יעילותם של דגמי קבלת החלטות של סטודנטים בעת הוראת שיעור חינוך גופני

אחת מהמיומנויות המרכזיות שיש לפתח אצל אנשי חינוך היא קבלת החלטות, שבאה לידי ביטוי בתכנון השיעור ובמהלכו. בחינוך גופני, לקבלת החלטות יש חשיבות עיקרית, בשל הסביבה המשתנה בה מתקיים השיעור, הציוד הנדרש והבטיחות. על המורים להסתגל לתנאים משתנים, להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות בהתאם.

חלקו הראשון של הפרק עוסק בקבלת החלטות של מורים לחינוך גופני ובמודל האינטראקטיבי לקבלת החלטות בהוראה.

קבלת החלטות מוגדרת כבחירת דרך פעולה אחת מתוך מספר אפשרויות. אחד הסוגים של מודל לקבלת החלטות הוא מודל ה"קונפליקט בחירה ומחויבות". זהו מודל תיאורי התנהגותי, המתאר כיצד מתקבלות החלטות במהלך שיעור. מודל זה תקף להחלטות יומיומיות בעלות השפעה על מקבלי ההחלטה, העלולות לגרום ללחץ, היסוס, הימנעות מקבלת החלטה, העברת אחריות ועוד. לפי מודל זה קיימים חמישה דפוסי התמודדות המשפיעים על איכות קבלת ההחלטה:

1. דפוס החלטה זהיר ושקול – מצב בו הבוחר בוחן מידע חדש ושוקל אפשרויות שונות, במטרה לקבל את ההחלטה הטובה ביותר.
2. דפוס החלטה של התמדה בפעולה קודמת – מצב בו הבוחר נמצא תחת לחץ מינימלי, אין מחשבה רבה או עיבוד מידע חדש.
3. בחירת קו פעולה שונה במקצת מקודמו – מצב בו הלחץ בשל ההחלטה גובר מעט ויש לעשות שינויים בדפוס הפעולה הקודם על בסיס ידע קיים.
4. דפוס החלטה של הימנעות מתגוננת ואי קבלת החלטה – מצב בו קונפליקט הבחירה חמור והבוחר לא מוצא פתרון מספק.
5. דפוס החלטה של זהירות יתר עד למצבי פניקה – מצב בו הלחץ גובר ולבוחר אין זמן להחליט.

בנוסף לדפוסי ההתמודדות, מודל זה מציג חמישה מסלולים לבחירת החלטה, כאשר מסלולים 4-1 משקפים החלטות הממשיכות את התכנון המקורי ואילו מסלול 5 משקף החלטה המשנה את התכנון המקורי ומפעילה נוהל חדש.

בשל הסביבה המשתנה בה פועלים מורים לחינוך גופני, עליהם לקבל החלטות במהירות, תוך הפעלת שיקול דעת והתבוננות בכיתה. לכן, על תוכניות ההכשרה להוראה להכשיר סטודנטים רפלקטיביים, שיוכלו לקבל החלטות בזמן השיעור ולפתור בעיות תוך שימוש בידע פדגוגי שרכשו.

חשיבה שקולה של מורה ותהליך קבלת ההחלטות מתחלקים לשלושה חלקים: החלק הראשון הוא השלב הקדם הוראתי, אשר מתרחש לפני השיעור וכולל את שיקולי הדעת וקבלת ההחלטות בזמן התכנון. החלק השני הוא השלב התוך הוראתי, המתרחש בזמן השיעור תוך אינטראקציה עם הלומדים. החלק השלישי הוא השלב הבתר הוראתי, אשר מתרחש לאחר השיעור וכולל הפקת לקחים.

בשלב התוך הוראתי מתרחשת קבלת החלטות אינטראקטיבית. המורה מלמד לפי התכנון המקורי, מאבחן את הלומדים ומצב הכיתה, ומחליט האם להמשיך לפי התכנון או לבצע שינויים. ההחלטה הנקבעת נובעת מתוך ניסיון קודם, הבנת הלומדים ולעיתים גם מאלתור, ללא תהליכי הסקה מודעים.

לפי המודל האינטראקטיבי לקבלת החלטות בהוראה, המורים מאבחנים את הסביבה והלומדים על מנת לדעת האם השיעור פועל כמתוכנן. לאחר מכן, הם בוחנים האם יכולים להתמודד עם הממצאים או לפעול עפ"י נוהל חדש, האם הנוהל החדש זמין והאם עליהם להוציא אותו לפועל.

חלקו השני של הפרק מציג את מתודולוגיית המחקר.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להציג את שיקולי הדעת וההחלטות שסטודנטים להוראת חינוך גופני מקבלים בשלב האינטראקטיבי (בעת ההוראה בפועל). מטרה נוספת היא לבדוק האם יש שוני בין קבלת ההחלטות שלהם לבין קבלת ההחלטות של מורים מומחים.

אוכלוסיית המחקר כללה 14 סטודנטים להוראה מהמכללה האקדמית בווינגייט בשנה השלישית ללימודים אשר מבצעים התנסות מעשית בבתי ספר תיכוניים. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות – סטודנטים יעילים יותר בהוראה וסטודנטים יעילים פחות בהוראה. חלוקה זו בוצעה עפ"י יכולות הוראה, ציונים, תרומה חברתית והמלצתם של מנחי ההוראה.

