חיים קאופמן | | 19/03/2012

כדורגל בארץ ישראל עד הקמת מדינת ישראל

ד"ר חיים קאופמן

התקופה העותמנית

בעשור שלפני מלחמת העולם הראשונה החלו לקום בארץ ישראל העותמנית אגודות התעמלות רבות. האגודה הראשונה, "ראשון לציון יפו" (ששינתה שמה בהמשך למכבי תל-אביב) הוקמה ב-1906 ובעקבותיה קמו אגודות התעמלות וספורט נוספות. ב-1912 הוקמה הסתדרות מכבי ארץ-ישראל, שאגדה אותן תחת מרכז אחד. אגודות אלה היו הראשונות ששיחקו גם במשחק הכדורגל ובולטת במיוחד הייתה מכבי תל-אביב שבשורותיה שיחקו בין היתר דוד תדהר הבלש התל-אביבי המפורסם ויוסף יקותיאלי הוגה רעיון המכביה וממקימי ההתאחדות לכדורגל.  

אין יודעים מי הכניס את הכדורגל לארץ-ישראל . יש הטוענים כי היו אלה התורכים ויש הטוענים כי היו אלה העולים מרוסיה שהגיעו בעלייה השנייה. בכל מקרה אנו יודעים כי המשחק היה פופולארי מאוד כבר בתקופה העותמנית   בשנת 1912 הופיע לראשונה תיאור מפורט של משחק כדורגל בעיתון "החירות"  שם הוא הוא מוצג כ"...עונג שבתי, חברתי ומשפחתי". משחק כדורגל קוים גם ב"משחקי רחובות" (חגיגות ספורט שנתיות שהתקיימו ברחובות משנת 1908 ועד 1914 בחול המועד של פסח)  של אותה השנה ועדות נוספת לפופולאריות שלו היא ספר חוקת הכדורגל שפורסם בשנת 1913 ע"י צבי נשרי חלוץ מורי ההתעמלות בארץ-ישראל.

אין ספק כי הכדורגל קיבל תנופה משמעותית עם הכיבוש הבריטי של א"י (1918-1917) ותחילת השלטון המנדטורי (1920). הכוחות הבריטים ששהו בארץ יסדו קבוצות כדורגל צבאיות רבות ואף מיסדו את הכדורגל באמצעות משחקי גביע שהתקיימו עד שנת 1927 (שברובן זכתה המעופפים רמלה). בהשפעת הקבוצות הבריטיות החלו לקום בא"י קבוצות כדורגל יהודיות וערביות רבות ועיתונות התקופה מלאה בדיווחים קצרים על עשרות משחקי כדורגל ביניהם.

בשנות העשרים נעשו ניסיונות ראשונים למיסוד הכדורגל. נוסדו ליגות כדורגל מחוזיות ועירוניות ומשנת  1922 עד 1927 התקיימו משחקי "מגן שמשון" שהיו בפועל משחקי גביע של אגודות מכבי השונות. הקבוצה הראשונה שזכתה בגביע זה הייתה מכבי נס ציונה.

אחת הבעיות המרכזיות של הכדורגל היהודי בארץ-ישראל בפרט ושל הספורט הייתה הפוליטיזציה של הספורט העברי והיחסים העכורים שנוצרו בין האגודות שהקשו על הקיום הסדיר של ליגת הכדורגל. התאגדות "הפועל" שייצגה את מפלגות הפועלים ראתה עצמה חלק מספורט הפועלים הבינלאומי אימצה לעצמה את רעיונותיו של ספורט זה וראתה ב"מכבי" הסתדרות בורגנית המייצגת ערכים קפיטליסטים. מכבי לעומת זאת, ראתה עצמה מלכתחילה ההסתדרות ספורט ציונית בלתי מפלגתית והתנגדה לתפיסה המעמדית של הפועל.

מעבר לערך הספורטיבי שלו, שרת הכדורגל העברי את האינטרסים הלאומיים של הישוב היהודי. קבוצות הכדורגל העברי ארחו קבוצות רבות מחוץ לארץ (כמו הכוח וינה בביקור מתוקשר  וקבוצות מאוסטריה, רומניה והונגריה) , נערכו ביקורים מחוץ לארץ ישראל (כמו מסע מכבי תל-אביב לפולין ולאוסטרליה או מכבי חיפה לארה"ב) . במישור היהודי נועדו המפגשים להדק את הקשר בין ארץ ישראל ליהודי הגולה ובמישור הבינלאומי היו המפגשים חלק מהרצון היהודי לזכות בלגיטימציה בינלאומית ולהדק את הקשרים עם ארצות ערב השכנות. לציון מיוחד ראוי ביקורה של נבחרת פלשתינה (שעל חולצותיה נרקמה האות P) שהכילה כדורגלים יהודים ובריטים בקהיר ובאלכסנדריה בשנת 1931.

בשנות השלושים הקמה לראשונה נבחרת ארץ ישראל שנטלה חלק במשחקי קדם הגביע העולמי. בשנת 1934 הפסידה הנבחרת למצרים (7-1 ו- 4-1) וב-1938 לנבחרתה של יוון ( 3-1 ו 0 -1) אברהם נודלמן שכבש את השער הבודד נגד מצרים הוא חלוץ מבקיעי השערים של ישראל במשחקיה הבין-ארציים.

חיזוק הקשר בין יהודי התפוצות ויהודי ארץ ישראל בא לידי ביטוי גם בארגון המכביות הראשונות בארץ ישראל החל משנת 1932 שבהן נערכו בין היתר גם משחקי כדורגל. במכביה של שנת 1932 זכתה נבחרתה של פולין ואילו בזאת של 1935 זכתה נבחרת רומניה.

הכדורגל בארץ-ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה

בתקופת מלחמת העולם השנייה הושפע הכדורגל  משלושה גורמים מרכזיים: מצבה של ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה, מערכת היחסים עם הבריטים ומערכת היחסים העכורה שבין אגודות הספורט שהביאה לאי סדרים בניהול השוטף של הליגה. כך למשל בוטלו עונת 1941/42 ו - 1945/46 ובעונת 1944/45 התקיימו שתי ליגות מחוזיות נפרדות .

בשנים 1941  - 1943  ריחפה סכנת כיבוש גרמני על ארץ-ישראל. צעירי הישוב נתבקשו להתגייס לצבא הבריטי ועל פי חוזר של ההתאחדות שפורסם באוקטובר 1941 על כל שחקני האגודות שחובת הגיוס חלה עליהם ושלא שוחררו על ידי ועדות גיוס אזוריות נאסר להשתתף במשחקי הכדורגל.

הגיוס המוגבר לצבא והיעדרותם של שחקנים רבים ומצב החרום שלא אפשר קיום מחזורי ליגה סדירים הביא לכך שעונת הכדורגל שהחלה ב - 1942  הסתיימה בסוף 1943 .

הלחימה של האצ"ל והלח"י בבריטים גרמה ליחס בלתי אוהד כלפי קבוצת הכדורגל של בית"ר תל-אביב שהייתה אחת הקבוצות החזקות באותה התקופה. בשנת 1943/44 היא הורחקה מהליגה לחצי שנה ובשנת 1946 נאסר על פעילותה והיא שינתה את שמה לנורדיה תל- אביב.

מצב המלחמה שבו הייתה מצויה ארץ-ישראל לא אפשר התמודדויות בינלאומיות ומסעות של קבוצות כדורגל ארצישראליות מחוץ לארץ ישראל. המשחק הבינלאומי היחיד שהתקיים בתקופה זו נערך בתל אביב ב-1940  ובו גברה נבחרתה של ארץ-ישראל במשחק ידידות על נבחרתה של לבנון 1-5.

בשלהי 1941 שהו בארץ ישראל אלפי חיילים של הצבא הבריטי והעיתונות של אותה תקופה דווחה על עשרות משחקי כדורגל שנערכו בארץ ישראל בין קבוצות בריטיות שונות לבין עצמן ובין קבוצות עבריות לבין קבוצות בריטיות. מכיוון שבתוך הצבא הבריטי היו גייסות על בסיס לאומי המפגשים היו לעיתים עם נבחרות של צבאות לאומים שונים: כך למשל התמודדה בשנת 1942 נבחרת הצבא הפולני עם נבחרת מכבי ארץ-ישראל ב-1942 וב-1944 נערכו התמודדויות נגד נבחרת הצבא המצרי. התמודדויות נוספות נעשו כנגד נבחרות מדרום אפריקה, צ'כיה, יוון ואפילו כנגד קבוצה סורית.

בשנת 1944 הוקמה בצבא הבריטי הבריגדה היהודית שהורכבה כולה מחיילים יהודיים מארץ-ישראל והיא לחמה בצפון אטליה בסוף מלחמת העולם. הבריגדה היהודית הקימה בין היתר קבוצת כדורגל שהתמודדה בהצלחה כנגד נציגי צבאות הברית באטליה ובסיומה של מלחמה התמודדה נגד נבחרת הפרטיזנים ביוגוסלביה וכן עם מכבי בבלגיה ובפריס ועם קבוצות כדורגל של הצבא ההולנדי והבלגי.

הכדורגל בארץ-ישראל עמד בצלו של מאבק הישוב להקמת מדינה עברית, כך שלצד הרצון לקיים משחקי גביע וליגה סדירים נוצל הכדורגל להכרה ולתעמולה לתמיכה בישוב היהודי.

הרצון להכרה בינלאומית בא בין היתר באמצעות ביקורן של קבוצות מחו"ל שקיימו משחקים עם קבוצות מארץ ישראל. ביניהן שתי קבוצות שנחשבו לקבוצות צמרת באירופה: היידוק ספליט מיוגוסלביה בשנת 1945 (ניצחה 2-7 את מכבי תל-אביב ונוצחה 4-2 על ידי בית"ר תל-אביב מה שנחשב אז להישג הכדורגל הגדול ביותר של קבוצה יהודית מארץ ישראל) ומ.ט.ק בודפשט שמשחקה נגד נבחרת תל-אביב שודר ברדיו והיה לשידור הכדורגל המלא הראשון בארץ-ישראל.

בתחילת דרכו של הכדורגל בארץ-ישראל נערכו גם מפגשים רבים בין קבוצות יהודיות וערביות. כשהוקמה ההתאחדות לכדורגל ב-1928 היא הייתה אמורה לייצג את א"י המנדטורית בכללותה ולא רק את יהודי א"י ובעת הקמתה היה גם נציג ערבי בהנהלתה. בשנים הראשונות לקיומה של ההתאחדות השתתפו 11 קבוצות ערביות בליגות השונות – אך אף אחת מהן לא שיחקה בליגה הראשונה. בתחילת שנות ה-30 התגברה הלאומיות הערבית והמתיחות בין הערבים והיהודים בארץ-ישראל הביאה לנטישת הערבים את ההתאחדות לכדורגל של ארץ-ישראל ומעבר להתאחדות ספורט ערבית שהוקמה בשמת 1934 ופורקה בעקבות המרד הערבי.

שנתיים לאחר המלחמה (1947) כמעט ועלה בידי ההתאדות הפלשתינאית להשיג את יעדה כאשר הוחלט בפיפ"א לכונן התאחדות ניטרלית שבראשה לא יעמדו ערבים או יהודים. המלחמה שהייתה אז בעיצומה לא אפשרה את יישום ההחלטה וב-1948 נוצרה כבר מציאות שונה בארץ-ישראל.

הכתבה הופיעה בקטלוג התערוכה: "יש אליפות, 100 שנות כדורגל בישראל" במוזיאון ארץ-ישראל בתל אביב.