יורם אהרוני | אתלטיקה | 06/09/2019

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק א'

חלק זה עוסק בתולדות הריצה עד סוף שנת 1986

הדיווחים הראשונים על נשים שהשלימו ריצת מסלול של 10,000 הן משנות ה-60 של המאה-ה-20.

שתי נשים ממזרח גרמניה עברו את המרחק בזמנים של 39:10 ו-39:25 בשנת 1966 וב-1967 רצה אן אובראיין מאירלנד את המרחק ב-38:06.4 ד'. בשנות ה-60 מרחק התחרות הארוך ביותר לנשים בתחרויות מסלול היה 800 מ' וריצת 1500 מ' לנשים נוספה במשחקי מינכן 1972 וזה היה המרחק הארוך ביותר בו התחרו נשים גם במשחקי מונטריאול 1976 ומשחקי מוסקבה 1980. בשנות ה-70  החלו יותר נשים להתנסות בריצת 10,000 מ' על מסלול, חלקן רצות  מהצמרת העולמית  בריצות הבינוניות, וזמני השיאים הלא רשמיים השתפרו במהירות. פולה פיני-קקי מאיטליה, שזכתה במדליית הארד בריצת 1500 מ' במשחקי מינכן 1972  עם הישג של 4:02.85 ד', קבעה ב-1970 זמן של 35:30.5 ד' ב-10,000. פיני-קקי החזיקה בשיאי עולם רשמיים בריצת 1500 ומייל וקבעה גם את ההישגים הטובים ביותר בריצות 3000 מ' -5000 מ' בטרם הוכנסו מרחקים אלה לרשימות השיאים.
הראשונה שרצה את המרחק בזמן מתחת ל-35 דקות הייתה  קתי גיבונס מארה"ב שקבעה בשנת 1971 זמן של 34:51.0 במרוץ בו הייתה האישה היחידה לצד 19 גברים. גיבונס הייתה אז בת 17 בלבד. באותה שנה היא הייתה אלופת ארה"ב בריצת 1500 ובמבחני ארה"ב לקראת מינכן 1972 סיימה שביעית בריצת 1500 מ'. היא נהרגה מפגיעת מכונית במהלך ריצת אימון בשנת  1982.
בשנת 1975 קבעה הרצה ממערב גרמניה, כריסטה ולנצ'יק (נולדה ב-1949) הישג שיא של 34:01.4 ד' בריצה בה השתתפו נשים בלבד שנערכה בעיר וולפסבורג. ולנצ'יק הצטיינה גם במרחקים ארוכים יותר  והחזיקה פעמיים בהישג השיא במרתון: 2:40:16 ב-1975 ו-2:34:48 ב-1977.

לואה אולאפסון מדנמרק (נולדה ב-1958) הייתה הראשונה שירדה מ-34 דקות וגם הראשונה שירדה מ-32 דקות.

בשנת 1977, בגיל 19, היא קבעה 33:34.2 ד' במרוץ מעורב עם גברים ובחודש אפריל 1978 קבעה זמן של 31:45.4 בקופנהגן במרוץ עם גברים בו סיימה במקום התשיעי. רק שלושה חודשים קודם לכן נפרץ "מחסום 33 הדקות" על ידי הרצה מרומניה נטליה מרססקו-אנדריי (נולדה ב-1952) שקבעה זמן של 32:43.2 ד'.  באותה שנה זכתה מרססקו במדליות כסף בריצות ל-1500 מ' ו-3000 מ' באליפות אירופה. שיאה האישי של מרססקו ב-1500 הוא 3:58.2 ד'.מרססקו ריצתה עונש הרחקה בשל עבירת סימום לאחר שנתפסה בבדיקה באליפות הבלקן בשנת 1979.

מתחילת שנות השמונים מוכרים באופן רשמי שיאי עולם בריצת 10,000 מ' על מסלול.

אי לכך השיא צריך לעמוד בכל הדרישות לאישור שיאים הרלוונטיות לתקופה בה הושג, כולל כמובן שיושג במרוץ בו משתתפות נשים בלבד ולא במרוץ מעורב עם גברים. השיא הראשון שאושר רשמית היה 32:17.20 ד' והוא נקבע בתאריך 19.9.1981 באצטדיון לנין מוסקבה במסגרת אליפות ברה"מ  על ידי הרצה ילנה סיפטובה (צ'רנישבה) , שנולדה בשנת 1955. 18 רצות סיימו את המרוץ, השמונה הראשונות ירדו מ-33 דקות. סיפטובה סיימה פעמיים  במקום השלישי באליפות העולם במרוצי שדה  בשנים 1980 ו-1981 ובין היתר קבעה הישג של 3:59.48 בריצת 1500 מ'. ב-1982 קבעה מרי דקר מארה"ב שיא חדש – 31:35.3 ד' (שם משפחתה של דקר היה אז טאב בעקבות נישואיה לרץ רון טאב וכיום היא ידועה כמרי סלייני, שם משפחתו של בעלה השני, ריצ'רד סלייני). ההישג של דקר נקבע בתחרות בעיר יוג'ין שבאורגון. חוץ ממנה השתתפו רק עוד 3 רצות. הרצה במקום השני קבעה 33:14.6. למחצית הדרך הגיעה דקר ב-ב-15:55 ד' ואת המחצית השנייה היא עברה ב-15:40.  לדקר הייתה קריירה ארוכה מאד בטווח מרחקים גדול. היא נולדה ב-1958 והחלה להתאמן בגיל 11. בגיל 14 הייתה כבר מדורגת ראשונה בארה"ב בריצת 800 מ'. בין שיאיה האישיים: 800 מ' – 1:56.90 (נקבע בשנת 1985), 1500 מ' – 3:57.12 (1983), מייל – 4:16.71 (1985), 3000 מ' – 8:25.83 (1985), 5000 – 15:06.53 (1985) שעתה הגדולה הייתה באליפות העולם באתלטיקה בשנת 1983 בה ניצחה בריצות ל-1500 ו-3000 מטרים.  בשנת 1996, בגיל 38, במבחנים של ארה"ב למשחקי אטלנטה 1996 היא כשלה במבדק סימום.
השיא הראשון שהיה טוב מהישגה של אולאפסון ב-1978 נקבע בחודש מאי 1983בעיר קרסונדר שברוסיה במסגרת הספרטקיאדה. לודמילה ברנובה (נולדה ב-1950) רשמה שם הישג של 31:35.05 ד' . 15 נשים השתתפו במרוץ, 5 מתוכן ירדו מ-33 דקות. בין שיאיה האישיים של ברנובה: 1500 מ' – 4:04.36, 3000 מ' – 8:50.63.  בחודש ספטמבר 1983, באליפות ברה"מ שנערכה בעיר אודסה נשבר השיא על ידי הרצה ראיסה סדרידינובה (נולדה ב-1950)  שקבעה 31:27.58 ד'. 6 נשים נטלו חלק במרוץ. שנייה סיימה אולגה בונדרנקו  - 31:38.64 ד'. בחודש יוני 1984 הציבה בונדרנקו (נולדה ב-1960) שיא חדש בעת תחרות בעיר קייב שבאוקראינה – 31:13.78 ד'. 18 נשים השתתפו, 6 ירדו מ-32 דקות.
למשחקי לוס אנג'לס 1984 צורפו הריצות ל-3000 מ' ומרתון לנשים. ריצות אלה נכללו גם באליפות העולם הראשונה באתלטיקה שנערכה בשנת 1983 בהלסינקי. בשנת 1980 נערך אירוע אליפות  בשני מקצועות לנשים שלא נכללו עדיין בתכנית האולימפית: ריצת 3000 מ' וריצת 400 מ' משוכות. רמת האירוע נפגמה מאחר שלא השתתפו בו רצות מברה"מ. בריצת 3000 מ' ניצחה בירגיט פרידמן ממערב גרמניה – 8:48.05 ושלישית סיימה אינגריד קריסטיאנסן מנורווגיה – 8:58.08. במסגרת האירוע נערכה גם ריצת הזמנה ל-10,000 מטרים (לא נחשבה כמקצוע אליפות רשמי) בה השתתפו 4 רצות בלבד. ראשונה סיימה קתרין בינס מבריטניה בזמן 32:27.17. 
למרות צירוף ריצת המרתון והריצה ל-3000 מ' למשחקי לוס אנג'לס 1984 הוגשה לבית המשפט בארה"ב עתירה במטרה לצרף למשחקים גם את הריצות ל-5000 ו-10,000 מ'. את העתירה הגיש גוף בשם The   American   Civil   Liberties   Union   (ACLU) בשם 82 רצות מ-26 מדינות. העתירה אמנם נדחתה  אך  בשנים שאחרי המשחקים הפכה הריצה ל-10,000 מ'  לנשים חלק מהתכנית בכל האליפויות הבין לאומיות הגדולות. במבחנים של ארה"ב לקראת משחקי לוס אנג'לס 1984 נערכו ריצות ל-5000 מ' ו-10,000 מ', מחוץ למסגרת הרשמית. ג'ואן בנויט, שכבר הבטיחה קודם לכן את מקומה במרתון האולימפי (בו גם ניצחה) הייתה ראשונה בריצת 10,000 בזמן של 32:07.41 ד'.

גבול 31 הדקות נפרץ  בתחרות "משחקי ביסלט" באוסלו בחודש יולי 1985.

הרצה הבלגית ריה ון לנדגהם הובילה את המתמודדות בק"מ ראשון של 3:13.3, שני ב-3:05.1 (6:18.8) ושלישי של 3:04.0 (9:22.4).  בק"מ הרביעי עברה אינגריד קריסטיאנסן להוביל ועברה ק"מ זה ב-3:05.1 (12:27.5) והמשיכה עד לק"מ האחרון בקצב קבוע: 5000 -15:34.6 (3:07.1), 6000 – 18:41.6 (3:07.0), 7000 – 21:47.6 (3:06.0), 8000 – 24:54.1 (3:06.5), 9000 – 28:00.8 (3:06.7).  ק"מ אחרון של 2:58.6 אפשר את הירידה מ-31 דקות וקביעת שיא של 30:59.42. אורורה קוניה מפורטוגל הייתה שנייה – 31:29.41. 
ריצת 10,000 מ'  לנשים נכללה בתחרות הגביע העולמי  שהתקיימה בתחילת אוקטובר 1985 בעיר קנברה שבאוסטרליה. בתחרות זו השתתפו 8 נבחרות כשכל נבחרת מיוצגת על ידי אתלט אחד בכל מקצוע. הנבחרות היו:  אפריקה, אסיה, אוקיאניה, ארה"ב, "שאר מדינות אמריקה", שתי הראשונות בגביע אירופה (מזרח גרמניה וברה"מ)  ו"שאר אירופה". אולגה בונדרנקו הובילה אחרי הק"מ הראשון (3:05.9) ובהמשך נצמדה לאורורה קוניה מפורטוגל, נציגת  נבחרת "שאר אירופה".  קוניה הובילה במחצית המרחק עם 16:04.9 ד'  אך מיד אחר כך חזרה בונדרנקו להוביל ועברה את הק"מ הבא ב- 3:02 ד'.  השתיים המשיכו להיות בראש  וקצת פחות משתי הקפות לסיום הגבירה בונדרנקו  מאד את הקצב וכאשר הגיעה לקו הסיום בתום ההקפה ה-24  היא עצרה מאחר שסברה בטעות  כי היא סיימה את הריצה... לאחר שראתה שקוניה ממשיכה היא חזרה לרוץ אבל נראה שהיא הייתה סחוטה לחלוטין וגם נציגת ארה"ב, מרי ניזלי חלפה על פניה. 1) קוניה 32:07.50; 2) ניזלי 32:19.93; 3) בונדרנקו 32:27.70. מוקדם יותר באותה השנה הייתה בונדרנקו המנצחת בגביע אירופה שנערך במוסקבה שם קבעה זמן של 31:47.38 ד'.
קריסטיאנסן חזרה למשחקי ביסלט  ביולי 1986 והפעם נטלה את ההובלה כבר אחרי כ-2800 מ'. ל-3000 היא הגיעה ב-9:10.1 והייתה כבר ביתרון של יותר מ-12 שניות על קצב השיא שלה מהשנה הקודמת. היא הגבירה את הקצב עוד, הגיעה לאמצע הדרך ב-15:11.4 (23.4 שניות מהר מקצב השיא)  ואת ה-2000  בין 5000 ל-7000 עברה ב-6:01.0 ד'. היא האטה מעט ב-2000 המטרים הבאים (6:05.9) אבל סיימה ב-1000 אחרון של 2:55.4 כדי לקבוע שיא חדש – 30:13.74. אורורה קוניה הייתה שנייה גם הפעם – 31:29.41.
באליפות אירופה 1986 שנערכה בשטוטגרט   ניסתה אולגה בונדרנקו לבצע דאבל של 3000 ו-10,000 (ריצת 5000  לנשים החליפה את ריצת 3000 באליפויות הגדולות רק באמצע שנות התשעים). ב-28 באוגוסט היא ניצחה בגמר ה-3000 מ' בזמן 8:33.99 ויומיים אחר כך התייצבה לריצת 10,000 מ'. למרות שבסיום היא הייתה לשנייה בהיסטוריה היורדת מ-31 דקות (30:57.21) היא לא הצליחה להדבק לאינגריד קריסטיאנסן שהובילה מההתחלה.  במחצית הדרך  (15:07.89) הייתה הנורווגית מהירה מקצב שיאה הטרי והובילה ביותר מ-33 שניות על חבורת הרודפות שכללה גם את קוניה והמזרח גרמניה אולריקה ברונס. קריסטיאנסן נחלשה מעט בחצי השני של הריצה אותו עברה ב-15:15.36 וסיימה כ-10 שניות לאט משיאה כאשר קבעה 30:23.25. ברונס סיימה שלישית (31:19.76) לפני קוניה (31:39.35) וליז לינץ' (מק-קולגן) מבריטניה – 31:49.46. בחודש יולי ייצגה  ליז לינץ' את סקוטלנד במשחקי חבר העמים שנערכו באדינבורו ושם היא ניצחה בשיא בריטי – 31:41.42 ד'.
אינגריד קריסטיאנסן שנולדה בשנת 1956 הייתה גם האישה הראשונה שירדה מ-15 דקות בריצת 5000 מ' כאשר קבעה ב-1984 הישג של 14:58.89 ד'.  שנה אחר כך היא איבדה שיא זה כאשר נוצחה בריצה שהתקיימה באצטדיון קריסטל פאלאס בלונדון על ידי זולה באד (פיטרסה), דרום אפריקנית שייצגה את בריטניה שקבעה 14:48.07 לעומת 14:57.43 של קריסטיאנסן. הנורווגית החזירה לעצמה את השיא ב-5000 מ' בריצה בסטוקהולם בתחילת חודש אוגוסט 1986 שם קבעה 14:37.33 ד'. שיא זה נשבר רק בשנת 1995. באפריל 1985 ניצחה קריסטיאנסן במרתון לונדון ב"הישג שיא עולמי" של 2:21:06 שעות (שיאי עולם רשמיים במרתון מוכרים רק משנת 2004). הישג השיא במרתון של קריסטיאנסן שופר רק בשנת 1998 ואילו שיאה ב-10,000 מ' שופר בשנת 1993.   לפיכך החזיקה קריסטיאנסן בו-זמנית בשיאי העולם ב-5000, 10,000 ומרתון במשך 7 שנים (1986 – 1993). אין לה מדליה אולימפית:  היא סיימה רביעית את המרתון במשחקי לוס אנג'לס 1988 ולא סיימה את גמר ריצת 10,000 מ' במשחקי סיאול 1988. בשנות השבעים היא עסקה בריצה ובגלישה למרחקים על שלג. בגיל 15 קבעה הישג  מעולה לגילה בריצת 1500 מ' – 4:22.6. שיאה האישי במרחק זה – 4:05.97 (1986). הגיעה לשיאה בגיל  29 – 30 כאשר היא כבר אם לילד (בנה הבכור נולד ב-1983), אולם יש לזכור כמובן שבשנות השבעים  הריצה הארוכה ביותר במשחקים האולימפיים לנשים  הייתה ל-1500 מ'. באליפות אירופה 1978 היא סיימה במקום העשירי בריצת 3000 מ' – 9:02.87 ד'.

10 הטובות בכל הזמנים נכון לסוף 1986