יורם אהרוני | היסטוריה של הספורט | 25/03/2017

הפינה האולימפית, מקסיקו סיטי 1968, חלק א'

10 ימים לפני פתיחת המשחקים פיזרו כוחות הביטחון הפגנות סטודנטים כנגד המשחקים. בפיזור ההפגנות היו מאות הרוגים ואלפי פצועים.

דרום אפריקה, שהושעתה ממשחקי טוקיו 1964 קיבלה הזמנה להשתתף בתנאי שעד משחקי מינכן 1972 תבטיח שהמשלחת שלה תהיה רב-גזעית, אך בלחץ מדינות אפריקה ומזרח אירופה יעץ הועד האולימפי הבין לאומי לדרום אפריקנים לא להגיע.

צפון קוריאה החרימה את המשחקים ברגע האחרון מאחר שהוועד האולימפי סרב לכך ששמה ישונה לרפובליקה העממית של קוריאה. מזרח גרמניה ומערב גרמניה הופיעו לראשונה במשלחות נפרדות. הן חזרו להופיע ביחד רק במשחקי ברצלונה 1992 לאחר איחוד המדינות. שיא נרשם במספר הספורטאים המשתתפים –5558 מהם 783 נשים. גם מספר המדינות המשתתפות רשם שיא חדש – 112. מדינות שהשתתפו לראשונה: ברבדוס, בליז, הרפובליקה המרכז אפריקנית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (נקראה בעבר גם קונגו קינשסה וזאיר, להבדיל מהרפובליקה של קונגו...), אל סלבדור, גינאה, הונדורס, כווית, ניקראגווה, פרגוואי, סיירה לאונה, סינגפור, סורינאם ואיי הבתולה האמריקאים.

המשחקים התנהלו בעיצומה של מלחמת וייטנאם ומאבקי השחורים בארה"ב לשוויון זכויות. קריאות להחרמת השחורים בארה"ב להחרים את המשחקים זכו להצלחה  מעטה ולבסוף הספורטאי הבולט היחיד שהחרים את המשחקים היה הכדורסלן לו אלסינדור (שינה את שמו מאוחר יותר לקרים עבדול ג'באר). המחאה של השחורים זכתה לתהודה רחבה עם הנפת האגרופים בכפפות השחרות של האצנים טומי סמית וג'ון קרלוס בטקס הענקת המדליות לריצת 200 מטרים. מחאה שקטה על דוכן המנצחים הפגינה המתעמלת הצ'כית ורה צ'סלבסקה, תומכת נלהבת "באביב של פראג" שדוכא על ידי ברה"מ. אחרי המשחקים היא נאלצה לפרוש מפעילות והייתה מוחרמת שנים רבות בארצה.

אתלטיקה

התחרויות נערכו לראשונה על מסלול סינתטי ("טרטן"). דיק פוסברי מארה"ב שניצח בקפיצה לגובה, הציג לעולם את סגנונו המהפכני הקרוי מאז על שמו. כיום זהו הסגנון המקובל על כל הקופצים. העובדה שהאצטדיון האולימפי במקסיקו-סיטי נמצא בגובה של 2248 מ' מעל פני הים השפיעה בצורה קיצונית על ההישגים. בריצות הקצרות ובקפיצות הושגו שיאי עולם רבים ואילו בריצות הארוכות הזמנים היו חלשים בהרבה מהרגיל. ההישגים בריצות הבינוניות (800 ו-1500 מ') לא הושפעו. הדומיננטיות של רצי אפריקה בריצות הארוכות הודגשה בפעם הראשונה בהיסטוריה האולימפית.

מדידות הרוח במקסיקו-סיטי 1968

המשחקים האולימפיים במקסיקו-סיטי 1968 הניבו כאמור שיאי עולם רבים במקצועות הספרינט והקפיצות. לגובה הרב בו שוכנת העיר הייתה בוודאי השפעה על כך אבל ריבוי ערכים של 2.0 מטר/בשנייה, בדיוק הגבול העליון המותר לאישור שיאים, מעלה את החשש שלא הייתה כאן יד המקרה. להלן שיאי העולם שהושגו במקצועות בהם נמדדת רוח ומהירויות הרוח שדווחו:

שיאים נוספים

גברים

400 מ' – בחצי הגמר קבע לי אבנס מארה"ב שיא אולימפי – 44.8 ש' (44.83) ובגמר הוא קבע שיא עולם – 43.8 ש' (43.86).

800 מ' – רלף דובל מאוסטרליה השווה את שיא העולם כאשר קבע 1:44.3 ד' (1:44.40).

1500 מ' – קיפצ'וגה קיינו – קניה – 3:34.9 ד' (3:34.91) – שיא אולימפי. שיא העולם היה 3:33.1 ד'.

