יורם אהרוני | רפואת ספורט | 25/07/2021

שימוש בסטרואידים אנאבוליים בספורט, ברפואה ובחברה

הצהרת קונצנזוס של הקולג' האמריקאי לרפואת ספורט American College of Sports Medicine (ACSM)

ציוני דרך בשימוש ובידע על סטרואידים אנאבוליים

סטרואידים אנאבוליים הם הורמוני מין גבריים הכוללים את ההורומון טסטוסטרון המיוצר באשכים ונגזרות טבעיות ומלאכותיות שלו. כבר במאה השנייה  לפני הספירה מופיעים דיווחים על השפעת שימוש בתמציות אשכים וסירוס על בעלי חיים ובני אדם. נטען למשל כי תמציות אשכים עשויות לעזור לטיפול באימפוטנציה. החל מאמצע המאה ה-18 החל מחקר מדעי בהורמוני המין הגבריים. ציוני דרך בולטים בנושא זה:
1889 – הפיזיולוג Charles-Édouard Brown-Séquard טען כי הזרקת תמצית אשכים תגרום לשיפור בכוח ובסבולת בתוך שבועיים.
1896 - Fritz Pregl ו- Oskar Zoth הזריקו לעצמם תמציות אשכים של פרים והעלו את הרעיון כי הן יכולות לגרום לשיפור בכוח.
1927- Fred Koch  ו- Lemuel McGeeהפיקו טסטוסטרון לא נקי אך פעיל על ידי ריסוק כמה טונות של אשכי פרים.
1928 – פדרציית האתלטיקה הבין לאומית (נקראה אז IAAF) יוצאת לראשונה נגד תופעת הסימום בספורט. רק כעבור יותר מ-40 שנים אחרי הצהרה זו החלו לערוך לספורטאים בדיקות לגילוי חומרים האסורים בשימוש בספורט ("סמים").
1935- התפרסמו שני מאמרים מדעיים ראשונים על הפקת טסטוסטרון וזמן קצר אחר כך החל שימוש בהורמון זה לצרכים רפואיים.
שנות ה-40 הראשונות – שמעות כי הצבא הגרמני מספק טסטוסטרון לחייליו במהלך מלחמת העולם השנייה.
1942 – התפרסם ב- Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism המאמר של:
LEO T. SAMUELS, AUSTIN F. HENSCHEL, ANCEL KEYS:
 "Influence of methyl testosterone on muscular work and creatine metabolism in normal young men”
אחד המחקרים הראשונים על השפעת טסטוסטורון על יכולת העבודה של גברים צעירים.
1945 – סופר המדע Paul de Kruif  פרסם את הספר  “The Male Hormone” שזכה לתהודה רבה  ותרם רבות להפצת רעיון השימוש בטסטוסטרון לשיפור הישגים ספורטיביים.
סוף שנות ה-40 – מתחיל שימוש בטסטוסטרון אצל העוסקים בפיתוח גוף במערב ארה"ב.
1952 – מאמן הרמת המשקולות ופיתוח הגוף מארה"ב Bob Hoffman  טען כי ספורטאים מברה"מ משתמשים בהורמונים.
1954 – הרופא מארה"ב John Bosley Ziegler שומע ממאמני הרמת משקולות מברה"מ על השימוש בטסטוסטרון ובשובו לארה"ב מתחיל לנסות את החומר על ספורטאים מארה"ב.
1958 – חברת Ciba מייצרת את הסטרואיד האנאבולי Dianabol וד"ר זיגלר מתחיל לספק אותו למרימי משקולות מארה"ב. נטען כי  זיגלר סיפק את הדיאנאבול לכל חברי נבחרת הרמת המשקולות של ארה"ב במשחקי רומא 1960. אלה זוכים במדליית זהב אחת, 4 מדליות כסף ואחת מארד אך ברשימת זוכי המדליות הם מפגרים בהרבה אחרי מרימי ברה"מ הזוכים ב-5 מדליות זהב ואחת מכסף. בהמשך חייו יצא זיגלר נגד השימוש בסטרואידים אנאבוליים וכנראה שחלק מבעיות הבריאות שלו נבעו מהשימוש בהם.
1963- דיווחים ראשונים על שימוש בסטרואידים אנאבוליים של שחקני פוטבול בליגת NFL.
1965 – חברת התרופות המזרח גרמנית Jenapharm מפתחת את הסטרואיד האנאבולי Turinabol המסופק לספורטאי המדינה.
1967 – הועד האולימפי הבין לאומי מגבש את רשימת ה"סמים" האסורים הראשונה.
1968 – הערכות כי לפחות שליש מאתלטי ארה"ב  וכמעט כל אתלטי גרמניה במשחקים האולימפיים  שהתקיימו במקסיקו סיטי השתמשו בסטרואידים אנאבוליים.
1969 – John Hendershott , עורך מגזין האתלטיקה Track & Field News, טוען כי סטרואידים אנאבוליים הם "ארוחת הבוקר של האלופים".
1974 – בפעם הראשונה באירוע ספורט בין לאומי נעשות בדיקות לגילוי סטרואידים אנאבוליים, במשחקי חבר העמים הבריטיים. 9 מתוך 55 הדגימות מראות ממצאים "חיוביים".
1976 – בפעם הראשונה נערכות בדיקות לגילוי סטרואידים אנאבוליים במשחקים האולימפיים. רק 8 מתוך 275 הבדיקות מראות ממצאים "חיוביים" (אצל שבעה מרימי משקולות ואתלטית אחת), למרות ההערכה שהיה שימוש מסיבי של הספורטאים בסטרואידים אנאבוליים. הספורטאים שהושעו עקב שימוש בסטרואידים אנאבוליים ייצגו את בולגריה, ארה"ב, פולין, צ'כוסלובקיה ושוודיה. 
חלק מהספורטאים עוברים לשימוש בטסטוסטרון טבעי  במקום בהורמונים מלאכותיים, דבר שעדיין  לא סותר את החוקה.
1976 – ה-ACSM מקיים סימפוזיון על שאלת השימוש בסטרואידים אנאבוליים. חלק מהמשתתפים סבורים כי אין לסטרואידים אנאבוליים אין השפעה על הישגים בספורט בעוד חלק אחר של המשתתפים מציגים ראיות להשפעתם. מחברי המאמר טוענים כי עד לשנות ה-80 הדעה הרווחת בקרב הקהילה הרפואית בארה"ב הייתה כי סטרואידים אנאבוליים לא יעילים לשיפור הישגים ספורטיביים מה שגרם לכך שהספורטאים פנו ל"שוק השחור" כדי לקבל מידע וחומרים. ב-1977 פירסם ACSM נייר עמדה ראשון הקובע כי אין ראיות לשיפור או פגיעה בהישגים ספורטיביים באמצעות שימוש במנות גדולות של סטרואידים אנאבוליים... 
1980 – המומחה לבדיקות סימום ממערב גרמניה Manfred Donike    מפתח שיטה לזיהוי רמת טסטוסטרון  גבוהה מדי בגוף. טסטוסטרון וצורתו הלא-פעילה, אפי-טסטוסטרון מיוצרים בגוף בכמות שווה. דוניקה הציע כי אם רמת   הטסטוסטרון תהיה גבוהה יותר מאשר פי 6 מרמת האפי-טסטוסטרון, הדבר יצביע על כך שהספורטאי קיבל טסטוסטרון ממקור חיצוני. במשחקי פאן אמריקה שנערכו בעיר קראקאס בוונצואלה בשנת 1983  ערך דוניקה את הבדיקות   ונמצאו שם 15 בדיקות חיוביות עוד בטרם החלו תחרויות האתלטיקה במשחקים. מספר אתלטים מארה"ב חזרו למולדתם לפני שעמדו להתחרות מחשש שיתפסו בבדיקות. באליפות העולם באתלטיקה שנערכה זמן קצר לפני כן בהלסינקי, נערכו אמנם בדיקות סימום, אך לא דווח על ממצאים חיוביים...
מאחר שספורטאים החלו לקחת אפי-טסטוסטרון יחד עם טסטוסטרון כדי לשמור על יחס שווה בין שני החומרים נכלל כיום אפי-טסטטוסטרון ברשימת ה"סמים", כמו כן הוכנסו לרשימת החומרים האסורים חומרים אחרים שתפקידם להשפיע על היחס בין שני החומרים.
1981 – התפרסמה המהדורה הראשונה של החוברת Underground Steroid Handbook   מאת Dan Duchaine      שסיפקה הדרכה לכל המעוניינים בשימוש בסטרואידים אנאבוליים. החוברת שנמכרה ב-6 דולר הופצה ב-50,000 עותקים.  Duchaine שכונה "הגורו של הסטרואידים" מת בשנת 2000 בגיל 48.
1987 – ACSM מוציא הצהרת קונצנזוס מתוקנת בה כבר נקבע כי השימוש בסטרואידים אנאבוליים אכן עשוי לתרום לשיפור בהישגים בספורט. הצהרת הקונצנזוס הנוכחית היא עדכון ההצהרה מ-1987. בעת הכנת ההצהרה ב-1987 הסתמכו כבר מחבריה על יותר מ-10 מחקרים שהראו שיפור בהישגים אחרי שימוש בסטרואידים אנאבוליים.    
1988 – חומרים משתנים מוכנסים לרשימת החומרים האסורים בשימוש בספורט כמו גם   חומרים "ממסכים" שתפקידם להסתיר תוצאות חיוביות.
 בארה"ב נכנסים לתוקף מדינה האוסרים על החזקה והפצה של סטרואידים אנאבוליים שלא מסיבות רפואיות. 
נשללת מדליית הזהב מהמנצח בריצת 100 מ' במשחקים האולימפיים בסיאול, הקנדי בן ג'ונסון ובעקבות כך נפתחת בקנדה חקירה לגבי השימוש בחומרים אסורים בספורט  שבעקבותיה נשלל מג'ונסון גם השיא העולמי שקבע באליפות העולם 1987 ונשלל מננו גם תואר זה. 
1990 – החמרה בחוקים בארה"ב לגבי סטרואידים אנאבוליים שמשמעותה בין היתר  אפשרות הטלת עונש מאסר אפילו על החזקה שלא כחוק של חומרים אלה.
1999 – נוסדה WADA - The World Anti-Doping Agency – הסוכנות הבין לאומית למניעת סימום.
2002 – מתגלה שימוש ב-designer anabolic steroids, סטרואידים אנאבוליים העוברים שינויים כימיים כדי שלא יתגלו בבדיקות. מתפוצצת פרשת BALCO, מעבדה שסיפקה סטרואידים אנאבוליים לספורטאים ובעקבות החקירה נשללות בין היתר המדליות האולימפיות מהאתלטית מריון ג'ונס.
2009 – WADA החלה להשעות ספורטאים על סמך שינויים ב- athlete biological passport, שינויים בסמנים שונים בדם הנגרמים כתוצאה משימוש בחומרים הנמצאים ברשימת ה"סמים".

שימושים שלא לצרכים רפואיים על ידי לא ספורטאים

בשנות ה-50 , ה-60 וה-70 השימוש בסטרואידים אנאבוליים התפשט בעיקר בקרב ספורטאים ומפתחי גוף. בשנות ה-80 התפשט השימוש בהם גם  בקרב מתאמנים בחדרי כושר שלא עסקו בספורט תחרותי או בתחרויות פיתוח גוף.  לפני שנות ה-80 ידוע על כ-17 מחקרים שבדקות את השפעת הסטרואידים האנאבוליים על פיתוח כוח והיפרטרופיה. אלה מצאו השפעה קטנה של החומרים אצל אנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית והשפעה גדולה על ההישגים של אנשים העוסקים בפעילות גופנית. במחקרים אלה השתמשו בדרך כלל במינונים נמוכים מאלה המקובלים  בקרב ספורטאים. אחת הבעיות של החוקרים היא שהם לא ידעו מהם בדיוק החומרים בהם משתמשים הספורטאים ומהם הפרוטוקולים הנהוגים לנטילת התכשירים, ולכן חוץ מהבעיות האתיות שבביצוע מחקרים על חומרים שהשפעתם על הגוף עלולה להיות מזיקה עומדת בפני החוקרים גם הבעיה של ידע על החומרים ודרכי השימוש בהם. אחת הדרכים בהן נוקטים החוקרי היא מעקב אחרי חולים המקבלים סטרואידים אנאבוליים מסיבות רפואיות.
ב-20 השנים האחרונות התרחב השימוש בסטרואידים אנאבוליים בקרב לא-ספורטאים עקב הופעת המידע עליהם ברשת האינטרנט והאפשרות לרכוש אותם באמצעותה.
היקף השימוש בסטרואידים אנאבוליים
כאמור,  לא פשוט לערוך מחקרים בנושא מאחר שהמשתמשים לא ששים לשתף פעולה עם החוקרים, אפילו אם מובטחת להם אנונימיות ואי לכך יש רק מעט מחקרים שהתפרסמו בנושא בעשור האחרון. בשנת 2014 התפרסמה הערכה של the National Institute on Drug Abuse כי  יש 1.3 מיליון משתמשים בסטרואידים אנאבוליים בארה"ב וגוף אחר באותה מדינה, the Endocrine Society  העריך כי בין 2.9 ל-4.0 מיליון אמריקאים השתמשו בחומרים אלה במהלך חייהם. קיימת הערכה כי כל שנה מצטרפים בארה"ב כ-100,000 למעגל המשתמשים ורובם מעל גיל 18. רק כ-6% מתחילים את השימוש בעודם קטינים. כיום רוב המשתמשים הם לא ספורטאים אלא גברים החפצים במראה גוף שרירי יותר. בשל הבעיות המתודולוגיות שבערכית מחקרים על היקף השימוש,  יש הבדלים גדולים מאד במספרים המתפרסמים במחקרים שונים. מחקרים בקרב ספורטאי עלית דיווחו על היקף שימוש שבין 9% ל-67% ומחקרים שנעשו על מתאמנים בחדרי כושר שאינם ספורטאי עלית הניבו ערכים שבין 3.5% ל-80%. בכל המחקרים נמצא כי היקף השימוש גדול יותר בקרב גברים אם כי נראה שהיקף השימוש בקרב נשים נמצא בעלייה. הערכים שנרשמו במחקרים לגבי נשים היו 0.4% - 1.0% בקרב מתבגרות, כ-1.2% אצל ספורטאיות במכללות וכ-10.3% בקרב ספורטאיות צמרת. מחקרים שנעשו על בנים הראו שימוש בהיקף של 0.6% - 6.6% אצל מתבגרים, ו-0.8% - 9.1% בקרב ספורטאים במכללות. ענפי הספורט שנמצא בהם השימוש הרחב ביותר במחקרים מדעיים הם הרמת משקולות אולימפית, הרמת משקולות מסוג power lifting ופיתוח גוף. בענפים אלה נמצא במחקרים מדעיים היקף שימוש שנע בין 33.3% ל-79.5%. 
במחקר  הבודק מדי שנה קבוצות של  תלמידים בכיתות ח', י' ו-יב' בארה"ב מסתמנת ירידה בהיקף השימוש בסטרואידים אנאבוליים. בשנים 2000 עד 2002 ענו 3% - 4% בחיוב על השאלה אם השתמשו בסטרואידים אנאבוליים וב-2018 נע שיעור המשתמשים בקבוצות השונות בין 0.9% ל-2.9%.

סיבות שציינו מרואיינים  במחקרים מדוע הם משתמשים בסטרואידים אנאבוליים

•    העלאת מסת שריר, שיפור במרכיבי כושר גופני (כוח, מהירות, סבולת, הספק), העלאת נפח הדם.
•    שיפור בדחף המיני
•    הצלחה בתחרויות ספורט, שיפור הישגים אישיים, מיצוי הפוטנציאל האישי.
•    שיפור ההערכה החברתית, שיפור בביטחון העצמי,  העלאת האגרסיביות, שיפור בערנות.
•    שיפור המראה, שיפור מצב הרוח, שיפור  תחושת המוגנות העצמית.
•    עידוד מצד חברים, מאמנים ובני משפחה.
•    זירוז ההתאוששות בין אימונים.
•    הבנה שהיריבים הספורטיביים משתמשים בסטרואידים אנאבוליים ואי השימוש מקטין את הסיכויים לניצחונות.
•    חוסר פחד להיתפס בבדיקות סימום.
•    הורדה במשקל, הורדת אחוז שומן.
•    הרצון למנוע ירידה בכושר עם העלייה בגיל. 

