שוָוה בספורט: חסמים, כשלים והזדמנויות בראייה מגדרית במערכת הספורט בישראל

למרות היותן של הנשים מחצית מהאוכלוסייה, בכל הקשור לספורט קיימים מזה שנים פערים וחסמים רבים ביניהן לבין גברים - הן ברמת ההשתתפות, הן במשאבים המופנים לנשים והן בסמכויות המוקנות להן בעיצוב המדיניות ובקבלת החלטות.  ספורט הנשים מתאפיין במיעוט ספורטאיות תחרותיות, מיעוט מנהלות באיגודי הספורט, העדר הכשרה ייחודית לאימון ילדות ונערות, אי-שוויון בשכר ועוד.

משרד התרבות והספורט מבקש עתה לבחון מחדש את מערכת הספורט בראייה מגדרית ולעצב אסטרטגיה לאומית למימוש זכותן של הנשים בישראל להשתתף בספורט וליהנות ממנו באופן שווה. במאמר זה, הראשון מתוך שניים, מוצגים הפערים, החסמים והכשלים המגדריים במבנה מערכת הספורט בישראל.

בשנים האחרונות חל אמנם שיפור בהישגי הספורטאיות בזירה הבין-לאומית, המוכיח שהשקעה בקידום ילדות ונשים בספורט משתלמת, וכך גם השפעתן של ספורטאיות כמודל להשראה, לחיקוי. אך ממבט-על ניתן לראות שקיימים עדיין פערים לא מעטים בספורט. מאמר זה מביא ניתוח מערכתי של הספורט בישראל בראייה מגדרית, בהתבסס על מחקר חסר תקדים בהיקפו.

המטרה היא לבחון מחדש את מערכת זו מנקודת מבטן של הנשים, לעצב את מה שחסר כל כך בספורט בישראל - מדיניות ספורט לאומית ברורה, המכירה בכך ששיעור הנשים הוא מחצית מהאוכלוסייה לפחות. היעד הסופי הוא לעצב אסטרטגיה לאומית למימוש זכותן של הנשים בישראל להשתתף בספורט וליהנות מפירותיו באופן שווה.

 במאמר מתוארים הפערים, החסמים והכשלים המגדריים במבנה מערכת הספורט. הפערים המגדריים משקפים מצב בו הספורט עדיין "מוסד" גברי בו הנשים הן קבוצה מוחלשת, פגיעה בזכותן האזרחית להנות באופן שווה ובצורה המותאמת לצרכיהן.

מדינות רבות מכירות בכך שפערים אלו הן בעיה לאומית. הפערים בספורט בישראל גדולים יותר מאשר במדינות מפותחות בעולם, נשים רבות אינן זוכות להשתתף בספורט בצורה פעילה ולהיות חלק מההון האנושי שהוא מקנה. שיעור הבלתי פעילות הוא כפול משיעור הילדים והנערים.

מציאות זו מפקירה את ההשתתפות בספורט לזהות המגדרית שלו ולאמונות והציפיות המקובלות של מה מתאים לבנים ומה מתאים לבנות. לכך מצטרף הניתוק וההרחקה של פעילות הספורט משעות הלימוד בבית הספר. הופכת את ההשתתפות בספורט לחלופה אחת מיני רבות לפעילות בשעות אחה"צ.

ילדים ונערות צריכים להתגבר על חסמים מגדריים נוספים בדרך אל חוגי הספורט כמו: מחיר, ניתוק מחברות שבוחרות לעסוק בפעילויות/ חוגים אחרים. התוצאה היא שילדים ונערים והורים מגלים קונפורמיות לזהות ה"גברית ספורטיבית". בנות עם משיכה טבעית לספורט נאלצות להתגבר על מכשולים שונים כדי להשתלב בספורט. שאר הילדות והנערות הולכות למה שנתפס כטבעי ונורמלי עבורן.

