרך