המקורות היהודיים של המונח גוף האדם

בלקסיקון המונחים בחינוך הגופני של משרד החינוך גוף האדם מוגדר כמבנה הפיזי של הפרט. בגוף האדם השלם קיימים השלד, השרירים וכל שאר המערכות והאיברים הפנימיים המאפשרים את תפקודו בעולם הפיזי. 

המונח גוף האדם במקורות היהודיים

המילה "גוף" איננה מופיעה במקרא. אמנם האיברים המרכיבים את הגוף, כמו: ידיים, רגליים, בטן, לב וכו', נזכרים לעיתים קרובות, אך אין מילה אחת המתארת את מכלול איברים אלה כישות אחת. מונח זה נכנס לעברית בשלב מאוחר יותר, והפך להיות נפוץ בספרות חז"ל (המשנה, התלמודים והמדרשים הקדומים).

המקור הבא אופייני למחשבה החז"לית בנוגע לקשר גוף-נפש:

כך הקב"ה מביא גוף ונשמה ומעמידן בדין.

אומר [לגוף]: מפני מה חטאת לפני?

אומר לפניו: רבונו של עולם מיום ש[יצאת] ממני נשמה אני מושלך כאבן.

אומר לנשמה: מפני מה חטאת לפני?

אמרה לפניו: רבונו של עולם אני שחטאתי? גוף חטא. מיום שיצאתי ממנו לא טהורה אני לפניך?

הקב"ה מביא נשמה ומכניסה בגוף ובדנן כאחד.

(מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, ט"ו א').

במקור זה הנשמה והגוף עומדים למשפט בפני האל על החטאים שחטא האדם, כאשר כל אחד מהם מגלגל את האשמה אל השני. מסקנתו של האל היא כי רק ביחד יכלו לחטוא. הדובר כאן מכיר את ההפרדה בין הגוף לנפש, אך מתנגד לתפיסה שהגוף אחראי על החטאים ואילו הנשמה טהורה.

ניתן לעקוב אחר תהליך דומה בתרבות היוונית: בכתבי הומרוס הקדומים לא מופיעה מילה יוונית המקבילה למילה "גוף". מילה זו נכנסה לשימוש בתקופה מאוחרת יותר, ותופסת מקום חשוב בכתבי הפילוסופיים היווניים ובראשם אפלטון ואריסטו. 

ראו גם:

היהודים, הגוף והספורט

גוף ונפש - שותפים או נאבקים?