פיתוח אופי בספורט: אמת או קלישאה?

 

בפרק זה נשאלת השאלה האם עיסוק בספורט חיוני ותורם לבנייה ולעיצוב אופיים של ספורטאים? ראשית חשוב להבחין בין שני מונחים, דומים אך גם שונים: ספורט ופעילות גופנית. המונח ספורט מבטא רמות מעורבוּת גבוהות מצד ספורטאים העוסקים בו, רבים מן העוסקים בספורט רואים בו מקצוע, ורבים אף מתפרנסים ממנו. פעילות גופנית, לעומת זאת, מבטאת רמה נמוכה יותר של עיסוק, מטרותיה העיקריות הן שמירה על הכושר והבריאות והנאה. הסוגיות שיידונו בפרק זה מתמקדות בספורטאים צעירים העוסקים בספורט, ולא באלה שנהנים מפעילות גופנית .

מטרת הפרק: הגדרת המושג התאורטי אופי וסקירת הדרכים שבהן ספורט עשוי להשפיע במישרין או בעקיפין על אופיים של ילדים ובני נוער ועל התפתחותם המוסרית, החברתית והקוגניטיבית .

 

אופי ומרכיביו

אופי הוא מושג תאורטי מופשט ולכן קשה ללכוד את מהותו במדויק. משמעותו התעצבה והשתנתה לאורך ההיסטוריה. בהקשר של עיסוק בספורט חוקרים רבים מדגישים את המאפיינים האתיים והמוסריים הטמונים באופי, החוכמה לדעת מה מותר ומה אסור והאומץ לעשות את מה שנכון. אחריות, הקרבה עצמית, שיתוף פעולה ונקודת מבט רחבה או אימוץ נקודת מבטו של האחר. שאיפה למצוינות ולאתיות, עשייה של הדבר הנכון במובן החברתי והביצועי .

אף שאין הגדרה אחת "נכונה" ו"מדויקת" לאופי, יש כמה מאפיינים המקובלים על מרבית העוסקים בפסיכולוגיה של הספורט וביניהם :

• חמלה – היבט מוסרי וערכי של אופי השחקן, רמת הרגישות לסבלו של אדם אחר ורצון לעזור. 
• משחק הוגן–   שאיפה לנצח מתוך הקפדה ושמירה על חוקי המשחק.
• התנהגות ספורטיבית – ערכים חברתיים, הקפדה על קיום החוקים והכללים האנושיים הלא כתובים של המשחק. עבודה קבוצתית, נאמנות, דבקות במטרה והקרבה עצמית .

 

ההיבט החברתי של אופי והקשר לעיסוק בספורט

עצם ההשתתפות באימונים מציבה אתגרים גופניים ומנטליים, ואלה משפיעים לחיוב על פיתוח מוסר עבודה גבוה, יכולת עבודה בצוות, כבוד לזולת וקבלת מרות. בנוסף, רבים מאמינים שהערכים החיוביים המוקנים בספורט משרתים את המתאמנים גם מחוץ לאתר האימונים, מוטמעים בהם והופכים לחלק בלתי נפרד מהתנהגותם.

לאורך השנים גובשו תוכניות רבות ששמו להן למטרה לפתח ולטפח את אופיים של ספורטאים צעירים. ההנחה היא שתוכניות כאלה טומנות בחובן ערך חינוכי רב, אך התימוכין האמפיריים להצלחתן מועטים. יש קושי בהגדרת מטרות אוניברסליות אחידות – אין תמימות דעים על משמעות המונח אופי טוב ותכונות המקובלות בתרבות אחת ייחשבו לא מקובלות בתרבות אחרת.     

במחקרים שבדקו את השפעתו החיובית של ספורט על גיבוש האופי נמצא שלתלמידים שעסקו בספורט בקביעות היה סיכוי גבוה יותר להיות מעורבים בקהילה, עובדה שהתבטאה בנכונות להתנדב, בשיעור גבוה יותר של השתתפות בהצבעות ובמעקב אחר הנעשה בחדשות. כמו כן נמצא שסטודנטים ספורטאים במכללות בארצות הברית קיבלו ציונים גבוהים יותר והשתתפו יותר בתוכניות חוץ-אקדמיות לקידום חיי החברה באוניברסיטה. אולם מחקרים אלה ספורים, וכדי לחזק את הקשר בין ספורט לאופי חברתי יש להמשיך ולהעמיק את המחקר והידע בתחום זה .

ההיבט המוסרי של אופי והקשר לעיסוק בספורט

היבטים חברתיים כגון מחויבות ונאמנות הם כישורים מצוינים, אבל אופיו של הספורטאי אינו יכול להיות "שלם" ללא ההיבט המוסרי. כיום, בעקבות אירועים רבים של אלימות, רמאות והתנהגות בלתי ספורטיבית, מחנכים, מאמנים וחוקרים סבורים שיש דגש רב מדי על ההיבט החברתי בפיתוח אופיים של הספורטאים בהשוואה להיבט המוסרי.

כבר באמצע שנות השמונים הצטברו עדויות מחקריות שהצביעו על היבטים שליליים של העיסוק בספורט על פיתוח אופיים של הספורטאית והספורטאי .תאוריית "הגיון המשחק" אומרת כי ספורטאים מבחינים בין אירועי ספורט ובין ״החיים האמיתיים", משום שהחוקים המלאכותיים, התפקידים והגבולות בספורט מאפשרים הפסקה מהחוקים הנכפים עלינו מכורח המציאות היום-יומית .

נוסף על כך שמירה על חוקי משחק הוגן ומכובד נתונה במהלך המשחק בידיהם של אנשי מקצוע – שופטים, קוונים וכו' . נסיבות אלה עשויות לעזור לספורטאי הצעיר לוותר על אחריות מוסרית למעשיו במגרש הספורט ומחוצה לו. מכנים את זה כתופעת הציות הסלקטיבי, או השמירה על כללים רק כשיש פיקוח. בפועל, כשספורטאים נתקלים בבעיות מוסריות, בדרך כלל הרצון לנצח חשוב יותר מהכוונה לשמור על מוסריות ולהקפיד על חוקי המשחק.

תמיכה נוספת בטענה שספורט אינו תורם לפיתוח ההיבט המוסרי של העוסקים בו עולה ממחקר המראה שהתנהגות לא מוסרית ואגרסיבית תוך כדי עיסוק בספורט נחשבת למקובלת ולגיטימית בעיני העוסקים בתחום. מחקר אחר בחן התנהגות מוסרית בקרב 1,400 ילדים בכיתות ט'-י"ב ומצא שספורטאים, בהשוואה ללא-ספורטאים, קיבלו ציונים נמוכים יותר במבחן של הסקת מסקנות מוסרית. ההבדלים בין הקבוצות הלכו והתעצמו עם העלייה בגיל.

לבסוף, יש עדויות שספורטאים, ובעיקר גברים, מפגינים יותר התנהגות אנטי חברתית מהתנהגות חברתית. התנהגות לא ספורטיבית נגד יריב – דחיפות, הכשלות וכן הלאה – מוצדקת בעיניהם, כל עוד הם יכולים שלא להיתפס. התנהגות לא מוסרית זו מתעצמת ככל שגובר הלחץ להגיע להישגים ולנצח וככל שגוברת תחושת האיום על האגו, הנובעת מהמחשבה על הפסד אפשרי.

אחרים טוענים שכל עוד הסביבה החברתית והמדיה יתגמלו ספורטאים צעירים אך ורק על סמך הישגיהם במגרש ולא על פי התנהגות מוסרית, וכל עוד ניצחון נתפס כמשהו שיש להשיג בכל מחיר, מצב זה לא ישתנה.

לעומת זאת, יש הסוברים שכדאי לגלות זהירות בפירוש הממצאים משום שהמחקר הקיים מתבסס על נתונים מתאמיים, עובדה המקשה על הבנת משמעותם – ראשית, אין לדעת אם עיסוק בספורט מביא לפיתוח איכויות אישיותיות או אם איכויות אישיותיות מסוימות שהיו קיימות מלכתחילה הן שהביאו אנשים מסוימים לעסוק בספורט. שנית, אופיים של מחקרים מתאמיים אינו מאפשר לבודד את תרומתו של הספורט ממשתנים סביבתיים אחרים, כגון השפעה הורית או השפעה של סביבת המחיה, למשל השכונה, על טיפוח האופי .

 

התפתחות חברתית

היבט נוסף שעשוי להיות מושפע מפעילות ספורטיבית בקרב ילדים ובני נוער הוא כישורים חברתיים: שיתוף פעולה, לכידות קבוצתית, הבנת היררכיה חברתית ועוד. כישורים חברתיים הם מכלול הכישורים, הידע, הנורמות, הגישות והערכים המקובלים בחברה שאדם חי בה והמשפיעים על האינטראקציות ומערכות היחסים שהוא או היא מקיימים עם אחרים. ספורט עוזר לפיתוח כישורים חברתיים, הודות לקשרים המשמעותיים הנקשרים בו – עם מאמן, עם חברים לקבוצה ועם יריבים.

ישנו הבדל בין השפעה של ספורט קבוצתי להשפעה של ספורט יחידני על פיתוח מיומנויות חברתיות:

 

לכידות קבוצתית

תהליך דינאמי הבא לידי ביטוי בנטייה של קבוצה להישאר יחד על מנת  להשיג מטרה משותפת או לספק צרכים רגשיים. נהוג לחלק לכידות לשני ממדים:

• לכידות משימתית – רמת האחדות של חברי הקבוצה בזמן עבודה על מטרתם המשותפת.
• לכידות חברתית – פיתוח יחסים בין-אישיים, ידידות, שייכות.

לפי הספרות, ישנו קשר חיובי בין שני הממדים של לכידות לביצועים גבוהים יותר בממדים של עבודה משותפת, תקשורת יעילה, הבנת יכולות האחר, מערכת יחסים חיובית עם המאמן. בנוסף, נמצא שקבוצות בעלות לכידות משימתית גבוהה התאפיינו גם בחוויות משימה משותפות, בפיתוח מחויבות וכן בתמיכה ועידוד.

ספורטאים שהיו חלק מקבוצה מלוכדת הפגינו התנהגויות חברתיות חיוביות יותר. מחקר שעשה שימוש בגישת ההתפתחות החיובית של בני
נוער הראה כי בני נוער בעלי לכידות משימתית גבוהה יותר השיגו ציונים גבוהים יותר בהתפתחות רגשית.

נוסף על כך ספורטאים שהם חלק מקבוצה בעלת רמת לכידות בין-אישית גבוהה דיווחו על שורת התנהגויות כגון מתן תמיכה אישית, הכרת האחר, פיתוח חברויות ובילוי משותף מחוץ למסגרת הספורט – ארוחות ערב משותפות ועוד.

 

מנהיגות

פיתוח כישורי מנהיגות. ישנו דיון מתמשך על השאלה האם מנהיגות היא תכונה מולדת או נרכשת. היבטים שונים של מנהיגות ניתנים ללמידה כחלק מחשיפה התנסותית לפעילויות. היבטים מנהיגותיים כגון כישורים מילוליים, התמודדות עם הפסד וניצחון, הבנת מצבים חברתיים ועבודת צוות נחשבים לתכונות נלמדות.

קפטנים של קבוצות ספורט דיווחו שעיסוקם בספורט עזר להם לפתח תכונות מנהיגותיות כגון יכולות בין-אישיות מילוליות גבוהות ופתרון בעיות, סקירת ספרות בנושא פיתוח כישורי מנהיגות העלתה כי השתתפות בספורט בגילים מוקדמים עשויה לשפר כישורי מנהיגות הודות לחיזוקים ממאמנים והורים.

מנגד, מבט רחב יותר על הקשר בין עיסוק בספורט ובין פיתוח כישורי מנהיגות אינו מעלה הוכחות חד-משמעיות לקיום קשר כזה או ליחס של סיבה-תוצאה . למעשה, מחקרים שונים הראו שספורטאים צעירים מתקשים ליישם מחוץ למגרש את כישורי המנהיגות שרכשו בתוכו.

בנוסף, ביקורת הופנתה לאותם מחקרים אשר מצאו קשר בין ספורט למיומנויות מנהיגותיות. הטענה היא שעד עתה המחקרים לא השתמשו במדגם מספק ובכלי מדידה התנהגותיים מתוּקפים כדי לקבוע שהעיסוק בספורט משפיע על פיתוח כישורי מנהיגות.

 

יחסים בין-אישיים

נמצא קשר חיובי בין פיתוח יחסים אישיים ובין השתתפות ילדים ובני נוער בספורט.

החוקרים סיכמו שהממצאים מעידים לא רק על הזדמנות לתרגל כישורים חברתיים בספורט, אלא גם על החשיבות שילדים ובני נוער מייחסים לעיסוק בספורט. נראה שצעירים, בעיקר בנים, תופסים יכולות ספורטיביות כגורם חשוב ביחסים עם חבריה.

.

