חיים קאופמן | | 01/05/2012

הפינה האולימפית: גבריאלה אנדרסן שייס

מאת: ד"ר חיים קאופמן

אנדרסן שייס מגיעה באפיסת כוחות ריצת המרתון לנשים הוכנסה לתוכנית האתלטיקה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984 והמנצחת הראשונה בהם הייתה ג'ואן בנויט מארה"ב (Joan Benoit) בזמן של 2:24:52 שע' אך מי שזכורה מריצה זו היא דווקא הרצה השוויצרית גבריאלה אנדרסן שייס (Gabriela Andersen-Schiess) (נולדה בשנת 1945) שהגיעה למקום ה-37 בזמן של 2:48:42 שע'.

אנדרסן-שייס הצליחה בקושי להיכנס לאצטדיון כשהיא סובלת מתשישות קשה. היא התקשתה מאד להתקדם בקו ישר והלכה כאשר גופה נטוי לצד. היא  הייתה מלווה בשופטים שנמנעו מלסייע לה, לפי בקשתה, מאחר שסיוע כזה היה פוסל אותה. אנשי העזרה הראשונה שחשו אליה הבחינו כי היא עדיין מזיעה, פירושו של דבר שאינה ממש במצב של מכת חום ולא נשקפת סכנה מידית לחייה. על המסך  הוצגו הפנים המיוסרים שלה ובחלל האצטדיון נשמעו שאגות העידוד של הקהל. בסוף היא התמוטטה, אבל – אחרי  קו הסיום היישר לתוך זרועות השופטים שנשאו אותה משם לטיפול רפואי, במהלכו התיזו עליה מים מצינור, עטפו את גופה במגבות קרות והחדירו לגופה עירוי נוזלים . למרות מצבה היא שוחררה על-ידי הצוות הרפואי כעבור שעתיים. הנחישות של אנדרסן נחשבת כאחד מסמלי הרוח האולימפית. את  הקטע  האחרון של המירוץ, בתוך האצטדיון (כ – 500 מטר, ישורת ועוד הקפה) עברה אנדרסן –שייס בזמן של  חמש דקות ו - 44 שניות. 50 רצות החלו במרוץ, מתוכן 6 לא סיימו ו – 7 הגיעו לסיום אחרי אנדרסן שייס. אחת הרצות שעברו את שייס לקראת הכניסה לאצטדיון הייתה הרצה הישראלית זהבה שמואלי שסיימה במקום ה -30 בזמן 2:42:27 שע'.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.