110 מ' משוכות – בחצי הגמר קבע ארווין הול מארה"ב שיא אולימפי – 13.3 ש' (13.38). בגמר השווה וילי דבנפורט מארה"ב את זמנו הידני של הול וזמנו האוטומטי היה טוב יותר – 13.33 ש'. שיא העולם היה 13.2 ש'.

400 מ' משוכות – רון ויטני מארה"ב קבע במוקדמות שיא אולימפי – 49.0 ש' (49.06). בגמר שבר דייב המרי מבריטניה את שיא העולם כשקבע – 48.1 ש' (48.12).

4X100 מ' – קובה קבעה במקצה מספר 1 של המוקדמות שיא אולימפי – 38.7 ש' (38.76). במקצה מספר 2 השוותה ג'מייקה את שיא העולם – 38.6 ש' (38.65). בחצי הגמר קבעה ג'מייקה שיא עולם חדש – 38.3 ש' (38.39).  הרכב ג'מייקה: ארול סטיוארט, מייקל פריי, קלינטון פורבס, לנוקס מילר. בגמר קבעה ארה"ב שיא עולם חדש – 38.2 ש' (38.24). הרכב ארה"ב: צ'רלי גרין, מל פנדר, רוני ריי סמית, ג'ים היינס. שבע מדינות קבעו תוצאות טובות מן השיא האולימפי הקודם (39.0 ש').

4X400 מ' – ארה"ב השוותה את שיא העולם במוקדמות – 3:00.7 ד' (3:00.71). בגמר היא קבעה שיא עולם חדש – 2:56.1 ד' (2:56.16). ההרכב והזמנים המשוערים לכל רץ: וינס מתיוס 45.0, רון פרימן 43.2, לארי ג'יימס 43.9, לי אבנס 44.1.

קפיצה לגובה – דיק פוסברי – ארה"ב – 2.24 מ' –שיא אולימפי. שיא העולם היה 2.28 מ'. גם הזוכה במקום השני, אד קרותרס מקנדה (2.22) והזוכה במקום השלישי, ולנטין גברילוב מברה"מ, קבעו תוצאות טובות מהשיא האולימפי הקודם.

קפיצה במוט – שיא העולם היה 5.41 מ' והשיא האולימפי 5.10 מ'. 11  מתחרים קפצו גבוה מן השיא האולימפי הקודם. המנצח היה בוב סיגרן מארה"ב עם 5.40 מ' ואותו הישג קבעו גם הזוכים במקומות השני והשלישי, קלאוס שיפרובסקי ממערב גרמניה ווולפגנג נורדויג ממזרח גרמניה.

הדיפת כדור ברזל – רנדי מטסון מארה"ב קבע במוקדמות שיא אולימפי – 20.68 מ'. שיאו העולמי עמד על 21.78 מ'.

זריקת דיסקוס – ג'יי סילבסטר מארה"ב קבע במוקדמות שיא אולימפי – 63.34 מ'. בגמר הוא דורג רק חמישי ובבכורה זכה, בפעם הרביעית ברציפות, אל אורטר מארה"ב שקבע שיא אולימפי חדש – 64.78 מ'. אחרי זכייתו במקסיקו-סיטי 1968 פרש אורטר בן ה-32 מפעילות   אך חזר לפעילות ספורטיבית ב-1977 במטרה לנסות להיבחר לנבחרת ארה"ב למשחקי מוסקבה 1980. בשנת 1980, בגיל 44 הוא קבע את שיאו האישי – 69.47 מ'.

יידוי פטיש – גיולה זיבוצקי מהונגריה קבע שיא אולימפי במוקדמות – 72.60 מ'. רומואלד קלים מברה"מ שבר שיא זה בסיבוב הזריקות השלישי בגמר עם 72.82 מ' וקלים הגיב עם שני שיפורים נוספים לשיא: בסיבוב הרביעי – 73.28 ובסיבוב החמישי – 73.36 מ'.

הטלת כידון – יורמה קינונן מפינלנד קבע שיא אולימפי בסיבוב הראשון בגמר – 86.30 מ'.  יאניש לושיס מברה"מ הגיב עם 86.34 בסיבוב השני. גרגלי קולצאר מהונגריה עלה לראש הדירוג בסיבוב הרביעי עם 87.06 מ' ובסיבוב השישי הרחיק קינונן את הכידון ל-88.58 מ' אך לושיס הטיל אותו רחוק עוד יותר – 90.10 מ'. שיא העולם של לושיס עמד על 91.98 מ'.