התפתחות קוגניטיבית

הדעה הרווחת היום היא שעיסוק בספורט תורם להתפתחות קוגניטיבית/ אינטלקטואלית של ילדים ובני נוער. נמצא כי ילדים העוסקים בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית ומתאפיינים בכושר גופני גבוה מתפקדים טוב יותר במבחנים קוגניטיביים המודדים: זמן תגובה, יכולת הבחנה ותשומת לב לפרטים, יכולת הסתגלות ותגובה מהירה במטלות מתחלפות. לא נמצא קשר בין העיסוק בספורט ובין תפקוד במטלות המצריכות כישורים חזותיים-מוטוריים כגון תיאום עין-יד. חשוב לציין שיש משמעות לסוג הספורט .

אין הסכמה בין החוקרים על המנגנונים המקשרים בין פעילות ספורטיבית לביצועים קוגניטיביים. הסבר אפשרי מגיע מתחום הנוירופיזיולוגיה, ולפיו
העיסוק בספורט מגביר את זרימת הדם למוח ומעלה את רמת הפעילות הנוירו -קוגניטיבית. פעילות זו מאפשרת לילדים להגביר את רמת העוררות ואת מהירות עיבוד המידע ולנתב אותן לזיכרון עבודה. כך הם מגבירים למעשה את יכולות הקשב והריכוז. נוסף על כך ייתכן שפעילות ספורטיבית גורמת לשינויים מורפולוגיים במבנה המוח, למשל במוח הקטן ובהיפוקמפוס .שינויים אלו משפיעים על התפקוד הקוגניטיבי של ילדים.

הסבר נוסף מתקשר לדימוי העצמי כמשתנה המתווך בין פעילות ספורטיבית ובין פעילות קוגניטיבית בכלל והישגים לימודיים בפרט. דימוי עצמי גבוה יותר מעלה את תחושת המסוגלות הכללית בבית הספר ובלימודים.

לחלופין, ייתכן שמורים הם שרואים תלמידים העוסקים בספורט כחדורי מטרה ומוטיבציה ולכן נותנים להם יחס מועדף, גם אם לא במודע. גם עמדות המורים עשויות להשפיע על תחושת המסוגלות והמוטיבציה של התלמידים, תופעה זו מוכרת בשם "אפקט פיגמליון".

הסבר מעניין נוסף קשור לפיתוח כישורי יוזמה, כמשתנה המקשר בין פעילות ספורטיבית לביצועים קוגניטיביים. פעילות ספורטיבית מתייחדת בשלושה מרכיבים חיוניים של יוזמה – מוטיבציה פנימית, מעורבות והשקעת מאמץ מכוון מטרה . ילדים העוסקים בספורט מצליחים לפתח כישורים כאלה ולהתאמן עליהם, ואלה תורמים להצלחה במשימות קוגניטיביות ובמטלות בית-ספריות.

תוכניות התערבות

תוכניות התערבות מרחבי העולם העוסקות בבניית אופי ובפיתוח דפוסי התנהגות חיוביים:

א. Harlem RBI – תוכנית שהוקמה בשנת 1991 כדי להעצים בני נוער בשכונת הארלם בניו יורק. התוכנית מושתתת על כמה עקרונות, ובהם:

1. הקמת קהילה הפועלת בשיתוף פעולה כמו קבוצת ספורט.
2. הקניית ערכי כבוד לקהילה, לסביבה ולעצמי.
3. הטמעת האמונה שלכל אחד יכולות צמיחה אדירות.
4. הטמעת האמונה שמשחק, למידה והתפתחות הם פעילויות מהנות.

התוכנית מציבה לבני הנוער שישה יעדים עיקריים: בריאות פיזית ומנטלית, השכלה תיכונית ושאיפה להשכלה גבוהה, מוכנות לעולם העבודה, כולל היכולת למצוא עבודה ולהתמיד בה, מסוגלות חברתית, ביטחון עצמי, תחושת מסוגלות וחברות פעילה בקהילה.

בשנים האחרונות התוכנית התרחבה והתעדכנה והיא מציגה נתוני הצלחה גבוהים, לצד תומכים ונותני חסות רבים.

ב. "טנסיטי"  – (Tenacity) ארגון הפועל בבוסטון למען ילדים הגדלים בסביבה לא בטוחה, לא יצרנית או מזיקה. מטרתו להעצים, באמצעות עולם הטניס, את ההתפתחות הגופנית והלימודית של הילדים ולסייע בבניית אופיים .התוכנית מציעה שני מסלולים עיקריים:

1. מסלול למצוינות לאחר שעות הלימודים.
2. מסלול קיץ לטניס ולקריאה.

