התפתחות חיובית של צעירים דרך ספורט וחינוך גופני: סקירה שיטתית של מחקרים אמפיריים שנערכו בקרב ילדים ובני נוער בכיתות ה'-י"ב

בשנים האחרונות גברה ההתעניינות בהתפתחות אישית ופסיכו-חברתית של צעירים בשל הקשר שלה לפעילויות ספורט. עיסוק בספורט דווח כגורם מועדף להתפתחות חיובית אצל צעירים. מטרת המאמר הנוכחי היא לבחון את הקשר בין עיסוק בספורט לבין התפתחות חיובית של ילדים ובני נוער בכיתות ה'-י"ב.

מחקר זה סקר 30 מחקרים כמותיים, איכותניים ומעורבים הכוללים מגוון רחב של ענפי ספורט, הנעשים בשתי דרכים מרכזיות – שיעורי חינוך גופני ופעילות חוץ כיתתית (בתוך בית הספר ומחוצה לו), רובן פעילויות מאורגנות או תוכניות התערבות.

התוצאות מראות שעיסוק בפעילות ספורט מגוונת, יחד עם פעילויות שאינן ספורטיביות, גורם להתפתחות טובה יותר ולהעברה יעילה של יכולות שנלמדו לשאר תחומי החיים. תוצאות אלה מראות את חשיבות האימון בספורט כגורם מועדף לתוצאות התפתחותיות בקרב ילדים וצעירים המגיעים לבית ספר.

חלקו הראשון של המאמר עוסק בהתפתחות חיובית של צעירים ובקשר שלה לפעילות גופנית.

לפעילות גופנית וספורט יש מספר יתרונות בתחום החינוכי, הפיזי והפסיכו-חברתי, כגון: שלומוּת גופנית, ביטחון עצמי, מיומנויות תקשורת, עבודת צוות, הישגים לימודיים גבוהים ועוד.

התפתחות חיובית של צעירים מבוססת על ההנחה כי לכל הילדים ובני הנוער יש פוטנציאל לעתיד טוב. לפי הגישה האקולוגית, להתפתחות הילד יש קשר דו-כיווני קבוע עם הסביבה בה הוא נמצא, התפתחותו מושפעת מהסביבה והסביבה משפיעה על התפתחותו. התפתחות הילד כוללת התפתחות מוסרית ופסיכו-חברתית, שניתן לקדם באמצעות פעילות גופנית וספורט. פעילויות אלה מעניקות לילד הזדמנויות ליצירת קשרים חברתיים ומסייעות בפיתוח מיומנויות וערכים החשובים בכל תחומי החיים.

הקשר בין התפתחות חיובית של ילדים ובני נוער הלומדים בבית ספר לבין עיסוק בספורט תלוי בגורמים רבים. ישנם מחקרים הטוענים כי כל פעילות גופנית מקדמת ומועילה להתפתחות, וישנם מחקרים הטוענים כי התפתחות חיובית תתרחש כאשר הילד עוסק בפעילות גופנית מהנה כחלק מסביבה תומכת ומנחה, בה הוא מפתח מיומנויות שיעזרו לו בהמשך חייו.

ברוב מדינות העולם, חינוך גופני הוא חלק מתוכנית הלימודים של כיתות ה'-י"ב. בתי הספר מודעים לפוטנציאל שיש לספורט לקידום התפתחות של צעירים ולכן הם נותנים מקום חשוב לשיעורי חינוך גופני.

חלקו השני של המאמר עוסק במטרת המחקר הנוכחי ובסקירת מחקרים העוסקים בקשר בין עיסוק בספורט ופעילות גופנית לבין התפתחות חיובית של ילדים ובני נוער.

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את חשיבות הספורט והחינוך הגופני והשפעתם על התפתחות חיובית של ילדים ובני נוער, באמצעות סקירת מחקרים העוסקים בקשר זה. שאלת המחקר היא מהו הקשר בין עיסוק בספורט לבין התפתחות חיובית של ילדים בכיתות ה'-י"ב שלומדים בבית ספר.

