יעל אלמוסני | פעילות גופנית מותאמת | 11/05/2014

פעילות גופנית ומוגבלות שכלית התפתחותית

תקצירי מאמרים של ד"ר יעל-ג'ואל אלמוסני

1. אלמוסני, י. (2007). "לקפוץ מדרגה": השפעת העיסוק בפעילות גופנית על שיפור יכולתם הגופנית ועל איכות חייהם של צעירים עם פיגור שכלי קל ובינוני. סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום,22, 19-40.

תקציר

העיסוק בפעילות גופנית תורם לבריאות ולעצמאות אישית וכתוצאה מכך לאיכות חיים טובה יותר. מאמר זה את חשיבותם של הפעילות הגופנית ושל הכושר הגופני התפקודי והבריאותי עבור צעירים עם פיגור שכלי קל ובינוני  ומנסה לבחון את השפעתם של כל מרכיבי הכושר הגופני  על איכות חייהם של צעירים אלה. לטיפוח הגוף והבריאות חשיבות פסיכולוגית וגם חברתית. שיפור בכל מרכיבי הכושר הגופני מהווה סיכוי טוב למניעת מחלות . כושר גופני  גבוה קשור גם בניצול יעיל ונכון יותר של שעות הפנאי  של אדם עם פיגור שכלי. היכולת לחוש טוב, לא להיות חולה, לבצע במשך היום פעילויות שונות הקשורות בעבודה ובהתנהלות היומיומית, משפרת את איכות החיים של כל אדם העוסק בפעילות גופני בהתמדה.

2. אלמוסני,י., רייטר,ש., ובן-סירא, ד. (2005). ההשפעה של שני סגנונות שונים בפעילות גופנית על איכות חייהם של צעירים הלוקים בפיגור שכלי  קל ובינוני. בתנועה, 3 -4, 139 – 177.

תקציר

ברוב בתי הספר לחינוך מיוחד, מתבצעת הפעילות הגופנית של צעירים הלוקים בפיגור שכלי קל ובינוני בסגנון ההוראה המובנה.  מטרת מחקר זה, לבחון את האפשרות כי פעילות גופנית בסגנונות הוראה שונים: סגנון הציווי, סגנון החשיבה האלטרנטיבית המסתעפת (ח.א.מ) והסגנון המובנה, ישפיעו באופן שונה על ממדי איכות חיים ועל ממדי הדימוי העצמי של צעירים אלה כפי שקורה באוכלוסייה הרגילה.  במחקר השתתפו 90 צעירים (גילאי 18 - 20) הלוקים בפיגור שכלי קל ובינוני. תכנית ההתערבות כללה הוראה בשלושת סגנונות הוראה האמורים. נערכו בדיקות בשלושה שלבים: קדם טיפולי, בסוף הטיפול ולאחר תקופה שבה הוסר הטיפול.  כלי המדידה כללו שאלון איכות חיים  (Schalock & Keit,1993 ) ושאלון טנסי לדימוי עצמי (Fitts,1965). נמצא כי לכל אחד מסגנונות ההוראה, הייתה השפעה ייחודית על ממדי איכות חיים ועל ממדי הדימוי העצמי של הנבדקים ללא הבדל במינם בכל אחד משלבי הניסוי.  מהמחקר עולה שאוכלוסייה זו מגיבה באופן חיובי גם לסגנונות הוראה שלא היה נהוג להשתמש בהם עד כה בהפעלה גופנית. לפיכך, אין זה נכון ומועיל לעשות שימוש בלעדי בסגנון הוראה אחד כאשר מטרות הלמידה מגוונות.

3. אלמוסני, י. (2008). הפעילות הגופנית כאמצעי להשתלבות חברתית של צעירים עם לקות אינטלקטואלית. בתנועה ,1 , 53 – 79.

תקציר

המטרה של מאמר זה היא להאריך את התרומה של הפעילות הגופנית לאינטגרציה חברתית, לתפקוד המוטורי ולהתפתחות קוגניטיבית של צעירים עם לקות אינטלקטואלית.  התרומה נבחנת לאור יכולת השתלבותם של צעירים אלה במסגרות רגילות כאשר הפעילות הגופנית  מתבצעת בשעות הפנאי. הסקירה מבוססת על נתוני מחקרים קודמים המצביעים  על שיפור האוטונומיה האישית, ההעצמה והנחישות העצמית.  היא  מתארת את  כל ממדי הכושר הגופני הבריאותיים והתפקודיים וזיקתם להשתלבות חברתית של צעירים אלה.  