דרכי נטילת הסטרואידים האנאבוליים

במחקרים בהם רואיינו משתמשים נמצאו דרכים מגוונות של נטילות התכשירים. אחת השיטות המקובלות שדווחו במחקרים היא נטילת מספר תכשירים במקביל. בדרך זו נוטלים המשתמשים את התכשירים דרך הפה וגם בזריקות במינונים ההולכים ועולים במחזוריות ולוקחים במקביל גם תכשירים אחרים לצמצום תופעות הלוואי וגם כדי לשמר את רמת הטסטוסטרון בגוף בתקופות בהם הם מורידים את מינוני התכשירים או לא לוקחים אותם כלל. במחקר בו רואיינו 2400 משתמשים דיוחו כמעט כולם על נטילת התכשירים בזריקות או בשילוב של זריקות עם נטילה דרך הפה ולמעלה מ-40% לקחו במקביל תכשירים אחרים. מחקר אחר מצא כי 79% מאלה הנוטלים סטרואידים אנאבוליים נוטלים במקביל גם תכשירים אחרים ורק 9% מהם סברו כי רופאים ורוקחים  מבינים בנושא. במחקר זה נמצא כי הזמן הממוצע שהשקיעו המשתמשים בלימוד הנושא בטרם התחילו להשתמש עמד על 268 שעות (עם סטיית תקן של  472 שעות).
פיזיולוגיה של טסטוסטרון
כ-95% מהטסטוסטרון בגברים מיוצר באשכים והשאר בבלוטת יותרת הכליה.  חומר המוצא לייצור  טסטוסטרון הוא כולסטרול. ייצור ההורמון מפוקח על ידי בלוטת יותרת המוח המפוקחת על ידי ההיפותלמוס שבמוח. אצל נשים מיוצרות  בשחלות וברקמות אחרות כמויות קטנות בהרבה של הורמון זה אך הן רגישות יותר אליו. גברים בריאים מייצרים 9-4 מיליגרם של ההורמון ביום וריכוזו בדמם הוא 35-10 ננומול/ליטר. הריכוז בדם הנשים נע בין 2.3-0.5 ננומול/ליטר. לטסטוסטרון השפעה חשובה על פריון הגבר וגם על יצירת סימני מין משניים כמו פיתוח שרירים, שיעור בפנים ועיבוי הקול. פירוק הטסטוסטרון מתבצע בכבד והמטבוליטים הנוצרים בשל הפירוק מופרשים בשתן.
 מחקרים על ההשפעות הפיזיולוגיות של נטילת סטרואידים אנאבוליים הם בעייתיים מבחינת אתית וגם מוגבלים ביכולת ההכללה מהם בשל הרמות הנמוכות של התכשירים הנבדקות במחקרים, הכללת נבדקים לא מאומנים בין הנבדקים וחוסר ידע של החוקרים על פרוטוקולי הנטילה של המשתמשים והשילוב של נטילתם עם נטילת תכשירים אחרים. מהמחקרים עולה כי תקופה קצרה של נטילת סטרואידים אנאבוליים גורמת לעלייה בכוח השריר הרבה יותר מאשר נטילת פלסבו. במחקרים דווח על גידול של 5% עד 20% במשקל הגוף ללא שומן (LBM). לסטרואידים אנאבוליים יש גם השפעה על הסבולת וזאת באמצעות העלאת רמות האריתרופויטין (EPO) – הורמון המיוצר בכליה ותפקידו לעודד יצירת תאי דם אדומים, שיפור יצירת רשת נימי דם בשרירים ומנגנונים פיזיולוגיים אחרים התורמים ליכולת העברת החמצן בדם המתבטאת בין השאר בשיפור צריכת החמצן המרבית (צח"מ). במאמר המקורי מתוארים תהליכים אפשריים להשפעת הסטרואידים האנאבוליים על ההישגים בספורט באמצעות שיפור בתהליכים עצביים, במערכת השרירים, במערכת האנדוקרינית (השפעה על יצור הורמונים אחרים כמו הורמון הגדילה, למשל), השפעות מטבוליות אחרות כמו ששיפור בייצור אינסולין ופירוק שומנים מוגבר ושיפור במערכת הובלת החמצן בדם.

כמה זמן נמשכת השפעת נטילת סטרואידים אנאבוליים?

יש מעט מחקרים שעסקו בשאלה זו למרות חשיבותה הגדולה. ממעט המחקרים הקיימים מסתמן כי הפסקה של 12 שבועות בנטילתם  מבטלת את השפעתם על השיפור בכוח. מחקר אחד מצא כי  בקבוצת מתאמנים שקיבלה סטרואיד אנאבולי למשך 12 שבועות היי פיתוח כוח גדול יותר מאשר לקבוצת מתאמנים שקיבלה פלסבו אך אחרי 12 שבועות נוספים של אימונים ללא נטילת הסטרואיד ירדה רמת הכוח של המתאמנים לרמה של הקבוצה שנטלה פלסבו.  בניגוד לכך, במחקרים שנעשו בחיות נמצא כי לאלה שנחשפו לסטרואידים אנאבוליים בגיל צעיר היה "זיכרון שרירי" שהשפיע על ביצועי הכוח שלהם בשלבים מאוחרים יותר בחייהם. אי לכך טוענים החוקרים כי יש להשעות את  הספורטאים הנתפסים בבדיקות לגילוי סטרואידים אנאבוליים לכל חייהם וכי העונשים המקובלים כיום של השעיה למספר שנים אינם מספיקים.

השפעת הורדת רמת טסטסטורון על נשים טרנסג'נדריות 

אחד מערוצי המחקר כיום על השפעת סטרואידים אנאבוליים הוא  מחקרים על נשים טרנסג'נדריות (גברים שהחליטו להפוך לנשים) המקבלות טיפול להורדת רמת טסטוסטרון.
טבלה מספר 1 מסכמת את ההבדלים העולים ממחקרים אלה.
  

השפעות שליליות של נטילת סטרואידים אנאבוליים

למרות הקושי לבצע מחקרים בנושא, ההשפעות עליהן דווח:
השפעות פסיכולוגיות – בין היתר: דיכאונות, שינויים תכופים במצבי הרוח, נטייה להתפרצויות אלימות, נטיות אובדניות ועלייה בשיעורי ניסיונות התאבדות, הפרעות בשינה, תלות בתרופות וסימנים מדאיגים בהפסקת נטילת התכשירים כמו הגברת דיכאונות וירידה בחשק המיני.
השפעות במערכת הלב והדם –לחץ דם גבוה, דימום באף,  כאבי ראש, סחרחורות, יצירת קרישי דם, עליה בתנגודת לאינסולין, עליית רמת "הכולסטרול הרע" (LDL), ירידה ברמה של "הכולסטרול הטוב" (HDL), עליה בשיעור התקפי הלב וסיכוי למות מהם, יצירת תרומבוזות בעורקים ובוורידים, עלייה בשיעור אירועים מוחיים, שינויים בדופק עוד.
השפעות במערכת שריר שלד – סגירה מוקדמת של לוחיות הגדילה, סיכוי  מוגבר לפציעות בגידים וברצועות ועוד.
השפעות על הכבד – נזקים שונים לכבד כולל סיכוי מוגבר להופעת גידולים סרטניים בו.
השפעות על הכליות – השפעות שונות כולל סיכוי מוגבר לכשל תפקודי של הכליות.
השפעות על העור ומערכת החיסון– הופעת פצעונים ואבצסים, זיהומים כתוצאה מהזרקות לא סטריליות,  סימני מתיחה אופייניים בעור 
(מעין פסים עליו), הגברת הזעה והפרשות אחרות של בלוטות תת-עוריות, ירידה בתפקוד מערכת החיסון.
השפעות על המערכת האנדוקרינית- ירידה בנפח האשכים, ירידה בספירת הזרע, עליה בשיעורי אין-אונות (אימפוטנציה), ירידה בהופעת הזקפה, השפעות על הפרשת ההורמון תירואיד והשפעות נרחבות אחרות על גופם של גברים ונשים.