על מנת למצוא מחקרים רלוונטיים, ערכו החוקרים חיפוש במאגרי המידע EBSCO, Scopus, ו-Web of Science. לאחר סינון על פי קריטריונים, בחרו החוקרים 30 מחקרים שפורסמו בין השנים 2019-2003 באמריקה, אירופה ואסיה. מתוכם 14 מחקרים היו כמותיים, 14 מחקרים היו איכותניים ושני מחקרים היו מעורבים.

העיסוק בספורט שדווח במחקרים התקיים בהקשרים שונים ובמסגרות שונות – פעילויות ספורט ושיעורי חינוך גופני במסגרת בית הספר ומחוץ לבית הספר, נבחרות ספורט בבית הספר, פעילויות אחר הצהריים, פעילויות בקהילה, פעילויות ספורט לאוכלוסיות במצב סוציו-אקונומי נמוך ומועדוני ספורט וכושר.

המחקרים כללו ענפי ספורט רבים – ענפי כדור, התעמלות, אומנויות לחימה, אתלטיקה, רכיבת אופניים, פעילויות טבע ועוד. חלק מהמחקרים כללו גם פעילויות יצירה ואומנויות.

בכל המחקרים דווח כי תוכניות הספורט מכוונות לקדם התפתחות פסיכו-חברתית ומיומנויות, ומסייעות בתהליך העברתן לתחומי חיים אחרים. קיימים גורמים מקלים להעברה זו, כמו: תמיכה מעמיתים וממנחים, תפקידי מנהיגות ומרחב בטוח; אך קיימים גם מחסומים, כמו: מחסור בהזדמנויות לשימוש בכישורים שנלמדו מחוץ לאולם הספורט, שיעורים משעממים ואלימות.

חלקו השלישי של המאמר עוסק בתוצאות סקירת המחקרים ובמסקנות העולות ממנה.

כאמור, סקירת המחקרים נועדה להראות את חשיבות הספורט ושיעורי החינוך הגופני בלימוד כישורים חינוכיים חברתיים כחלק מההתפתחות החיובית של הצעירים.

תוצאות המחקרים מראות כי ספורט הוא הכלי המועדף לקידום התפתחות חיובית ולהעברת כישורים וערכים מאולם הספורט לשאר תחומי החיים, וכי בית הספר הינו המקום המועדף ליישום מטרה זו.

בית הספר מהווה סביבה תומכת בה השיעורים מועברים בצורה מסודרת ומפוקחת על פי תוכנית הלימודים. תוצאות אלה מחזקות את הגישה האקולוגית, לפיה האדם משפיע על הסביבה בה הוא נמצא והסביבה משפיעה עליו.

שלושה היבטים הוגדרו כחשובים לחוויית הספורט ולקשר שלה להתפתחות חיובית בקרב צעירים – היבטים אישיים (לדוגמה: תפיסות ותחושות), היבטים הקשריים (המסגרת בה נעשית הפעילות והסביבה) והיבטים ניהוליים הקשורים לזמן השיעור. הקשר בין חווית הספורט הנתפסת לבין החוויות ההתפתחותיות תלויות בצורכי התלמידים.

המחקרים מדווחים על הצורך של התלמידים להרגיש שהפעילויות בטוחות עבורם מבחינה פיזית ומבחינה סביבתית. כאשר הספורט מבוצע בהקשר של שיעורי חינוך גופני בבית ספר, עלולה להיווצר סביבה שלילית הגורמת לאינטראקציה שלילית בין תלמידים. כאשר הספורט מבוצע במסגרת בית הספר אך מחוץ לגבולותיו, עשויים להיווצר קשרים חיובים בין בית הספר, הפעילות הספורטיבית והקהילה. תוצאות אלה מובילות את החוקרים למסקנה שהתפתחות הצעירים נקבעת על ידי איכות הספורט והחוויה, ולא על ידי גורמים כמותיים.

