האם ניתן להפיק לימונדה מלימון הקורונה? עדות על ימי הקורונה מפי מורים לחינוך גופני שהם גם מדריכים פדגוגיים

חלקו הראשון של המאמר עוסק בדרכי הוראה בתקופת הקורונה.

מגפת הקורונה שפרצה בשנת 2020 הובילה לסגר במוסדות החינוך ולמעבר להוראה מקוונת ולהוראה בקפסולות. חינוך גופני בהוראה מקוונת שונה משיעורים עיוניים, בשל הממד הפיזי הכלול בו ושימוש באביזרים. מחקרים שנערכו בתקופת הקורונה על הוראת חינוך גופני מצאו כי הוראה מקוונת פוגעת בטיב ההוראה, בשל הדרישה לקרבה פיזית ואינטראקציה ישירה עם הלומדים. בנוסף, נמצאו קשיים בהוראה מסוג זה: חוסר שליטה בטכנולוגיה, נוכחות מועטה של תלמידים ואי פתיחת מצלמות, קושי בהערכת התלמידים ויצירת קשר עימם והדגשת הפערים בין תלמידים. בנוסף להשפעתה על מורים לחינוך גופני, מגפה זו השפיעה גם על תהליך הכשרתם של סטודנטים להוראת חינוך גופני.

מטרות המחקר הנוכחי הן ללמוד את תובנות המורים לחינוך גופני המשמשים גם כמנחים פדגוגיים בתהליך הכשרת מורים בתקופת הקורונה, ולהסיק מסקנות על הוראת החינוך הגופני במצבי חירום, הדורשים שינוי בדרכי ההוראה.

חלקו השני של המאמר מציג את מתודולוגיית המחקר.

על מנת להשיג את מטרות המחקר, בוצעו ראיונות עומק עם ארבעה מורים לחינוך גופני בעלי ותק של עשר שנים לפחות, המשמשים גם כמנחים פדגוגיים עם ותק של שלוש שנים לפחות. הנבדקים רואיינו במהלך שנת הלימודים תשפ"ב בחודשים מרץ 2021 עד אוגוסט 2021. הריאיון עסק בכמה נושאים – רקע אישי, התמודדות עם המגפה בבית הספר ובתהליך ההכשרה להוראה, שילוב התמודדויות ומסקנות.

חלקו השלישי של המאמר עוסק בתוצאות המחקר ומסקנותיו.

מתוך הראיונות עלו כמה קשיים בהוראה מרחוק ובהוראה בקפסולות, בבית הספר ובהכשרה להוראה:

• חוסר שליטה בטכנולוגיה הדרושה להוראה מרחוק: הנבדקים דיווחו כי ההשתלמויות שעברו בבית הספר היו למקצועות עיוניים בלבד ולכן היו ללא ידע טכנולוגי. למרות זאת, היה עליהם ללמד את הסטודנטים בתהליך ההכשרה כיצד להשתמש בכלים אלה.
• היעדר תנאים בסיסיים של הוראה-למידה: המורים דיווחו כי תלמידים רבים לא לקחו חלק פעיל בשיעור המקוון בשל בעיות טכנולוגיות והימנעות מלימודים. התלמידים התקשו למצוא מרחב בטוח לפעולה וללא הפרעות, ולכן המורים היו מוגבלים בבחירת הפעילויות והאביזרים. המורים דיווחו כי קשיים אלה קיימים גם בתהליך ההכשרה להוראה. כאשר מערכת החינוך שבה ללימודים בקפסולות, תנאים אלה השתפרו אך נוצרו קשיים חדשים בשל הנחיות משרד הבריאות, כמו: איסור העברת ציוד בין תלמידים והימנעות ממשימות קבוצתיות. מגבלות אלה דרשו מהמורים להמציא את עצמם מחדש. בהתייחס לתהליך ההכשרה להוראה, דיווחו המנחים הפדגוגיים כי נוצר קושי בשמירה על קפסולות מסודרות ועל סדר הדרגתי בלמידה.
• התנהגות לא ראויה של הלומדים בלמידה מרחוק: המורים תיארו כי התלמידים לא היו פעילים במהלך השיעור, לא הפעילו מצלמות והפריעו להתנהלות תקינה של השיעור. קשיים אלה, שהופיעו גם בתהליך ההכשרה להוראה, גרמו לתחושת חוסר אונים אצל המורים.
• היעדר לימוד והכשרה מקצועית לתנאים משתנים: המורים תיארו קושי בהתאמת התכנים להוראה מקוונת בבית הספר ולכן עסקו בנושאים זמינים מבחינת הציוד והמרחב, כמו כושר גופני. העיסוק העיקרי בכושר גופני מנע מהשיעורים להתפתח באופן הדרגתי. קושי זה בא לידי ביטוי גם בהוראה המקוונת בהכשרה להוראה, והמנחים הפדגוגיים לימדו תכנים המתאימים להוראה פרונטלית. לטענתם, לא היה להם מודל ממנו יכלו ללמוד דרכי הוראה ומיומנויות ולכן נאלצו פעם נוספת להמציא את עצמם מחדש. בנוסף, טענו כי הכשרה לקויה זו השפיעה גם על הסטודנטים, שביצעו טעויות רבות בהתנסויותיהם.
• קונפליקטים בין המורים להנהלה: המורים טענו כי נוצרו אי הבנות בינם לבין הנהלת בית הספר והנהלת המכללה, אשר הובילו לחוסר תכנון ארוך טווח ולחוסר תמיכה.  

למרות הקשיים הרבים, המורים תיארו הזדמנויות שחוו:

• הוספת דרכי הוראה מגוונות בעת הוראה מרחוק: המורים דיווחו כי בהוראה מקוונת השתמשו בהדגמות, סרטונים ומצגות ולמדו להסביר הוראה במדויק, ללא שימוש במחוות גופניות. כמנחי הוראה, הם העבירו חומרים אלה לסטודנטים בתהליך ההכשרה ולימדו אותם את חשיבות ההדגמה וההסברים המדויקים.
• חיזוק הקשר האישי: המורים תיארו כי התקשרו לתלמידים מדי שבוע לשאול לשלומם. שיחות אלה, שהתבצעו גם עם הסטודנטים בתהליך ההכשרה להוראה, חיזקו את הקשר בין המורים ללומדים. כאשר הלמידה הייתה בקפסולות, כמות התלמידים בכל שיעור הייתה קטנה יותר והמורים הצליחו לתת יחס אישי לכל תלמיד. המנחים הפדגוגיים תיארו כי כאשר הסטודנטים לימדו בקפסולות, הקשר שלהם עם התלמידים התחזק והיה להם קל יותר לנהל שיעור.
• יצירת תוכן מותאם ומגוון: אחד מהיתרונות שהמורים תיארו במהלך ההוראה מרחוק בבית הספר ובתהליך ההכשרה להוראה הוא פיתוח היצירתיות – שימוש בציוד ומרחבים מגוונים ושילוב תכנים עיוניים ושיח ערכי. המורים דיווחו כי יצירתיות זו באה לידי ביטוי גם בשיעורים שהסטודנטים לימדו, בהם הפגינו אלתור וגמישות מחשבתית.

מגפת הקורונה ודרכי ההוראה השונות יצרו אתגרים עבור המורים המשמשים גם כמנחים פדגוגיים, אך גם הביאו להזדמנויות חיוביות.

תוצאות מחקר זה, בדומה לתוצאות מחקרים אחרים, מראות כי הוראה מרחוק אינה מתאימה למקצוע החינוך הגופני, בשל הקושי לשמור על הילדים פעילים לאורך השיעור. קיימות שתי דרכים להתמודדות עם קושי זה: הימנעות מהוראה מרחוק או העברת אחריות הלמידה ללומדים. מתוך הראיונות עולה כי המורים הבינו שתפקידם הוא לא רק לגרום לילדים להיות פעילים במהלך השיעורים, אלא להכינם לפעילות עצמאית, להוביל לאורך חיים בריא ולהתייחס גם לתכנים עיוניים וערכיים. לכן, יש צורך בחידוש דרכי ההוראה בחינוך הגופני.

מצוקתם של המרואיינים כמדריכים פדגוגיים הייתה גדולה יותר ממצוקתם כמורים. למרות שלא שלטו בכלים הטכנולוגיים, הם היו צריכים ללמד סטודנטים בתהליך ההכשרה כיצד להשתמש בהם וללמד דרכי הוראה בסיסיות. לאחר תהליך ההכשרה, הסטודנטים נמצאים בתקופת התמחות, בה עליהם לתכנן, לחפש ולשקול תהליכים ודרכי הוראה. הסטודנטים יוכלו לעשות זאת רק אם קיבלו הכשרה מספקת ותרגלו תהליכים אלה. לכן, תפקיד המנחים הפדגוגיים הוא ללמד את הסטודנטים בתהליך ההכשרה מיומנויות אלה ולהעביר להם את האחריות להתפתחותם המקצועית.

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת רוח הספורט