שימוש בסטרואידים אנאבוליים  לצרכים רפואיים

טסטוסטרון משמש את הרופאים לטיפול בבעיות שונות אולם קיים החשש כי חלק מהתרופות ניתן גם  על ידי העוסקים ברפואה גם למצבים שאינם מצדיקים זאת כמו בקליניקות העוסקות ב"אנטי אייג'ינג". כמות הטסטוסטרון שנרשם לצרכים רפואיים בארה"ב גדלה פי ארבעה בין 2001 ל-2011.
השימושים המקובלים לטיפולים רפואיים בטסטוסטרון כוללים מתן התכשיר לאנשים שייצור ההורמון שלהם באשכים נפגע כתוצאה מתאונה או מסיבות אחרות או שנפגע הפיקוח ההורמונלי על ייצורו באשכים כתוצאה מנזק לבלוטת יותרת המוח או להיפותלמוס. שימושים אחרים  דווחו במצבים רפואיים כמו סוכרת, השמנת יתר, זיהומים כתוצאה מאיידס, מחלות כרוניות בכליות ובכבד, טיפולים לחולי סרטן, טיפולים לנשים המצויות בתת פעילות מינית אחרי הבלות, מצבי עיכוב גדילה אצל מתבגרים וטיפולים לגברים טרנסג'נדרים (נשים מלידה המזדהות כגברים).
מצבים בהם אסור להשתמש בטוסטסטורון – סרטן ערמונית, סרטן השד וסרטן בעור, פוליציטמיה (עודף כדוריות אדומות), דום נשימתי בשינה, מחלות לב וכלי דם ועוד.
השפעת ירידה ברמת טסטוסטרון עם ההזדקנות
בתהליך ההזדקנות יורדת רמת הטסטוסטרון. מקובל כי רמתו של ההורמון מגיעה לשיאה בשנות ה-20 לחיי הגבר ואחר כך מתחילה ירידה ברמתו. בין ההשפעות  לירידה בריכוז עם העלייה בגיל עליהן דווח: ירידה בפעילות המינית, ירידה בנפח השרירים ובכוח, סיכוי גבוה יותר לנפילות ושברים בשלד כתוצאה מהן, עלייה בשיעור תמותה ממחלות לב והשפעות פסיכולוגיות כמו עלייה בדיכאונות. קיימת מחלקת בין הרופאים לגבי שימוש בטסטוסטרון בטיפולים במצבי הזדקנות המכונים Testosterone replacement therapy  (TRT).  ההמלצה המקובלת כיום היא לשקול טיפולים כאלה באופן אינדיבידואלי תוך לקיחה בחשבון את ההשפעות השליליות העלולות לנבוע מהם ומדידה שוטפת של ערכים העלולים להצביע על מצבים מסכני בריאות כתוצאה מטיפולים אלה.

סיכום

בנייר עמדה  מעודכן זה של ACSM הובא מידע לגבי היקף השימוש בסטרואידים אנאבוליים בהקשרים של אימון גופני וספורט והשפעתם על ההישגים. שימוש זה אסור בספורט תחרותי ומהווה סיכון בריאותי למשתמשים אחרים כמו מתאמני כושר למיניהם. מאמנים, רופאים ושאר האנשים המעורבים בנושאי ספורט וכושר צריכים לנקוט בפעילויות חינוכיות שיזהירו את הספורטאים והמתאמנים האחרים מפני השימוש בחומרים אלה.
רופאים צריכים לשקול את השימוש בתכשירים אלה לצרכים רפואיים מול הנזק  האפשרי כתוצאה מהשימוש בהם.

מקור:

BHASIN, SHALENDER; HATFIELD, DISA L.; HOFFMAN, JAY R.; KRAEMER, WILLIAM J.; LABOTZ, MICHELE; PHILLIPS, STUART M.; RATAMESS, NICHOLAS A. Anabolic-Androgenic Steroid Use in Sports, Health, and Society, Medicine & Science in Sports & Exercise: August 2021 - Volume 53 - Issue 8 - p 1778-1794 doi: 10.1249/MSS.0000000000002670

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.