קרב-10 – ביל טומי מארה"ב קבע שיא אולימפי – 8193 נקודות (לפי טבלאות 1962 שהיו אז בתוקף). הישגיו שווים 8144 נקודות בטבלאות שהן בתוקף כיום (טבלאות 1985). השיא העולמי היה אז 8318 נק' (8235 לפי הניקוד של היום). במהלך התחרות נקבעו כמה הישגים שהיו הטובים ביותר שהושגו עד אז במסגרת קרב-10. אחד מהם היה 45.68 ש' של ביל טומי בריצת 400 מ'. הישג זה היה הטוב בקרב-10 עד אליפות העולם 2015 בה קבע אשטון איטן 45.00 ש'.

נשים

400 מ' – קולט ביסון מצרפת השוותה בגמר את השיא האולימפי של בתי קתברט – 52.0 ש'. זמנה האוטומטי של קתברט בטוקיו 1964 היה 52.01 ושל ביסון במקסיקו סיטי 1968 – 52.03 ש'.

800  מ' – מדלין מנינג מארה"ב קבעה שיא אולימפי בגמר – 2:00.9 ד' (2:00.92). שיא העולם הרשמי עמד על 2:00.5 ד' וההישג הטוב על 1:58.0 ד'.

80 מ' משוכות – מורין קיירד מאוסטרליה קבעה בגמר שיא אולימפי- 10.3 ש' (10.39). שיא העולם היה 10.2 ש'.

4X100 -  בריצת מבחן שנערכה במקסיקו סיטי שלושה שבועות לפני המשחקים קבעה נבחרת ברה"מ שיא עולמי – 43.6 ש'. במקצה המוקדמות הראשון במשחקים קבעה ארה"ב שיא עולם חדש – 43.4 ש' (43.50), הישג שהושווה על ידי הולנד במקצה השני והפעם הזמן האוטומטי היה 43.49 ש'.  בגמר קבעה ארה"ב שיא חדש – 42.7 ש' (42.88). שבע משמונה הנבחרות בגמר קבעו זמנים טובים מהשיא של "לפני מקסיקו סיטי" (43.9). הרכב ארה"ב: ברברה פרל, מרגרט ביילס, מילדרד נייטר, ויומיה טיוס.

הדיפת כדור ברזל  - מריטה לאנגה ממזרח גרמניה קבעה בסיבוב ההדיפות הראשון שיא אולימפי – 18.78 מ'.  מרגיטה גמל, גם היא ממזרח גרמניה קבעה שיא עולם בניסיון השלישי – 19.07 ושיפרה אותו שוב בניסיון  החמישי – 19.61 מ'.

זריקת דיסקוס – ליה מנוליו מרומניה קבעה שיא אולימפי – 58.28 מ'. התחרות נערכה בגשם, מה שללא ספק מנע הישגים טובים יותר. שיא העולם היה 62.54 מ'. הייתה זו ההשתתפות החמישית (מתוך 6) של מנוליו במשחקים האולימפיים. היא השתתפה בפעם הראשונה בהלסינקי 1952 כשהייתה בת  20 ובפעם האחרונה במינכן 1972 בגיל 40.

ההישגים בריצות למרחקים ארוכים במקסיקו סיטי 1968

ראינו כי בריצות הקצרות (100, 200, 400, 4X100, 4X400) נשברו שיאי העולם במקסיקו-סיטי, בריצת 800 מ' הושווה שיא העולם ובריצת 1500 מ' נשבר השיא האולימפי. בריצות הארוכות התוצאות  נפגעו מהאוויר הדליל בחמצן. מצורפת טבלה המשווה את הישגי המנצחים לעומת השיאים העולמיים, השיאים האולימפיים והישגי השנה

*במקצועות כביש מוכרים שיאי עולם רק משנת 2004. ההישגים הרשומים הם הטובים ביותר באותה תקופה אך הם כמובן לא הוכרו כשיאי עולם רשמיים.

הישגי אתלטי ישראל

שאול לדני – 50 ק"מ הליכה- מקום 24 מתוך 28 מסיימים (שבעה פרשו בדרך ואחד נפסל) – 5:01:06 שעות.

חנה שזיפי – 400 מ' – שביעית משתוך שבע במקצה מוקדם מספר 3 – 56.3 ש' (56.38) - שיא ישראלי. זמן 26 מתוך 29 משתתפות. ארבע הראשונות מכל מקצה העפילו לחצי הגמר. 800 מ' – שישית מתוך 6 במקצה מוקדם מספר 2 – 2:09.2 ד' (2:09.32). 4 הראשונות מכל אחד מארבעת המקצים העפילו לחצי הגמר. זמנה של שזיפי היה ה-20 מתוך 24 בתחרות.

על שיא העולם של בוב בימון בקפיצה לרוחק קראו כאן.

מאמרים נוספים בסדרה:

הפינה האולימפית, מקסיקו סיטי 1968, חלק ב'

הפינה האולימפית, מקסיקו סיטי 1968, חלק ג'

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.