ישנה בעיה קשה של שימור והמשכיות בספורט מגילי בית הספר היסודי לגיל הנוער והצבא. במיוחד עבור בנות הנושרות בשיעורים הרבה יותר גבוהים מבנים. במחקר מסבירים זאת בכך שהספורט בקרב ילדות מנוהל פעמים רבות באופן המתאים לנערים ולגברים מתוך חוסר ידע.

בתחום הספורט ההישגי מצאו כי הפערים העיקריים קיימים בתחום הספורט המקצועני בעיקר בתחום הליגות המקצועניות בענפי הכדור: תנאים ירודים וחוסר יכולת לקיים אורח חיים ספורטיבי- חסמים להישגים מקצועיים שהופכים את רמת הליגות והתחרויות לנמוכה, לא מעניינת ולא אטרקטיבית למשאבים של שיווק, פרסום וחסות המבוססים על רייטינג ועניין ציבורי.

אומנם מסגרות הנשים זוכות היום ליותר תמיכה של משרד התרבות והספורט מבעבר אך עדיין תמיכה מועטה בהשוואה לתקציבי קבוצות הגברים. החסם העיקרי העומד בפני השתתפות נשים בספורט המאורגן הוא העדר הכרה ותמיכה מספקת הן מצד המדינה והן מצד רשויות הספורט העירוניות בהתארגנויות ספורט נשים וולונטריות.

בנוסף, מחקרים רבים מצביעים על פערים גדולים בין המינים בחשיפה בתקשורת לטובת הגברים. פעמים רבות אופן החשיפה מייצג את הנשים כנחותות בספורט.

ישנו כשל ביחסי הכוח בספורט, העדר השפעה על מוסדות הספורט בכל הקשור לנקודת מבטן של הנשים. חוסר ההשפעה מותיר את הבמה לגברים. חוסר ההשפעה של נקודת המבט של הנשים הוא שאחראי במידה רבה לפערים ולחסמים שתוארו לעיל.

כשל ההשקעה הלאומית בספורט: תת תקצוב מגדרי – הקריטריונים לחלוקת המשאבים מבוססים על תחזוקת הקיים ותגמול המצליחים ואינם משקפים השקעה בצמיחה של מערכת הספורט בכלל ושל החלקים המוחלשים בה בפרט. אינם תואמים את צרכיהן של נשים ואינם מתחשבים ביעדים המותאמים לנשים.

הפער בידע המגדרי הוא כשל בסיסי במערכת הספורט, ומתבטא בקושי בגיוס נשים לספורט, פרקטיקות לקויות של אימון ושימור ילדות ונערות בחוסר יכולת לפתור משברי נשירה, העדר תמיכה המתאימה לנשים בספורט הישגי ותחרותי, אימונים ברמה ירודה ודימוי שלילי של ספורט הנשים ונחיתותו בהשוואה לספורט גברים.

 לסיכום, במאמר זה מוצג תיאור של מערכת הספורט הלאומית בישראל מתוך נקודת מבט מגדרית. הניתוח מאפשר התמקדות בארבעה חסמים: אי-מתן הזדמנות מלאה לספורט לכל בגילי בית-הספר, חוסר ידע מקצועי-מגדרי, חוסר משאבים ואי הכרה במסגרות ספורט עממיות.

חסמים אלו הם תוצאה של שלושה כשלים מגדריים של מערכת הספורט כולה: חוסר השפעה של נשים ברמת יחסי הכוח וקבלת החלטות במוסדות הספורט, העדר מדיניות של השקעת משאבים לאומית להצמחת הספורט המתאימה לנשים, פערי ידע מגדרי מובנה במערכת הספורט, לרבות בהכשרות מאמנים, מדריכים ומנהלים.

בחלקו השני של המאמר יתוארו המלצות לרפורמה מקיפה במבנה מערכת הספורט והצעדים הננקטים למימושה באופן שיממש את זכותה של מחצית האוכלוסייה בישראל ליהנות מפירותיו הרבים של העיסוק בספורט בכל הרמות.

סיכום המאמר נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בירחון ספורט הישגי