אריה יעקבי | ספורט אתגרי | 06/08/2013

שנה טובה למרחפים

שנה טובה למרחפים - מזיכרון יעקב למבוא חמה

מאת: אריה יעקבי

אלוף ישראל במצנחי רחיפה לשנת 2003

מרצה במכללה לחינוך גופני ולספורט בוינגייט

מרכז המגמה לבגרות בחינוך גופני בבית ספר "גלים"

(מושגים המסומנים בכוכבית, מוסברים בסוף המאמר במילון המונחים)

יום חמישי ה-21/9/2006 יום אחד לפני ערב ראש השנה תשס"ז ידעתי שהולך להיות יום גדול. ביום הקודם היינו מספר חברים בתבור, ו"הטיסה" לחוף סוסיתא דרך מבוא חמה הייתה ממש חלקה. כבר בערב גמלה בליבי ההחלטה שלמחרת אני מוותר על עוד "טיסת" מרחק טובה מהתבור, והולך לשבור את השיא האישי שלי ב"טיסת" מרחק מזיכרון יעקב. בלילה אני חש בהתקררות, מה שמסמן את עונת המעבר ומבטיח מפל טמפרטורות יפה במשך היום שלמחרת. מתעורר לבוקר יפיפה, עננים מדהימים על קו החוף ואפס רוח. מסיים את המטלות של הבוקר, לאחר שלוקח את הילד הגדול לבית-הספר, ואת אחיו הקטן לגן. קופץ לסופרמרקט לקניות אבל הראש כבר באוויר. מגיע לזיכרון יעקב בשעה 10 בבוקר. בירידה לעמדה ממלון 'חוות הברון' נגלית אוניברסיטת חיפה כל-כך ברורה וקרובה, הראות פשוט מעולה. מעל, העננים ממשיכים להתפתח. הרוח בעמדה קצת חלשה, דרומית מדי, אבל זה לא יעצור אותי מלהמריא. מתקשר לבקרה האווירית, מוודא שחיל-האוויר אינו פעיל בעמק יזרעאל, ומודיע על כוונתי לחתוך את הארץ לרוחבה. פורס, ממריא ולא מחזיק. נוחת למטה בשדה המרכזי, הכי קרוב לכביש הפנימי כדי להגיע בחזרה לרכב במהירות. אחרי חצי שעה אני שוב בעמדה, התנאים משתפרים. ממריא שוב. כעת מחזיק בקלות יתרה, למרות שעדיין הרוח עם רכיב דרומי, וגם המשבים לא כל-כך חזקים. מזהה חסידות מעל תחנת דלק מצפון מערב לעמדה וגם מדרום מעל בריכות הדגים של מעגן מיכאל. התסכול גובר עם הזמן, כי אין בכלל ציפורים מול העמדה. נו באמת? ככה יגמר יום כל-כך מבטיח? עוברת שעה, ואני מרחף לי בגובה של 250-150 מטרים מעל פני הים. הטרמיקות* עדיין לא מספיק רחבות, ועוברות אותי מהר מדי. השעה כבר 12:30, לוגם מהמים ומרגיש שיש שיפור בתנאים. דואים נוספים מגיעים לעמדה, מריה עושה שלום, ואחרי כמה זמן כבר מוכנה להמראה. את ההמראה שלה לא הספקתי לראות, כי הרגשתי שהטרמיקה שישבתי בה לוקחת אותי יפה מזרחה. מעל זכרון ב-450 וממשיך לעלות בפלוס 2 מטר לשנייה. הטרמיקה נגמרת לי איפה שהוא ב-900 מטרים דרומית להר חורשן ואני בגלייד* לכוון פארק אלונה בכניסה למושב עמיקם. מקנן בי חשש מסיום, היות שביום ששי שעבר הסתיים כאן הקרוס שלי. אבל לאחר דקות ספורות בגובה של 450 יש טרמיקה. יש! מצליח להתמרכז במספר סיבובים, וככל שאני מתמרכז הוואריו* מנגן בקצב גובר והולך, 3+ וממשיך לעלות. 1200 מטר בבסיס ענן הנוף מרהיב מתמיד. אוניברסיטת חיפה ומפרץ חיפה יפים מתמיד. מדרום ממשיכים לסלול את קטע 18 בכביש 'חוצה ישראל' (כביש 6). מזהה את החלקים שכמעט גמורים, ואת אלה שעדיין לא. די קריר כאן. מוציא את הכפפות מהרתמה, וסוגר את הרוכסן בחליפה עד לסנטר. עוזב את בסיס הענן עם הפנים מזרחה בגלייד לכוון רמות מנשה. חוצה את הכביש המחבר את הקיבוצים דליה וגלעד ממש באמצע, ומכוון לענן שמתפתח ממזרח. מהירות הטיסה שלי סבירה: בין 50 ל-60 קמ"ש. די נמוך מדרום לעין השופט, אך הווריאו, מיד מרגיע אותי. הענן שכוונתי אליו אינו מאכזב. מסתובב בטרמיקה ומסתכל על המכוניות הנוסעות לכוון צומת מגידו בפיתולים של וואדי ערה. לא טורח להגיע לבסיס ענן, כי רחוב העננים שלי מסמן היטב את הדרך לכוון עפולה. מטוס שממריא במגידו עושה את ההקפה השמאלית שלו, אך אני עדיין רחוק ממסלולו ואין שום סכנה למפגשים מהסוג הלא נעים. עוד גלייד ואני חוצה את צומת מגידו ממש מעל הכלא. כאן עולה בי המחשבה על כמה רע זה להיות אסיר... איפה אני ואיפה הם. רגע של פילוסופיה בשחקים.

אני מעל לתחנת הדלק שבצומת מגידו בגובה של 350 מטר, היי, אני זקוק לטרמיקה עכשיו! וממש בהזמנה מגיעה טרמיקה רחבה וחזקה. מושכת אותי לכוון צומת הסרגל, ואני בקלות כבר מעל ה-1000 מטרים, לא נלחם כדי להישאר במרכז הטרמיקה כי ממול יש עוד ענן חביב. ממערב לי טס מסוק בלק-הוק מנומר בגובה של 350 מטר לכוון דרום. הוא ממערב לכביש הסרגל ואני ממזרח וגבוה הרבה יותר ממנו. מזהה את הצל של החופה שלי ואת הצל של הענן שאליו כוונתי, מדביק את הענן...אבל ממשיך לאבד גובה. טס מתחתיו ממש לחלקו הצפוני של הענן. כאשר נגלה הצל של החופה שלי מצידו הקדמי והצפוני של אותו ענן משמיע הוואירו את הצפצוף. לרקע צלילי הוואירו אני מזהה משמאלי דורס עם הפנים מערבה, ומיד מצטרף אליו ביתרון של 30-20 מטרים. הדורס ממתין עוד מספר שניות ומתחיל להסתובב ימינה, וכמובן שאני אחריו. לאחר שני סיבובים הוא סוגר את היתרון הקטן שהיה לי. לאחר כדקה הוא כבר מעליי בגובה של כמה עשרות מטרים. כעת אני מריח את הרפתות של מרחביה, והטרמיקה שלי הופכת למפלצת שמוציאה מהוואריו שלי צווחות של 5+, 6+ ולעיתים גם יותר. מעל לכפר סולם, מדרום לגבעת המורה אני כבר בבסיס ענן בגובה של 1600 מטר, כאן כבר קרררר! מוציא שוב את הכפפות ומתכוונן לגלוש לכוון קיבוץ גזית. מזהה את נחל תבור המתחתר לו לכוון מזרח. בגלייד ארוך מגיע לחלק הדרומי של רמת יבנאל, המהירות שלי בדרך היא מעל ל- 60 קמ"ש ורמת הגולן כבר ממש במרחק נגיעה. מגיע די נמוך לחלק הדרומי של רמת יבנאל אבל העננים כאן פשוט שואבים למעלה. ללא מאמץ מיוחד מסתובב בטרמיקה וגולש לכוון עמק הירדן. עד היום הטיסה הכי טובה שלי הסתיימה שם למטה על הגשר של אשדות-יעקב. אבל היום הסיפור ממש שונה! חוצה את הקיבוצים למטה ולא טורח להסתובב בכל הטרמיקות שסביבי. אני טס מספיק גבוה מעל העמק כדי להגיע בגובה הרכס למבוא-חמה. כעת אני רוצה להמשיך הלאה צפונה, כדי להוסיף עוד מספר קילומטרים לשיא הנוכחי. מהירות הטיסה שלי בין 40 ל-50 קמ"ש, והכנרת נראית מלמעלה די רגועה. מגיע קצת מתחת לגובה העמדה של מבוא חמה, אבל הרכס מיד בועט אותי מעל העמדה. נהנה מתחושת ההישג. יעקי, השותף הקבוע שלי לדאייה, מתקשר בזמן שאני שם את האף לכוון מערב ומתחיל לטפס בגובה. לוקח לי מספר רגעים להבין שאני לא חודר כי הרוח די חזקה ולוחץ על הספיד-סיסטם*. במקביל אני מקשקש עם יעקי בטלפון הנייד על האפשרות להגיע לקצרין. קריסה מסיבית מחזירה אותי למציאות במהירות יתרה. מנתק את שיחת הטלפון ומבטיח לספר לו את הפרטים בהמשך. כעת, אני מתחיל להבין שאני במצב לא סימפטי בלשון המעטה. מנסה לטוס צפונה, אבל עדיין אני עולה אך לא מתקדם. אני ממש מעל לקיבוץ מבוא חמה, ומבין שלמטה בכנרת אני כבר היום לא אנחת. מגיע אז להחלטה לנחות למעלה ברמת הגולן. כמה ספירלות* 'מבזבזות' את הגובה העודף שלי. אני ממש מעל בתי הקיבוץ עם הפנים קדימה לכוון מערב אבל טס אחורה לכוון מזרח. עדיין בשליטה אבל התחושה בהחלט לא נעימה. מתחיל לאבד גובה באופן רצוף אבל בטיסה לאחור. מציץ לוואריו ומגלה שזה גם משדר מהירות קרקעית בתנועה לאחור! אני טס בין 6 ל-12 קמ"ש אחורה. בטיסה לאחור אני עובר את כביש הגישה ממש מול הכניסה לקיבוץ. מזהה בשדה מאחורי ומדרומי טרקטור חורש את האדמה. שמח על כך שלפחות מישהו יראה את הנחיתה שלי ברוורס, ובמקרה הכי גרוע אולי גם יעזור. לאחר מספר רגעים אני נמצא כמאה מטרים מזרחית לכביש. אז אני מרגיש את הכנף הימנית מושכת ואת אפקט הקרקע היוצר נדנודים, מתחיל לזעזע את החופה. מרסן את החופה אבל מיד גם מרפה כדי לאפשר לה להמשיך ולטוס, כדי לא לאבד שליטה לחלוטין. עוד רגע אחד ואני פוגש את האדמה. מתגלגל לא מרצון ימינה, ונגרר עוד מטר שתיים על האדמה. היות שהייתי מוכן לנחיתה שכזו, מושך בשיא המהירות את הברקס הימיני, ומיד אחר כך את השמאלי. זהו, אני למטה!

רק עכשיו אני קולט שהייתי באוויר ארבע שעות! וואו, זה באמת הרבה! שברתי את השיא האישי שלי לטיסת מרחק כשגמעתי כ- 70 ק"מ. שיפרתי את השיא האישי שלי ב- 10 ק"מ, אבל חשוב יותר הוא שנכנסתי ל'מועדון' של "הטסים" מזיכרון יעקב למבוא חמה. 'מועדון' זה הוא נחלת ה"טייסים" המנוסים והטובים מאד. למעשה הנחיתה במבוא חמה מאולצת היות שהגבול הבין לאומי נמתח קילומטרים בודדים ממזרח. מקפל את החופה לא בצורה הכי מסודרת. ואץ לתפוס טרמפ בחזרה לכוון הרכב שלי שחונה בזיכרון יעקב. ממש לפני שהגעתי לרכב, כשעתיים וחצי לאחר הנחיתה שלי, אני מקבל שיחת טלפון ממריה. "אתה באזור"? היא שואלת. לאחר שהבהרתי לה שאני כבר בזיכרון היא משתפת אותי בהישג שלה. ושנינו חולקים את החוויות מההישג של כל אחד מאיתנו מאותו יום ובעיקר מהנחיתות המאולצות שלנו ברוורס, למעלה ברמת הגולן.

מילון מונחים

• טרמיקה – זרם אוויר חם העולה ביחס לגוש האוויר שסביבו.
• וואריומטר/וואריו – מכשיר מדידה של מהירות עליה או ירידה אנכית. מודד בערכים של מטרים לשנייה.
• גלייד – דאייה בשיעור נסיקה קבוע, לרוב במהירות קבועה.
• ספיד-סיסטם - מערכת האצה במצנח הרחיפה המאפשרת להגדיל את מהירות הטיסה.
• ספירלה – סיבוב הדוק שבאמצעותו ניתן לאבד גובה רב במהירות רבה.

הערה: שיא ישראל  הנוכחי במצנחי רחיפה (נכון לתחילת אוגוסט 2013) -  130 ק"מ, נקבע על ידי נועם פרידמן בעונת האביב 2013 בטיסת מרחק משרונה למצוקי דרגות דרך בקעת הירדן.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.