על מנת לבחון את שיקולי הדעת וקבלת ההחלטות של הסטודנטים, השיעורים שהם לימדו צולמו ולאחר מכן בוצעו צפייה וראיונות עימם. הראיונות נערכו מיד לאחר תום השיעור ומטרתם הייתה לעודד סטודנטים לחשיבה רפלקטיבית. במהלך הראיונות נשאלו הנבדקים על השיעור שתיכננו, השינויים שביצעו ועל ההתנהלות בשיעור.

חלקו השלישי של הפרק עוסק בתוצאות המחקר ומסקנותיו.

תוצאות הראיונות חולקו לשלושה חלקים: (1) תהליכי קבלת החלטות עפ"י חמשת מסלולי ההחלטה. (2) הנושאים אליהם התייחסה ההחלטה עפ"י ההקשר בו התקבלה. קיימים חמישה הקשרים אפשריים: הלומדים וצורכיהם, הסביבה הלימודית וגורמים טכניים, ארגון השיעור וניהול הכיתה, תוכני למידה ואסטרטגיות ההוראה, המורה ודרך הוראתו. (3) התגובות ההתנהגותיות בשלב האינטראקטיבי, המתבסס על מודל ה"קונפליקט בחירה ומחויבות".

ניתוח הראיונות של הסטודנטים היעילים פחות מצא כי מסלולי ההחלטה שנבחרו משקפים את המשך התכנון המקורי, ללא שינוי תוכן השיעור, גם אם נוצרה בעיה במהלכו. עוד נמצא כי קבוצה זו לא צפתה בשלב הקדם הוראתי בעיות שיתעוררו ולכן לא הכינה חלופות. תוצאות אלה דומות לתוצאות מחקרים אחרים, המראות כי גם מורים מתחילים פועלים לפי המערך שתיכננו ולא מבצעים שינויים בשיעוריהם.

כאמור, לא הייתה התאמה בין התכנון בשלב הקדם הוראתי לבין היישום בשלב האינטראקטיבי ולכן נוצרו בעיות משמעת במהלך השיעור. מרבית ההחלטות של קבוצה זו היו קשורות לתוכני הלמידה ולארגון השיעור וניהולו, וקבלת ההחלטה גרמה לתחושת לחץ, חוסר אונים וכעס. מטרת המורים הייתה שהילדים יהיו שמחים ועסוקים ושהשיעור "יעבור בשלום". כאשר הם נשאלו מדוע לא שינו את התכנון, טענו שלא הכינו תוכנית חלופית או שהבעיה לא הייתה מספיק חמורה.

דפוסי הפעולה לפיהם פעלו הסטודנטים בקבוצה זו הם דפוסי החלטה של התמדה בפעולה קודמת, הימנעות מתגוננת ואי קבלת החלטה, וזהירות יתר עד מצבי פניקה. שימוש בדפוסים אלה מראים כי קיימת מערכת יחסים שלילית בין הסטודנטים לבין הכיתה.  

לעומת קבוצה זו, ניתוח הראיונות של הסטודנטים היעילים יותר הציג יכולות גבוהות של התמודדות עם בעיות ויישום תוכניות חלופיות בהתאם. קבוצה זו דיווחה כי עוד בשלב הקדם הוראתי צפתה בעיות והכינה חלופות, בניגוד לקבוצת הסטודנטים היעילים פחות. בנוסף, נמצא כי שינו את תוכן השיעור בהתאם להתנהגות הלומדים וליכולתם בתחומים שונים. הדגש בשיעור היה על צורכי התלמידים ויכולותיהם, ומטרתם הייתה שהתלמידים יפעלו וילמדו.

מרבית ההחלטות שקבוצה זו קיבלה היו קשורות לתוכני הלמידה ולדרך הוראתו של המורה. בעת קבלת ההחלטה, הסטודנטים פעלו בשיקול דעת, אורך רוח וביטחון. דפוסי הפעולה לפיהם פעלה קבוצה זו הם דפוס החלטה זהיר ושקול ובחירת קו פעולה שונה במקצת מקודמו.

תוצאות המחקר מראות כי בשתי הקבוצות קיים קשר מעגלי בין התגובות ההתנהגותיות של הסטודנטים להוראה לבין מסלולי ההחלטה.

מחקרים דומים שעסקו בהתנהלותם של מורים מנוסים ומומחים, הראו כי התנהגותם של הסטודנטים היעילים יותר דומה להתנהלותם של מורים אלה, שמביטים בצורה רחבה יותר על אפיוני התלמידים ויכולותיהם, ובהתאם לכך מחליטים על חלופה מתאימה.

המחקר הנוכחי מצביע על מגמת התמודדות טובה יותר של סטודנטים יעילים להוראה עם מורכבות הוראת החינוך הגופני, מאשר סטודנטים יעילים פחות. אחת ההמלצות היא שתוכניות ההכשרה יעניקו לסטודנטים הזדמנויות להתנסות בפתרון בעיות, קבלת החלטות ומשובים בזמן אמת באמצעות ניתוח שיעורים וסימולציות. המלצה נוספת היא להכשיר את הסטודנטים לצפות לקשיים בשלב הקדם הוראתי, לפעול בגמישות במהלך השיעור ולבצע רפלקציה אחרי כל שיעור.

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט