יורם אהרוני | כללי | 10/08/2016

מודלים לחיקוי בספורט

הרהורי ריו - יורם אהרוני

שחקן הגולף טייגר וודס - ספורטאים מצליחים הם תמיד מודלים חיוביים?

זכייתה של יעל ירדן ג'רבי אתמול במדליית ארד אולימפית העלתה מיד את ההשערה כי בתקופה הקרובה תהיה עלייה גדולה בהשתתפות של ילדים בארץ בחוגי ג'ודו.

הנושא של מודלים לחיקוי בספורט והשפעתם על השתתפות של ילדים ובני נוער נחקר לא מעט וכמעט כל החוקרים מחזיקים בדעה כי בניגוד למה שמקובל לחשוב, ההשפעה של "מודלים לחיקוי" היא קטנה ואם מדובר באירוע חד פעמי ההשפעה החיובית נעלמת מהר מאד.

מודלים מוצלחים לחיקוי הם כאלה שהשפעתם היא ארוכת טווח והם משתלבים יפה בתשתית ספורטיבית קיימת. ילד צעיר המצטרף לקבוצת ספורט ורואה את הילדים בקבוצות הגיל שמעליו מתאמנים ומצליחים להגיע להישגים  ומקבל גם חיזוקים חיוביים מהסביבה הקרובה (חברים, הורים, מורים, מאמנים וכו') סביר שיתמיד בפעילות הספורטיבית. זכייה חד פעמית בהישג ספורטיבי בלי כל אלה לא תתרום הרבה.  אחד מגדולי הספורטאים בישראל בשנות החמישים היה הקופץ למים יואב רענן שדורג תשיעי במוקדמות הקפיצה למים ממקפצה במשחקי הלסינקי 1952 וחסרו לו רק 3 עשיריות הנקודה כדי לעלות לגמר. במשחקי אסיה 1954 הוא זכה במדליות זהב וכסף. האם קמו לנו בעקבותיו אלופים בקפיצה למים? בשנות השישים והשבעים זכו אתלטיות ישראליות להישגים נכבדים במשחקי אסיה. דבורה טרנר-מרכוס, חנה צדיק-שזיפי, אסתר שחמורוב-רוט ואורית אברמוביץ זכו שם במדליות זהב והישגיהן סוקרו בהבלטה באמצעי התקשורת. לזכייה שלהן לא הייתה כמעט כל השפעה על השתתפות של ילדות ונערות באתלטיקה. לעומת זאת להצלחות של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל בכדורסל  בשנות השבעים הייתה ככל הנראה תרומה לעיסוק  של ילדים ובני נוער בכדורסל בישראל. תשתית של כדורסל (מגרשים ואנשי מקצוע)  הייתה קיימת כבר אז ברוב הישובים בארץ והיה מי שיקלוט את הילדים וגם ידרוש  בניית מגרשים ואולמות נוספים. באתלטיקה התשתית הייתה דלה מאד והמאמנים המעטים היו "משוגעים לדבר" שעבדו בהתנדבות. יתכן שאובדנו של המאמן עמיצור שפירא  באירועי מינכן 1972 הסב לענף האתלטיקה נזק ארוך טווח. בניגוד לאמרה הרווחת, אולי יש אנשים שאין להם תחליף.

בסוף שנות הששים ותחילת שנות ה-70 עסקתי כנער בכדורסל ובאתלטיקה. אני זוכר שכאשר שוחחנו בינינו בקבוצת האתלטיקה הסתבר לנו שכמעט כולנו עוסקים באימוני האתלטיקה למרות שההורים שלנו לא מעודדים אותנו לכך. העיסוק שלנו באתלטיקה התאפשר מאחר שהמועצות האזוריות הפעילו מערכת של הסעות לאימונים ותחרויות וגם סיפקה לנו פה ושם ציוד בסיסי כמו בגדי אימון. בנוסף לכך היינו מסיימים מוקדם יחסית את יום הלימודים (בסביבות השעה 13:00) והקיבוצים פטרו אותנו מחובת העבודה במשק בשעות אחר הצהריים, בימים בהם התקיימו אימונים ותחרויות.

לקבוצת הכדורסל הייתה תמיכה גדולה בהרבה. האימונים התקיימו בשעות הערב ובימים בהם לא התקיימו אימונים היה לנו כמעט תמיד מקום למשחק חופשי. גם הלחץ של החברים בני הגיל להתמיד בכדורסל היה גדול בהרבה מאשר באתלטיקה. הדמויות שלי לחיקוי בכדורסל לא היו בהכרח כוכבי נבחרת ישראל. הושפעתי הרבה יותר מהילדים והנערים שהיו מבוגרים ממני במספר שנים וכמובן גם מהעובדה שלקיבוץ בו גדלתי הייתה קבוצה בליגה הבכירה בכדורסל ובמגרש של הקיבוץ נערכו משחקי ליגה של הקבוצה המקומית נגד כל קבוצות הליגה הבכירה שנקראה אז הליגה הלאומית.

 ל"מודלים לחיקוי" עלולות להיות גם השפעות פחות מבורכות. כנראה שבמוקדם או במאוחר תובלט למשל העובדה כי בדרכה הארוכה למדליה האולימפית החליטה ירדן ג'רבי לעזוב את לימודיה בבית הספר. כאשר תובלט העובדה הזו יהיו אולי הורים שישאלו את עצמם אם הם מוכנים שגם ילדיהם ינהגו כמוה. לאסה וירן ניצח בריצות ל-5,000 ו- 10,000 במשחקי מינכן 1972. יש הטוענים כי בעקבות הצלחתו חל גידול בעיסוק של ילדים בריצות בפינלנד.  אך לרבים מהם אצה כנראה הדרך. בשנות השבעים רצו הרבה ילדים בפינלנד 1000 מ' בפחות מ-3 דקות כבר בגיל 14. מה שהם לא ידעו אולי היה כי "המודל שלהם", לאסה וירן, קבע רק זמן  של 3:14 דקות בגיל 14  וגם בגיל 16 הישגיו היה צנועים למדי - 1000 מ' ב-2:49.2 ד' ו-3000 מ' ב-9:33.8 ד'. הדבר לא מנע ממנו לזכות בתארים אולימפיים ולשבור שיאי עולם בגיל 23. פרסומים שלילים הנוגעים ל"מודלים" כמו מידע על שימוש שלהם בחומרים אסורים ("סמים") עלולים אולי להרחיק ילדים ובני נוער מהספורט.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.