עלייתם ונפילתם של כתבי העת הספורטיביים בארץ ישראל ובמדינת ישראל

עיתונות הספורט בישראל טרם נחקרה, בשל חוסר תיעוד כתבי עת מהעבר, היעלמות דור מייסדי עיתונות ספורט ומיעוט מחקרים העוסקים במאפייניה.

חלקו הראשון של המאמר עוסק בכתבי עת שיצאו לאור בשנות השלושים והארבעים וברצונם להתנתק מהפוליטיקה

בתקופה זו החמיר הסכסוך הפוליטי בין אגודות הספורט הפועל ומכבי, והעיתונים המרכזיים באותה תקופה השתמשו בספורט על מנת להביע עמדה פוליטית. בשנות השלושים החלה לצאת לאור עיתונות ספורט עצמאית בישראל, והוקמו כמה שבועונים חדשים: הד הספורט, הספורט ושבועון ספורט, תיירות, רדיו, קולנוע. שבועונים אלה התנערו מקשר מפלגתי ועסקו רק בהתפתחותו של הספורט וסיקור משחקים, אך הם נסגרו לאחר כמה גיליונות.

בעקבות שינויים משמעותיים בספורט ביישוב היהודי, כמו הקמת ההתאחדות הארצית לכדורגל וקיום המכבייה הראשונה, עלה הצורך לסיקור קבוע של ספורט. השבועון הראשון שפעל לאורך זמן ויצר עניין אצל הקוראים היה אספקלריה של הספורט, שיצא לאור בשנת 1946. שבועון זה היה שבועון הספורט הגדול הראשון בישראל וכלל מענה לשאלות קוראים, מדור קבוע בנושא אגרוף וסיקור ענפי ספורט אולימפיים. שבועון זה הגדיר עצמו ללא קשר לפוליטיקה. בעקבות אירועי מלחמת השחרור, נסגר שבועון זה יחד עם שבועונים נוספים שיצאו לאור אחריו. סגירת העיתונים הרבים מראה את הקלות בה הוקמו שבועונים, ללא חשיבה כלכלית או חשיבה על קהל הקוראים, ועל מקצועיותם של כתבי הספורט באותה תקופה.

הקמת מדינת ישראל יצרה שינוי ביחס לספורט – המדינה הקימה גופים לטובת פיתוח הספורט ותרבות הגוף. בשנת 1949 יצאו לאור שני שבועוני ספורט: הספורט הלאומי, שהיה מזוהה עם תנועת חרות ועם מרכז בית"ר, וספורט ישראל, שנחשב לאחד משבועוני הספורט החשובים ביותר באותה תקופה. שבועון זה סיקר ענפי ספורט שלא זכו לסיקור בארץ ובעולם, בחר את הספורטאי המצטיין של ישראל באמצעות משאל והיווה את הבסיס להקמתו של הדו-שבועון חדשות הספורט.

חלקו השני של המאמר עוסק בעיתונות הספורט שיצאה לאור בשנות החמישים והשישים

בתקופה זו יצאו לאור כתבי עת נוספים שנסגרו לאחר כמה גיליונות בלבד, משום שניסו לחקות את עיתוני הספורט בעולם ולא השיגו קהל קוראים רב. בעקבות כך, עלה הצורך להרחיב את סיקורי הספורט ולהקים עיתון שמטרתו לבסס תפוצה משמעותית ולייצר בסיס כלכלי יציב. בשנת 1954 נוסד העיתון חדשות ספורט שפעל כדו-שבועון, והגדיר את עצמו כבלתי תלוי מבחינה פוליטית. עיתון זה שינה את אופן סיקור הספורט בישראל וזכה להצלחה רבה במשך 31 שנה. בהמשך, העיתון שיתף פעולה עם המועצה להסדר ההימורים בספורט וכלל בגיליונות הצעות למילוי טוטו.

בנוסף לכתבי העת הבלתי תלויים, יצאו לאור כתבי עת מטעם ארגונים. בשנת 1959, ההתאחדות לכדורגל בישראל הוציאה את הביטאון הרשמי שלה בשם הכדורגל בישראל, שנועד לאגודות ספורט. בשנת 1960 הוציא לאור מרכז הפועל כתב עת הנקרא ירחון ספורט, שמטרתו הייתה לקדם את פעילות אגודת הפועל. ירחון זה לא זכה לאהדה בקרב קהל הקוראים.

בשנת 1965 יצאו לאור שני שבועוני ספורט בהפרש של ארבעה ימים: ספורט – כדורגל והד הספורט. שבועונים אלה כללו ידיעות מרעישות ונחשבו לצהובוני הספורט הראשונים בישראל. הדמיון בין שני השבועונים מראה את הקלות בה יצאו לאור עיתוני ספורט, ללא חשיבה מקדימה. באותה תקופה, היה חוסר במסגרות מסודרות להכשרה מקצועית ולכן יזמים פרטיים הציעו קורסים דרך מסגרות העשרה. אחת ממסגרות אלה הייתה השבועון ספורט – כדורגל. רוב חברי המערכת של שבועון זה היו בוגרי מגמת כתבי ספורט בבית ספר פרטי לעיתונות. דבר זה מראה על תהליכי קבלת ההחלטות בהקמת כתבי עת ועל חוסר המקצועיות שאפיין אותם.

