לא על התנועה לבדה- חינוך גופני וקידום ההתפתחות החברתית בבית-הספר (II)- ד"ר יצחק רם

לא על התנועה לבדה    
חינוך גופני וקידום ההתפתחות החברתית בבית-הספר (II)

במאמר הקודם הוצגו שמונה מישחקים המבוססים על שיתוף פעולה בין חברי הקבוצה כדי להשיג מטרות משותפות. כל הפעילויות הללו ניתנות לביצוע במתכונת תחרותית ולא תחרותית. במאמר זה, השני ואחרון בסדרה, מוצגים כ11- סוגים נוספים של מישחקים המפתחים את תחושת השייכות של הילד לקבוצה, את השאיפה להגינות ולצדק, את היכולת הגופנית ואת רכישת הידע בשימוש בונה בשעות הפנאי.

1. 'קפוץ אל המספר'
הילדים (בגילים 10-8) ניצבים בהיקפו של ריבוע שאורך כל אחת מצלעותיו כשלושה מטרים. בתוך הריבוע מפוזרים ריבועי קרטון במידות של 10X10 ס"מ, ועל כל ריבוע כזה מצוין מספר. המספרים הם בסדר רץ, אבל הם פוזרו באופן אקראי בשטח הריבוע הגדול. מטרת הקבוצה היא לדרוך על כל אחד מהמספרים בזה אחר זה לפי הסדר הרץ שלהם. אין אפשרות לדרוך סתם כך בתוך שטח הריבוע אלא אך ורק על המספרים, וכאמור, לפי הסדר. כל ילד דורך על מספר מסוים על-פי מידת קרבתו לאותו מספר בתוך הריבוע הגדול, ולאחר מכן הוא יוצא החוצה (רק ילד אחד נמצא בתוך הריבוע). על חברי הקבוצה, אם כן, לתכנן מבעוד מועד מי דורך על איזה מספר, ואז להוציא לפועל את המשימה בזריזות משותפת.
ניתן לשחק את המישחק בקבוצה אחת ובאווירה לא תחרותית, אבל אפשר גם לשחקו במקביל בין שתי קבוצות, על שני ריבועים, והקבוצה שסיימה ראשונה את המשימה היא המנצחת. 

2. מישחקי מצנח שונים- כאן קיים שימוש במצנחים, ולהלן דוגמאות אחדות של מישחקים, הילדים ניצבים סביב המצנח: 

'הנפות': הנפות חופשיות מתואמות על-פי קצב - 1 פירושו הנף ו2- - הורד. 'פטרייה': יצירת פטרייה על-ידי הנפה והורדה של המצנח. בהורדה מצמידים את שוליו אל הקרקע. 'איגלו': דומה ל'פטרייה', אלא שעל-פי סימן מהמורה הילדים נכנסים אל מתחת למצנח על-ידי העברתו מעבר לראשיהם ומתיישבים על שוליו. 'כדור פורח': כנ"ל, אך על-פי סימן הילדים נעים אל המרכז. בנקודת האמצע הם מורידים את השוליים אל הקרקע, מהדקים אותם במהירות כלפי מטה ויוצרים בכך כדור גדול ומנופח. 'מצנן מדברי': הילדים מתפקדים 1, 2, 3. כולם מנפנפים במצנח באופן חופשי ויוצרים גלים לא סדירים. לקריאת המורה, למשל מס' 3, נכנסים כל מספרי 3 אל מתחת למצנח והשאר ממשיכים לנפנף כדי לצנן את אלה היושבים מתחת למצנח. 'החתול והעכבר': מישחק תופסת בסגנון המוכר. הניצבים סביב שולי המצנח עוזרים לעכבר, באמצעות הנפות והנחתות המצנח, להתחמק מהחתול הרודף אחריו סביב המצנח ומתחתיו.

 'הטרף': א' נכנס אל מתחת המצנח ו-ב' עולה על המצנח (לאחר שהסיר את נעליו כדי לא לפגום בו). ב' מנסה לתפוס את 'הטרף' שלו שנע על ארבע (בהליכת ברכיים וידיים) מתחת למצנח. הניצבים בשוליים מסייעים לטרף להימלט על-ידי נפנופים קבועים, המונעים מהתופס לאתר את מקומו המדויק מתחת למצנח. 'יהא ראשך חביב עליך': אל מרכזו של המצנח מוטל כדור ספוג, וכל אחד מנסה, באמצעות הנפות נמרצות, להעיף את הכדור אל מעל לראשו של משתתף אחר, ובלבד שהכדור לא יורחק מן המצנח מעל ראשו שלו עצמו. בשלב הבא ניתן להוסיף בהדרגה עוד כדורים למישחק. 'מלחמת עולם': הניצבים סביב המצנח נחלקים לשתי קבוצות שוות במספרן, ומשחקים את המישחק הקודם בין שני חצאי המצנח. 'כדור ענק': מטילים אל מרכז המצנח כדור ענק, והמשתתפים מעיפים אותו כלפי מעלה  בקצב הנפות אחיד. אחר-כך משחקים את המישחק הקודם; ולבסוף מנסים להעביר את הכדור בשולי המצנח על ידי יצירת גל. הפעילות האחרונה הזו מצריכה תיאום תנועה בין המשתתפים, ועל כן מומלץ להקצות זמן לתרגול (מכל מקום, המישחק מתאים לתלמידים גדולים יותר).

3 'שדה מוקשים': על הקבוצה לעבור שטח מוגדר (למשל רוחב האולם) על גבי חפצים כגון לבני עץ. תנועת המעבר מותרת אך ורק על גבי הלבנים או כל חפץ אחר שהמורה התיר להשתמש בו.  המעבר כולל הן את המשתתפים והן את הציוד, דהיינו לאחר הדריכה על לבנת העץ הם נוטלים אותה עמם.

4. 'פירמידה אנושית': בפעילות זו הילדים ילמדו לשתף פעולה בהתאם לכישוריהם בהתעמלות. הפירמידה האנושית כמִבצע לקבוצה מעורבת מאפשרת השתתפות על-פי היכולת של כל אחד, ומן הסתם נמצא לרוב את הבנים בבסיס הפירמידה, שם נדרשת יכולת של נשיאת עומס.
עקרונית קיימות כאן שלוש אפשרויות: האחת מוכתבת על-ידי המורה, המכין מבעוד מועד תרשימי חיקוי מחייבים; השנייה מחייבת לבנות פירמידה רק על-ידי מבנים קטנים קבועים שהמורה אייר מראש על גבי כרטיסיות וחילקן לקבוצות המבצעות (למשל, א' בעמידת פישוק, תומך ב-ב' המבצע עמידת ידיים, או א' בישיבת זווית, תומכת בגבו של ב' המבצע עמידת ראש). האפשרות השלישית מתירה לילדים לבחור או להמציא בעצמם את הפירמידה על-פי כישורי הקבוצה, כולל שימוש בעזרים שונים כגון חישוקים, דילגיות, דיוטות ארגז וכד'. ניתן כמובן לערוך תחרויות בין הקבוצות, והמורה קובע מראש את מפתחות הניקוד.

5. 'כדורעף מגבות'
במישחק זה אוחזים ארבעה תלמידים מגבת ומקפיצים בעזרתה כדור. הפעילות שיתופית ומחייבת תיאום תנועה והתחשבות בתזמון של העמיתים. ניתן לשחק בהקפצות במקום, בהקפצות תוך כדי תנועה ממקום למקום ואפילו מעל רשת לא גבוהה במתכונת של מישחק כדורעף.

6. מישחקי איסור כדרור
כל מישחקי הכדור הגדולים המוכרים וגם אחרים*, כאשר אוסרים על כדרור ואוכפים על המשתתפים התקדמות במסירות בלבד. כנ"ל כאשר מחלקים את המגרש התקני למגרשי משנה ומתירים תנועה ומסירות רק בתוך השטחים המוקצים. כך יוצא שאם הצבנו בן ובת בתוך שטח מגרש אחד חייבנו אותם לשתף פעולה במסירות, משום שאין אף אחד אחר באזור כ'כתובת' המותרת במסירה.

 7. מישחקים בכדור גדול

* 'הדיפה חופשית': השהיית כדור באוויר באמצעות הדיפתו בידי חברי הקבוצה. ניתן גם לשחק בהעברת הכדור מצד אחד של המגרש אל צידו האחר. ואם יש בידי המורה יותר מכדור אחד ניתן לערוך תחרות בין שתי קבוצות.

* 'הדיפת רגליים': ניתן להדוף את הכדור גם בעזרת הרגליים: כל חברי הקבוצה שוכבים על גבם זה לצד זה במעגל צפוף ורגליהם מורמות כלפי מעלה. ההדיפה מבוצעת בעזרת כפות הרגליים.

* 'כדור גולש': זהו מישחק שיתופי נוסף בכדור גדול, שבו מעבירים את הכדור מצד אחד אל הצד האחר של שדרת יושבים שחבריה בישיבה שלמה זה לצד זה. הכדור מועבר על הירכיים על-ידי כך שכל אחד מחברי הקבוצה מרים בתורו את האגן, מפנה אותו מעט אל זה שלידו ומעביר אליו את הכדור (ללא עזרת יד). כך נוצר מעין גל שעליו גולש הכדור מצד אחד לשני (דומה בעקרונו למישחק 'כדור ענק עם מצנח'). ניתן לערוך תחרות בין שתי קבוצות היושבות במקביל זו מול זו.

8. 'מגלשיים ושקים'
תחרויות במגלשי דשא משותפים שבתוכם נעים ארבעה עד חמישה ילדים בו-זמנית. על-פי אותו עיקרון ניתן לערוך תחרויות עם שקים: כל אחד משני משתתפים מכניס רגל אחת אל תוך השק, וכך עליהם להתקדם לעבר המטרה. ניתן למצוא היום שקים גדולים מאוד שלתוכם אפשר להכניס גם ארבעה משתתפים. מניסיוני, מישחק זה אינו מתאים לגיל בית-הספר היסודי, ואפשר להצליח בהפעלתו החל בכיתה ט' ואילך.

9. 'כדורגל סיאמי'
מישחק שבו השחקנים נעים בזוגות בעודם קשורים יחד באחת משתי רגליהם. לעתים נגרמת אי נוחות מכך שהרגליים קשורות בחבלים הלוחצים על השוקיים, ולכן ניתן להחליף את החבלים (או הדילגיות) המשמשים לקשירת הרגליים בפסי בד רחבים. אפשרות נוספת היא לקשור את פרקי הידיים.

10. 'מקורקעי הצניחה'
המישחק מתנהל על 'סקוטרים' (לוחות עץ קטנים על גלגלים) בשכיבת אפיים. המשתתפים מתבקשים לבצע פעילויות התארגנות במבנים שונים על הקרקע במתכונת אימוני הכנה של צנחנים בצניחה חופשית (אם אין די סקוטרים בבית-הספר אפשר לבקש מן הילדים שיביאו את הסקייטבורדים הפרטיים שלהם מן הבית). כל ילד מקבל מספר וצבע, ולפי הוראות המורה הם מתארגנים במבנים שונים ושבים ומפרקים אותם. למשל, מעגל בתוך מעגל, או מעגל לצד מעגל. הם יוצרים מבנה, מפרקים אותו ומיד בונים  צורה חדשה כגון ממעגל פנימי (פני המשתתפים מופנים אל מרכז המעגל) למעגל חיצוני (הפנים החוצה). בתחילה מתבקשים המשתתפים לבצע מבנים פשוטים יחסית ולאחר מכן מבנים מורכבים יותר (הכול על-פי הוראות מפורטות של המורה, כולל סרטוטים שהוא נותן לילדים מראש) .בשלב מתקדם רצוי להעביר אל הילדים את קבלת ההחלטות, וניתן אף לערוך תחרויות בין קבוצות מצטיינות. תכלית המישחק היא התנסות בהפעלת כוח הידיים, חיזוק שרירי הגב ובעיקר הגברת הלכידות החברתית על-ידי השתתפות במישחקים הדורשים שיתוף פעולה תוך כדי התחשבות בתנועות הזולת ותיאום תנועות מורכבות במיוחד בעבודת צוות.

11. 'הסבלים'
(מתאים לכיתות התיכון הגבוהות): שתי קבוצות, המונות 15-10 תלמידים כל אחת, ניצבות זו מול זו לפני שני מזרני 'גבינה', המרוחקים כ20-15- מטרים זה מזה. מטרת כל קבוצה היא להעביר את כל חבריה, כל אחד בתורו, אל מזרנה של היריבה ולהניחו עליו. לאחר שנשאו את הראשון (כולם חייבים לשאתו או לפחות לגעת בו בזמן שהוא נישא על-ידי אחרים, הם חוזרים במהירות אל המזרן שלהם, מניפים תלמיד חדש ונושאים אותו אל המזרן שממול. בסופו של התהליך נשארים שני תלמידים בכל צד. האחד נושא את חברו על גבו, מניח אותו על המזרן שממול, מסתובב, רץ אל מזרנו שלו, מקיפו ומצטרף אל חבריו הממוקמים על המזרן החדש. הקבוצה הראשונה שסיימה להעמיס את כל חבריה תוכרז כמנצחת.

