יורם אהרוני | אתלטיקה | 20/09/2019

תולדות ריצת 10,000 מ' לנשים, חלק ב'

חלק זו עוסק בשנים 1992-1986

(בתמונה: אלנה מאייר, מס' 1474, ודררטו טולו בברצלונה 1992)

אליפות העולם 1987 נערכה ברומא ולראשונה נכללה בה ריצת 10,000 מ' לנשים

קריטריון B להשתתפות עמד על 34:00 דקות (אפשר השתתפות נציגה אחת למדינה) וקריטריון A  עמד על 33:00 דקות (אפשר השתתפות 2 או 3 נציגות למדינה). 40 הרצות שהתייצבו חולקו לשני מקצים מהם העפילו לגמר 8 הראשונות מכל מקצה ו-6 מהמפסידות המהירות. המקצה הראשון היה מהיר יותר וממנו העפילו לגמר 5 מפסידות מהירות. ראשונה הגיעה בו קתרין אולריך ממזרח גרמניה (33:07.92) ואחריה הגיעו  ליז לינץ' (מק-קולגן) מבריטניה, אורורה קוניה מפורטוגל ואינגריד קריסטיאנסן מנורבגיה.  הראשונה במקצה השני הייתה ילנה זופייבה מברה"מ (33:32.05). קריסטיאנסן, שיאנית העולם, לקחת את ההובלה בגמר כבר בהקפה השנייה ובנקודת 1000 המטרים (3:01.2) היא הובילה ב-20 שניות לערך. אל נקודת 2000 המטרים היא הגיעה ב-6:00 (2:58.8 לק"מ!) ואחר כך הורידה בהדרגה את בקצב. היא הגיעה לאמצע המרחק ב-15:21.51  ומכאן ואילך החלה להשיג רצות בהקפה שלמה.  קבוצת הרדיפה הגיעה לחצי המרחק ב- 15:36.5 ונראה היה שמתנהל בה מאבק רק על מדליות הכסף והארד. עם צלצול הפעמון להקפה האחרונה עמד יתרונה של קריסטיאנסן עדיין על כ-15 שניות. זופיובה עברה את ההקפה האחרונה ב-61.5 שניות ובסיום הייתה פחות מ-4 שניות אחרי המנצחת. 1) קריסטיאנסן 31:05.85; 2) זופייבה 31:09.40; 3) אולריך 31:11.34; 4) אולגה בונדרנקו (ברה"מ) 31:18.38; 5) לינץ' 31:19.82.  הישגיהן של 5 הראשונות ברומא היו המהירים ביותר בשנת 1987.
בחודש יולי 1988 נחלה קריסטיאנסן את הפסדה הראשון ב-10,000 מ' על מסלול כאשר נוצחה באצטדיון ביסלט באוסלו על ידי ליז מק-קולגן (לינץ') שקבעה את ההישג השלישי  בכל הזמנים עד אז 31:06.99. מק-קולגן נטלה את ההובלה 3 הקפות לפני הסיום ואז עצרה  קריסטינסן  לרגע ונראה  היה שהיא סובלת מכאב בטן. היא המשיכה אחר כך לרוץ וסיימה ב-31:31.37.

המקצים המוקדמים במשחקי סיאול 1988 התנהלו בקצב מהיר יותר מאשר ברומא 1987.

8 הראשונות מכל מקצה ו-4 מפסידות מהירות העפילו לגמר. במקצה הראשון סיימה קריסטיאנסן ראשונה (31:44.69) לפני בונדרנקו , זופייבה ואולריך . ממקצה זה עלו כל 4 המפסידות המהירות. הראשונה במקצה השני הייתה מק-קולגן (32:11.95). קריסטיאנסן סבלה מפגיעה ברגל ונאלצה להפסיק את ריצתה בגמר אחרי 8 הקפות כאשר היא עדיין בהובלה. אולריך הובילה במחצית המרחק (15:37.9) כאשר היא מובילה את בונדרנקו, זופייבה ומק-קולגן. כל השאר היו כבר הרחק מאחור. בהמשך נטלה מק-קולגן את ההובלה ובקילומטר השמיני נשרה אולריך מהקבוצה המובילה ובקילומטר התשיעי גם זופייבה לא הייתה יכולה לעמוד יותר בקצב למרות שהחצי השני של הריצה היה איטי מהראשון. בונדרנקו נשאר צמודה למק-קולגן ועשתה את הפריצה שלה כאשר נותרו 200 מ' לסיום. 1) בונדרנקו 31:05.21; 2) מק-קולגן 31:08.44; 3) זופייבה 31:19.82; 4) אולריך 31:29.27; 5) פרנסי לארו-סמית (ארה"ב) 31:35.52; 6) לין ג'ניגס (ארה"ב) 31:39.93. מבין 20 המשתתפות בגמר היו 11 מאירופה, 6 מאמריקה (ארה"ב וקנדה), ונציגות בודדות היו לסין, אוסטרליה וניו זילנד. הנציגה היחידה של יבשת אפריקה הייתה רצה ממרוקו שנשרה במוקדמות. הרצה שסיימה חמישית, פרנסי לארו-סמית בת ה-36 השתתפה במשחקים האולימפיים עוד בטרם מלאו לה 20 שנה, במשחקי מינכן 1972 בריצת 1500 מ' שהייתה אז הריצה הארוכה ביותר לנשים. את הקריירה האולימפית שלה היא סיימה במשחקי ברצלונה 1922, שם השתתפה בריצת המרתון.
תחרות הגביע העולמי הרביעית נערכה בתחילת ספטמבר 1989 בברצלונה. קתרין אולריך (וסל) בת ה-22 נצמדה לכל אורך הדרך לקריסטיאנסן  בת ה-33 וחלפה על פניה 200 מ' לסיום. היא עברה קטע זה ב-28.5 שניות! וסיימה ב-31:33.92 לפני קריסטיאנסן 31:42.01. את הישג השנה קבעה קריסטיאנסן באוסלו – 30:48.51. 
המנצחת באליפות אירופה 1990 הייתה ילנה רומנובה מברה"מ (31:46.83) שהקדימה את אולריך-וסל (31:47.70) ואנט סרג'נט מצרפת (31:61.68).  קריסטיאנסן ומק-קולגן נעדרו עקב חופשות הריון  ולידה. במשחקי חבר העמים שנערכו בחודש ינואר 1990 באוקלנד שבניו זילנד הגנה מק-קולגן על התואר בו זכתה ב-1986 כאשר סיימה ב- 32:23.56 ד'. ביתה הבכורה של מקולגן, אייליש, נולדה בנובמבר אותה שנה. אייליש מק-קולגן היא כיום רצה מצטיינת בזכות עצמה וסיימה במקום העשירי באליפות העולם 2017 בריצת 5000 מ'.

במקביל לריצת 10,000 על מסלול התפתחה גם ריצת 10 ק"מ על כביש 

שיאים רשמיים מוכרים במרוצי כבישים רק משנת 2004 אך מאמצע שנות השבעים נוהלו רשימות לא רשמיות של  הישגי שיא ובמרוצים הוענקו בונוסים כספיים לשוברי השיאים.  בין השנים 1979 – 1983 קבעה גרטה וייץ מנורבגיה 5 הישגי שיא והביאה את ההישג עד 31:32 דקות (דיוק מדידת הזמנים במרוצי כבישים הוא של שניות שלמות). קריסטיאנסן קבעה ב-1984 31:25 ואילו מק-קולגן שיפרה את ההישג שלוש שנים ברציפות במרוץ "הלובסטר האדום" באורלנדו, פלורידה: 1987 – 31:07, 1988 – 30:59, 1989 – 30:39. במרוץ של 1989 היא החלה להאט במכוון כ-100 מטרים לפני הסיום כי היא הבינה שהיא עומדת לשבור את השיא בהרבה ולכן יקשה עליה לשבור אותו פעם נוספת... פורסם אז כי במרוץ באי באלי שבאינדונזיה הוצע פרס של חצי מיליון דולר למי שישבור שם את השיא בריצת 10 ק"מ על כביש בנוסף לפרס של 25,000 דולר לניצחון.  מקולגן ניצחה שם ב-1987 (31:58, הנחילה לקריסטיאנסן הפסד ראשון במרוץ כלשהו אחרי שנתיים) וב-1989 (31:30). ב-1988 היא סיימה שם שלישית בלבד עקב קלקול קיבה ובהחלט שקלה לחזור ולנסות לשבור שם את הישג השיא במרוץ של 1990 שהתקיים מיד אחרי משחקי חבר העמים, תכנית שלא התממשה בסופו של דבר. אינגריד קריסטיאנסן הייתה האישה הראשונה המחזיקה בתארי אליפות עולם על מסלול, על כביש ובמרוצי שדה. בנוסף לתארה העולמי על מסלול ב-1987 היא הוכתרה כאלופת העולם במרוצי שדה בשנת 1988 וכאלופת העולם בריצת 15 ק"מ על כביש בשנים 1987 ו-1988.

49 נשים נרשמו לריצת 10,000 מ' באליפות העולם השלישית שנערכה בשנת 1991 בטוקיו

קריטריון B נשאר 34:00 ואילו קריטריון A  שונה ל-32:50. 10 ראשונות מכל אחד משני המקצים המוקדמים ו-5 מפסידות מהירות העפילו לגמר. מהמקצה הראשון העפילו 14 והראשונה ביו הייתה הרומניה  יוליה נגורה-אולטאנו (31:52.58).  דררטו טולו מאתיופיה הייתה ראשונה במקצה השני (31:45.95) לפני קריסטיאנסן ומק-קולגן שחזרו מחופשות הלידה. הזינוק לגמר נדחה בכמה דקות בשל ההתרגשות הרבה שאחזה באצטדיון אחרי סיום הקפיצה לרוחק לגברים בה שבר מייק פאוול את שיא העולם של בוב בימון והנחיל הפסד לאלוף היוצא, קרל לואיס. ליז מק-קולגן לקחה את ההובלה ועברה ק"מ ראשון ב-3:02.95 ולנקודת ה-2000 הגיעה ב-6:09.42 (3:06.47). היא המשיכה בקצב של 3:07 – 3:08  דקות לק"מ  והיחידה שנצמדה אליה הייתה אלופת העולם לנוער לשנת 1990, דררטו טולו מאתיופיה. מק-קולגן  וטולו הגיעו  לחצי הדרך ב-15:34.15 כשקבוצת הרדיפה כ-20 מטר אחריהן. בתחילת הק"מ השמיני ניסתה טולו להאט את הקצב אך מק-קולגן לא ויתרה ובסוף הקילומטרים השמיני (25:00.3) כבר גדל יתרונה ל-80 מטר בעוד טולו נבלעה על ידי הרודפות וסיימה שמינית.  במדליות הכסף והארד זכו רצות מסין שהקדימו בהקפה האחרונה את אולריך-וסל. 1) מק-קולגן 31:14.31; 2) ז'ונג הואנדי (סין) 31:35.08; 3) ואנג קסיוטינג (סין) 31:35.99; ) אולריך-וסל 31:38.96; 5) לין ג'ניגס (ארה"ב) 31:54.44; 6) אוטה פיפיג (גרמניה) 31:55.68; 7) קריסטיאנסן 32:10.75; 8) טולו 32:16.55. תנאי מזג האוויר הלא נוחים בטוקיו היו אולי הסיבה העיקרית לכך שהישגי העונה נקבעו בתחרויות אחרות: מק-קולגן קבעה בחודש יוני בהנגלו הולנד 30:57.07, שיא בריטי וההישג השני בכל הזמנים ובאותו חודש בפרנקפורט נקבעו ההישג הרביעי והחמישי בכל הזמנים על ידי אולריך-וסל (31:03.62) וג'יל הנטר מבריטניה (31:07.88). בין 50 הראשונות של שנת 1990 הייתה רצה אחת מאפריקה – סוזן סירמה מקניה שקבעה שיא לאומי – 32:19.11. ברשימת 50 הטובות של 1991 היו כבר 7 מאפריקה כולל 3 בין 10 הטובות, כולן עם שיאים לאומיים: אלנה מאייר מדרום אפריקה 31:33.46, דלילה אסיאגו מקניה 31:56 ודררטו טולו מאתיופיה 31:45.95.

48 רצות נרשמו לריצת 10,000 מ' במשחקי ברצלונה 1992

קריטריון B היה 33:20 ד' וקריטריון A 32:50.  הרצות חולקו לשני מקצים מוקדמים מהם העפילו לגמר 8 הראשונות מכל מקצה ו-4 מפסידות מהירות. לגמר העפילו 5 רצות מאפריקה, 4 מאסיה, 2 מאמריקה ו-9 מאירופה. זמן של 32:45.47 הספיק לעליה לגמר כמפסידה מהירה (בטוקיו 1991 האחרונה שנכנסה במפסידה מהירה קבעה 32:26.65). בין אלה שלא סיימו את המוקדמות היו בונדרנקו, אולריך-וסל וזופייבה. בגמר ניסתה מק-קולגן את אותה הטקטיקה שהביאה לה את הניצחון בטוקיו 1991 וזמן הביניים שלה אחרי 5000 מ' (15:35.91) היה רק 1.76 שניות  איטי יותר מאשר בטוקיו, אך הפעם נשארו צמודות אליה 10 רצות. בק"מ השביעי פרצה קדימה אלנה מאייר ואחריה דררטו טולו. הק"מ השביעי היה ב-3:03 לעומת הק"מ הרביעי עד השישי שהיו על כ-3:10 דקות. החום היה רב ועל המסלול, הוצבה עמדה של חלוקת ספוגים רטובים כמקובל במרוצי כבישים.  הק"מ השמיני והתשיעי היו שוב בקצב של 3:09 – 3:10 לשתי המובילות ובתחילת ההקפה האחרונה פרצה טולו קדימה, עברה את ההקפה האחרונה ב-65.9 שניות ולמאייר לא הייתה תשובה. העובדה שבמרוץ זה סיימו במקומות הראשונים  רצה שחורה מאתיופיה  ורצה לבנה מדרום אפריקה הפיחה בלבבות רבים תקווה לעתיד טוב יותר ביבשת. 1) טולו 31:06.02; 2) מאייר 31:11.75; 3) לין ג'נינגס (ארה"ב) 31:19.89; 4) ז'ונג הואנדי (סין) 31:21.08; 5) מק-קולגן 31:26.11; 6) ואנג קסיוטינג (סין) 31:28.06.
זמנה של טולו בברצלונה היה ההישג הטוב לשנת 1992. במקום השני היה הישג של הרצה מאוסטרליה ליסה מרטין-אונדייקי שקבעה בחודש יוני בהלסינקי 31:11.72. בברצלונה היא התחרתה במרתון אך לא סיימה (הייתה שני במרתון במשחקי סיאול 1988 ושביעית בלוס אנג'לס 1984).
באליפות העולם לנוער שנערכה בחודש ספטמבר 1992 בסיאול זכו נציגות סין בניצחונות בריצות 800, 1500, 3000 ו-10,000 מ'  המנצחת בריצת 10,000 הייתה ואנג ג'ונקסיה שנולדה בשנת 1973. היא קבעה זמן של 32:29.90 ד'.  אחריה הגיעו 4 רצות מאפריקה: גטה ואמי מאתיופיה (32:41.57), סאלי ברסוסיו מקניה (32:41.76), לידיה צ'רומי מקניה (33:01.99) ומרימה דנבובה מאתיופיה (33:57.21). ברסוסיו רשומה כילידת 1978 ואילו צ'רומי (ילידת 1977) השתתפה כבר באליפות העולם לנוער בשנת 1990 (בגיל 13) וסיימה שם שלישית בריצת 10,000. ואנג ג'ונקסיה, גטה ואמי וסאלי ברסוסיו זכו כבוגרות באליפות העולם בריצת 10,000 מ'. הפעם האחרונה בה  נכללה ריצת 10,000 מ' לנערות באליפות העולם לנוער (עד גיל 20) הייתה באליפות שהתקיימה בשנת 1994. מאז המרחק הארוך ביותר לנערות באליפות העולם עד גיל 20 הוא 5000 מ'. לעומת זאת ריצת 10,000 לנערים ממשיכה להיכלל באליפות העולם לנוער עד גיל 20.  יש לא מעט נערים שזכו במדליות בריצת 10,000 מטרים באליפות העולם לנוער והפכו לבוגרים מצטיינים וביניהם: אדיס אבבה, ריצ'רד צ'לימו, ישמעאל קירוי, היילה גבריסלאסי, דניאל קומן, אספה מזגבו, גברה גברמריאם, סילאסי סיהינא, איברהים ג'ליאן וג'ושוע צ'פטגיי.   האם מישהו סבור שהצטיינות כנערה באליפות עד גיל 20 בריצת 10,000 תפגע בסיכויי ההצלחה של הנערות כאשר יעברו להתחרות כבוגרות?

10 הטובות בכל הזמנים בסוף 1992