חלקו השלישי של המאמר עוסק בדעיכת עיתונות הספורט בשנות השבעים והשמונים

כתב העת פנדל יצא לאור בצבע וכלל לראשונה פוסטרים של ספורטאים וכתבות על כדורגל ושחקנים בארץ ובעולם. הוא פעל עד תחילת שנות השמונים ונסגר לאחר יותר ממאתיים גיליונות. בעקבות הצלחת כתב עת זה, יצא לאור דו-שבועון נוסף: גול: דו שבועון מצולם לכדורגל. בניגוד לשמו ולהבטחתו של העורך, עיתון זה החל לעסוק גם בענף הכדורסל ונסגר בשנת 1973.

ההנחה הרווחת בקרב עורכי העיתונים והסיבה להקמתם של כתבי עת הייתה תחושתם של העורכים שהציבור רוצה לדעת עוד על ספורט או על ענף מסוים. בשנות השבעים יצא לאור הירחון כדורסל, שמטרתו הייתה להביא לקורא כתבות וסיקורים מקצועיים של הענף בארץ ובעולם. עורכי העיתון, משה לרר ומיכאל קרנון, טוענים שעיתון זה לא הוקם משום שהציבור היה צמא למידע על כדורסל, אלא משום שהם, העורכים, חשו בחיסרון של כתב עת העוסק בכדורסל.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים יצאו לאור כתבי עת שעסקו בספורט מטעם אגודות שביקשו לקדם את פעילותן. בשנת 1978 יצא לאור כתב העת כדורגל: ביטאון ההתאחדות לכדורגל בישראל מטעם ההתאחדות לכדורגל. באותה שנה נעשה ניסיון להוציא לאור כתב עת שעסק בספורט ימי בשם ספורט הים מטעם ההתאחדות לפעילות תת ימית, אך גיליון זה נסגר משום שקוראיו לא תרמו כספים להמשך הוצאתו לאור. בשנת 1980 יצא הרבעון אל הים מטעם איגוד השיט הישראלי, שמטרתו הייתה לסקר את הספורט הימי בישראל.

בשנת 1983 יצא לאור כתב העת מבט ספורט שכלל סיקור אירועי הספורט, ראיון עם ספורטאים ולוח אירועי הספורט של החודש בארץ ובעולם. בעקבות המצב הכלכלי בישראל באותה תקופה, מחיר כתב העת הוכפל. עליית מחירים זו מראה את הקשיים בהוצאת כתב עת ספורט ובהוצאות הכבדות בצריכת עיתוני הספורט, ומדגימה מדוע שרדו בתקופה זו רק יומונים שהצליחו לשמור על רווח קבוע באמצעות פנייה לקהל הרחב.

בשנת 1985 יצא לאור כתב העת גול שסקר ענפי ספורט מובילים בארץ ובעולם, תוך מתן דגש לענף הכדורגל. עורך כתב העת, פיני זהבי, טען שהעיתון ייצא לאור בשל הרצון של הקהל, למרות הקושי הכלכלי באותה תקופה. דברים אלו מדגישים את ההחלטה השרירותית שרווחה במשך שנים על הקמת כתב עת לצד היעדר יכולת כלכלית.  

בשנת 1991 יצא לאור שבועספורט, שבועון עצמאי שסיקר כדורגל, כתבות וטורים אישיים של ספורטאים ושדרנים. זהו אחד השבועונים המצליחים בעיתונות הספורט בישראל מבחינת מספר הגיליונות שיצאו לאור – 535 גיליונות במשך שבע שנים.

בשנת 1996 יצא לאור הירחון שם המשחק, שנחשב לאחד הירחונים הבולטים בסיקור הספורט בישראל בשנות התשעים ופעל עד שנת 2010. ירחון זה כלל כתבות ארוכות, צילומים וסיקורים של ענפי ספורט רבים. בשנת 1999 יצא לאור השבועון ראשון, שסיקר את אירועי הליגה שנערכו יום קודם לכן. שבועון זה נסגר לאחר שנתיים. בכך תם עידן כתבי העת הספורטיביים בישראל.

לסיכום, המחקר הנוכחי משקף תמונה בה יצאו לאור עיתוני ספורט רבים ביישוב היהודי ובמדינת ישראל בטווחי זמן קצרים, ללא חשיבה מעמיקה על הצורך בהם או חשיבה כלכלית.

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט 

למאמר המלא בכתב העת קשר