הגורם לעייפות בזמן מאמץ גופני

אחת המגבלות בביצוע מאמצים גופניים היא התפתחות עייפות. מחקרים עדכניים מבדילים בין שני סוגים של עייפות – עייפות מרכזית ועייפות מקומית.

עייפות מרכזית נגרמת משינויים במערכת העצבים, והיא באה לידי ביטוי בהפחתת יכולת גיוס יחידות מוטוריות וביכולת הפקת הכוח שלהן. עייפות זו מושפעת מגנטיקה, כושר גופני, מוטיבציה ועוד.

עייפות מקומית נגרמת משינויים המתרחשים בשרירים הפעילים, והיא באה לידי ביטוי בירידה ביכולת כיווץ השריר. עייפות זו נגרמת מתהליכים פיזיולוגיים המשפיעים על הפקת כוח וכיווץ השריר, כמו שינויים בריכוז היונים ועלייה בריכוז הפוספט בתאי השריר.

עייפות זו משפיעה על תפקוד המוח בזמן מאמץ: המוח יכול לזהות פגיעה באחת המערכות הפיזיולוגית ובתגובה להפחית את גיוס היחידות המוטוריות, מה שמוביל לפגיעה בביצוע גופני. מנגנון זה מהווה מנגנון הגנה המתריע מעומס יתר ופציעות.

סוג המאמץ הגופני, משכו ועצימותו משפיעים על סוג העייפות. בפעילויות ממושכות, הגורם העיקרי לעייפות הוא עייפות מרכזית. לעומת זאת, בפעילויות קצרות קיים שילוב של עייפות מרכזית ועייפות מקומית.

לסיכום, עייפות אינה רק מגבלה בביצוע מאמץ גופני, אלא היא מהווה מנגנון הגנה המסייע לגוף לשמור על הומאוסטזיס. הבנת הגורמים השונים לעייפות וסוגיה השונים עשויה לסייע למאמנים ולספורטאים לשפר את הביצועים הגופניים שלהם ולמזער פציעות ונזקים.

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט

למאמר המלא במגזין עולם הריצה