4. אלמוסני, י, (2009).  התאמת סגנונות הוראה ליחידות למידה בחינוך הגופני על פי תרומתם לממדי איכות חיים בקרב צעירים וצעירות עם לקות אינטלקטואלית   . בתנועה, 2, 187-213.

תקציר

מחקר זה בוחן את האפשרות כי למידה בסגנונות הוראה שונים המתאימים ליעדי ההוראה השונים, יש בה כדי להשביח את ההוראה. ההנחה היא שהוראה יעילה מאפשרת להשיג הישגים שישפרו את איכות חייהם של צעירים עם לקות אינטלקטואלית. הסגנונות שנבחרו, סגנון הציווי ( Command Style) וסגנון החשיבה האלטרנטיבית המסתעפת (Divergent Production Style) – חא"ם, יש באופיים הבדלים מהותיים . הם מייצגים את קבוצת הסגנונות המשחזרים ידע (סגנון הציווי) ואת קבוצת הסגנונות היוצרים ידע (החשיבה האלטרנטיבית המסתעפת). במחקר השתתפו 87 צעירים וצעירות עם לקות אינטלקטואלית בני (18 - 20). לאחר כל יחידת לימוד המורים שהשתתפו במחקר שאלו את הנבדקים שאלה על פי שאלון איכות חיים של (Schalok & Keith,1993) כדי לקבל משוב מהתלמידים. התשובות נותחו במבחן c2. ההשערה המרכזית הייתה שבמהלך הלמידה (לאחר כל יחידת הוראה) ההיגדים המבטאים תחושות שביעות רצון, עצמאות, יכולת/יצרנות והשתלבות חברתית, יופיעו בשכיחות רבה יותר בסגנון החשיבה האלטרנטיבית המסתעפת בהשוואה לסגנון ההוראה בדרך הציווי ולקבוצת הביקורת.

התוצאות מצביעות על כך שכדי לייעל את ההוראה בחינוך הגופני לאוכלוסייה עם לקות אינטלקטואלית רצוי להשתמש בסגנונות הוראה שונים.

5. אלמוסני,י, (2013). יעילותה של הפעילות הגופנית בשעות הפנאי על פי מודל ההפנמה והשפעתה  על נחישות עצמית  של נשים צעירות  עם לקות אינטלקטואלית. בתנועה,3, 344-324.

תקציר

נחישות עצמית (נ"ע) דרושה לאנשים עם מוגבלות שכלית /התפתחותית (מ"ש) כדי שיוכלו לקבל החלטות הנוגעות לחייהם. היא כוללת ממדים כמו אוטונומיה אישית והעצמה פסיכולוגית. מודל ההפנמה הוא מודל הדרכה המיועד לעודד שיחות וקבלת החלטות בשלבים שונים במהלך הפעילות. מטרת מחקר חלוץ זה הייתה לבחון את האפשרות כי הפעילות הגופנית בשעות הפנאי על פי מודל ההפנמה תשפיע על נחישות עצמית אצל ארבע נשים צעירות עם מ"ש המתגוררת בדיור בקהילה. הניסוי כלל שלושה שלבים: לפני יישום תכנית ההתערבות, בסוף יישומה ולאחר שלושה חודשים, תקופה שבה הוסרה תכנית ההתערבות (מעקב). לנבדקות נמסר שאלון מקוצר של נחישות עצמית בכל שלבי הבדיקות. אצל כל הנבדקות חל שיפור בציוני האוטונומיה האישית בשלושת שלבי הניסוי. בציוני העצמה פסיכולוגית – אצל שתי נבדקות חל שיפור בין תחילת הניסוי לבין סופו אך חלה נסיגה בין סוף הניסוי לבין המעקב. אצל נבדקת אחת חל שיפור מתחילת הניסוי, בסופו ובמעקב. אצל נבדקת אחרת חל שיפור מתחילת הניסוי לבין סופו והתייצבות בין סוף הניסוי לבין המעקב. מהמחקר עולה כי בהדרכה נכונה אפשר שהמשתתפות יהיו מסוגלות לקבל החלטות, ושתגובתן לפעילות גופנית בשעות הפנאי על פי מודל ההפנמה תהיה חיובית.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.