"בואו ניפגש בחוץ": עולם משחקי הרשת ומשמעויותיו בחייהם של ילדים ישראלים בני 11

הדעה הרווחת כיום היא שמשחקי רשת אינם החיים האמיתיים ותפקידם של הורים ואנשי חינוך הוא להגביל את חשיפת הילדים אליהם. בניגוד לדעה זו, עורך המחקר טוען כי האינטראקציה במשחקי רשת בין ילדים דומה לקשרים שהם מנהלים בחייהם. טענה זו נובעת מתוך גישת הסוציולוגיה החדשה של הילדות, הגורסת כי ילדים מתפקדים בכל הקשר שהוא חלק מהמבנה החברתי בו גדלו.

חלקו הראשון של המאמר עוסק בהקשרים בהם ניתן לבחון משחקי רשת.

לחברויות ולקבוצת השווים יש תפקיד משמעותי בהתפתחות הילד, משום שהן מספקות ביטחון ותמיכה, ומסייעת בפיתוח מיומנויות קוגניטיביות ובניית זהות. בשנים האחרונות חלה עלייה בכמות ההקשרים הווירטואליים בהם ילדים יכולים ליצור קשרים, בשל השימוש הרב בטלפונים ניידים, רשתות חברתיות ומשחקי מחשב.

מחקרים שנערכו בנושא תפקיד החברויות וקבוצת השווים בעולם משחקי הרשת, מצאו כי ילדים בישראל מעדיפים קשרים מחוץ לעולם הרשת, משום שאלה קשרים עמוקים יותר וארוכי טווח.

בנוסף להקשרים חברתיים, יש לבחון משחקי רשת תוך התייחסות לסולידריות ו"גיבוש כיתתי". מחקרים מצאו כי אחד הדברים המפתחים סולידריות ומשמרים אותה הם כיתות אם בבית הספר. "גיבוש כיתתי" מוביל את התלמידים להבנה כי הם שווים אחד לשני ועליהם להישאר מאוחדים. את ה"גיבוש הכיתתי" והסולידריות ניתן גם לראות במשחקי רשת, כפי שנמצא במחקר זה.

בשנים האחרונות קיים שיח על היחסים שבין הרשת כ"מקום" לבין מקומות מחוץ לרשת. מחקרים מצאו כי "חוץ" עבור ילדים הוא כל מקום ללא פיקוח מוסדי, בניגוד לבית הספר. משחקים מסוג "ארגז חול" הינם משחקים עם אופציות מגוונות של פעילויות, ללא עלילה מחייבת, המשמשים כמקום מפגש עבור מכרים שהכירו מחוץ לרשת. משחקים אלה הינם בעלי מבנה פתוח היכולים לשמש כ"חוץ".

מטרת המחקר הנוכחי היא להציג כיצד ילדים השתמשו במשחק מסוג "ארגז חול" כתחליף עבור הצורך למשחק מחוץ לבית ואת החוויות המתקבלות ממנו. מטרה נוספת היא להציג כיצד חוזקו גבולותיה של קבוצת השווים במשחק זה.

חלקו השני של המאמר מציג את שיטת המחקר.

על מנת לבחון את טענותיו, עורך המחקר עקב אחר התנהלותה של קבוצה הכוללת שבעה ילדים ישראלים בני 11 במשחק הרשת "מיקמק". "מיקמק" הינו משחק רשת ישראלי מסוג "ארגז חול", בו יש לבנות "אווטאר" אישי ולהשתתף איתו בפעילויות ומשחקים.

מטרת הפעילויות היא להשיג כסף "מיקמק", באמצעותו ניתן לאסוף חפצים עבור ה"אווטאר". קבוצת הנבדקים גרה באותה שכונה ולומדת באותה כיתה. עורך המחקר מתאר כי בשכונה זו ישנם גורמים המקשים על הילדים לשחק משחקי חברה מחוץ לביתם, ולכן הם זקוקים לחלופה דיגיטלית.  