אחת הדוגמאות להשפעת הסביבה היא האינטראקציה של מורים לחינוך גופני עם תלמידים ואסטרטגיות ההוראה שלהם. תלמידים שנתמכו על ידי מוריהם חוו יותר התנסויות חיוביות והנאה מפעילות גופנית. לעומת זאת, במצב בו המורים היו עם גישה שלילית והשיעורים היו משעממים, נוצר קושי בלימוד הערכים ובהעברתם לשאר תחומי החיים. המורים מהווים דמות מפתח בקידום חוויות ספורט חיוביות הכוללות תקשורת, אמפתיה, התחייבות וערכים.

מתוך המחקרים עולה כי המכשול העיקרי להשגת תוצאות חיוביות בתהליך זה היה זמן. אחת ההנחות היא שככל שזמן הפעילות ארוך יותר, כך התלמידים יתנסו יותר והתוצאות יהיו טובות יותר. חלק מהמחקרים מעלים את הטענה כי תוצאות חיוביות בתהליך תלויות בסוג האימון ולא בהכרח בזמן. ככל שהצעירים משתתפים במגוון רחב יותר של פעילויות ספורט, כך התוצאות יהיו חיוביות יותר. טענה זו מובילה גם היא למסקנה שהתפתחות צעירים נקבעת על ידי איכות החוויה ההתפתחותית ופעילות הספורט ולא על ידי הכמות.

תוצאה נוספת העולה מהסקירה היא שעיסוק בפעילויות ספורט מקדם התפתחות חיובית טובה יותר מאשר עיסוק בפעילויות שאינן ספורטיביות. לעומת זאת, יש מחקרים הטוענים כי ההתפתחות החיובית ביותר תתרחש כאשר יהיה שילוב בין פעילויות ספורט לבין פעילויות יצירה ואומנויות. תוצאות אלה מראות כי סוגים שונים של פעילויות והשילוב ביניהם מקדמים הזדמנויות שונות עבור צעירים.

סקירת המחקרים מעלה מספר מסקנות. ראשית, עיסוק בספורט עשוי לתרום להתפתחות חיובית בקרב צעירים ולהעברת המיומנויות שנלמדו לשאר תחומי החיים, אך קשר זה תלוי בגורמים אישיים (כמו: מין, גיל, צרכים וניסיון בספורט) ובגורמים הקשריים (סביבה בטוחה, פעילויות מאורגנות, תמיכה ממנחים וממבוגרים, קבלת החלטות והזדמנויות לרכישת מיומנויות). בנוסף, השתתפות בפעילויות שונות מעניקה הזדמנויות שונות לילדים ולצעירים. שילוב סוגי הספורט, במסגרת בית הספר או מחוץ למסגרת בית הספר, יחד עם פעילויות שאינן פעילויות ספורט, מביאה ליתרונות טובים יותר.

מסקנות אלה מדגישות את חשיבות הספורט והחינוך הגופני כאחד מהגורמים בהתפתחות חיובית של ילדים ובני נוער הלומדים בבית ספר (בתוך בית ספר ומחוצה לו). למרות זאת, הן מאפשרות לבחון את התפיסה הרווחת ש"עיסוק בספורט הוא תמיד טוב".

לסיכום, התוצאות ההתפתחותיות והחוויה של הצעירים מהפעילות נקבעת לא רק על ידי הפעילות הגופנית והספורט, אלא גם מהדרך בה היא מאורגנת, מסודרת ומפוקחת. על התוכנית להיות מוגדרת מראש על מנת למקסם תוצאות ולהעניק הזדמנויות לתלמידים. תוכנית מוגדרת מראש גורמת לסביבה תומכת, אינטראקציות ולתוצאות התפתחותיות חיוביות יותר בקרב צעירים. על אנשי חינוך, קובעי מדיניות ומומחי ספורט לשים לב לכך בתכנון תוכניות התערבות דרך הספורט.

המאמר תורגם מאנגלית ושוכתב לעברית בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא