אריק קאנטונה משחק שייקספיר: תיאטרון באצטדיון הכדורגל

היסטוריונים טוענים כי מקור הכדורגל הוא בטקסים פגניים קדומים שכללו משחקי כדור אלימים. בתקופת ימי הביניים, הפך משחק זה לאירוע ידוע שהייתה בו סוג של תיאטרליות – התנתקות חד פעמית מחיי הכפר הרגילים עם התחלה וסוף מוגדרים. כבר במחזותיו של ויליאם שייקספיר היו עדויות למשחק הכדורגל, המראות את קרבת המשחק לתיאטרון.

הכדורגל המודרני צמח בבתי ספר פרטיים באנגליה והתרחש בשדות שליד בית הספר, וכך גם פשוטי העם יכלו לצפות בו. דבר זה מדמה את המשחק לתיאטרון פתוח, תיאטרון שהיה נהוג באנגליה והיה פתוח לקהל הרחב. עם השנים, הפך משחק הכדורגל למשחקם של מעמד הפועלים והמגרש הפך לתיאטרון העממי.

הרמת המסך במשחק כדורגל מתבצעת כאשר נוכחים במגרש שתי קבוצות המונות 11 שחקנים וארבעה שופטים. הקהל צופה בשחקנים "נותנים הצגה" ומצפה לשלושה סופים אפשריים: ניצחון, הפסד ותיקו. בתיאטרון לעומת זאת, סוף המחזה ידוע מראש. בזמן משחק, האדם נמצא ב"בועת זמן", המנותקת מהמציאות. בכל משחק "בועת הזמן" נשארת זהה, אך התוכן שלה משתנה. במבט על, מבנה האצטדיון מזכיר אמפיתיאטרון, מקום אליו באים בשביל לצפות בהצגה.

בדומה למשחק הכדורגל, גם לתיאטרון יש תחום הרשאה הנקבע ע"י סביבה פוליטית תרבותית. ענף ספורט לא יכול לבודד עצמו מהסביבה ומהתרבות בה הוא נמצא. אחת הדוגמאות לכך היא אריק דניאל פייר קאנטונה. קאנטונה היה בעברו שחקן כדורגל צרפתי וכיום הוא שחקן תיאטרון ובמאי. ענף הכדורגל משויך למעמד הנמוך ולכן קאנטונה נתפס כשייך למעמד זה. עם מעברו לעולם התיאטרון, נתפס קאנטונה כשייך למעמד הגבוה.

משחק הכדורגל הינו משחק אלים, המתבצע במרחב פתוח בנוכחות קהל שרובו ממעמדות נמוכים. לעומתו, תיאטרון שייך למעמד הגבוה. למרות זאת, יש להם מאפיינים דומים ושונים. המכנה המשותף בין כדורגל לבין תיאטרון הוא משחק – השחקנים מעלים הצגה בפני קהל והמתווך בין השחקנים לקהל הוא הטקסט. להצגות שונות בתיאטרון יש טקסט שונה, אך אותה הצגה תחזור על עצמה עם אותו הטקסט בדיוק. הטקסט ידוע מראש והוא פונה לרגשות הקהל במטרה לעורר תגובה רגשית. לעומת זאת, טקסט של משחק כדורגל הינו חד פעמי והוא נקבע תחת טקסט של כללים וחוקים. הוא אינו ידוע מראש ונכתב ע"י השחקנים וקהל הצופים. בכל טקסט יהיו טמונים דרמה וניצחון, אך אין לדעת מתי הם יתרחשו ומה תהיה עוצמתם.

נקודה נוספת באמצעותה ניתן להשוות בין משחק כדורגל לתיאטרון הינה שחקנים. שחקן בהצגה משנן את תפקידו ויכול לגלם תפקידים שונים. לעומת זאת, לכל שחקן כדורגל יש תפקיד מסוים אותו הוא מבצע לאורך כל הקריירה. בדומה לשחקן תיאטרון, יוכל שחקן הכדורגל לעבור ממקום למקום, אך תפקידו יישאר קבוע.

ניתן להשוות בין משחק כדורגל לתיאטרון גם באמצעות קהל הצופים. בהצגת תיאטרון אין הפרעה מכוונת של הקהל והוא מתנהג באיפוק גם כאשר יש דבר שלא מקובל עליו. הקהל מגיע לצפות בתיאטרון בשביל לקבל בידור ולהיות בקרב אנשים עם ערכים תרבותיים הדומים לשלו. לעומתו, אוהד כדורגל מגיע על מנת להיות שותף בתהליך ולתמוך במועדון ובשחקנים. לאורך השנים השתנה קהל הצופים במשחקי כדורגל וכיום הוא כולל נשים וגברים ממעמדות שונים. קהל אוהדים זה מרגיש שותף לכתיבת הטקסט והוא מביע את דעתו על המשחק, השחקנים והשופטים.

בנוסף להרגשת מעורבות זו, הכדורגל מספק זהות לאדם. האוהד יישאר נאמן למועדון הכדורגל ללא קשר לתוצאות המשחק. מנגד, התיאטרון לא מספק זהות לצופה. הצופה יכול להזדהות עם תוכן ההצגה, אך הוא יוצא מההצגה עם אותה זהות עימה הוא הגיע.

לסיכום, משחק הכדורגל נחשב כהצגה הגדולה ביותר בעולם, בשל כמות הצופים הרבה. התיאטרון משמש כמודל לחיקוי עבור הכדורגל והשוני העיקרי ביניהם הוא הטקסט. באמצעות הטקסט במשחק הכדורגל הקהל מרגיש משמעותי וחלק מן המשחק. ההבדל והמשותף מתמצה בשיוך הבא: "בן אדם הולך לצפות בהצגה בתיאטרון, כששב שואלים אותו 'איך היה' והוא משיב 'הם שיחקו היטב'. בן אדם הולך לצפות במשחק כדורגל, כששב שואלים אותו 'איך היה' והוא משיב ניצחנו'".

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא בכתב העת רוח הספורט