החומר האתנוגרפי הראשון נאסף באמצעות תצפיות שהתמקדו בהטמעת המשחק לחיי היומיום, מועדי הכניסה, משך השהות במשחק, תיאומי מפגשים ושיח סביב המשחק.

בתחילת המחקר הפעיל, בוצע סיור בסביבת המשחק יחד עם כל נבדק, במהלכו הנבדק הסביר על ה"אווטאר" שלו והפעילות איתו. לאחר מכן, בוצעו ראיונות עם ארבעה נבדקים, בהם נשאלו על חוויותיהם מהמשחק, אינטראקציות עם ילדים אחרים, דעתם על מתחם המשחקים ועל שימוש בכסף לצורך רכישת מנוי.

חלקו השלישי של המאמר עוסק בתוצאות המחקר ובמסקנותיו.

מטרתו העיקרית של "מיקמק" הייתה להוות מקום מפגש עבור קשרים שנוצרו מחוץ לרשת. ניתן לראות כיצד הסולידריות וה"גיבוש הכיתתי" באו לידי ביטוי במשחק – הילדים היו מודעים לחברי הקבוצה שלהם בכל שלב, גם כאשר ערכו מפגשים ספונטניים עם "מיקמקים" שונים. כמו כן, המפגשים היומיומיים במשחק נערכו רק עם קבוצת המכרים, לרוב בתיאום מראש, והילדים נמנעו מלפתח קשרים שיחרגו מחוץ לרשת.

תוצאות המחקר מראות כי הפעילויות בהן עסקו הילדים היו הבנייה קולקטיבית, פעילויות מתוכננות המוגבלות בחוקים הידועים לכל המשתתפים. ראשית, משחק זה יצר קהילה עם שפה משלה, טקסים מוכרים הקשורים לחיי היומיום וציון חגים. שנית, נוצרה שיתופיות בין השחקנים. הילדים דיווחו כי החליפו סיסמאות על מנת לשחק ב"אווטארים" אחרים ולעזור אחד לשני.

שיתופיות זו סייעה לילדים בהשגת הון תרבותי, בה כל אחד תרם את כישוריו למען מטרה משותפת, והביעה את יחסי החברה מחוץ לרשת – הילדים יכלו להיות "אני" ייחודי בתוך הקבוצה החברתית, אך כולם היו מחויבים לה. באמצעות פעילויות אלה מילאו הילדים את הצורך שלהם למצוא מסגרת בה יוכלו לפעול ללא פיקוח מוסדי.

כאשר נבחנו יחסי הגומלין בין העולם שמחוץ לרשת לבין ההקשרים המקוונים בהם הילדים נמצאים, נמצא כי הילדים השתמשו במשאבים של עולם הרשת גם מחוץ לרשת, כאשר התאימו את סדר היום שלהם להזדמנות כלשהי במשחק. למרות זאת, גם חיי היומיום הכתיבו את מה שהילדים עשו במשחק בהקשר של מערכות יחסים.

עוד נמצא כי משחק זה שימש כפתרון למצוקת המפגשים הפיזיים בשכונה בה גרים הילדים – המפגשים החברתיים מחוץ לרשת התקיימו במסגרת המשחק. בנוסף, הילדים שמרו על גיבוש כיתתי וסולידריות, באמצעות שמירתם על גבולות הקבוצה במשחק.

לסיכום, מחקר זה בחן את היחסים המורכבים של ילדים עם משחקי רשת והחיים מחוצה לה, תוך בדיקת הדינמיקה האישית והקבוצתית של הילדים והתבוננות על יחסי קבוצת השווים. טענת החוקר היא ש"מיקמק" יכול לשחזר את חווית המשחק החופשי ב"חוץ" עבור ילדים, משום שהוא מאפשר להם לחוות חופש ולבחור פעילויות כרצונם.  

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב בעת מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית