- אודות
- המסלול האקדמי
-
- לימודי תעודה
- מכינות
- רישום לתואר ראשון
מאת: פרופ' רוני לידור
תיוגים: מודלים בחינוך הגופני, התפתחות חיובית, סביבת חינוך, ספורט, מימוש עצמי
לידור ר' (2023). מימוש עצמי במרחב הספורטיבי. בתוך: י' הרפז וא' כרמון (עורכים), חזונות חינוך בשישה צעדים (עמ' 324-309). הוצאת רסלינג.
עדכון אחרון: 10.01.2024
תקציר:
המאמר הנוכחי מציע מודל לסביבת חינוך ספורטיבי המעודד את התלמידים להשתתף בפעילויות ספורטיביות כשחקנים וכבעלי תפקידים. באמצעות השתתפותם בפעילות, התלמידים יכולים לממש את אישיותם.
שיעורי חינוך גופני בבית ספר כוללים למידה בארבעה תחומים – פיזי, קוגניטיבי, רגשי וחברתי. תכנון נכון של סביבה לחינוך ספורטיבי, עם דגש על התחום הפיזי, יסייע לתלמידים לממש את עצמם.
תכנון סביבה חינוכית כולל שישה צעדים – בחירה במטרת על ובסיפור על, המצאת מטרה וסיפור, תיאור הבוגר הרצוי, יישום המטרות באמצעים, בקרת איכות ובקרת ביצוע. מטרת המאמר הנוכחי היא להציג מודל לסביבת חינוך ספורטיבי באמצעות ששת צעדים אלו.
בשנים האחרונות הפך הספורט לתופעה חברתית מתפתחת התורמת לבריאות, לכלכלה ולתחומים נוספים. באמצעות תכנון סביבת חינוך נכון ניתן לקדם שלושה היבטים בקרב התלמידים – פעילות גופנית מתונה ומבוקרת התורמת לאורח חיים בריא, הבנה מהו ספורט וצרכנות ספורט מושכלת.
המאמר הנוכחי עוסק בתכנון סביבת חינוך לספורט במסגרת חינוך יחידים (חינוך כאינדיווידואציה). על מנת לחנך לאורח חיים פעיל ובריא, יש לדאוג שהתלמיד יתמיד בפעילות, ולכן על המורה לאפשר לו לבחור את סוג הפעילות.
ככל שהתלמיד יתנסה במגוון רחב יותר של פעילויות, כך הוא ידע טוב יותר מה מתאים עבורו ויממש עצמו במרחב הספורטיבי בצורה מיטבית.
המטרה העיקרית של סביבת חינוך לספורט היא לחשוף תלמידים למרחב ספורטיבי בו הם יתפתחו להיות אנשי ספורט מסוגלים – יממשו את יכולותיהם המוטוריות והקוגניטיביות להשתתפות במשחק; משכילים – יבינו את ערכי הספורט; ונלהבים – יעצימו את הפעילות הספורטיבית. מלבד יכולות פיזיות, סביבה מחנכת לספורט תעניק לתלמיד הזדמנויות לטפח מיומנויות מנהיגות ולהעריך את מנהגי הספורט.
מאמר זה מציג מודל חינוך לספורט בבתי ספר תיכוניים המושתת על שישה יסודות עיקריים, המאפשרים להבין את תרבות הספורט ולחוות חוויות ספורטיביות וחינוכיות. להלן ששת היסודות:
מודל זה מגביר את השתתפות הלומדים בפעילויות ספורט משחקיות, משתף את כלל הלומדים גם כשחקנים וגם כבעלי תפקידים, משפר את הקשרים החברתיים, מפתח בלומדים תכונות מנהיגות ומביא לידי לומדים מסוגלים, משכילים ונלהבים.
המודל מאפשר איזון בין ארבעת התחומים של החינוך הגופני (פיזי, קוגניטיבי, רגשי וחברתי). למרות יתרונותיו הרבים, מודל זה כולל גם תחרויות, העלולות ליצור לחץ שלילי בקרב הלומדים ולערער את ביטחונם.
ישנם ארבעה מאפיינים לדמות הבוגר הרצוי שמטרתם לתרום להתפתחותו של הלומד ולסייע במימושו העצמי:
על מנת לקיים סביבה לחינוך לספורט, על בית הספר לבצע מספר התאמות. ראשית, תוכנית הלימודים תכלול חלוקה של השנה לעונות, משך כל עונה חמישה עד שישה שבועות. כל עונה מתמקדת בענף ספורט אחד, בו התלמידים פעילים גופנית ובוחרים תפקיד נוסף בו יעסקו (רשם תוצאות, מאמן כושר וכו').
שנית, על המורה לשמש כמנחה עבור התלמידים ולתת להם משוב, לטפח בהם גישה חווייתית, לאפשר להם לטעות ולטפח את המודעות העצמית שלהם. בנוסף לכך, ההערכה מתבצעת ע"י התלמיד בסיוע המורה, ולא עפ"י ביצועים.
על בית הספר לוודא כי עומדים לרשותו התנאים הפיזיים ליצירת סביבה זו, כמו אולם ספורט, מגרשי משחקים, מרחבים פתוחים ועוד.
שלושת הצעדים הראשונים בונים בהדרגתיות את ההגדרה לסביבה לחינוך לספורט ואת המסגרת בה הוא פועל, את המודל להשגת חינוך זה ואת מאפייני הבוגר הרצוי הפועל עפ"י המודל.
סביבת החינוך לספורט ניתנת להערכה בשתי דרכים: הערכה מעצבת המתבצעת לאחר כל עונה, והערכה מסכמת המתבצעת בסיום שנת הלימודים. המורה יעריך את מידת החשיפה של התלמיד לפעילויות בהן מימש את עצמו, והתלמיד יעריך את עוצמת החוויות בהן התנסה ואת תרומתן להתפתחותו האישית.
לסיכום, מאמר זה מציג תכנון סביבת חינוך לספורט בשישה צעדים, באמצעותו הלומדים יממשו את עצמם ויתפתחו להיות לומדים מסוגלים, משכילים ונלהבים.
סיכום הפרק נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
התפתחות חיובית של צעירים דרך ספורט וחינוך גופני