יש גם אפשרות להעמיד את המזרנים זה ליד זה ולסמן קו ממול, במרחק של כ15- מטר, שאליו צריך לשוב כל אימת שהסתיימה העברתו של אחד מחברי הקבוצה אל המזרן המתאים. המישחק הזה אינו רק משחק כושר שיתופי נפלא, אלא הוא מחייב תכנון ובחירת אסטרטגיות. הדברים נכונים בעיקר כשמדובר במערכות חוזרות המחייבות החלפת סדר הנשיאה, משום ש'הסבלים' הראשונים מתעייפים מאוד במהלך המישחק.

סיכום (שני המאמרים)
מטרת פיתוחו החברתי של הילד בהקשרי החינוך הגופני היא סיגולו אל עצמו ואל האחרים על-ידי שילובו בסביבה ובחברה. המטרה הזו נבנית באמצעות טיפוח יכולתו של הילד במצבים ספורטיביים-חברתיים, פיתוח השאיפה לצדק ולמוסריות בפעילות הגופנית המאורגנת, עידוד היכולת להחליף דעות בקבוצה ולהעריכן, פיתוח תחושה של שייכות, קידום הרצון לשתף פעולה במישחק ורכישת ידע בשימוש בונה של הפנאי.
מורים רבים נוטים לחשוב שהמטרות החברתיות בשיעורי החינוך הגופני, על-אף חשיבותן, הן משניות במהותן ובאות לאחר המטרות הגופניות-תנועתיות. לכך יש כמה סיבות וביניהן התחושה שהמנדט שניתן למורה לחינוך גופני הוא בעיקרו בתחום הגופני-תנועתי, ושהרבה יותר קשה לאמוד התקדמות חברתית מאשר למדוד שיפור במרכיב כושר מסוים או ביעילות הביצוע של מיומנות ספורטיבית כלשהי. לדעתי, גם אם התחושות הללו נכונות לכשעצמן, ונראה שזה אמנם כך, אסור לנו המורים לחינוך גופני לשכוח ולו לרגע את חשיבות הנושא החברתי בשיעורינו. מכל מקום, אל לנו להסתפק רק בגילויי רגישות לצרכים החברתיים של ילדינו; עלינו גם לתכנן שיעורי תנועה שבהם, בצד קידום הכושר התנועתי יש גם מוקד מרכזי בתחום החברתי, כי בנפשות ילדינו היא!
נראה שלרוב המכריע של המורים לחינוך גופני יש 'אני מאמין' מקצועי באשר למטרות החברתיות. לא תמיד הם נותנים דעתם עליהן באופן ישיר וממוקד, אבל הן נמצאות תמיד ברקע התכנון ובהתייחסות אל הלומדים במהלך השיעור. ה'אני מאמין' המקצועי שלי בהקשרו של השיעור הבודד מבוסס בין השאר על חלוקה שווה של הפעילויות בשיעור (במסגרת מגבלות הנושא) בין פעילויות פרטניות לפעילויות שיתופיות - תחרותיות ולא תחרותיות.
במישחקים שהוצגו בשני המאמרים אני מציע לראות אב-טיפוס שמהם אפשר לפתח רעיונות נוספים וחדשים להשבחת המלאכה החינוכית.
אז לעבודה, הילדים הרי מחכים לנו בכליון עיניים...
למאמר הראשון בסדרה- לחצו כאן

הערה בתחתית העמ':
* ראה מאמרַי על מישחקי ה'ירסל', יד-עף ו'עף-יד', החינוך הגופני והספורט, 4,  1998; 2, 1999; 3, 2000, בהתאמה).
** תיקון הערה במאמר הקודם: צריך להיות - על לורנס קולברג ותורתו ראה: קליינברגר, א. (1980). מבוא לפילוסופיה של החינוך. תל-אביב: הוצאת יחדיו, עמ' 380-364.

ד"ר יצחק רם - המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט); בית-הספר אליאנס תל-אביב