יורם אהרוני | רפואת ספורט | 07/02/2014

התסמונת המשולשת של הספורטאיות

טיפול, וחזרה לפעילות ספורטיבית

תקציר נייר עמדה בעקבות שתי הוועידות הבין לאומיות הראשונות בנושא שהתקיימו בסן-פרנציסקו (2012)  ואינדיאנאפוליס (2013).

התסמונת המשולשת של הספורטאיות (The Female Athlete Triad) הוא מצב רפואי שנצפה אצל נשים ונערות העוסקות בספורט ויש לו שלושה מרכיבים: 1) זמינות נמוכה של מקורות אנרגיה עם הפרעות אכילה או בלעדיהן; 2) אי סדירות מחזור הוסת; 3) ריכוז נמוך של מינרלים בעצמות.  הרבה ספורטאיות סובלות לעתים קרובות מאחת התופעות האלה או מכמה מהן  ודרושה התערבות מהירה בכדי למנוע התדרדרות במצב  שעלולה לגרום לתופעות חמורות כמו: הפרעות אכילה, הפסקת הוסת ואוסטאופורוזיס.

שלושת מרכיבי התסמונת קשורים ביניהם מאחר שזמינות אנרגיה נמוכה משפיעה על  מחזור הוסת וגם על ריכוז המינרלים בעצמות.  כמו כן, רמה נמוכה של אסטרוגן האופיינית להפסקת הוסת משפיעה גם על ריכוז המינרלים בעצמות. נייר העמדה הראשון בנושא התסמונת המשולשת של הספורטאיות פורסם בשנת 1997 על ידי הקולג' האמריקאי לרפואה ספורטיבית (ACSM). בשנים שלאחר מכן בוצעו מחקרים שמצאו שיעור גבוה של תופעות תת-קליניות בקרב ספורטאיות שעלולות להתפתח לנקודות הקצה: הפרעות במחזור הוסת (עלולות להתפתח להפסקת הוסת), ריכוז מינרלים נמוך בעצמות  (עלול לתרום להתפתחות אוסטאופורוזיס ולהגדיל את הסיכון לשברי מאמץ)  ולקשר בין זמינות אנרגיה נמוכה והפרעות במחזור הוסת. בשנת 2007 נעשתה הגדרה מחודשת של התסמונת המשולשת של  הספורטאיות והיא תוארה כתסמונת שבה יש זמינות אנרגיה נמוכה (עם הפרעות אכילה או בלעדיהן), הפסקת הוסת ואוסטאופורוזיס. זמינות אנרגיה מוגדרת ככמות האנרגיה הזמינה לכל שאר התהליכים הפיסיולוגיים בגוף, אחרי שמנוכה כמות האנרגיה הנצרכת בפעילות הגופנית. המודל הזה מציג כל אחד משלושה המרכיבים שלו כעומד על רצף  הנע מהנקודה האופטימלית ועד לנקודת הקצה השלילית. כקצוות האופטימליים מוגדרים מצבים בהם זמינות האנרגיה מספיקה לכל התהליכים הפיסיולוגיים בגוף, מחזור הוסת הוא תקין ורמת המינרלים בעצמות היא בגדר הנורמה. נקודות הקצה השליליות הן  זמינות אנרגיה נמוכה (עם הפרעות אכילה או בלעדיהן), הפסקת מחזור הוסת ואוסטאופורוזיס. מטרת הרצף הזה היא לזהות סימנים תת-קליניים שיביאו להתערבות שתמנע החמרה של המצב.

השלכות בריאותיות של התסמונת

מצב כרוני של זמינות אנרגיה נמוכה יכול לפגוע בבריאות הספורטאית וגם לגרום לירודה בהישגיה, במיוחד כאשר הוא מלווה בהפרעות אכילה. כאמור, זמינות אנרגיה נמוכה עלולה להשפיע על סדירות מחזור הוסת. רמות נמוכות של אסטרוגן, האופייניות למצב זה יכולות להשפיע לרעה על  מצב מערכות שריר-שלד ומערכת לב-ריאה.  זמינות אנרגיה נמוכה יכולה להשפיע לרעה על מערכת שריר-שלד גם ללא קשר לרמות האסטרוגן. שברי מאמץ מופיעים בשכיחות גבוהה אצל נשים בעלות אי סדירות במחזור. כמובן שפגיעות אלה פוגעות גם בביצועים הספורטיביים.  יש לתסמונת  גם השלכות בריאותיות אחרות הכוללות הפרעות במערכת העיכול, במערכת ההפרשה וגם בתחום הבריאות הנפשית.

אבחון התסמונת

כאמור, אבחון מוקדם של נשים הנתונות בסיכון להתפתחות התסמונת הוא חיוני להצלחת הטיפול. יש לערוך סקירת גורמי הסיכון להתפתחותו כחלק שגרתי מהבדיקות התקופתיות אותן עוברות הספורטאיות, המהוות תנאי להשתתפותן בתחרויות. הבדיקות התקופתיות צריכות לכלול שאלון  בו נכללים כל מרכיבי הספקטרומים שתוארו למעלה. אמנם אין עדיין דווחים רבים על יעילות השאלון, אך קיימת הסכמה כי הוא חלק חשוב מאמצעי הזיהוי של התסמונת. השאלות המוצעות:

1. האם הופיע אצלך כבר הוסת?

2. מתי הופיעה אצלך הוסת לראשונה?

3. מתי הופיעה אצל הוסת בפעם האחרונה?

4. כמה פעמים היית במחזור ב-12 החודשים האחרונים?

5. האם את צורכת הורמונים נשיים כלשהם (אסטרוגן, פרוגסטרון, גלולות למניעת הריון)?

6. האם את מודאגת ממשקל גופך?

7. האם את מנסה לעלות או לרדת במשקל ביוזמתך או שמישהו הציע לך לעשות כן?

8. האם את בדיאטה מיוחדת או שהנך נמנעת מלצרוך סוגי מזון כלשהם?

9. האם סבלת אי פעם מהפרעות אכילה?

10. האם סבלת משבר מאמץ?

11. האם נאמר לך פעם כי יש לך ריכוז מינרלים נמוך בעצמות (אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס)?

 

ספורטאיות באוניברסיטאות ארה"ב עוברות בדרך כלל בדיקה שנתית הכוללת שאלון דומה אך ההמלצה היא כי בדיקות כאלה יערכו גם לספורטאיות בבתי הספר ואם יזוהה  חשד להפרעה באחד ממרכיבי התסמונת תעשה בדיקה מעמיקה יותר כדי לאבחן האם יש לכך השלכות גם על שני המרכיבים האחרים. התחלת הבדיקות אצל נערות היא חיונית מחר ש-90% ממסת העצם מושגת כבר בגיל 18 ולכן יש רק חלון הזדמנויות צר להצלחת ההתערבות במקרים בהם הוא נדרש.

מהם גורמי הסיכון העיקריים שיש לערוך סקירה לגביהם?

1. היסטוריה של הפרעות במחזור החודשי.

2. היסטוריה של שברי מאמץ.

3. היסטוריה של הערות שקיבלה הספורטאית על אכילה או משקל מגוף מצד הורים, מאמנים או חברים לקבוצת הספורט.

4. היסטוריה של דיכאונות.

5. היסטוריה של דיאטות.

6. הערכות לתכונות אישיות כמו פרפקציוניזם או אובססיביות.

7. לחצים להפחתת משקל או עליות וירידות תכופות במשקל.

8. התמחות בגיל מוקדם בענף ספורט אחד.

9. אימון-יתר.

10. פציעות חוזרות  ונשנות שההחלמה מהן אינה שלמה.

11. התנהגות בלתי הולמת כלפי הספורטאית מצד המאמן.

כיצד יש לבצע אבחון של התסמונת?

תוצאות הסקירה צריכות להבחן על ידי צוות הכולל רופא, תזונאי ספורט ובמקרים בהם יש חשש להפרעות אכילה צריך להתייעץ גם עם מומחה בבריאות הנפש. ניתן לכלול בצוות גם  מומחה בפיסיולוגית המאמץ וספורטתרפיסט.

הצלחת האבחון והטיפול תלויה במידה רבה בנכונות הספורטאית לשיתוף פעולה עם הצוות. נדרש גם שיתוף פעולה מצד ההורים וצוות האימון והניהול  של קבוצת הספורט.

כיצד מאבחנים זמינות אנרגיה נמוכה

לא ניתן לאבחן זמינות אנרגיה נמוכה רק על ידי ביצוע מאזן אנרגטי. גם שמירה על משקל גוף תקין לא בהכרח מעידה כי הגוף מקבל את כל האנרגיה הדרושה לו. נמצאו ספורטאיות שהיו להן הפרעות במחזור שלא היו מלוות בשינויים במשקל הגוף. הספורטאיות יכולה להימצא באותו הזמן במצב של איזון אנרגטי אך גם עם זמינות אנרגיה נמוכה.

השלב הראשון בזיהוי זמינות אנרגיה נמוכה הוא קביעת ה-BMI. יש להתייחס לטבלאות הלוקחות בחשבון את הגיל (עד גיל 20).  במקרים בהם הספורטאית  אינה בעלת משקל גוף נמוך מתבצע הזיהוי על ידי  הערכות של צריכת האנרגיה והוצאתה. סימנים נוספים (כאשר אין הפרעות אכילה וירידה חדה במשקל הגוף): ירידה בתצרוכת האנרגיה במנוחה (RMR), רמות נמוכות של triiodothyronine (T3) ,  ויחס של פחות מ-0.9 בין ה-RMR  המדוד לזה החזוי. השיטות להערכת הוצאת האנרגיה וצריכתה הולכות ומשתפרו אך יש לזכור שאינן מושלמות.  יתכן שתזונאי ספורט ומומחה בפיסיולוגית המאמץ יוכלו לעזור בזיהוי המצב בכלים העומדים לרשותם כמו ביצוע  רשימה של צריכת מזון והוצאת אנרגיה לאורך מספר ימים. קיים באינטנרנט "מחשבון לזמינות אנרגיה" בכתובת:http://www.femaleathletetriad. org/calculators . באופן אידיאלי, נשים פעילות צריכות לשאוף לערך של לפחות 45 קילוקלוריות/ק"ג משקל גוף ללא שומן / יממה, בכדי להבטיח תקינות כל התהליכים הפיסיולוגיים בגוף.

איך מאבחנים הפסקת וסת על רקע זמינות אנרגיה נמוכה?

כדי לאבחן הפסקת וסת על רקע זמינות אנרגיה נמוכה יש לשלול אפשרות כי הפסקת הוסת אינה נובעת מהריון או מחלה שאינה קשורה לזמינות אנרגיה נמוכה. במקרה של חשש להפסקת הוסת בשל זמינות אנרגיה  נמוכה יש לבצע בדיקת הריון ובדיקות לכל המצבים האחרים העלולים לגרום לתופעה.   המסמך מפרט את הבדיקות שיש לבצע בכדי לשלול אפשרות שהפסקת הוסת נובעת ממחלה שאינה קשורה לזמינות אנרגיה נמוכה (ראו במסמך המקורי).

איך מאבחנים ריכוז נמוך של מינרלים בעצמות?

האבחון נעשה בסריקת DXA. יש לשקול עריכת הסקירה לספורטאיות במצבים כמו: א) הפרעות אכילה; ב) BMI מתחת 17.5 ק"ג/מ"ר; ג) ספורטאיות שאבדו למעלה מ-10% ממשקלן בחודש אחד; ג) וסת ראשונה אחרי גיל 16; ד) פחות מ-6 מחזורי וסת בשנה אחת; ה) שני שברי מאמץ או שבר מאמץ אחד בדרגת חומרה גבוהה.  אפשר לשקול לערוך את הסקירה גם במצבים של סיכון נמוך יותר כמו BMI  שבין 17.5 ל-18.5 ק"ג/מ"ר, ירידה במשקל של 10-5% בחודש, הופעת וסת ראשונה בגיל 15 וכדומה. ניתן לשקול עריכת סקירת DXA  גם בקרב ספורטאיות הנמצאות בסיכון שחוו שבר בעצמות ארוכות על רקע טראומה, במיוחד במצבים שהטראומה לא הייתה אמורה לגרום לשבר. ניתן לשקול ביצוע הבדיקה גם לספורטאיות הנטולות תרופות שיש להן השפעה על העצמות. ספורטאיות שיש לגביהן אינדיקציות ברורות לצורך בבדיקה צריכות להיבדק שוב  אחרי שנה עד שנתיים בכדי להעריך שוב את מצבן ואת התקדמות הטיפול. המסמך המלא מפרט אזורים בגוף בהם מומלצת הסקירה.

אסטרטגיות  טיפול ללא תרופות

מחקרים שבוצעו על ספורטאיות הסובלות מתופעות הקשורות בתסמונת (וגם מחקרים בבעלי חיים) הראו כי ניתן לשפר את המצב הבריאותי  במקרים מסוימים גם ללא טיפול תרופתי. ההמלצות לטיפול לא תרופתי במקרים של זיהוי זמינות אנרגיה נמוכה הן:

1. אם הובהר כי הרקע לזמינות הנמוכה הוא בוודאות אכילה בלתי מספקת, מספיקה הדרכה תזונתית לספורטאית על יד תזונאי ספורט. מומחה בפיסיולוגית  המאמץ יכול לעזור על ידי חישוב הערכת הוצאת האנרגיה בפעילות וזמינות  האנרגיה.

2. גם אם הרקע לזמינות האנרגיה הנמוכה הוא ירידה מכוונת במשקל ללא הפרעות אכילה, מספיקה הדרכה של תזונאי ספורט.

3. אם זמינות האנרגיה הנמוכה היא על רקע הפרעות אכילה יש לשלב   בטיפול, רופא משפחה, מומחה בבריאות הנפש ותזונאי ספורט.

כל הטיפולים האלה מטרתם להביא את הספורטאית למשקל גוף תקין על יד תזונה  המתאימה לכמות הפעילות הספורטיבית המבוצעת. מטרות ספציפיות יכולות לכלול: א) חזרה למשקל הגוף שהיה לפני הירידה במשקל; ב) הגעה ל-BMI  של 18.5 ומעלה או לפחות 90% מהמשקל החזוי; ג) צריכת 2000 קק"ל ליממה לכל הפחות או כמות גדולה יותר בהתחשב בפעילות הגופנית.  מאחר שהמטרה היא להביא את הגוף למשקל גוף תקין, יתכן שתידרש גם הפחתה של כמות הפעילות הגופנית, לפחות לתקופה מסוימת (למשל, בתקופת הפגרה). קשה לדרוש הפחתה של הפעילות בזמן תקופת אימונים ותחרויות. הטיפול העדיף במצב כזה יהיה כמובן הגברת צריכת המזון. העלייה במשקל בעקבות הטיפול צריכה להיות הדרגתית, לדוגמה – חצי ק"ג בכל 10-7 ימים. אם מדובר בספורטאית הצורכת כ-2000 קק"ל ביממה, מדובר בעלייה של 600-200 קק"ל ביממה, לאורך מספר חודשים. המטרה כאמור היא להגיע לפחות ל-45 קק"ל/ ק"ג משקל גוף ללא שומן/ יממה.

צעדים לתוכנית להגברת זמינות אנרגיה

1. הערכת זמינות האנרגיה הנוכחית.

2. פיתוח תכנית תזונתית שתיקח בחשבון את איכות המזון, גיוון מקורות המזון, העדפות אישיות וזמינות של מאכלים שונים. יש לקחת בחשבון בתכנון  את אבות המזון וגם  ויטמינים ומינרלים, במיוחד: סידן, ויטמין D, ברזל, אבץ, וויטמיןK . כאשר הדבר אפשרי, יש להעדיף מאכלים אמיתיים על פני תוספים תזונתיים.  ההמלצות התזונתיות עשויות לכלול מאכלים עתירי אנרגיה ורכיבים תזונתיים חשובים כמו: משקאות על בסיס חלב,  חומצות שומן חיוניות ממקורות כמו שמנים בריאותיים, אגוזים, אבוקדו ופירות מיובשים. אם קיימת תחושות אי נוחות בגלל  ארוחות גדולות אפשר לשקול צריכת המזון בארוחות קטנות המפוזרות לאורך היום, בהתחשב בזמני האימונים. יש לקחת בחשבון גם את השינויים בתצרוכת המזון הנדרשת בהתאם לתכנית התחרויות השנתית. הצלחת ההתערבות דורשת שקילות תכופות המבוצעות באותן מאזניים ובלבוש מינימלי כדי לשלול אפשרות של מצבי רמייה.  תדירות סבירה של שקילה היא אחת לשבוע.

מטרות הטיפול בהפרעות אכילה

המטרות הן להפסיק התנהגויות פתולוגיות של הרגלי אכילה, להפחית את ניסיונות הדיאטה ולשנות אמונות  מזיקות הקשורות במזון ובדימוי הגוף.  במקרים כאלה יש לשקול בצד ההדרכה התזונתית גם טיפול התנהגותי.

מטרות ספציפיות לשיפור ריכוז המינרלים בעצמות

בספורטאיות שאובחנו כבעלות ריכוז נמוך של מינרלים בעצמות ממליץ הפאנל הבין לאומי להגביר את זמינות האנרגיה ולוודא שיש עליה במשקל הגוף.  צריך לעקוב אחרי סדירות המחזור החודשי ולראות אם הוא חזר להיות תקין. יש לעקוב אחרי רמות הסידן וויטמין D  בגוף. חזרה של מחזור הוסת לסדירות היא חשובה מאד מאחר שלרמות נמוכות של אסטרוגן יש השפעה על ריכוז המינרלים בעצמות.  מעריכים כי נשים הסובלות מהפסקת המחזור מאבדות 3-2% ממסת העצם בשנה, במידה שהמצב לא מטופל.  אין הרבה מידע על שינויים בריכוז המינרלים בעצמות אצל נשים אצלן הופסק המחזור והתחילו לעולת חזרה במשקל, אך יש מספר מחקרים שכבר הדגימו זאת. במחקרים על נשים אנורקסיות נמצאו עליות של 10-1% בריכוז המינרלים בעצמות בעקבות עלייה במשקל והופעה מחודשת של המחזור החודשי.  לעומת זאת הריכוז המשיך וירד בקרב נשים שאצלן לא חודש המחזור. יש מחקרים שמצאו כי בעקבות חידוש המחזור לא נמצאה עלייה בריכוז המינרלים אך לפחות נבלמה ירידה נוספת בו. אמנם נמצא שניתן לשפר במשהו את ריכוז המינרלים גם ללא חידוש המחזור אך נראה כי להשגת המטרה של שיפור הריכוז נדרש טיפול תזונתי אך גם  העלאת ריכוז האסטרוגן.

האסטרטגיה הלא-תרופתית העיקרית לשיפור מצב המינרלים בעצמות ושמירתו ברמה תקינה היא ביצוע קבוע של תרגילים נושאי משקל. רקמת העצם מתחזקת בעקבות תרגילים נושאי משקל כולל אימוני כוח ובמיוחד תרגילים עם אימפקט גבוה (תרגילים בהם מתבצע מגע עוצמתי של הרגליים בקרקע כמו בניתורים). מומלץ כי תוכניות האימונים ישלבו אימונים עם אימפקט גבוה ואימוני כוח. במחקרים שבדקו השפעת אימוני כוח בלי אימפקט ואימפקט בלי אימוני כוח נמצאו תוצאות טובות פחות.  ה-ACSM  הוציא נייר עמדה מיוחד על בריאות העצמות ופעילות גופנית. (ACSM Position Stand on Bone Health and Exercise).

אולם קיימת כאן גם בעיה: הפאנל הבין לאומי הביע חשש כי תרגילים בעלי אימפקט גבוה עלולים להביא  לשברי מאמץ אצל נשים עם ריכוז נמוך של מינרלים בעצמות (עם שברי מאמץ או בלעדיהם). נדרשים מחקרים נוספים על השפעת תרגילי נושאי משקל על הסיכון להתפתחות שברי מאמץ בקרב נשים שיש להן ריכוז נמוך של מינרלים בעצמות.

כמה זמן נדרש בכדי להשיג שיפור במצב בעקבות הגברת זמינות האנרגיה?

הזמן בו יכול לחול השינוי החיובי משתנה בהתאם לחומרת הבעיה ומשך הזמן שבו המחזור של הספורטאית היה לא סדיר. העלאת זמינות האנרגיה הניבה השפעות על סדירות המחזור כבר אחרי מספר שבועות אבל לעתים נדרשו חודשים ארוכים עד שהמחזור חזר להיות סדיר, לפעמים אפילו יותר משנה אחת. שיפור בריכוז המינרלים בעצמות הוא איטי יותר ועוברות מספר שנים עד שהוא קורה כתגובה להעלאת זמינות האנרגיה. עדיין לא ברור אם ניתן לשקם אותו לחלוטין.

הערות סיכום לטיפול הלא תרופתי

הצלחת הטיפול בתסמונת דורשת ראיה רב מערכתית. בטיפול צריכים להיות משולבים: רופא משפחה, תזונאי ספורט  ומומחה בבריאות הנפש. במקרים מסוימים נדרש יעוץ גם מאורתופד, אנדוקרינולוג,  פסיכיאטר, פיסיולוג מאמץ, ספורטתרפיסט, בני משפחה והמאמן. נדרש אמון מלא בין הצוות המטפל לבין הספורטאית.  הערכת הצלחת הטיפול צריכה לקחת בחשבון את שיפור המצב הבריאותי של הספורטאית, הישגיה הספורטיביים, הדימוי העצמי שלה ואורח חייה.

טיפול תרופתי

הטיפול הלא-תרופתי צריך להיות הטיפול הראשוני בתסמונת אך במקרים של אוסטאופורוזיס ושברים חוזרים ונשנים, הפאנל ממליץ על טיפול תרופתי במידה שאין תוצאות לטיפול הלא תרופתי אחרי כשנה, או במקרים בהם במהלך אותה שנה מופיעים שברים חדשים. טיפול תרופתי יידרש אולי גם במקרים של הפרעות אכילה. דיון בטיפולים התרופתיים למצבים השונים הקשורים בתסמונת ניתן למצוא במסמך המלא.

חזרה לפעילות ספורטיבית

למרות שקיימת מודעות רחבה לגבי התסמונת המשולשת של הספורטאיות, אין עדיין הנחיות ברורות מתי ניתן לאשר חזרת הספורטאיות לפעילות. כתוצאה מכך קורה שנשים הסובלות מתופעות הקשורות בתסמונת מקבלות אישור חזרה לפעילות על ידי רופאים, גם מבלי שבוצעה הערכה של מצבן ואולי גם מבלי שטופלו כלל ומבלי שמבוצע מעקב אחריהן.

מה תפקידו של רופא הקבוצה בהחלטה אם לאשר לספורטאית לחזור לפעילות?

תפקידו של רופא הספורט  הוא לעזור לספורטאי לחזור לפעילות אחרי מחלה או פציעה מבלי שהדבר יפגע בבריאותו של הספורטאי. הרופא צריך לפתח נוהל של חזרה לפעילות, לעקוב אחרי החלמת הספורטאי ולאשר חזרה לפעילות רק כאשר המצב הרפואי מאפשר זאת.  מאחר שאין עדיין הנחיות ברורות בנושא ומאחר שידוע כי המצאות גורמי סיכון לתסמונות עלולים לגרום לשברים חמורים יותר ודחיית מועד החזרה לתחרויות, הפאנל ממליץ על פרוטוקול  שלפיו צריכים הרופאים  להעריך את גורמי הסיכון וחומרתם ובהתאם לכך לאשר חזרה לפעילות. בהתאם לתוצאות פרוטוקול הערכת הסיכונים (המופיע במסמך המלא) הרופא יכול לתת אישור מלא לחזרה לפעילות, אישור מוגבל לחזרה לפעילות, או לאסור על הספורטאית  כליל להשתתף באימונים ותחרויות בענף הספורט בו היא עסקה. אישור מוגבל לחזרה לפעילות יכול לכלול חזרה לפעילות אך לא בהיקף מלא והעלאת העומס האימוני באופן הדרגתי ככל שמופיעים סימנים חיוביים להצלחת הטיפול.

אמנת הטיפול

הרופאים צריכים לספק למטופלות הנמצאות בסיכון בינוני וגבוה הנחיות לגבי הטיפול. אמנם ניתן להסתפק בהנחיות בעל-פה אך רצוי לנסח אמנת טיפול שתימסר לספורטאית בכתב. מטרת האמנה היא  להבהיר את הכללים שיאפשרו חזרה לפעילות ואת פעולות המעקב שעל הספורטאית לעבור על ידי רופא הקבוצה ושאר חברי הצוות הרב-תחומי המטפל בה. רופא הקבוצה צריך לתאם עם שאר חברי הצוות את פעולות המעקב שהם צריכים לבצע  ולשמש כתובת לספורטאית לכל השאלות הנוגעות בטיפולים שיאפשרו חזרתה לפעילות. רצוי מאד שהן הרופא והן הספורטאית המטופלת יחתמו על אמנת הטיפול. המסמך מביא דוגמה לאמנת טיפול שניתן לשנות אותה בהתאם למצב הספורטאית.

שיקולים נוספים במודל החזרה לפעילות

גיל הספורטאיות

בהערכת הסיכונים ובהחלטה האם לאפשר חזרה לפעילות יש להתחשב באופן מיוחד בגיל הספורטאיות. ספורטאיות הנמצאות בגיל ההתבגרות נמצאות  בשלב של צמיחה מהירה הכולל גם את הגדלת מאגר המינרלים בעצמות. להופעת התסמונת בגיל הזה כתוצאה מזמינות נמוכה של אנרגיה  ועומס אימוני גבוה עלולות להיות השלכות בריאותיות חמורות במיוחד  שישפיעו על בריאות הספורטאיות לכל ימי חייהן. נדרשים מחקרים שיקבעו עומסי אימון מרביים  שנערות יוכלו לבצע בגיל ההתבגרות, עומסים שמעבר להם יש סבירות גבוהה שתגרם פגיעה לבריאות העצמות.

הפרעות אכילה חמורות

הפאנל ממליץ לאסור כליל השתתפות בפעילות ספורטיבית לנשים שזוהתה אצלן הפרעת אכילה חמורה כמו אנורקסיה נרבוזה (וה-BMI  שלהן פחות מ-16 ק"ג/מ"ר) או  בולימיה נרבוזה מתונה עד חריפה (הקאות או שימוש באמצעים משלשלים ומשתנים יותר מ-4 פעמים בשבוע).  חזרה של ספורטאיות אנורקסיות מותנה בכך שהן נכנסות למסלול טיפול וה-BMI  שלהן מגיע ל-18.5 ומעלה ואצל הספורטאיות הבולימיות בכך שהן מפסיקות את ההקאות והשימוש בחומרים המשלשלים והמשתנים. במקרים חמורים של הפרעות אכילה יתכן שהחזרה לפעילות ספורטיבית לא תישקל כלל בשלבים הראשונים של הטיפול.

המסמך המלא:

De Souza MJ, Nattiv A, Joy E, Misra M, Williams NI, Mallinson RJ, Gibbs JC, Olmsted M, Goolsby M, Matheson G; Expert Panel. 2014 Female Athlete Triad Coalition Consensus Statement on Treatment and Return to Play of the Female Athlete Triad: 1st International Conference held in San Francisco, California, May 2012 and 2nd International Conference held in Indianapolis, Indiana, May 2013.

Br J Sports Med. 2014 Feb;48(4):289. doi: 10.1136/bjsports-2013-093218. PMID:24463911

---

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.