לצד אלה אלו נבנו גם מסלולים תומכים נוספים.

 

ג. "סוּפּר" (Sports United to Promote Education and Recreation - SUPER) – תוכנית שעושה שימוש בכדורגל, כדורסל, רוגבי, גולף וכדורעף לצורך פיתוח מגוון מיומנויות בקרב ילדים ומתבגרים ביוון . עקרון היסוד הוא שאפשר לתעל מיומנויות שהוקנו בספורט לטובת הצלחה בהיבטים אחרים בחיים. מטרות התוכנית כוללות:

1. הבנת הקשר בין מצוינות במגרש למצוינות בחיים.
2. אמונה ברעיון שמיומנויות מנטליות עשויות לשפר ביצועים בספורט ומחוצה לו.
3. חשיבותה של הצבת מטרות להצלחה.
4. התגברות על מכשולים בדרך להשגת המטרות.
5. השתתפות בספורט, המחייבת שמירה על כושר ואורח חיים בריא.

עמותות לקידום ערכים בספורט בישראל

בישראל פועלות כמה עמותות המקדמות פיתוח ערכים באמצעות ספורט ופעילות גופנית בקרב ילדים ובני נוער. הבולטות הן העמותות "ערכים בספורט"
ו"מפעלות חינוך חברה ושוויון". הפעילויות מותאמות למגוון סוגי אוכלוסייה ועושות שימוש במסגרות פורמליות (בתי ספר ומתנ"סים) ובלתי פורמליות
(סדנאות, מועדוניות, תנועות נוער), כדי לטפח ערכים חינוכיים וחברתיים שישפיעו לחיוב על היחיד והחברה. ערכים אלה כוללים, בין השאר, סובלנות,
כבוד לזולת, קבלת האחר, מסוגלות עצמית, משמעת, התמדה ומנהיגות .

הפרויקט "תקווה ישראלית בספורט: מגן הכבוד", יוזמה בהובלת נשיא המדינה, שם לו למטרה להעצים את מועדוני הכדורגל בישראל כגופים בעלי תוכן חינוכי-ערכי של שותפות וניעוּת חברתית בדגש על שיתוף פעולה בין מגזרים, צמצום פערים חברתיים והתמודדות עם תופעות אלימות וגזענות בחברה הישראלית .

 

סיכום

פרק זה עסק בהשפעותיה של ההשתתפות בספורט על בניית האופי. הממצאים מראים שלעיסוק בספורט יש השפעה חיובית על היבטים חברתיים כגון פיתוח לכידות חברתית ויחסים בין-אישיים, אך הם פחות ברורים בנוגע לפיתוח יכולות מנהיגות.

מצד אחד, בני נוער העוסקים בספורט מפגינים תכונות אופי המקושרות למנהיגות, כגון היכולת להסתדר עם אחרים מצד אחר, בחינה מעמיקה יותר מעוררת ספק בעניין הקשר בין עיסוק בספורט לכישורי מנהיגות, אך מראה קשר חיובי לתפקודים קוגניטיביים מסוימים דוגמת זמן תגובה, יכולת הבחנה ותשומת לב לפרטים, הסתגלות ותגובה מהירה. קשר דומה נמצא גם לתפקודים ניהוליים . הסברים למנגנון של קשר כזה לקוחים מעולם הנוירופסיכולוגיה ומתחום הלמידה החברתית .

מתוך סקירה זו עולה שהתשובה על השאלה אם ספורט בונה אופי מורכבת ואינה חד-משמעית. באופן כללי, השפעתו של העיסוק בספורט על היבטים חברתיים של אופי ניטרלית עד חיובית. עם זאת הדעות חלוקות בנוגע להתפתחות ההיבטים המוסריים של הספורטאי הצעיר.

כדי לחזק את ההיבטים החיוביים של פיתוח האופי יש לרתום את הסביבה הקרובה והרחוקה יותר של הספורטאי והספורטאית, כדי שזו תאפשר להם את התנאים הנאותים לפיתוח אופי חיובי . כמו כן יש למצוא דרכים לבטל, אם לא להפוך, את ההשפעה השלילית של עיסוק בספורט על מוסר, אם בהדגשת חשיבותם של היבטים אלה במדיה ואם דרך המאמנים וההורים.

 

סיכום הפרק נכתב בידי מורן רם יהודה מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט